צלפחד שלא שמר פיו מול משה - וחשש בנותיו משנאתו
בלק · ׳אבינו מת במדבר׳ - מיתת צלפחד בדיבור פיו וענוות משה בדין · מאמר 37 · פיסקה 3 · דף רה ע"ב
לשון הזוהר
אֲבָל טַעֲנָה דְּטָעִינוּ אִינוּן בְּנָתִין, דְּמִית בַמִּדְבָּר, אִיהוּ, וַהֲוָה צְלָפְחָד רַב לְבֵי יוֹסֵף, וּמִגּוֹ דְּלָא יָדַע אָרְחוֹי דְּאוֹרַיְיתָא כַּדְּקָא יָאוּת, לָא הֲוָה נָשִׂיא, וְהוּא הֲוָה דְּלָא נָטַר פּוּמֵיהּ וּמִלּוֹי לָקֳבְלֵיהּ דְּמֹשֶׁה, וְעָלֵיהּ כְּתִיב, ׳וַיָּמָת עָם רָב מִיִשְׂרָאֵל׳ (במדבר כא, ו). גְּבָר דְּלָא יָדַע אוֹרַיְיתָא, (ס"א לאו רב באורייתא) וְאִיהוּ רַב מִשְּׁפָּחָה. רַב דְּזַרְעָא דְּיוֹסֵף, מִבְּנוֹי דִּמְנַשֶׁה. וּבְגִין דְּחָב בַּמִּדְבָּר בְּמִלּוּלָא לְגַבֵּי מֹשֶׁה, חָשִׁיבוּ דְּמֹשֶׁה אַנְטִיר דְּבָבוּ. וּבְגִין כָּךְ קְרִיבוּ לְקַמֵּיהּ דְּמֹשֶׁה, וְאֶלְעָזָר, וְכָל הַנְשִׂיאִין, וְכָל רֵישֵּׁי אֲבָהָן, וְלָא מַלִּילוּ עִם מֹשֶׁה אֶלָּא לְקַמַּיְיהוּ, בְּגִין דְּקַנִּיאוּ קִנְאָה מִנֵּיהּ.
תרגום
אֲבָל טַעֲנָה שֶׁטָּעֲנוּ אוֹתָן בָּנוֹת, שֶׁמֵּת בַּמִּדְבָּר הוּא, וְהָיָה צְלָפְחָד גָּדוֹל לְבֵית יוֹסֵף, וּמִתּוֹךְ שֶׁלֹּא יָדַע דַּרְכֵי הַתּוֹרָה כָּרָאוּי, לֹא הָיָה נָשִׂיא, וְהוּא הָיָה שֶׁלֹּא שָׁמַר פִּיו וּדְבָרָיו מוּל מֹשֶׁה, וְעָלָיו כָּתוּב ׳וַיָּמָת עַם רָב מִיִּשְׂרָאֵל׳ (במדבר כא, ו). גֶּבֶר שֶׁלֹּא יָדַע אֶת הַתּוֹרָה, (לאגדולבתורה) וְהוּא גְּדוֹל הַמִּשְׁפָּחָה. גָּדוֹל שֶׁל זֶרַע יוֹסֵף, מִבְּנֵי מְנַשֶּׁה. וּמִשּׁוּם שֶׁחָטָא בַמִּדְבָּר בְּדִבּוּר לְמֹשֶׁה, חָשְׁבוּ שֶׁמֹּשֶׁה שָׁמַר לוֹ שִׂנְאָה, וּמִשּׁוּם כָּךְ קָרְבוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר וְכָל הַנְּשִׂיאִים וְכָל רָאשֵׁי הָאָבוֹת, וְלֹא דִבְּרוּ עִם מֹשֶׁה אֶלָּא לִפְנֵיהֶם, מִשּׁוּם שֶׁקִּנְּאוּ מִמֶּנּוּ קִנְאָה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אבל טענה דטעינו אינון בנתין, דמית במדבר, איהו, והוה צלפחד רב לבי יוסף, ומגו דלא ידע ארחוי דאורייתא כדקא יאות, לא הוה נשיא, והוא הוה דלא נטר פומיה ומלוי לקבליה דמשה, ועליה כתיב, ׳וימת עם רב מישראל׳ (במדבר כא, ו). גבר דלא ידע אורייתא, (ס"א לאו רב באורייתא) ואיהו רב משפחה. רב דזרעא דיוסף, מבנוי דמנשה. ובגין דחב במדבר במלולא לגבי משה, חשיבו דמשה אנטיר דבבו. ובגין כך קריבו לקמיה דמשה, ואלעזר, וכל הנשיאין, וכל רישי אבהן, ולא מלילו עם משה אלא לקמייהו, בגין דקניאו קנאה מניה.
התרגום: אבל טענה שטענו אותן בנות, שמת במדבר הוא, והיה צלפחד גדול לבית יוסף, ומתוך שלא ידע דרכי התורה כראוי, לא היה נשיא, והוא היה שלא שמר פיו ודבריו מול משה, ועליו כתוב ׳וימת עם רב מישראל׳ (במדבר כא, ו). גבר שלא ידע את התורה, (לאגדולבתורה) והוא גדול המשפחה. גדול של זרע יוסף, מבני מנשה. ומשום שחטא במדבר בדבור למשה, חשבו שמשה שמר לו שנאה, ומשום כך קרבו לפני משה ואלעזר וכל הנשיאים וכל ראשי האבות, ולא דברו עם משה אלא לפניהם, משום שקנאו ממנו קנאה.
מן המפרשים
אור החמה: רה: ועליה כתיב וימת עם רב וכו' הוקשה לו כי מלת עם מיוחסת לערב רב וא"כ איך אמר מישראל והול"ל וימותו רבים מישראל אלא הכוונה שאיש א' לבדו מת והוא נק' עם על שלא ידע אורייתא עם הארץ ונק' רב על דהוה רב משפחה וזה עם רב:
אור יקר: וימת עם רב, מישראל בענין הנחשים השרפים ובאותו עון נכשל ועם רב רוצה לומר עם הארץ הראוי להיות רב מצד המשפחה ודבר במשה ומת בכלל אותם שמתו שם, ולפי דבריו היה ענין ההוא אחר מעשה העגל קודם גזרת המרגלים, ולרמוז אל מיתתו בנחשי׳ יהי׳…
קרני אור: דלא נטיר פומיה דלא נטיר פומיה. ר"ל הא דכתיב 'וידבר העם באלהי"ם ובמשה' זה היה צלפחד, והכי פי' 'אבינו מת במדבר' ר"ל ע"י דבורו על משה:
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: