צער הקב"ה בכאב בניו - ותחנוניו ׳עמי מה עשיתי לך׳
בלק · ׳עמי זכר נא מה יעץ בלק׳ - רחמי האב הבא בתחנונים אל בניו · מאמר 30 · פיסקה 2 · דף רג ע"ב
לשון הזוהר
כֵּן בְּכָל זִינִין, אָזִיל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּיִשְׂרָאֵל. שָׁארֵי עִמְּהוֹן אַלְקָאָה וְלָא קַבִּילוּ. נָזִיף בְּהוּ, וְלָא קַבִּילוּ. אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, חֲמֵינָא בִּבְרִי, דִּבְגִּין מַלְקִיּוּתָא דְּלָקֵינָא לוֹן, אִינּוּן חַשְׁשׁוּ בְּרֵישֵׁיהוֹן. וַוי, דְּהָא מִגּוֹ כְּאִיבָּא דִּלְהוֹן, חֲשִׁישְׁנָא אֲנָא. דִּכְתִּיב, ׳בְּכָל צָרָתָם לוֹ צָר׳ (ישעיה סג). נָזִיפְנָא בְּהוּ, אֶשְׁתַּנָּא דִּיּוּקְנָא דִּלְהוֹן, דִּכְתִּיב, ׳חָשַׁךְ מִשְּׁחוֹר תָּאֳרָם לֹא נִכְּרוּ בַּחֻצוֹת׳ (איכה ד, ח) - וַוי כַּד אִסְתְּכָּלִית בְּהוּ, וְלָא אִשְׁתְּמוֹדָעוּ. הַשְׁתָּא, אֱהֵא מִתְחַנֶנָא לְגַבַּיְיהוּ גּוֹ תַּחֲנוּנִים. ׳עַמִּי מֶה עָשִׂיתִי לָךְ וּמָה הֶלְאֵיתִיךָ׳ - בְּרִי יְחִידָאָה דִּילִי, חֲבִיבָא דְּנַפְשָׁאי, חָמֵי מַה עֲבָדִית לָךְ, שָׁלִיטִית לָךְ עַל כָּל בְּנֵי הֵיכָלֵי, שָׁלִיטִית לָךְ עַל כָּל מַלְכִין דְּעָלְמָא, וְאִי עֲבָדִית לָךְ עוֹבָדִין אַחֲרָנִין, עֲנֵה בִּי, אַנְּתְּ הֲוִי סָהִיד בִּי.
תרגום
כָּךָ בְּכָל הַמִּינִים הוֹלֵךְ הקב"ה בְּיִשְׂרָאֵל. שׁוֹרֶה אִתָּם הַלְקָאָה, וְלֹא קִבְּלוּ. נָזַף בָּהֶם, וְלֹא קִבְּלוּ. אָמַר הקב"ה: אֲנִי רוֹאֶה בִּבְנִי שֶׁבִּגְלַל הַמַּלְקוּת שֶׁהִלְקֵיתִי אוֹתָם, הֵם חוֹשְׁשִׁים בְּרֹאשָׁם. אוֹי, שֶׁהֲרֵי מִתּוֹךְ כְּאֵבָם אֲנִי חוֹשֵׁשׁ, שֶׁכָּתוּב ׳בְּכָל צָרָתָם לוֹ צָר׳ (ישעיה סג). נָזַפְתִּי בָהֶם, הִשְׁתַּנְּתָה דְמוּתָם, שֶׁכָּתוּב ׳חָשַׁךְ מִשְּׁחוֹר תָּאֳרָם לֹא נִכְּרוּ בַּחוּצוֹת׳ (איכה ד, ח) - אוֹי כְּשֶׁהִסְתַּכַּלְתִּי בָהֶם וְלֹא נוֹדְעוּ. כָּעֵת אֶתְחַנֵּן לִפְנֵיהֶם תּוֹךְ תַּחֲנוּנִים. ׳עַמִּי מֶה עָשִׂיתִי לָךְ וּמָה הֶלְאֵיתִיךְ׳ (מיכה ו, ג) - בְּנִי יָחִיד שֶׁלִּי, חֲבִיב נַפְשִׁי, רְאֵה ׳מֶה עָשִׂיתִי לָךְ׳ - הִשְׁלַטְתִּי אוֹתְךְ עַל כָּל בְּנֵי הֵיכָלִי, הִשְׁלַטְתִּי אוֹתְךְ עַל כָּל מַלְכֵי הָעוֹלָם. וְאִם עָשִׂיתִי לְךְ מַעֲשִׂים אֲחֵרִים, עֲנֵה בִּי, אַתָּה תָּעִיד בִּי.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: כן בכל זינין, אזיל קודשא בריך הוא בישראל. שארי עמהון אלקאה ולא קבילו. נזיף בהו, ולא קבילו. אמר קודשא בריך הוא, חמינא בברי, דבגין מלקיותא דלקינא לון, אינון חששו ברישיהון. ווי, דהא מגו כאיבא דלהון, חשישנא אנא. דכתיב, ׳בכל צרתם לו צר׳ (ישעיה סג). נזיפנא בהו, אשתנא דיוקנא דלהון, דכתיב, ׳חשך משחור תארם לא נכרו בחצות׳ (איכה ד, ח) - ווי כד אסתכלית בהו, ולא אשתמודעו. השתא, אהא מתחננא לגבייהו גו תחנונים. ׳עמי מה עשיתי לך ומה הלאיתיך׳ - ברי יחידאה דילי, חביבא דנפשאי, חמי מה עבדית לך, שליטית לך על כל בני היכלי, שליטית לך על כל מלכין דעלמא, ואי עבדית לך עובדין אחרנין, ענה בי, אנת הוי סהיד בי.
התרגום: כך בכל המינים הולך הקב"ה בישראל. שורה אתם הלקאה, ולא קבלו. נזף בהם, ולא קבלו. אמר הקב"ה: אני רואה בבני שבגלל המלקות שהלקיתי אותם, הם חוששים בראשם. אוי, שהרי מתוך כאבם אני חושש, שכתוב ׳בכל צרתם לו צר׳ (ישעיה סג). נזפתי בהם, השתנתה דמותם, שכתוב ׳חשך משחור תארם לא נכרו בחוצות׳ (איכה ד, ח) - אוי כשהסתכלתי בהם ולא נודעו. כעת אתחנן לפניהם תוך תחנונים. ׳עמי מה עשיתי לך ומה הלאיתיך׳ (מיכה ו, ג) - בני יחיד שלי, חביב נפשי, ראה ׳מה עשיתי לך׳ - השלטתי אותך על כל בני היכלי, השלטתי אותך על כל מלכי העולם. ואם עשיתי לך מעשים אחרים, ענה בי, אתה תעיד בי.
מן המפרשים
הסולם: כן בכל זינין וכו': כן בכל הדרכים הלך הקב"ה עם ישראל. התחיל עמהם להכותם ולא קבלו. גער בהם, ולא קבלו. אמר הקב"ה רואה אני בבני, שבשביל המכות שהכיתי אותם, הם כואבים בראשיהם. אוי, הרי את הכאב שלהם אני מרגיש. שכתוב, בכל צרתם לו צר.…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: