׳מנה׳ לשון הזמנה - הוצאת הבן ונוקבתו ברגע אחד
בלק · ׳הן עם לבדד ישכון׳ - יחוד השם ובניין ההיכל מן הנקודה · מאמר 32 · פיסקה 5 · דף רד ע"א
לשון הזוהר
מַאי מִי. דָּא רֵישָׁא וְגִזְעָא וּשְׁבִילָא. (י') וְאִתְפָּשַּׁט לְאִתְבָּנָאָה בִּפְשִׁיטוּ דְּחַד הֵיכָלָא, לִתְרֵין סִטְרִין בָּאנֵי. וְאַף עַל גַּב דְּאַפִּיק לְיִשְׂרָאֵל, דְּאִיהוּ ו', אוּף הָכִי אַפִּיק לְנוּקְבָּא דִּילֵיהּ כַּחֲדָא, וְאַזְמְנָהּ לְגַבֵּיהּ. מָנָה, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳וַיְמַן לָהֶם הַמֶּלֶךְ׳ (דניאל א, ה) ׳וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת׳ (אסתר ט, יט) - יָהַב לֵיהּ נְבַזְבְּזָא רַב וְיַקִּירָא, וְאַפִּיק לָהּ כַּחֲדָא מִנֵּיהּ. בְּהַהוּא פְּשִׁיטוּ דְּאִתְפְּשַׁט אַפִּיק תַּרְוַויְיהוּ כַּחֲדָא, (כגוונא דא פשוט להכא ולהכא, אפיק ברא וברתא ברגעא חדא, ועל דא שמים וארץ ברגעא חדא אתבריאו כחדא) בְּשַׁעֲתָא חֲדָא.
תרגום
מַה זֶּה מִי? זֶה רֹאשׁ וְגֶזַע וּשְׁבִיל. (י') וְהִתְפַּשֵּׁט לְהִבָּנוֹת בִּפְשִׁיטוּת הֵיכָל אֶחָד, לִשְׁנֵי צְדָדִים בּוֹנֶה. וְאַף עַל גַּב שֶׁהוֹצִיא אֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּא ו' - גַּם כָּךְ הוֹצִיא אֶת נְקֵבָתוֹ כְּאֶחָד וְהִזְמִינָהּ אֵלָיו. מָנָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וַיְמַן לָהֶם הַמֶּלֶךְ׳ (דניאל א, ה), (אסתרט) ׳וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת׳ (דניאל א, ה) - נָתַן לוֹ אוֹצָר גָּדוֹל וְיָקָר, וְהוֹצִיא אוֹתָהּ כְּאֶחָד מִמֶּנּוּ. בְּאוֹתָהּ פְּשִׁיטוּת שֶׁהִתְפַּשֵּׁט, הוֹצִיא שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד, (כְּדֻגְמָה זוֹ פָּשׁוּט לְכָאן וּלְכָאן, הוֹצִיא בֵּן וּבַת בְּרֶגַע אֶחָד, וְעַל זֶה שָׁמַיִם וָאָרֶץ בְּרֶגַע אֶחָד נִבְרְאוּ כְּאֶחָד) בְּשָׁעָה אַחַת.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: מאי מי. דא רישא וגזעא ושבילא. (י') ואתפשט לאתבנאה בפשיטו דחד היכלא, לתרין סטרין באני. ואף על גב דאפיק לישראל, דאיהו ו', אוף הכי אפיק לנוקבא דיליה כחדא, ואזמנה לגביה. מנה, כמה דאת אמר ׳וימן להם המלך׳ (דניאל א, ה) ׳ומשלוח מנות׳ (אסתר ט, יט) - יהב ליה נבזבזא רב ויקירא, ואפיק לה כחדא מניה. בההוא פשיטו דאתפשט אפיק תרווייהו כחדא, (כגוונא דא פשוט להכא ולהכא, אפיק ברא וברתא ברגעא חדא, ועל דא שמים וארץ ברגעא חדא אתבריאו כחדא) בשעתא חדא.
התרגום: מה זה מי? זה ראש וגזע ושביל. (י') והתפשט להבנות בפשיטות היכל אחד, לשני צדדים בונה. ואף על גב שהוציא את ישראל, שהוא ו' - גם כך הוציא את נקבתו כאחד והזמינה אליו. מנה, כמו שנאמר ׳וימן להם המלך׳ (דניאל א, ה), (אסתרט) ׳ומשלוח מנות׳ (דניאל א, ה) - נתן לו אוצר גדול ויקר, והוציא אותה כאחד ממנו. באותה פשיטות שהתפשט, הוציא שניהם כאחד, (כדגמה זו פשוט לכאן ולכאן, הוציא בן ובת ברגע אחד, ועל זה שמים וארץ ברגע אחד נבראו כאחד) בשעה אחת.
מן המפרשים
אור החמה: בדיוקנא דאימיה ה' תתאה בה' עילאה. מאן מי. כלומר עד עתה פירשנו סדר האצילות כולו מאן מ"י באיזה בחינה הוי האצילות כשנק' מ"י. ופירש ואמר דא רישא וגזעא ושבילא דהיינו בהיות האצילות חכמה ובינה ות"ת נכללים יחד וכאיזה כלל כשהיא י' שהוא…
אור יקר: הכי אפיק לנוקבא דיליד בצדו עם היות שאינו נרמז באות וא״ו, מנח! כד״א וימן וכו׳ תרי קראי האחד וימן דהיינו הכין הזמין, השני משלוח מנות דהיינו לשון מנה דא בוקר דאכרחם דאותער וכו׳ כלומר בשעה שבוקר דאברהם מתעורר בעולם אז תשמע קולי,…
הסולם: מאי מ"י דא וכו': מהו מ"י. זה ראש וגזע ושביל דהיינו ראש תוך סוף, שהם חב"ד חג"ת נה"י, של ישסו"ת, שנתפשט להבנות בהתפשטות היכל אחד, לב' צדדים בנה, לז"א ולמלכות. שאע"פ שהוציא את ישראל, שהוא ו' ז"א, הוציא ג"כ את הנוקבא שלו ביחד…