ממלכת הזוהר · לטעום מן הזוהרפיסקה 1 מתוך 12לשער המעיינים
גודל
רקע
גופן
התחלת מאמצע המאמר · לקריאה מתחילתו ↑
זוהר, פרשת בלק · מאמר 28

׳כי תצור אל עיר׳

זוהר ח"ג, פרשת בלק, דף רב.
כ-8 דקות קריאה
על מה המאמר

הגנת עמלי התורה, וכיסוי יוסף ורחל מעין הרע

׳כי תצור אל עיר׳ - נרות מאירין בכל דבר שבתורה

כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂה וְגוֹ'. עוֹד פָּתַח וְאָמַר, ׳כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ וְגוֹ'׳ (דברים כ, יט) '. כַּמָּה טוֹבִים הֵם דַּרְכֵי וּשְׁבִילֵי הַתּוֹרָה, שֶׁהֲרֵי בְּכָל דָּבָר וְדָבָר יֵשׁא. כַּמָּה עֵצוֹת, מצד הדבר אשר יעשון, ב. כַּמָּה טוֹבוֹתנצחיות לִבְנֵי אָדָם,ג. כַּמָּה מַרְגָּלִיּוֹתהארות חכמה שֶׁמְּאִירוֹת לְכָל צַד,ד. וְאֵין לְךְ דָּבָר בַּתּוֹרָה שֶׁאֵין בּוֹ כַּמָּה נֵרוֹת מְאִירִיםבהארות לנסתר לְכָל צַד. פָּסוּק זֶהשל כי תצור וכו' הוּא כִּפְשׁוּטוֹ,אבל וְיֵשׁ בּוֹ כְּפִי מִדְרָשׁוֹ,ג. וְיֵשׁ בּוֹ חָכְמָה עֶלְיוֹנָהמצד הסוד לְהַזְהִיר לְמִי שֶׁצָּרִיךְ. אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה תָּמִיד.

בלשון הזוהר

תּוּ פָּתַח וְאָמַר, ׳כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂה וְגוֹ'׳ (דברים כ, יט), כַּמָה טָבִין אִינּוּן אָרְחִין וּשְׁבִילִין דְּאוֹרַיְיתָא, דְּהָא בְּכָל מִלָּה וּמִלָּה, אִית כַּמָּה עֵיטִין, כַּמָה טָבִין לִבְנֵי נָשָׁא, כַּמָה מַרְגְּלָאן דְּקָא מְנַהֲרָן לְכָל סְטָר, וְלֵית לָךְ מִלָּה בְּאוֹרַיְיתָא, דְּלֵית בָּהּ כַּמָה בּוּצִינִין מְנַהֲרָן לְכָל סְטָר. הַאי קְרָא אִיהוּ כְּפוּם פְּשָׁטֵיהּ. וְאִית בֵּיהּ כְּפוּם מִדְרָשֵׁיהּ. וְאִית בֵּיהּ חָכְמְתָא עִלָּאָה, לְאִזְדַּהֲרָא לְמַאן דְּאִצְטְרִיךְ. זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ מַאן דְּאִשְׁתְּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא תָּדִיר.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳והיה כעץ׳ - שבעה חלקי האילן כנגד שבעה פנים שבתורה

מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בָּהּ, מַה כָּתוּב בּוֹ? ׳כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה׳ (תהלים א, ב), ׳וְהָיָה כְּעֵץ׳ויש לשאול - לָמָּה זֶהלימוד התורה סָמוּךְ לָזֶה? לענין העץ? אֶלָּא מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה ׳יוֹמָם וָלַיְלָה׳, לֹא יִהְיֶה כְעֵץ יָבֵשׁ, אֶלָּא ׳כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם׳ - מָה אִילָן יֵשׁ בּוֹז' הבחנות כנגד ז' ספירות: א. שָׁרָשִׁים,תפארת שהוא שורש כנגד ו"ק. ב. וְיֵשׁ בּוֹ קְלִפּוֹת, גבורה המלבשת כל אילן מצד הדין. ג. וְיֵשׁ בּוֹ מֹחַ, חסד מוח הפנימי. ד. וְיֵשׁ בּוֹ עֲנָפִים, מלכות המתפשטת לכל צד. ה. וְיֵשׁ בּוֹ עָלִים, נצח. ו. וְיֵשׁ בּוֹ פְּרָחִים, הוד. ז. וְיֵשׁ בּוֹ פְּרִייסוד שזהו עץ עושה פרי. - שִׁבְעָה סוּגִים אֵלּוּ עוֹלִים לְשִׁבְעָההיינו ז' פעמים עשר שעולים עָשָׂר, לְשִׁבְעִים,פנים בתורה בסוד ז' ספירות של חג"ת נהי"מ שכל אחת כלולה מעשר. גַּם דִּבְרֵי תוֹרָה יֵשׁ בָּהֶםא. פְּשַׁט הַמִּקְרָא,ב. דְּרָשׁ,ג. רֶמֶז שֶׁרוֹמֵז חָכְמָה,ד. גִּימַטְרִיָּאוֹת,ה. סוֹדוֹת טְמִירִים, האור הפנימי, מעולם הנקודים, ו. סוֹדוֹת נִסְתָּרִיםמעולם הברודים אֵלּוּ עַל אֵלּוּ,א. אור המקיף שהיותר עליון הוא יותר מובחר משל תחתיו המוקף ז. פָּסוּל וְכָשֵׁר, טָמֵא וְטָהוֹר, אִסּוּר וְהֶתֵּר.מעולמות בי"ע המעורבין רע וטוב - מקד"מ. מִכָּאן וָהָלְאָה מִתְפַּשְּׁטִים הָעֲנָפִים לְכָל צַד, לז' פעמים עשר שהם שבעים פנים בתורה, ואז יזכה להגיע למעלת ׳וְהָיָה כְּעֵץ׳ וַדַּאי. וְאִם לֹא שאם אין לו היקף כל הענפים האלו - אֵינוֹ חָכָם בְּחָכְמָה.אין חכמתו מושפעת אלא מושכלת מכח העיון [- מקד"מ].

בלשון הזוהר

מַאן דְּאִשְׁתְּדַל בָּהּ, מַה כְּתִיב בֵּיהּ, ׳כִּי אִם בְּתוֹרַת יהו"ה חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה׳ (תהילים א, ב-ג), ׳וְהָיָה כְּעֵץ׳ - אֲמַאי דָּא סָמִיךְ לְדָא. אֶלָּא מַאן דְּאִשְׁתְּדַל בְּאוֹרַיְיתָא ׳יוֹמָם וָלָיְלָה׳, לָא לִיהֱוִי כְּאָעָא יְבֵישָׁא, אֶלָּא ׳כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם׳ - מַה אִילָן אִית בֵּיהּ שָׁרָשִׁין, וְאִית בֵּיהּ קְלִיפִּין, וְאִית בֵּיהּ מוֹחָא, וְאִית בֵּיהּ עַנְפִין, וְאִית בֵּיהּ טַרְפִּין, וְאִית בֵּיהּ פַּרְחִין, וְאִית בֵּיהּ אִיבָּא. שִׁבְעַת זִינִין אִלֵּין, סַלְּקִין לְשִׁבְעָה עָשָׂר, לְשִׁבְעִין. אוּף מִלִּין דְּאוֹרַיְיתָא אִית בְּהוּ פְּשָׁטָא דִּקְרָא. דְּרָשָׁא. רֶמֶז, דְּקָא רָמִיז חָכְמְתָא. גִימַטְרִיָיאוֹת. רָזִין טְמִירִין. רָזִין סְתִימִין אִלֵּין עַל אִלֵּין. פָּסוּל וְכָשֵׁר. טָמֵא וְטָהוֹר. אִיסוּר וְהֶיתֵּר. מִכָּאן וּלְהָלְאָה, מִתְפַּשְּׁטָאָן עַנְפִין לְכָל סְטָר. ׳וְהָיָה כְּעֵץ׳ וַדַּאי, וְאִי לָאו, לָאו אִיהוּ חָכָם בְּחָכְמְתָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳לא תשחית את עצה׳ - אזהרת המשחית על תלמיד חכם

וכאן ימשיך לבאר תיקון מעלות הת"ח [ולא מענין השכר]. בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה חֲבִיבִים אוֹתָם שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים ועוסקים בַּתּוֹרָה לִפְנֵי הקב"ה, שֶׁאֲפִלּוּ בִּזְמַן שֶׁהַדִּין תָּלוּי בָּעוֹלָם וְנִתְּנָה רְשׁוּת לַמַּשְׁחִית לְהַשְׁחִית, הקב"ה מְצַוֵּהוּלמשחית עֲלֵיהֶם, עַל אוֹתָם הַמִּשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה, וְכָךְ אוֹמֵר לָהֶם הקב"ה: ׳כִּי תָצוּר אֶל עִיר׳ (דברים כ, יט) - בִּגְלַל הַחֲטָאִים הָרַבִּים שֶׁחָטְאוּ לְפָנַי וְהִתְחַיְּבוּ בְדִין.והכיתי את העיר במכת דבר ׳יָמִים רַבִּים׳ויש להתבונן - מַה זֶּה רַבִּים? (שְׁלֹשָׁה יָמִים זֶה אחר זֶה נִקְרְאוּ ׳יָמִים רַבִּים׳. אַף כָּאן ׳כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים׳) שְׁלֹשָׁה יָמִים זֶה אַחַר זֶה שֶׁנּוֹדָע דֶּבֶר בָּעִיר. כפי שהיה בימי דוד המלך. מִנַּיִן לָנוּ שֶׁיָּמִים רַבִּים הֵם שְׁלֹשָׁה? שֶׁכָּתוּב ׳וְאִשָּׁה כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ יָמִים רַבִּים׳ (ויקרא טו, כה) - וְכִי ׳יָמִים רַבִּים׳ הֵם? אֶלָּא שְׁלֹשָׁה יָמִים זֶה אַחַר זֶה נִקְרָאִים ׳יָמִים רַבִּים׳. גַּם כָּךְ, ׳כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים׳ - שְׁלֹשָׁה יָמִים זֶה אַחַר זֶה שֶׁנּוֹדָע דֶּבֶר בָּעִיר.ואז אומר הקב"ה אל המשחית בֹּא וַאֲצַוְּךְ עַל (כָּל) בְּנֵי בֵיתִי: היינו על התלמידי חכמים ועל הנקראים בשם לפי מעשיהם, וכך אומר למשחית: ׳לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ׳ - זֶה תַּלְמִיד חָכָם שֶׁהוּא בָּעִיר, שֶׁהוּא עֵץ הַחַיִּים, אִילָן שֶׁנּוֹתֵן פֵּרוֹת.[ובפ"ק דתענית כעי"ז אם ת"ח הגון הוא ממנו תאכל וכו']. ומשום כך לא תשחית את התלמידי חכמים.

בלשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, כַּמָה חֲבִיבִין אִינּוּן דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּאֲפִילּוּ בְּזִמְנָא דְּדִינָא תַּלְיָא בְּעָלְמָא, וְאִתְיְיהִיב רְשׁוּ לִמְחַבְּלָא לְחַבְּלָא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא פָּקִיד לֵיהּ עִלָוַויְיהוּ, עַל אִינּוּן דְּקָא מִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא. וְהָכִי אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, ׳כִּי תָצוּר אֶל עִיר׳ - בְּגִין חוֹבֵיהוֹן סַגִּיאִין דְּחָטָּאן לְקַמָּאי, וְאִתְחַיְּיבוּ בְּדִינָא. ׳יָמִים רַבִּים׳ - מַאי רַבִּים. (תלתא יומא, דא בתר דא, אקרי ׳ימים רבים׳, אוף הכא ׳כי תצור על עיר, ימים רבים׳) תְּלָתָא יוֹמִין, דָּא בָּתַר דָּא, דְּאִשְׁתְּמוֹדְעָא דֶבֶר בְּמָתָא. מְנָלָן דְּיָמִים רַבִּים תְּלָתָא יוֹמִין אִינּוּן, דִּכְתִּיב, ׳וְאִשָּׁה כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ יָמִים רַבִּים׳ (ויקרא טו, כה) - וְכִי ׳יָמִים רַבִּים׳ אִינּוּן. אֶלָּא תְּלָתָא יוֹמִין דָּא בָּתַר דָּא, אִקְרֵי ׳יָמִים רַבִּים׳. אוּף הָכִי ׳כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים׳ - תְּלָתָא יוֹמִין דָּא בָּתַר דָּא, דְּאִשְׁתְּמוֹדְעָא דֶּבֶר בְּמָתָא. תָּא וְאַפְקִיד לָךְ עַל (כל) בְּנֵי בֵּיתִי. ׳לֹא תַּשְׁחִית אֶת עֵצָהּ׳ - דָּא תַּלְמִיד חָכָם דְּאִיהוּ בְּמָתָא, דְּאִיהוּ אִילָנָא דְּחַיֵּי, אִילָנָא דְּיָהִיב אִיבִין.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

נותן עצה לעיר - ותורתו מזון לשכינה יותר מקרבנות

דָּבָר אַחֵר אֶת עֵצָהּהוא מלשון עצה טובה, זהו - אוֹתוֹ שֶׁנּוֹתֵן עֵצָה לָעִיר לְהִנָּצֵל מִן הַדִּין וּמְלַמֵּד אוֹתָם דֶּרֶךְ שֶׁיֵּלְכוּ בָהּ, וְעַל זֶה ׳לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדּחַ עָלָיו גַּרְזֶןא. ׳ (דברים כ, יט) - לִנְדּחַ עָלָיו דִּין, שהגרזן הוא הדין. ב. וְלֹא לְהוֹשִׁיט עָלָיו חֶרֶב לוֹהֶטֶת, שממיתה מצד החום עוד קודם שחוד הסייף נוגע בבשר (חולין פ"ב), ג. ולא חֶרֶב שְׁנוּנָה, שממיתה מצד הלהב שבה, שהיא אוֹתָהּהחרב שֶׁהוֹרֶגֶת שְׁאָר אַנְשֵׁי הָעוֹלָם. וכאן יש לשאול אם הפסוק מדבר גם ביחס לציוי להשי"ת אל המשחית א"כ מה הוא זה שאומר ׳כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל׳ - וְכִי אוֹתוֹ מְחַבֵּלמלאך המשחית אוֹכֵל מִמֶּנּוּ? מן התלמיד חכם? וודאי ש לֹא. אֶלָּא ׳כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵלהיינו ׳ - אוֹתוֹ סֶלַע קָשָׁה, היא המלכות הנמשלת בצור קשה, היא אוֹתָהּהמלכות שֶׁכָּלה רוּחוֹת חֲזָקוֹתה וּקְדוֹשׁוֹת יוֹצְאוֹת מִמֶּנָּה, שֶׁאֵין הֲנָאָה וְתַאֲוָה לְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה אֶלָּא תּוֹרָתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק. העוסק בללמד תורה את העם, לזכותם ולהשיאם עצה כל אחד ואחד כפי ענינו, כִּבְיָכוֹל הוּאהתלמיד חכם הוא אשר מְפַרְנֵס אוֹתָהּ וְנוֹתֵן לָהּ מָזוֹן בָּעוֹלָם הַזֶּה יוֹתֵר מִכָּל קָרְבְּנוֹת- הָעוֹלָם.שע"י תורת התלמיד חכם הוא מעלה מ"ן וגורם להורדת פרנסת השכינה הקדושה.

בלשון הזוהר

דָּבָר אַחֵר אֶת עֵצָהּ, הַהוּא דְּיָהִיב עֵיטָא לְמָתָא, לְאִשְׁתְּזָבָא מִן דִּינָא, וְאוֹלִיף לוֹן אָרְחָא דְּיָהֲכוּן בָּהּ, וְעַל דָּא ׳לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדּוֹחַ עָלָיו גַּרְזֶן׳ - לְנַדְחָא עָלֵיהּ דִּינָא, וְלָא לְאוֹשָטָא עָלֵיהּ חַרְבָּא מְלָהֲטָא, חַרְבָּא מְשָׁנָּנָא, הַהִיא דְּקָטְלָא לִשְׁאַר אִינְשֵׁי דְּעָלְמָא. ׳כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל׳ - וְכִי הַהוּא מְחַבְּלָא אָכִיל מִנֵּיהּ, לָא. אֶלָּא ׳כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל׳ - הַהִיא טִנְרָא תַּקִּיפָא, הַהִיא דְּכָל רוּחִין תַּקִּיפִין וְקַדִּישִׁין נָפְקִין מִנָּהּ, דְּלֵית הֲנָאָה וְתִיאוּבְתָּא לְרוּחַ קוּדְשָׁא בְּהַאי עָלְמָא, אֶלָּא אוֹרַיְיתָא דְּהַהוּא זַכָּאָה, כִּבְיָכוֹל אִיהוּ מְפַרְנֵס לָהּ, וְיָהֵיב לָהּ מְזוֹנָא בְּהַאי עָלְמָא, יַתִּיר מִכָּל קָרְבְּנִין דְּעָלְמָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

משחרב בית המקדש - חידושי תורה שבפיו תחת הקרבנות

בְּקָרְבָּן מַה כָּתוּב? ׳אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי אִכְלוּ רֵעִים׳ (שיר השירים ה, א) - וּמִיּוֹם שֶׁנֶּחֱרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּבָטְלוּ הַקָּרְבָּנוֹת, אֵין לוֹ לַקָּדוֹשׁ - בָּרוּךְ-הוּא אֶלָּא אוֹתָם דִּבְרֵי תוֹרָה, וְהַתּוֹרָה שֶׁמִּתְחַדֶּשֶׁת בְּפִיו. בִּשְׁבִיל כָּךְ כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל, וְאֵין לָהּ מָזוֹן בָּעוֹלָם הַזֶּה אֶלָּא מִמֶּנּוּ וּמֵאוֹתָם שֶׁכְּמוֹתוֹ. וְכֵיוָן שֶׁמִּמֶּנּוּ תֹאכֵל וְהוּא זָן אוֹתָהּ - אֹתוֹ לֹא תִכְרֹת. תִּהְיֶה (טָמִיר) זָהִיר בּוֹ שֶׁלֹּא תִתְקָרֵב אֵלָיו.

בלשון הזוהר

בְּקָרְבָּן מַה כְּתִיב. ׳אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי אִכְלוּ רֵעִים׳ (שיר השירים ה, א) - וּמִיּוֹמָא דְּאִתְחָרַב בֵּי מַקְדְּשָׁא, וּבָטְלוּ קָרְבְּנִין, לֵית לֵיהּ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אֶלָּא אִינּוּן מִלִּין דְּאוֹרַיְיתָא, וְאוֹרַיְיתָא דְּאִתְחַדְּשָׁא בְּפוּמֵיהּ, בְּגִין כָּךְ כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל, וְלֵית לָהּ מְזוֹנָא בְּהַאי עָלְמָא, אֶלָּא מִמֶּנּוּ, וּמֵאִינּוּן דִּכְוָותֵיהּ. וְכֵיוָן דְּמִמֶּנּוּ תֹאכֵל, וְאִיהוּ זָן לָהּ, אוֹתוֹ לֹא תִּכְרוֹת, הֲוִי (טמיר) זָהִיר בֵּיהּ, דְּלָא תִּקְרַב בֵּיהּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳כי האדם עץ השדה׳ - והמצור הוא דרגת התשובה

׳כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה׳ (דברים כ, יט) - זֶה נִקְרָא אָדָם שֶׁנּוֹדָע מַעְלָה וּמַטָּה. ׳עֵץ הַשָּׂדֶה׳ - עֵץ גָּדוֹל וְתַקִּיף שֶׁאוֹתוֹ ׳שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ ה'׳ - (זֶה) סָמוּךְ עָלָיו, אִילָן שֶׁנּוֹדַע לְאוֹתוֹ שָׂדֶה תָּמִיד. ׳לָבא מִפָּנֶיךְ בַּמָּצוֹר׳ - דָּבָר זֶה חוֹזֵר לְרֹאשׁ הַפָּסוּק שֶׁכָּתוּב ׳לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ׳ - אוֹתוֹ שֶׁנּוֹתֵן לָהֶם עֵצָה וּמַתְקִין אֶת הָעִיר. ׳לָבֹא מִפָּנֶיךְ בַּמָּצוֹר׳ - הוּא נוֹתֵן לָהֶם עֵצָה לְהִתְתַּקֵּן וְלַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה, וּמַתְקִין לוֹ כְּלֵי זַיִן, חֲצוֹצְרוֹת וְשׁוֹפָרוֹת. ׳לָבֹא מִפָּנֶיךְ׳, מַה זֶּה ׳לָבֹא מִפָּנֶיךְ׳? לָבֹא לְפָנַי וְלַעֲלוֹת מִפָּנֶיךְ, מִפְּנֵי הַפַּחַד שֶׁלְּךְ. בַּמָּצוֹר, בְּמָקוֹם שֶׁעֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים לֹא יְכוֹלִים לַעֲלוֹת לְשָׁם. וּמִיהוּ? דַּרְגָּה שֶׁבַּעֲלֵי תְשׁוּבָה נִכְנָסִים לְשָׁם. וּמִי הִיא? תְּשׁוּבָה. זֶהוּ מָצוֹר, מָקוֹם חָזָק וְסֶלַע חָזָק.

בלשון הזוהר

׳כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה׳ (דברים כ, יט) - דָּא אִקְרֵי אָדָם דְּאִשְׁתְּמוֹדַע עֵילָּא וְתַתָּא. ׳עֵץ הַשָּׂדֶה׳, אִילָנָא רַבְרְבָא וְתַקִּיף דְּהַהוּא ׳שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרַכוֹ יהו"ה׳ (בראשית כז, כז) - (דא) סָמִיךְ עָלֵיהּ, אִילָן דְּאִשְׁתְּמוֹדַע לְהַהוּא שָׂדֶה תָּדִיר. ׳לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר׳ - מִלָּה דָּא אַהְדָּר לְרֵישָׁא דִּקְרָא, דִּכְתִּיב ׳לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ׳, הַהוּא דְּיָהִיב לוֹן עֵיטָא, וְאַתְקִין לְמָתָא, ׳לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר׳, אִיהוּ יָהִיב לוֹן עֵיטָא, לְאִתָּקְנָא וּלְאָהַדְרָא בְּתִיּוּבְתָּא, וְאַתְקִין לֵיהּ מָאנֵי זַיְינִין, בּוּקִינָס וְשׁוֹפָרִין. ׳לָבֹא מִפָּנֶיךָ׳, מַאי ׳לָבֹא מִפָּנֶיךָ׳. לָבֹא לְקַמָּאי, וּלְאַעֲלָא מִפָּנֶיךָ. מִקַּמֵּי דְּחִילוּ דִּילָךְ. בַּמָּצוֹר, בַּאֲתָר דְּעִלָּאִין וְתַתָּאִין לָא יַכְלִין לְאַעֲלָא תַּמָּן. וּמַאן אִיהוּ. דַּרְגָּא דְּבַעֲלֵי תְּשׁוּבָה עָאלִין תַּמָּן, וּמַאן אִיהוּ. תְּשׁוּבָה. דָּא אִיהוּ מָצוֹר, אֲתָר תַּקִּיף, וְטִנָּרָא תַּקִּיפָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

מקבלי העצה מתכפרין - ועמלי התורה אילנות גדולים בעולם

וְכֵיוָן שֶׁעֵצָה זוֹ לוֹקְחִים, אֲנִי מְכַפֵּר לַחֲטָאֵיכֶם וּמִתְקַבְּלִים בְּרָצוֹן לְפָנַי. וְכָל זֶה פּוֹקֵד הקב"ה עַל אוֹתָם הַמִּשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה. מִשּׁוּם כָּךְ צַדִּיקִים הֵם כְּשֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה, אוֹתָם שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה הֵם עֵצִים גְּדוֹלִים בָּעוֹלָם הַזֶּה.

בלשון הזוהר

וְכֵיוָן דְּעֵיטָא דָּא נַטְלִין, אֲנָא מְכַפֵּר לְחוֹבַיְיהוּ וְאִתְקַבְּלָן בְּרַעֲוָא לְקַמָּאי. וְכָל דָּא פָּקִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, עַל אִינּוּן דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא. בְּגִין כָּךְ זַכָּאִין אִינּוּן דְּקָא מִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא, אִינּוּן דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא אִינּוּן אִילָנִין רַבְרְבִין בְּהַאי עָלְמָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

אילנות ומעין שנטע הקב"ה - הנקראים נציבות רבי פנחס

רְאוּ מֶה עָשָׂה הקב"ה שֶׁנָּטַע אִילָנוֹת אֵלּוּ, אַשְׁרֵי הַדֶּרֶךְ הַזֶּה. וְלֹא דַי אִילָן אֶחָד, אֶלָּא שְׁלֹשָׁה אִילָנוֹת גְּדוֹלִים פָּרְשׂוּ עֲנָפִים לְכָל צַד עָשָׂה לָנוּ הקב"ה. יְהִי רָצוֹן לִפְנֵי הַשָּׁמַיִם שֶׁלֹּא יָעָבְרוּ לְעוֹלָם אִילָנוֹת אֵלּוּ וּמַעְיָן זֶה מִמָּקוֹם זֶה, וְעַד הַיּוֹם עוֹמְדִים שָׁם, וְאוֹתוֹ מַעְיַן מַיִם. וְהָאֲנָשִׁים קוֹרְאִים לָהֶם נְצִיבוּת שֶׁל רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר. פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, ׳וַיִּשָּׂא אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הַיְלָדִים וַיֹּאמֶר מִי אֵלֶּה לָּךְ וַיֹּאמַר הַיְלָדִים אֲשֶׁר חָנַן אֱלֹהִים אֶת עַבְדֶּךְ׳ (בראשית לג, ה) - בֹּא וּרְאֵה, אוֹתוֹ עֵשָׂו הָרָשָׁע נָתַן עֵינוֹ לְעַיֵּן בַּנָּשִׁים, וּבִגְלָלוֹ הִתְקִין יַעֲקֹב תִּקּוּנָיו. שָׂם שְׁפָחוֹת מִקָּדִימָה, וּבְנֵיהֶם לְאָחוֹר, שֶׁחֲשׁוּבִים יוֹתֵר. לֵאָה אַחֲרֵיהֶם, וּבָנֶיהָ מֵאָחוֹר. אַחַר כָּךְ יוֹסֵף, וְאַחֲרֶיהָ רָחֵל, וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם.

בלשון הזוהר

חָמוּ, מַה עֲבַד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּנָטַע אִילֵּין אִילָנִין, זַכָּאָה אָרְחָא דָּא, וְלָא דַּי אִילָנָא חֲדָא, אֶלָּא תְּלָתָא אִילָנִין רַבְרְבִין, פְּרִיסָן עַנְפִין לְכָל סְטָר, עֲבַד לָן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. יְהֵא רַעֲוָא קַמֵּי שְׁמַיָא, דְּלָא יִתְעֲדוּן לְעָלְמָא אִילָנִין אִלֵּין, וְדָא מַעְיָינָא, מֵאֲתָר דָּא וְעַד יוֹמָא קַיְימִין תַּמָּן, וְהַהוּא מַעַיְינָא דְּמַיָּא. וּקְרָאן לוֹן בְּנֵי נָשָׁא, נְצִיבוּ דְּרִבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר. (ע"כ) (חסר וזהו) פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, ׳וַיִּשָּׂא אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הַיְלָדִים וַיֹּאמֶר מִי אֵלֶּה לָּךְ וַיֹּאמַר הַיְלָדִים אֲשֶׁר חָנַן אֱלֹהִים אֶת עַבְדֶּךָ׳ (בראשית לג, ה) - תָּא חֲזֵי, הַהוּא רָשָׁע דְּעֵשָׂו, יָהִיב עֵינוֹי לְעַיְּינָא עַל נָשִׁין, וּבְגִינֵיהּ אַתְקִין תִּיקוּנוֹי. יַעֲקֹב, שַׁוִּי שְׁפָחוֹת בְּקַדְמִיתָא, וּבְנֵיהוֹן לְבָתַר, דְּחָשִׁיבוּ יַתִּיר. לֵאָה אֲבַּתְרַיְיהוּ, וּבְנָהָא לְבָתַר. לְבָתַר יוֹסֵף, וּבַתְרָה רָחֵל, ׳וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם׳.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

יוסף שהקדים לפני רחל - פרש גופו וכיסה על אמו

כְּשֶׁכֻּלָּם הִשְׁתַּחֲווּ, מַה כָּתוּב? ׳וַתִּגַּשְׁןָ הַשְּׁפָחוֹת הֵנָּה וְיַלְדֵיהֶן וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ׳ (בראשית לג, ו) - וְאַחַר כָּךְ כָּתוּב, ׳וַתִּגַּשׁ גַּם לֵאָה וִילָדֶיהָ וַיִּשְׁתַּחֲווּ וְאַחַר נִגַּשׁ יוֹסֵף וְרָחֵל וְגוֹ'׳ (בראשית לג, ז). וַהֲרֵי יוֹסֵף לְאָחוֹר הָיָה, וְרָחֵל לְפָנָיו! אֶלָּא בֵּן טוֹב, בֵּן אָהוּב, צַדִּיק הָעוֹלָם, יוֹסֵף. כֵּיוָן שֶׁרָאָה עֵינוֹ שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע מִסְתַּכֵּל בַּנָּשִׁים, פָּחַד עַל אִמּוֹ. יָצָא מֵאַחֲרֶיהָ וּפָרַשׂ זְרוֹעוֹתָיו וְגוּפוֹ וְכִסָּה עָלֶיהָ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתֵּן אוֹתוֹ רָשָׁע עֵינוֹ בְאִמּוֹ. כַּמָּה הִתְגַּדֵּל? שֵׁשׁ אַמּוֹת לְכָל צַד, וְכִסָּה עָלֶיהָ, וְלֹא יָכְלָה עֵינוֹ שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע לִשְׁלֹט עָלֶיהָ.

בלשון הזוהר

כַּד סְגִידוּ כֻּלְּהוֹן, מַה כְּתִיב. וַתִּגַּשְׁנָה ׳הַשְּׁפָחוֹת הֵנָּה וְיַלְדֵיהֶן וַתִּשְׁתַּחֲוִיןָ׳ (בראשית לג, ו) - וּלְבָתַר כְּתִיב, ׳וַתִּגַּשׁ גַּם לֵאָה וִילָדֶיהָ וְיִשְׁתַּחֲווּ וְאַחַר נִגַּשׁ יוֹסֵף וְרָחֵל וְגוֹ'׳. וְהָא יוֹסֵף לְבַתְרַיְיתָא הֲוָה, וְרָחֵל לְקַמֵּיהּ. אֶלָּא בְּרָא טָבָא, בְּרָא רְחִימָא, צַדִּיקָא דְּעָלְמָא, יוֹסֵף, כֵּיוָן דְּחָמָא עֵינֵיהּ דְּהַהוּא רָשָׁע מִסְתָּכַּל בְּנָשִׁין, דָּחִיל עַל אִמֵּיהּ, נָפִיק מֵאֲבַּתְרָהּ, וּפָרִישׂ דְּרוֹעוֹי וְגוּפֵיהּ, וְכַסֵּי עֲלָהּ, בְּגִין דְּלָא יִתֵּן הַהוּא רָשָׁע עֵינוֹי בְּאִמֵּיהּ. כַּמָּה אִתְסְגֵי, שִׁית אַמִּין לְכָל סְטָר, וְחָפָא עָלָהּ, וְלָא יָכִיל עֵינֵיהּ דְּהַהוּא רָשָׁע לְשַׁלְּטָאָה עָלָהּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳שוכן לשבטיו׳ - יוסף ובנימין שאין עין רעה שולטת בהם

כְּמוֹ זֶה, (במדבר כד ב) ׳וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת עֵינָיו (במדבר כד, ב)׳ - עֵינוֹ כָּתוּב, אוֹתָהּ עַיִן רָעָה (שְׁתֵּי עֵינַיִם הָיָה זוֹקֵף. אֶלָּא בְּשָׁעָה) שֶׁרָצָה לְהִסְתַּכֵּל עֲלֵיהֶם. ׳וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו׳ - מַה זֶּה שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו? אֶלָּא שֵׁבֶט יוֹסֵף הָיָה שָׁם וְשֵׁבֶט בִּנְיָמִין. שֵׁבֶט יוֹסֵף שֶׁלֹּא שׁוֹלֶטֶת בָּהֶם עַיִן הָרָע, שֶׁכָּתוּב (שם מט) ׳בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף׳ - מַה זֶּה ׳בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף (בראשית מט, כב)׳? שֶׁהִתְגַּדֵּל לְכַסּוֹת עַל אִמּוֹ. ׳בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן׳ - שֶׁלֹּא שָׁלְטָה בּוֹ עַיִן הָרָע. שֵׁבֶט בִּנְיָמִין, שֶׁכָּתוּב בּוֹ (דברים לג) ׳וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן (דברים לג, יב)׳ - וְכָתוּב ׳יִשְׁכֹּן לָבֶטַח׳ - מַה זֶּה לָבֶטַח? שֶׁלֹּא פוֹחֵד מֵעַיִן הָרָע וְלֹא פוֹחֵד מִפְּגָעִים רָעִים.

בלשון הזוהר

כְּגַוְונָא דָּא, ׳וַיִּשָּׂא בִּלְעָם אֶת עֵינָיו׳ (במדבר כד, ב) - עֵינוֹ כְּתִיב, הַהוּא עֵינָא בִּישָׁא (תרין עיינין הוי זקיף, אלא בשעתא) דְּבָּעָא לְאִסְתַּכְּלָא עָלַיְיהוּ. ׳וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל שׁוֹכֵן לִשְׁבָטָיו׳ - מַהוּ ׳שׁוֹכֵן לִשְׁבָטָיו׳. אֶלָּא שִׁבְטָא דְּיוֹסֵף הֲוָה תַּמָּן, וְשִׁבְטָא דְּבִנְיָמִין. שִׁבְטָא דְּיוֹסֵף, דְּלָא שַׁלְטָא בְּהוּ עֵינָא בִּישָׁא, דִּכְתִּיב, ׳בֵּן פּוֹרָת יוֹסֵף׳ (בראשית מט, כב) - מַאן ׳בֵּן פּוֹרָת׳. דְּאִתְסְגֵי לְכַסָּאָה עַל אִמֵּיהּ. ׳בֵּן פּוֹרָת עֲלֵי עָיִן׳ - דְּלָא שַׁלְטָא בֵּיהּ עֵינָא בִּישָׁא. שִׁבְטָא דְּבִנְיָמִין, דִּכְתִּיב בֵּיהּ ׳וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן׳ (דברים לג, יב) - וּכְתִיב ׳יִשְׁכּוֹן לָבֶטַח׳ (דברים לג, יב) - מַאי לָבֶטַח. דְּלָא דָּחִיל מֵעֵינָא בִּישָׁא, וְלָא דָּחִיל מִפְּגָעִין בִּישִׁין.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

רחל שפרשה כנפיה על בניה - ושב אותו רשע לאחור

אָמַר אוֹתוֹ רָשָׁע, אֲנִי אַעֲבִיר חוֹמָה זוֹ שֶׁלֹּא תַעֲמֹד, וַאֲנִי אֶסְתַּכֵּל כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ. רָחֵל הָיְתָה שָׁם, רָאֲתָה שֶׁעַיִן אוֹתוֹ רָשָׁע שְׁנוּנָה לְהַזִּיק. מֶה עָשְׂתָה? יָצְאָה וּפָרְשָׂה כְנָפֶיהָ עֲלֵיהֶם וְכִסְּתָה עַל בָּנֶיהָ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל׳ (במדבר כד, ב) - כֵּיוָן שֶׁרָאֲתָה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, עַיִן שְׁנוּנָה, מִיָּד - ׳וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים׳ - עַל מִי? עַל יִשְׂרָאֵל. שֶׁפָּרְשָׂה כְנָפֶיהָ וְכִסְּתָה עֲלֵיהֶם, וּמִיָּד שָׁב אוֹתוֹ רָשָׁע לְאָחוֹר.

בלשון הזוהר

אָמַר הַהוּא רָשָׁע, אֲנָא אַעְבָּר שׁוּרָה דָּא, דְּלָא אִתְקְיָּים, וַאֲנָא אִסְתָּכַּל כַּדְּקָא יָאוּת. רָחֵל הֲוַת תַּמָּן, חָמָאת דְּעֵינָא דְּהַהוּא רָשָׁע מְשַׁנְּנָא לְאַבְאָשָׁא, מַה עַבְדַת. נַפְקַת וּפְרִישַׁת גַּדְפָהָא עָלַיְיהוּ, וְחַפָאת עַל בְּרָהָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל׳ - כֵּיוָן דְּחָמָא רוּחַ דְּקוּדְשָׁא, עֵינָא מְשַׁנְּנָא, מִיַּד ׳וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים׳ - עַל מַאן. עַל יִשְׂרָאֵל. דְּפָרִישׂ גַּדְפּוֹי, וְחָפָּא עֲלֵיהוֹן. וּמִיַּד תָּב הַהוּא רָשָׁע לַאֲחוֹרָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

כיסוי הבן על אמו - וכיסוי האם על בניה לדורות

בַּהַתְחָלָה הַבֵּן כִּסָּה עַל אִמּוֹ. וְכָעֵת הָאֵם מְכַסָּה עַל בְּנָהּ. אָמַר הקב"ה, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁהוּא כִּסָּה עַל רָחֵל אִמּוֹ שֶׁלֹּא תִשְׁלֹט הָעַיִן שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע עָלֶיהָ, חַיֶּיךְ בְּשָׁעָה שֶׁתָּבֹא עַיִן רָעָה אַחֶרֶת לְהִסְתַּכֵּל עַל בָּנֶיךְ וְעַל בָּנַי - אִמְּךְ תְּכַסֶּה עֲלֵיהֶם. אַתָּה כִּסִּיתָ עַל אִמְּךְ - אִמְּךְ תְּכַסֶּה עָלֶיךְ.

בלשון הזוהר

בְּקַדְמִיתָא בְּרָא חָפָא עַל אִמֵיהּ. וְהַשְׁתָּא אִימָּא חָפָאת עַל בְּרָא. אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּהַהִיא שַׁעֲתָא דְּחָפָא אִיהוּ עַל רָחֵל אִמֵּיהּ, דְּלָא יִשְׁלוֹט עֵינָא דְּהַהוּא רָשָׁע עָלָהּ, חַיֶּיךָ, בְּשַׁעֲתָא דְּיֵיתֵי עֵינָא בִּישָׁא אַחֲרָא לְאִסְתַּכְּלָא עַל בָּנֶךָ וְעַל בְּנַי, אִמָּךְ תֵּחָפֵּי עָלַיְיהוּ. אַתְּ חָפִּית עַל אִמָּךְ, אִמָּךְ תֵּחָפֵּי עָלַיְיהוּ. אַתְּ חָפִּית עַל אִמָּךְ, אִמָּךְ תֵּחָפֵּי עֲלָךְ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו
המאמר הבא

׳וישא את עיניו וירא את הנשים׳

המקטרג ביום הכיפורים ההופך לסניגור

להמשיך לקרוא

הודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.

להצטרף לקבוצת הזוהר היומי

המייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.