ממלכת הזוהר › זוהר › בלק › מאמר 21: ׳הרשעים ידרכון קשת׳ - עצת בלק ובלעם בפה ובמעשה ובלבולה › פיסקה 7 (ר ע"א)

טעם הזקנים ניטל - ופגמי בלעם מכשירים אותו לסטרא אחרא

בלק · ׳הרשעים ידרכון קשת׳ - עצת בלק ובלעם בפה ובמעשה ובלבולה · מאמר 21 · פיסקה 7 · דף ר ע"א

לשון הזוהר

דָּבָר אַחֵר ׳וְטַעַם זְקֵנִים יִקָּח׳, דִּכְתִּיב ׳וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי מוֹאָב וְזִקְנֵי מִדְיָן וּקְסָמִים בְּיָדָם׳ - טַעֲמָא דְּאִינּוּן זְקֵנִים נָטַל מִנַּיְיהוּ, וְלָא יָכִילוּ לְמִשְׁלַט בְּחַרְשַׁיְיהוּ כְּלַל. ׳וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו דִּבְרֵי בָּלָק׳ - מִלִּין בְּאִתְגַּלְיָא, וְלָא בִּלְחִישׁוּ. פָּגִים אוּדְנָא הֲוָה, וּפָגִים עֵינָא, וּפָגִים רַגְלָא. מִתְּלַת דּוּכְתִּין הֲוָה פָּגִים. מְתוּקָן הֲוָה לְסִטְרָא אַחֲרָא, וְהָכִי אִצְטְרִיךְ לְהַהוּא סִטְרָא אַחֲרָא, אֲתָר דְּשַׁרְיָא פָּגִים, זִינָא לְזִינֵיהּ.

תרגום

דָּבָר אַחֵר ׳וְטַעַם זְקֵנִים יִקָּח׳ - שֶׁכָּתוּב ׳וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי מוֹאָב וְזִקְנֵי מִדְיָן וּקְסָמִים בְּיָדָם׳ (במדבר כב, ז) - טַעַם אוֹתָם זְקֵנִים נָטַל מֵהֶם, וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁלֹט כְּלָל בְּכִשְׁפֵיהֶם. ׳וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו דִּבְרֵי בָלָק׳ - דְּבָרִים בְּגִלּוּי וְלֹא בְלַחַשׁ. פְּגוּם אֹזֶן הָיָה, וּפְגוּם עַיִן, וּפְגוּם רֶגֶל. מִשְּׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת הָיָה פָּגוּם. מְתֻקָּן הָיָה לַסִּטְרָא אַחֲרָא, וְכָךְ צָרִיךְ אוֹתוֹ צַד אַחֵר - מָקוֹם שֶׁהַפְּגָם שָׁרוּי, כָּל מִין לְמִינוֹ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: דבר אחר ׳וטעם זקנים יקח׳, דכתיב ׳וילכו זקני מואב וזקני מדין וקסמים בידם׳ - טעמא דאינון זקנים נטל מנייהו, ולא יכילו למשלט בחרשייהו כלל. ׳וידברו אליו דברי בלק׳ - מלין באתגליא, ולא בלחישו. פגים אודנא הוה, ופגים עינא, ופגים רגלא. מתלת דוכתין הוה פגים. מתוקן הוה לסטרא אחרא, והכי אצטריך לההוא סטרא אחרא, אתר דשריא פגים, זינא לזיניה.

התרגום: דבר אחר ׳וטעם זקנים יקח׳ - שכתוב ׳וילכו זקני מואב וזקני מדין וקסמים בידם׳ (במדבר כב, ז) - טעם אותם זקנים נטל מהם, ולא יכלו לשלט כלל בכשפיהם. ׳וידברו אליו דברי בלק׳ - דברים בגלוי ולא בלחש. פגום אזן היה, ופגום עין, ופגום רגל. משלשה מקומות היה פגום. מתקן היה לסטרא אחרא, וכך צריך אותו צד אחר - מקום שהפגם שרוי, כל מין למינו.

מן המפרשים

קרני אור: מלין באתגליא מלין באתגליא. ר"ל שהיו צריכין לדבר אל בלעם בהרמת קול ולא בלחש שהיה חרש:

הסולם: ד"א וטעם זקנים וגו': פירוש אחר. וטעם זקנים יקח, היינו שכתוב, וילכו זקני מואב עם זקני מדין וקסמים בידם. לקח הטעם של אלו הזקנים ולא יכלו לשלוט כלל בכשפיהם. וידברו אליו דברי בלק. דברים בגלוי דברו, ולא בלחש. כי היה קשה השמיעה.…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: