׳אבינו מת במדבר׳
מיתת צלפחד בדיבור פיו וענוות משה בדין
משיכת טעם ׳אבינו׳ - צער הקריאה ותמיהת מיתתו במדבר
פָּתַח אוֹתוֹ יַנּוּקָא בְּנוֹ וְאָמַר, ׳אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר וְהוּא לֹא הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה וְגוֹ׳ (במדבר כז, ג) '. אָבִינוּ, הֲרֵי הַטַּעַם לְמַעְלָה, הֶאֱרִיךְ בַּמִּלָּה וּמָשַׁךְ אוֹתָהּ. אִי חֲסִידִים קְדוֹשִׁים, כַּמָּה מְשִׁיכוּת צַעַר בִּקְרִיאַת אָבִינוּ. אֵין צַעַר וְאֵין כְּאֵב שֶׁל רוּחַ וָנֶפֶשׁ אֶלָּא כְּשֶׁקָּרָאנוּ כָּךְ, אָבִינוּ, בִּכְאֵב מִלֵּב. ׳מֵת בַּמִּדְבָּר׳, וְכִי אֲחֵרִים לֹא ׳מֵתוּ בַמִּדְבָּר׳ שֶׁכָּאן רָשַׁם אוֹתוֹ וְאָמַר שֶׁהוּא ׳מֵת בַּמִּדְבָּר׳? וַהֲרֵי אֲלָפִים וּרְבָבוֹת ׳מֵתוּ בַמִּדְבָּר׳!
בלשון הזוהר
פָּתַח הַהוּא יַנּוּקָא בְּרֵיהּ וְאָמַר, ׳אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר וְהוּא לֹא הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה וְגוֹ'׳ (במדבר כז, ג). אָבִינוּ, הָא טַעֲמָא לְעֵילָּא, אָרִיךְ מִלָּה וּמָשִׁיךְ לָהּ. אִי חֲסִידִין קַדִּישִׁין, כַּמָה מְשִׁיכוּ דְּצַעֲרָא בְּמִקְרֵי אָבִינוּ. לֵית צַעֲרָא, וְלֵית כְּאֵבָא דְּרוּחָא וְנַפְשָׁא, אֶלָּא כַּד קָרָאן הָכִי, אָבִינוּ, בִּכְאֵבָא מִלִּבָּא. ׳מֵת בַמִּדְבָּר׳, וְכִי אַחֲרָנִין לָא מִיתוּ בְּמַדְבְּרָא, דְּהָכָא רָשִׁים לֵיהּ, וְאָמַר דְּאִיהוּ ׳מֵת בַּמִּדְבָּר, וְהָא׳ אֶלֶף וְרִבְּבָן מִיתוּ בְּמַדְבְּרָא.
מתי מדבר שלא בחטא קרח והמרגלים - מסורת שקיבל מאביו
אֶלָּא כַּמָּה בְּנֵי אָדָם מְעֻרְטָלִים עַל זֶה, מֵהֶם אוֹמְרִים שֶׁהוּא הָיָה מְקוֹשֵׁשׁ הָעֵצִים, שֶׁכָּתוּב כִּי בְחֶטְאוֹ מֵת. וּמֵהֶם אָמְרוּ כָּךְ, וּמֵהֶם אָמְרוּ כָּךְ, וַאֲנִי כָּךְ לָמַדְתִּי: יוֹם שֶׁאַבָּא נָפַל בְּבֵית חָלְיוֹ, לִמְּדַנִי אֶת זֶה, וַאֲנִי רָאִיתִי מַה שֶּׁרָאִיתִי, שֶׁצִּוָּה אוֹתִי אַבָּא שֶׁלֹּא לְגַלּוֹת. אֶלָּא כַּמָּה וְכַמָּה הָיוּ שֶׁמֵּתוּ בַמִּדְבָּר, וְלֹא עַל חֵטְא קֹרַח וְלֹא עַל חֵטְא הַמְרַגְּלִים. כָּךְ נִגְזְרָה הַגְּזֵרָה. (וְלֹא עַל חֵטְא הָעֵגֶל שעשו וכו') אֶלָּא קֹדֶם (שֶׁמֵּתוּ עַל חֵטְא קֹרַח, עַל חֵטְא המרגלים, כַּאֲשֶׁר נִגְזְרָה הַגְּזֵרָה, וקדם) מַתַּן תּוֹרָה, וְאַחַר הָעֵגֶל שֶׁעָשׂוּ אוֹתָם מַטְעֵי הָעוֹלָם וְאֵלּוּ שֶׁנִּמְשְׁכוּ אַחֲ רֵיהֶם.
בלשון הזוהר
אֶלָּא כַּמָה בְּנֵי נָשָׁא עַרְטִילָאִין עַל דָּא, מִנְּהוֹן אַמְרֵי דְּהוּא מְקוֹשֵׁשׁ עֵצִים הֲוָה, דִּכְתִּיב ׳כִּי בְחֶטְאוֹ מֵת׳ (במדבר כז, ג). וּמִנְּהוֹן אַמְרֵי הָכִי, וּמִנְּהוֹן אַמְרֵי הָכִי, וַאֲנָא הָכִי אוֹלִיפְנָא, יוֹמָא דְּאַבָּא נָפַל בְּבֵי מַרְעֵיהּ, אוֹלְפֵי לִי דָּא, וַאֲנָא חֲמֵינָא מַה דַּחֲמֵינָא, דְּפָקִיד לִי אַבָּא דְּלָא לְגַלָּאָה. אֶלָּא כַּמָה וְכַמָּה הֲווֹ דְּמִיתוּ בְּמַדְבְּרָא, וְלָא עַל חוֹבָא דְּקֹרַח, וְלָא עַל חוֹבָא דִּמְרַגְלִים. כַּד אִתְגְּזַר גְּזֵרָה. (ס"א ולא על חובא דעגלא דעבדו וכו') אֶלָּא קּוֹדֶם (ס"א דמיתו על חובא דקרח, על חובא דמרגלים, כד אתגזר גזרה, וקודם) מַתַּן תּוֹרָה, וּבָתַר עֶגְלָא דְּעָבְדוּ, אִינּוּן מַטָּעַי עָלְמָא, וְאִינּוּן דְּאִתְמְשָׁכוּ אֲבַּתְרַיְיהוּ.
צלפחד שלא שמר פיו מול משה - וחשש בנותיו משנאתו
אֲבָל טַעֲנָה שֶׁטָּעֲנוּ אוֹתָן בָּנוֹת, שֶׁמֵּת בַּמִּדְבָּר הוּא, וְהָיָה צְלָפְחָד גָּדוֹל לְבֵית יוֹסֵף, וּמִתּוֹךְ שֶׁלֹּא יָדַע דַּרְכֵי הַתּוֹרָה כָּרָאוּי, לֹא הָיָה נָשִׂיא, וְהוּא הָיָה שֶׁלֹּא שָׁמַר פִּיו וּדְבָרָיו מוּל מֹשֶׁה, וְעָלָיו כָּתוּב ׳וַיָּמָת עַם רָב מִיִּשְׂרָאֵל׳ (במדבר כא, ו). גֶּבֶר שֶׁלֹּא יָדַע אֶת הַתּוֹרָה, (לאגדולבתורה) וְהוּא גְּדוֹל הַמִּשְׁפָּחָה. גָּדוֹל שֶׁל זֶרַע יוֹסֵף, מִבְּנֵי מְנַשֶּׁה. וּמִשּׁוּם שֶׁחָטָא בַמִּדְבָּר בְּדִבּוּר לְמֹשֶׁה, חָשְׁבוּ שֶׁמֹּשֶׁה שָׁמַר לוֹ שִׂנְאָה, וּמִשּׁוּם כָּךְ קָרְבוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר וְכָל הַנְּשִׂיאִים וְכָל רָאשֵׁי הָאָבוֹת, וְלֹא דִבְּרוּ עִם מֹשֶׁה אֶלָּא לִפְנֵיהֶם, מִשּׁוּם שֶׁקִּנְּאוּ מִמֶּנּוּ קִנְאָה.
בלשון הזוהר
אֲבָל טַעֲנָה דְּטָעִינוּ אִינוּן בְּנָתִין, דְּמִית בַמִּדְבָּר, אִיהוּ, וַהֲוָה צְלָפְחָד רַב לְבֵי יוֹסֵף, וּמִגּוֹ דְּלָא יָדַע אָרְחוֹי דְּאוֹרַיְיתָא כַּדְּקָא יָאוּת, לָא הֲוָה נָשִׂיא, וְהוּא הֲוָה דְּלָא נָטַר פּוּמֵיהּ וּמִלּוֹי לָקֳבְלֵיהּ דְּמֹשֶׁה, וְעָלֵיהּ כְּתִיב, ׳וַיָּמָת עָם רָב מִיִשְׂרָאֵל׳ (במדבר כא, ו). גְּבָר דְּלָא יָדַע אוֹרַיְיתָא, (ס"א לאו רב באורייתא) וְאִיהוּ רַב מִשְּׁפָּחָה. רַב דְּזַרְעָא דְּיוֹסֵף, מִבְּנוֹי דִּמְנַשֶׁה. וּבְגִין דְּחָב בַּמִּדְבָּר בְּמִלּוּלָא לְגַבֵּי מֹשֶׁה, חָשִׁיבוּ דְּמֹשֶׁה אַנְטִיר דְּבָבוּ. וּבְגִין כָּךְ קְרִיבוּ לְקַמֵּיהּ דְּמֹשֶׁה, וְאֶלְעָזָר, וְכָל הַנְשִׂיאִין, וְכָל רֵישֵּׁי אֲבָהָן, וְלָא מַלִּילוּ עִם מֹשֶׁה אֶלָּא לְקַמַּיְיהוּ, בְּגִין דְּקַנִּיאוּ קִנְאָה מִנֵּיהּ.
הירא מן הדין ירבה אנשים אצל הדיין
מִכָּאן, מִי שֶׁחוֹשֵׁשׁ מִן הַדִּין, יְקָרֵב אֲחֵרִים וְיַרְבֶּה אֲנָשִׁים אֵצֶל אוֹתוֹ דַּיָּן, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמְעוּ דִין מִמֶּנּוּ וְיִפְחַד מֵהֶם, וְלֹא יְהֵא דָן אֶלָּא כָּרָאוּי, וְאִם לֹא - יִדְחֶה אוֹתוֹ מִן הַדִּין. וְהֵם לֹא יָדְעוּ שֶׁהֲרֵי ׳מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה׳ (שם יב, ג), וְלֹא יָדְעוּ שֶׁמֹּשֶׁה לֹא כָּךְ.
בלשון הזוהר
מִכָּאן, מַאן דְּחָיִישׁ מִן דַּיָּנָא, יְקָרֵב אַחֲרָנִין, וְיִסְגֵּי בְּגוּבְרִין בַּהֲדֵי הַהוּא דַּיָּינָא, בְּגִין דְּיִשְׁמְעוּן דִּינָא מִנֵּיהּ, וְיִדְחַל מִנַּיְיהוּ, וְלָא יְהֵא דָן אֶלָּא כַּדְּקָא יָאוּת, וְאִי לָא, יִדְחֵי לֵיהּ מִן דִּינָא. וְאִינּוּן לָא יָדְעוּ דְּהָא ׳מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד מִכָּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה׳ (במדבר יב, ג). וְלָא יָדְעוּ דְּמֹשֶׁה לָאו הָכִי.
׳ויקרב משה את משפטן׳ - ענוותנותו לפרוש מדין שנתקהלו עליו
כֵּיוָן שֶׁרָאָה מֹשֶׁה כָּךְ, אָמַר, רָאִיתִי שֶׁכָּל הִתְכַּנְּסוּת שֶׁל אֲנָשִׁים גְּדוֹלִים מִיִּשְׂרָאֵל וְכָל רָאשֵׁי הָאָבוֹת וְכָל נְשִׂיאֵי הַכְּנֶסֶת קָרְבוּ אֵלַי. מִיָּד פֵּרַשׁ מֹשֶׁה מִן הַדִּין, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת׳ (שם כז, ה) - מִשְׁפָּטָן ׳לִפְנֵי ה'׳ (במדבר כז, ה). (אָמַר מֹשֶׁה, ׳לֹא רָאוּי לִי׳ לְדִין זֶה) עַנְוְתָנוּתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, הִקְרִיב אֶת מִשְׁפָּטָן לִפְנֵי ה'. דַּיָּנִים אֲחֵרִים לֹא לוֹקְחִים דֶּרֶךְ זוֹ, שֶׁאַף עַל גַּב שֶׁהִתְכַּנְּסוּת גְּדוֹלָה עֲלֵיהֶם. הֵם נִקְרָאִים דַּיָּנִים עַזֵּי פָנִים, אֵין בָּהֶם מֵעַנְוְתָנוּתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה כְּלָל. אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל מֹשֶׁה. שָׂמְחוּ רַבִּי אֶלְעָזָר וְהַחֲבֵרִים.
בלשון הזוהר
כֵּיוָן דְּחָמָא מֹשֶׁה כַּךְ, אָמַר חֲמֵינָא דְּכֹל כְּנוּפְיָא דְּגוּבְרִין רַבְרְבִין מִיִשְׂרָאֵל, וְכָל רֵישֵׁי אֲבָהָן וְכָל נְשִׂיאֵי כְּנִשְׁתָּא, עָלַי קְרִיבוּ. מִיַּד אִתְפְּרַשׁ מֹשֶׁה מִן דִּינָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת׳ (במדבר כז, ה) מִשְׁפָּטָן ׳לִפְנֵי יהו"ה׳. (אמר משה דא לא אתחזי לדינא) עַנְוָתָנוּתָא דְּמֹשֶׁה, אַקְרִיב אֶת מִשְׁפָּטָן לִפְנֵי יהו"ה. דַּיָּינִין אַחֲרָנִין, אָרְחָא דָּא לָא נַטְלֵי, דְּאַף עַל גַּב דִּכְנוּפְיָא סַגִּי עֲלֵיהוֹן. אִינּוּן דַּיְינֵי אִקְרוּן עַזֵּי פָּנִים, לֵית בְּהוּ מֵעַנְוָתָנוּתָא דְּמֹשֶׁה כְּלָל. זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ דְּמֹשֶׁה. חֲדוּ רִבִּי אֶלְעָזָר וְחַבְרַיָּיא.
טעם ׳אבינו׳ כנחש הכרוך - מיתה בדיבור וחזרה בדיבור
אָמַר אוֹתוֹ יַנּוּקָא, חָזַרְנוּ לַדְּבָרִים הָרִאשׁוֹנִים. ׳אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר׳. אָבִינוּ, הַטַּעַם דּוֹמֶה לְנָחָשׁ שֶׁתָּלוּי עַל עָרְפּוֹ, וּמוֹשֵׁךְ זְנָבוֹ בְּפִיו בְּטַעַם שֶׁאתוֹ שֶׁנִּמְשָׁךְ עָלָיו לְמַעְלָה. ׳מֵת בַּמִּדְבָּר׳, בְּדִבּוּר פִּיו. הִתְבַּהֵל אוֹתוֹ יַנּוּקָא בְּבֶהָלָה וְתָפַס בְּעֹרֶף אָבִיו, וּבָכָה וְאָמַר, צְלָפְחָד זֶה מֵת בְּדִבּוּר, וְאַתָּה אַבָּא, בְּדִבּוּר חָזַרְתָּ לָעוֹלָם הַזֶּה. חָזַר אָבִיו וּנְשָׁקוֹ וְחִבְּקוֹ. בָּכוּ רַבִּי אֶלְעָזָר וְכָל הַחֲבֵרִים, וְאָבִיו בָּכָה אִתָּם. לְקָחוּהוּ כֻלָּם וּנְשָׁקוּהוּ בְּפִיו, עַל רֹאשׁוֹ, וְעַל עֵינָיו, וְאָבִיו הָיָה בּוֹכֶה עִמּוֹ.
בלשון הזוהר
אָמַר הַהוּא יַנּוּקָא, אַהֲדַרְנָא לְמִלִּין קַדְמָאִין. ׳אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר׳ אָבִינוּ הַאי טַעֲמָא דָּאמֵי, לְנָּחָשׁ תַּלְיָיא עַל קְדָלֵיהּ, וּמָשִׁיךְ זַנְבֵּיהּ בְּפוּמֵיהּ, בְּטַעְמָא, דְּהַהוּא דְּאִתְמְשָׁךְ עָלֵיהּ לְעֵילָּא. ׳מֵת בַּמִּדְבָּר׳, בְּמִלּוּלָא דְּפוּמֵיהּ. אִתְבְּהִיל הַהוּא יַנּוּקָא בִּבְהִילוּ, וְאַתְקִיף בְּקוּדְלָא דַּאֲבוֹי, וּבָכָה וְאָמַר, צְלָפְחָד דָּא בְּמִלּוּלָא מִית, וְאַנְתְּ אַבָּא בְּמִלּוּלָא אַהֲדְרַת לְעָלְמָא דָּא. אַהְדָּר אֲבוֹי וְנָשִׁיק לֵיהּ, וְגָפִיף לֵיהּ. בָּכוּ רִבִּי אֶלְעָזָר, וְחַבְרַיָּיא כֻּלְּהוּ, וַאֲבוֹי בָּכָה בַּהֲדַיְיהוּ, נְטָלוּהוּ כֻּלְּהוּ וּנְשָׁקוּהוּ בְּפוּמוֹי, עַל רֵישֵׁיהּ, וְעַל עֵינוֹי, וַאֲבוּהּ הֲוָה בָּכֵי בַּהֲדֵיהּ.
׳כי בחטאו מת׳ - חטא הנחש שבטעם, הוא דיבור פיו
אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר, בְּנִי, הוֹאִיל וְאָמַרְתָּ דָּבָר זֶה, מַה זֶּה ׳כִּי בְחֶטְאוֹ מֵת׳ (במדבר כז, ג)? אָמַר אוֹתוֹ יַנּוּקָא, אַבָּא אַבָּא, בְּדָבָר אֶחָד מַסְפִּיק לָהֶם, בְּחֶטְאוֹ שֶׁל אוֹתוֹ (כֵּיוָן שֶׁאוֹתוֹ) נָחָשׁ הַכָּרוּךְ בִּזְנָבוֹ לְמַעְלָה, מָשַׁךְ טַעַם בְּחֶטְאוֹ. מַה זֶּה בְּחֶטְאוֹ? בְּחֵטְא אוֹתוֹ הַנָּחָשׁ (וְלֹא בחטא אחר). וּמַהוּ? דִּבּוּר פִּיו, ׳כִּי בְחֶטְאוֹ מֵת׳, טַעַם אוֹתָהּ מְשִׁיכוּת שֶׁל אוֹתוֹ נָחָשׁ הַכָּרוּךְ בִּזְנָבוֹ, בְּחֶטְאוֹ וַדַּאי.
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ רִבִּי אֶלְעָזָר, בְּרִי, הוֹאִיל וְאַמְרַת מִלָּה דָּא, מַהוּ ׳כִּי בְחֶטְאוֹ מֵת׳ (במדבר כז, ג). אָמַר הַהוּא יַנּוּקָא, אַבָּא, אַבָּא, בְּחַד מִלָּה סַגִּי לוֹן, בְחֶטְאוֹ דְּהַהוּא (ס"א כיון דההוא) נָחָשׁ דְּכָרִיךְ בִּזְנָבֵיהּ לְעֵילָּא, מָשִׁיךְ טַעֲמָא בְחֶטְאוֹ. מַאי בְחֶטְאוֹ. בְחֶטְאוֹ דְּהַהוּא נָחָשׁ. (ולא בחטא אחרא) וּמַאי אִיהוּ. מִלּוּלָא דְּפוּמֵיהּ, ׳כִּי בְחֶטְאוֹ מֵת׳, טַעֲמָא דְּהַהוּא מְשִׁיכוּ דְּהַהוּא נָחָשׁ דְּכָּרוּךְ בִּזְנָבֵיהּ, בְחֶטְאוֹ וַדַּאי.
בקשת הינוקא להישאר אצל אביו - ושנותיו שאינן חמש
לְקָחוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר בְּכֹחוֹ בֵּין זְרוֹעוֹתָיו, וּבָכוּ כָּל הַחֲבֵרִים. אָמַר לָהֶם, רַבּוֹתֵינוּ, הַשְׁאִירוּנִי אֵצֶל אַבָּא, שֶׁעַד עַכְשָׁו לֹא הִתְיַשְּׁבָה רוּחִי (רוּחוֹ). אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר לְרַבִּי יוֹסֵי, אֱמֹר כַּמָּה יָמִים וְשָׁנִים לַיַּנּוּקָא הַזֶּה? אָמַר לָהֶם, חֲבֵרִים, בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם, אַל תְּבַקְשׁוּ זֶה, שֶׁהֲרֵי עוֹד לֹא הִגִּיעוּ עָלָיו חָמֵשׁ שָׁנִים.
בלשון הזוהר
נַטְלֵיהּ רִבִּי אֶלְעָזָר בְּתוּקְפֵּיהּ, בֵּין דְּרוֹעוֹי, וּבָכוּ כֻּלְּהוּ חַבְרַיָּיא. אָמַר לוֹן, רַבָּנָן, שְׁבוֹקוּ לִי בַּהֲדֵי אַבָּא, דְּעַד כְּעַן לָא אִתְיַישְׁבָא רוּחִי (ס"א רוחיה). אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר לְרִבִּי יוֹסֵי, אֵימָּא כַּמָה יוֹמִין וְשָׁנִין לְהַאי יַנּוּקָא. אָמַר לוֹן, חַבְרַיָּיא, בְּמָטוּ מִנַּיְיכוּ לָא תִּבְעוּן דָּא, דְּהָא עַד לָא מָטוּ עֲלוֹי חָמֵשׁ שְׁנִין.
׳אין חריש וקציר׳ - ברכת השנים, ושבעה ימים ליישוב הנשמה
אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁהֲרֵי בְּעַיִן טוֹבָה אָנוּ מַשְׁגִּיחִים בּוֹ. וּמַה שֶּׁאָמַרְתָּ חָמֵשׁ שָׁנִים, אוֹתָם ׳חָמֵשׁ שָׁנִים׳ (בראשית מה) אֲשֶׁר אֵין חָרִישׁ וְקָצִיר - ׳שֶׁלֹּא תִקְצֹר אוֹתוֹ לְעוֹלָמִים׳. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר לְרַבִּי אַבָּא, נֵשֵׁב כָּאן עַד שִׁבְעָה יָמִים כְּדֵי שֶׁהִתְיַשֵּׁב הַבַּיִת. שֶׁהֲרֵי כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים שֶׁהַנְּשָׁמָה יוֹצֵאת מֵהַגּוּף, הוֹלֶכֶת עֲרֻמָּה. וְכָעֵת שֶׁחָזְרָה, עַד עַכְשָׁו לֹא הִתְיַשְּׁבָה בִמְקוֹמָהּ עַד שִׁבְעָה יָמִים.
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ רִבִּי אֶלְעָזָר, חַס וְשָׁלוֹם, דְּהָא בְּעֵינָא טָבָא אַשְׁגַּחְנָא בֵּיהּ. וּמַה דְּאַמְרַת חָמֵשׁ שְׁנִין, אִינּוּן חָמֵשׁ שְׁנִין ׳אֲשֶׁר אֵין חָרִישׁ וְקָצִיר׳ (בראשית מה, ו) - דְּלָא תִּקְצוֹר לֵיהּ לְעָלְמִין. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר לְרִבִּי אַבָּא, נֵיתִיב הָכָא עַד ז' יוֹמִין, בְּגִין דְּאִתְיַישְּׁבָא בֵּיתָא. דְּהָא כָּל שִׁבְעָה יוֹמִין דְּנִשְׁמְתָא נַפְקַת מִן גּוּפָא, אַזְלַת עַרְטִילָאָה. וְהַשְׁתָּא דְּאָהַדָרַת, עַד כָּעַן לָא אִתְיַישְּׁבַת בְּדוּכְתָּהָא, עַד שִׁבְעָה יוֹמִין.
׳פתוח תפתח ידך׳ - עניו שלו קודם, והליכה לגמול חסד
אָמַר רַבִּי אַבָּא, כָּתוּב ׳פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךְ לְּאָחִיךְ לַעֲנִיֶּךְ וּלְאֶבְיֹנְךְ׳ (דברים טו, יא) - פָּסוּק זֶה הֲרֵי לָמַדְנוּ אוֹתוֹ, שֶׁלֹּא יַשְׁאִיר אָדָם אֶת הֶעָנִי שֶׁלּוֹ וְיִתֵּן לְאַחֵר. הֲרֵי רַבִּי יוֹסֵי חָמִיךְ בְּבֵית חָלְיוֹ, נֵלֵךְ וְנִגְמֹל אִתּוֹ חֶסֶד, וְאַחַר שֶׁנַּחֲזֹּר, נִכָּנֵס בָּזֶה. וַהֲרֵי כָּל זְמַן שֶׁנֵּלֵךְ וְנַחֲזֹר בְּדֶרֶךְ זוֹ, נִרְאֶה תְּחִיַּת הַמֵּתִים. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, וַדַּאי כָּךְ הוּא. נָשְׁקוּ אֶת אוֹתוֹ יַנּוּקָא, בֵּרְכוּהוּ וְהָלְכוּ.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי אַבָּא, כְּתִיב ׳פָּתוֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיוֹנְךָ׳ (דברים טו, יא), קְרָא דָּא, הָא תָּנֵינָן לֵיהּ, דְּלָא יִשְׁבּוֹק בַּר נָשׁ עַנְיָא דִּילֵיהּ, וְיָהִב לְאַחֲרָא. הָא רִבִּי יוֹסֵי חָמוּךְ בְּבֵי מַרְעֵיהּ, נֵיזִיל וְנִגְמוֹל חֶסֶד עִמֵּיהּ, וּבָתַר דְּנֶהְדַּר, נֵיעוּל בְּהַאי. וְהָא כָּל זִמְנָא דְּנֵהַךְ וְנֶהְדָּר בְּאָרְחָא דָּא, נֶחֱמֵי תְּחִיַּית הַמֵּתִים. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר וַדַּאי הָכִי הוּא. נְשָׁקוּהוּ לְהַהוּא יַנּוּקָא, בֵּרְכוּהוּ וְאַזְלוּ.
תמיהה על דרדקי הדור - שאין כמותו עד ביאת המשיח
אָמַר רַבִּי אַבָּא, תְּמֵהַנִי עַל הַדַּרְדַּקִּים שֶׁל דּוֹר זֶה, כַּמָּה חָזָק כֹּחָם, וְהֵם סְלָעִים גְּדוֹלִים רָמִים. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל אַבָּא בַּעַל הַדּוֹר הַזֶּה, שֶׁהֲרֵי בְּיָמָיו רָצָה הקב"ה לְהַתְקִין שְׁתֵּי יְשִׁיבוֹת שֶׁלּוֹ וְלַעֲשׂוֹת לָהֶם יִשּׁוּב גָּדוֹל וְעֶלְיוֹן כָּרָאוּי, שֶׁהֲרֵי לֹא יִהְיֶה כַדּוֹר הַזֶּה עַד שֶׁיָּבא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. הָלְכוּ.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי אַבָּא, תַּוַוהְנָא עַל דַּרְדְּקֵי דְּדָרָא דָּא, כַּמָה תַּקִּיפָא חֵילַיְיהוּ, וְאִינּוּן טִנָרִין רַבְרְבִין רָאמִין. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ דְּאַבָּא, מָארֵיהּ דְּדָרָא דָּא, דְּהָא בְּיוֹמוֹי, בָּעֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַתְקְּנָא, תְּרֵין מְתִיבְתִּין דִּילֵיהּ, וּלְמֶעְבַּד לוֹן יִשּׁוּבָא רַבְרְבָא וְעִלָּאָה כַּדְּקָא יָאוּת, דְּהָא לָא יְהֵא כְּדָרָא דָּא, עַד דְּיֵיתֵי מַלְכָּא מְשִׁיחָא. אַזְלוּ.
אחד עשר דברים שהנגעים באים עליהם
ומקורותיהם בכתוב
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.