מתי מדבר שלא בחטא קרח והמרגלים - מסורת שקיבל מאביו
בלק · ׳אבינו מת במדבר׳ - מיתת צלפחד בדיבור פיו וענוות משה בדין · מאמר 37 · פיסקה 2 · דף רה ע"ב
לשון הזוהר
אֶלָּא כַּמָה בְּנֵי נָשָׁא עַרְטִילָאִין עַל דָּא, מִנְּהוֹן אַמְרֵי דְּהוּא מְקוֹשֵׁשׁ עֵצִים הֲוָה, דִּכְתִּיב ׳כִּי בְחֶטְאוֹ מֵת׳. וּמִנְּהוֹן אַמְרֵי הָכִי, וּמִנְּהוֹן אַמְרֵי הָכִי, וַאֲנָא הָכִי אוֹלִיפְנָא, יוֹמָא דְּאַבָּא נָפַל בְּבֵי מַרְעֵיהּ, אוֹלְפֵי לִי דָּא, וַאֲנָא חֲמֵינָא מַה דַּחֲמֵינָא, דְּפָקִיד לִי אַבָּא דְּלָא לְגַלָּאָה. אֶלָּא כַּמָה וְכַמָּה הֲווֹ דְּמִיתוּ בְּמַדְבְּרָא, וְלָא עַל חוֹבָא דְּקֹרַח, וְלָא עַל חוֹבָא דִּמְרַגְלִים. כַּד אִתְגְּזַר גְּזֵרָה. (ס"א ולא על חובא דעגלא דעבדו וכו') אֶלָּא קּוֹדֶם (ס"א דמיתו על חובא דקרח, על חובא דמרגלים, כד אתגזר גזרה, וקודם) מַתַּן תּוֹרָה, וּבָתַר עֶגְלָא דְּעָבְדוּ, אִינּוּן מַטָּעַי עָלְמָא, וְאִינּוּן דְּאִתְמְשָׁכוּ אֲבַּתְרַיְיהוּ.
תרגום
אֶלָּא כַּמָּה בְּנֵי אָדָם מְעֻרְטָלִים עַל זֶה, מֵהֶם אוֹמְרִים שֶׁהוּא הָיָה מְקוֹשֵׁשׁ הָעֵצִים, שֶׁכָּתוּב ׳כִּי בְחֶטְאוֹ מֵת׳. וּמֵהֶם אָמְרוּ כָּךְ, וּמֵהֶם אָמְרוּ כָּךְ, וַאֲנִי כָּךְ לָמַדְתִּי: יוֹם שֶׁאַבָּא נָפַל בְּבֵית חָלְיוֹ, לִמְּדַנִי אֶת זֶה, וַאֲנִי רָאִיתִי מַה שֶּׁרָאִיתִי, שֶׁצִּוָּה אוֹתִי אַבָּא שֶׁלֹּא לְגַלּוֹת. אֶלָּא כַּמָּה וְכַמָּה הָיוּ שֶׁמֵּתוּ בַמִּדְבָּר, וְלֹא עַל חֵטְא קֹרַח וְלֹא עַל חֵטְא הַמְרַגְּלִים. כָּךְ נִגְזְרָה הַגְּזֵרָה. (וְלֹא עַל חֵטְא הָעֵגֶל שעשו וכו') אֶלָּא קֹדֶם (שֶׁמֵּתוּ עַל חֵטְא קֹרַח, עַל חֵטְא המרגלים, כַּאֲשֶׁר נִגְזְרָה הַגְּזֵרָה, וקדם) מַתַּן תּוֹרָה, וְאַחַר הָעֵגֶל שֶׁעָשׂוּ אוֹתָם מַטְעֵי הָעוֹלָם וְאֵלּוּ שֶׁנִּמְשְׁכוּ אַחֲ רֵיהֶם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אלא כמה בני נשא ערטילאין על דא, מנהון אמרי דהוא מקושש עצים הוה, דכתיב ׳כי בחטאו מת׳. ומנהון אמרי הכי, ומנהון אמרי הכי, ואנא הכי אוליפנא, יומא דאבא נפל בבי מרעיה, אולפי לי דא, ואנא חמינא מה דחמינא, דפקיד לי אבא דלא לגלאה. אלא כמה וכמה הוו דמיתו במדברא, ולא על חובא דקרח, ולא על חובא דמרגלים. כד אתגזר גזרה. (ס"א ולא על חובא דעגלא דעבדו וכו') אלא קודם (ס"א דמיתו על חובא דקרח, על חובא דמרגלים, כד אתגזר גזרה, וקודם) מתן תורה, ובתר עגלא דעבדו, אינון מטעי עלמא, ואינון דאתמשכו אבתרייהו.
התרגום: אלא כמה בני אדם מערטלים על זה, מהם אומרים שהוא היה מקושש העצים, שכתוב ׳כי בחטאו מת׳. ומהם אמרו כך, ומהם אמרו כך, ואני כך למדתי: יום שאבא נפל בבית חליו, למדני את זה, ואני ראיתי מה שראיתי, שצוה אותי אבא שלא לגלות. אלא כמה וכמה היו שמתו במדבר, ולא על חטא קרח ולא על חטא המרגלים. כך נגזרה הגזרה. (ולא על חטא העגל שעשו וכו') אלא קדם (שמתו על חטא קרח, על חטא המרגלים, כאשר נגזרה הגזרה, וקדם) מתן תורה, ואחר העגל שעשו אותם מטעי העולם ואלו שנמשכו אח ריהם.
מן המפרשים
מקדש מלך: ה"ג כד אתגזר גזירה ולא על חובא דעגלא דעברו אינון מטעי עלמא וכו' והיינו אותם שהטעו העולם על ידי העגל. ועליה כתיב וימת עם רב נ"ב לשון עם הארץ והיה רב משפחה:
קרני אור: ואנא חמינא ואנא חמינא. ואפשר דמן השמים אולפו ליה סוד זה וגם סודות אחרים ' דלא לגלאה ':
הסולם: אלא כמה כני וכו': ומשיב, אלא כמה בני אדם עירומים מזה. מהם אומרים שמקושש עצים היה צלפחד, כי כתוב, כי בחטאו מת ( שבת צ"ה: ) . ומהם אומרים כך, ומהם אומרים כך. ואני למדתי, ביום שאבי נפל בבית חליו למדו לי זה, ואני ראיתי מה שראיתי,…