ממלכת הזוהר › זוהר › בלק › מאמר 30: ׳עמי זכר נא מה יעץ בלק׳ - רחמי האב הבא בתחנונים אל בניו › פיסקה 1 (רג ע"ב)

משל האב שנמנע מלהלקות ומלנזוף - ובא בתחנונים

בלק · ׳עמי זכר נא מה יעץ בלק׳ - רחמי האב הבא בתחנונים אל בניו · מאמר 30 · פיסקה 1 · דף רג ע"ב

לשון הזוהר

פָּתַח וְאָמַר ׳עַמִּי זְכָר נָא מַה יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב וְגוֹ'׳ (מיכה ו, ה). עַמִּי, כַּמָה קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַבָּא רַחֲמָן עַל בְּנוֹי, אַף עַל גַּב דְּחָאבוּ גַּבֵּיהּ, כָּל מִלּוֹי בִּרְחִימוּ לְגַבַּיְיהוּ, כְּאַבָּא לְגַבֵּי בְּרֵיהּ. חָטֵי בְּרֵיהּ לְגַבֵּי אֲבוֹי, אַלְקֵי לֵיהּ, כָּל כַּךְ דְּאַלְקֵי לֵיהּ לָא תָּב מֵאָרְחֵיהּ, נָזִיף בֵּיהּ בְּמִלִּין וְלָא קַבִּיל. אָמַר אֲבוֹי, לָא בָּעֵינָא לְמֶעְבַּד לִבְרִי כְּמָה דְּעָבֵדְנָא עַד יוֹמָא. אִלּוּ אַלְקְיֵיהּ יְהֵא חָשִׁישׁ בְּרֵישֵׁיהּ, הָא כְּאִיבָּא דִּילֵיהּ גַּבָּאי, אֱהֵא נָזִיף בֵּיהּ, הָא דִּיּוּקְנֵיהּ מִשְׁתַּנְיָא, מַה אַעְבִּיד, אֶלָּא אֵיזִיל וְאֶתְחַנֵּן לְגַבֵּיהּ, וְאֵימָא לֵיהּ מִלִּין רְכִיכִין, בְּגִין דְּלָא יִתְעֲצֵב.

תרגום

פָּתַח וְאָמַר, ׳עַמִּי זְכָר נָא מַה יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב וְגוֹ'׳ (מיכה ו, ה). עַמִּי, כַּמָּה רַחֲמָן הקב"ה עַל בָּנָיו. אַף עַל גַּב שֶׁחָטְאוּ לְפָנָיו, כָּל דְּבָרָיו בְּאַהֲבָה אֲלֵיהֶם כְּאָב אֶל בְּנוֹ. חָטָא הַבֵּן לְאָבִיו - מַלְקֵהוּ. כָּל עוֹד כְּשֶׁמַּלְקֵהוּ וְלֹא שָׁב מִדַּרְכּוֹ, נוֹזֵף בּוֹ בִּדְבָרִים וְלֹא מְקַבֵּל. אָמַר אָבִיו: אֵינִי רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת לִבְנִי כְּמוֹ שֶׁעָשִׂיתִי עַד הַיּוֹם. אִם אַלְקֶנּוּ - יַחֲשֹׁשׁ בְּרֹאשׁוֹ, הֲרֵי הַכְּאֵב שֶׁלּוֹ אֶצְלִי. אִם אֶנְזֹף בּוֹ - דְּמוּתוֹ מִשְׁתַּנֵּית. מָה אֶעֱשֶׂה? אֶלָּא אֵלֵךְ וְאֶתְחַנֵּן אֵלָיו וְאֹמַר לוֹ דְּבָרִים רַכִּים כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְעַצֵּב.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: פתח ואמר ׳עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב וגו'׳ (מיכה ו, ה). עמי, כמה קודשא בריך הוא אבא רחמן על בנוי, אף על גב דחאבו גביה, כל מלוי ברחימו לגבייהו, כאבא לגבי בריה. חטי בריה לגבי אבוי, אלקי ליה, כל כך דאלקי ליה לא תב מארחיה, נזיף ביה במלין ולא קביל. אמר אבוי, לא בעינא למעבד לברי כמה דעבדנא עד יומא. אלו אלקייה יהא חשיש ברישיה, הא כאיבא דיליה גבאי, אהא נזיף ביה, הא דיוקניה משתניא, מה אעביד, אלא איזיל ואתחנן לגביה, ואימא ליה מלין רכיכין, בגין דלא יתעצב.

התרגום: פתח ואמר, ׳עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב וגו'׳ (מיכה ו, ה). עמי, כמה רחמן הקב"ה על בניו. אף על גב שחטאו לפניו, כל דבריו באהבה אליהם כאב אל בנו. חטא הבן לאביו - מלקהו. כל עוד כשמלקהו ולא שב מדרכו, נוזף בו בדברים ולא מקבל. אמר אביו: איני רוצה לעשות לבני כמו שעשיתי עד היום. אם אלקנו - יחשש בראשו, הרי הכאב שלו אצלי. אם אנזף בו - דמותו משתנית. מה אעשה? אלא אלך ואתחנן אליו ואמר לו דברים רכים כדי שלא יתעצב.

מן המפרשים

אור החמה: עמי זכור נא מה יעץ וגו' כמה דהוי דכתיב ארמי וגו' לא החשיב מעשה בלק לכלום כמו שהחשיב מעשה לבן דכתיב ארמי אובד אבי ולא צוה שנאמר בלק אובד אותנו. דיוקנא וציורא וכו' הענין כי הת"ת הוא נאצל מכח החכמה במעי הבינה והנה מציאות החכמה…

הסולם: פתח ואמר, עמי וכו': פו"א, עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב וגו '. עמי, כמה הקב"ה הוא אב רחמן על בניו, אע"פ שחטאו אליו, כל דבריו הם באהבה להם, כאב אל בנו. חטא הבן לאביו, מכה אותו, וכל כמה שמכה אותו אינו חוזר מדרכו. גוער בו…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: