נותן עצה לעיר - ותורתו מזון לשכינה יותר מקרבנות
בלק · ׳כי תצור אל עיר׳ - הגנת עמלי התורה, וכיסוי יוסף ורחל מעין הרע · מאמר 28 · פיסקה 4 · דף רב ע"א
לשון הזוהר
דָּבָר אַחֵר אֶת עֵצָהּ, הַהוּא דְּיָהִיב עֵיטָא לְמָתָא, לְאִשְׁתְּזָבָא מִן דִּינָא, וְאוֹלִיף לוֹן אָרְחָא דְּיָהֲכוּן בָּהּ, וְעַל דָּא ׳לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדּוֹחַ עָלָיו גַּרְזֶן׳ - לְנַדְחָא עָלֵיהּ דִּינָא, וְלָא לְאוֹשָטָא עָלֵיהּ חַרְבָּא מְלָהֲטָא, חַרְבָּא מְשָׁנָּנָא, הַהִיא דְּקָטְלָא לִשְׁאַר אִינְשֵׁי דְּעָלְמָא. ׳כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל׳ - וְכִי הַהוּא מְחַבְּלָא אָכִיל מִנֵּיהּ, לָא. אֶלָּא ׳כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל׳ - הַהִיא טִנְרָא תַּקִּיפָא, הַהִיא דְּכָל רוּחִין תַּקִּיפִין וְקַדִּישִׁין נָפְקִין מִנָּהּ, דְּלֵית הֲנָאָה וְתִיאוּבְתָּא לְרוּחַ קוּדְשָׁא בְּהַאי עָלְמָא, אֶלָּא אוֹרַיְיתָא דְּהַהוּא זַכָּאָה, כִּבְיָכוֹל אִיהוּ מְפַרְנֵס לָהּ, וְיָהֵיב לָהּ מְזוֹנָא בְּהַאי עָלְמָא, יַתִּיר מִכָּל קָרְבְּנִין דְּעָלְמָא.
תרגום
דָּבָר אַחֵר אֶת עֵצָהּ - אוֹתוֹ שֶׁנּוֹתֵן עֵצָה לָעִיר לְהִנָּצֵל מִן הַדִּין וּמְלַמֵּד אוֹתָם דֶּרֶךְ שֶׁיֵּלְכוּ בָהּ, וְעַל זֶה ׳לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדּחַ עָלָיו גַּרְזֶן׳ (דברים כ, יט) - לִנְדּחַ עָלָיו דִּין, וְלֹא לְהוֹשִׁיט עָלָיו חֶרֶב לוֹהֶטֶת, חֶרֶב שְׁנוּנָה, אוֹתָהּ שֶׁהוֹרֶגֶת שְׁאָר אַנְשֵׁי הָעוֹלָם. ׳כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל׳ - וְכִי אוֹתוֹ מְחַבֵּל אוֹכֵל מִמֶּנּוּ? לֹא. אֶלָּא ׳כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל׳ - אוֹתוֹ סֶלַע קָשָׁה, אוֹתָהּ שֶׁכָּל רוּחוֹת חֲזָקוֹת וּקְדוֹשׁוֹת יוֹצְאוֹת מִמֶּנָּה, שֶׁאֵין הֲנָאָה וְתַאֲוָה לְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה אֶלָּא תּוֹרָתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק. כִּבְיָכוֹל הוּא מְפַרְנֵס אוֹתָהּ וְנוֹתֵן לָהּ מָזוֹן בָּעוֹלָם הַזֶּה יוֹתֵר מִכָּל קָרְבְּנוֹת הָעוֹלָם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: דבר אחר את עצה, ההוא דיהיב עיטא למתא, לאשתזבא מן דינא, ואוליף לון ארחא דיהכון בה, ועל דא ׳לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן׳ - לנדחא עליה דינא, ולא לאושטא עליה חרבא מלהטא, חרבא משננא, ההיא דקטלא לשאר אינשי דעלמא. ׳כי ממנו תאכל׳ - וכי ההוא מחבלא אכיל מניה, לא. אלא ׳כי ממנו תאכל׳ - ההיא טנרא תקיפא, ההיא דכל רוחין תקיפין וקדישין נפקין מנה, דלית הנאה ותיאובתא לרוח קודשא בהאי עלמא, אלא אורייתא דההוא זכאה, כביכול איהו מפרנס לה, ויהיב לה מזונא בהאי עלמא, יתיר מכל קרבנין דעלמא.
התרגום: דבר אחר את עצה - אותו שנותן עצה לעיר להנצל מן הדין ומלמד אותם דרך שילכו בה, ועל זה ׳לא תשחית את עצה לנדח עליו גרזן׳ (דברים כ, יט) - לנדח עליו דין, ולא להושיט עליו חרב לוהטת, חרב שנונה, אותה שהורגת שאר אנשי העולם. ׳כי ממנו תאכל׳ - וכי אותו מחבל אוכל ממנו? לא. אלא ׳כי ממנו תאכל׳ - אותו סלע קשה, אותה שכל רוחות חזקות וקדושות יוצאות ממנה, שאין הנאה ותאוה לרוח הקדש בעולם הזה אלא תורתו של אותו צדיק. כביכול הוא מפרנס אותה ונותן לה מזון בעולם הזה יותר מכל קרבנות העולם.
מן המפרשים
אור החמה: האי טינרא תקיפא. היא המלכות וקראה טינרא מפני שהיא צור חוצבו ממנו הנשמות החזקות שהם רוחין תקיפין מפני שיש אחרים דלא תקיפין והם נפש מעשיה או רוח מיצירה ואלו אין להם כח (להאציל) אותה אלא אותם שהם נשמה מבריאה מגיעים עד האצילות…
קרני אור: את עצה דא ת"ח את עצה דא ת"ח כו'. לפי' זה 'עצה' לשון עץ אילן, ולפיכך אחר 'עצה' לשון עצה ועיטא, וז"ש ' את עצה ההוא דיהיב ' כו':
הסולם: ד"א את עצה וכו': פירוש אחר. את עצה, היינו אותו שנותן עצה לבני העיר להנצל מן הדין, ומלמד להם הדרך שילכו בו. וע"כ לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן, דהיינו לנדוח עליו דין, ולא לשלוף עליו חרב לוהטת חרב שנונה, אותו החרב ההורגת שאר…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: