׳הרשעים ידרכון קשת׳
עצת בלק ובלעם בפה ובמעשה ובלבולה
׳הרשעים ידרכון קשת׳ - בלק ובלעם דורשים שמותם לעקור ישראל
וְדָוִד הַמֶּלֶךְ אָמַר, ׳כִּי הִנֵּה הָרְשָׁעִים יִדְרְכוּן קֶשֶׁת כּוֹנְנוּ וְגוֹ'׳ (תהלים יא, ב) '. וְאַף עַל גַּב שֶׁפָּסוּק זֶה הֲרֵי פֵּרְשׁוּהוּ, עַל שֶׁבְנָא וְיוֹאָח הַמְמֻנִּים שֶׁל חִזְקִיָּה נֶאֱמַר. אֲבָל פָּסוּק זֶה עַל סָמָאֵ"ל וְסִיעָתוֹ גַּם כָּךְ נֶאֱמַר, שֶׁכָּל מַעֲשָׂיו וַעֲצוֹתָיו הֵם עַל יִשְׂרָאֵל. בָּלָק וּבִלְעָם אוֹתוֹ דֶּרֶךְ מַמָּשׁ נָקְטוּ, וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר שֶׁחִבּוּר רָע עָשׂוּ. אָמְרוּ, עֲמָלֵ"ק - עַ"ם לָ"ק, עַם שֶׁהִלְקָה אוֹתָם כְּנָחָשׁ שֶׁמַּכֶּה בִזְנָבוֹ. הֲרֵי אָנוּ יוֹתֵר. בָּלָ"ק - בָּ"א לָ"ק, בָּא מִי שֶׁמַּלְקֶה אוֹתָם בִּרְצוֹנוֹ. בִּלְעָ"ם - בַּ"ל עַ"ם, אֵין עַם וְאֵין רוֹעֶה. שֵׁם שֶׁלָּנוּ גּוֹרֵם לְהַשְׁמִידָם וְלַעֲקֹר אוֹתָם מִן הָעוֹלָם.
בלשון הזוהר
וְדָוִד מַלְכָּא אָמַר, ׳כִּי הִנֵּה הָרְשָׁעִים יִדְרְכוּן קֶשֶׁת כּוֹנְנוּ וְגוֹ'׳ (תהילים יא, ב). וְאַף עַל גַּב דְּהַאי קְרָא הָא אוֹקְמוּהָ, עַל שֶׁבְנָא וְיוֹאָח מְמָנָן דְּחִזְקִיָה אִתְּמַר, אֲבָל הַאי קְרָא עַל סָמָאֵ"ל וְסִיעָתֵיהּ אוּף הָכִי אִתְּמַר, דְּכָל עוֹבָדוֹי וְעֵיטוֹי עַל יִשְׂרָאֵל נִינְהוּ. בָּלָק וּבִלְעָם הַהוּא אֹרַח מַמָּשׁ נַקְטוּ, וְהָא אִתְּמַר דַּחֲבוּרָא בִּישָׁא עַבְדוּ. אַמְרוּ, עֲמָלֵ"ק - עָ"ם לָ"ק, עַמָּא דְּלַקָא לוֹן, כְּחִוְיָא דְּמָחֵי בִּזְנָבָא דִּילֵיהּ, הָא אֲנָן יַתִּיר. בָּלָ"ק - בָּ"א לָ"ק. אָתָא מַאן דְּלָקֵי לוֹן כִּרְעוּתֵיהּ. בִּלְעָ"ם - בַּ"ל עָ"ם, לֵית עַמָּא, וְלֵית רַעְיָא. שְׁמָא דִּילָן גָּרִים לְשֵׁיצָאָה לוֹן וּלְאַעְקְרָא לְהוּ מֵעָלְמָא.
צירוף בל ובל מבלק ומבלעם - בלבול עמק מחשבתם
והקב"ה חָשַׁב בְּגָוֶן אַחֵר אֶת שְׁמוֹתיהֶם. בְּבָלָק בַּ"ל, בְּבִלְעָם בַּ"ל - הֲרֵי בִּלְבֵּ"ל. אֵיזֶה אוֹתִיּוֹת נִשְׁאֲרוּ? עֵמֶ"ק. בִּלְבֵּל עֹמֶק מַחֲשַׁבְתָּם שֶׁלֹּא יִשְׁלְטוּ בָעוֹלָם וְלֹא יִשָּׁאֲרוּ בָעוֹלָם.
בלשון הזוהר
וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חָשִׁיב בְּגַוְונָא אַחֲרָא שְׁמֵיהוֹן, בְּבָלָק בַּ"ל, בְּבִלְעָם בַּ"ל - הָא בִּלְבֵּ"ל. מַה אַתְוָון אִשְׁתָּאֲרוּ עֵמֶ"ק. בִּלְבֵּל עִמְקָא דְּמַחֲשָׁבָה דִּלְהוֹן, דְּלָא יִשְׁלְטוּן בְּעָלְמָא, וְלָא יִשְׁתַּאֲרוּן בְּעָלְמָא.
עצת בלק ובלעם על הכה - לעקרה ולהטותה לצד רע
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אֶלְעָזָר, יָפֶה אָמַרְתָּ, אֲבָל בָּלָק תִּפַּח רוּחוֹ בַּגֵּיהִנֹּם, וּבִלְעָם יִשְׁתַּחֲקוּ שָׁם עַצְמוֹתָיו וְרוּחוֹ. וְכָךְ הוּא עֵצָה רָעָה לָקְחוּ עַל הַפַּטְרוֹן, עַל הַכֹּה הַזּוֹ, שֶׁחָשְׁבוּ לַעֲקֹר אֶת הַכֹּה הַזּוֹ, וְחָשְׁבוּ לְסַלְּקָהּ לְצַד רָע בַּפֶּה וּבְמַעֲשֶׂה.
בלשון הזוהר
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אֶלְעָזָר, יָאוּת אַמְרַת, אֲבָל בָּלָק, תִּפַּח רוּחֵיהּ בְּגֵיהִנָּם. וּבִלְעָם יִשְׁתַּחֲקוּן תַּמָּן גַרְמוֹי וְרוּחֵיהּ. וְהָכִי הוּא עֵיטָא בִּישָׁא נַטְלוּ עַל פַּטְרוֹנָא. עַל הַאי כֹּה, דְּחָשִׁיבוּ לְאַעְקְרָא לְהַאי כֹּה, וְחָשִׁיבוּ לְסִטְרָא בִּישָׁא לְסַלְּקָא לֵיהּ בְּפוּמָא וּבְעוֹבָדָא.
מעשה חסר פה בדור הפלגה - ובלעם משלים בפיו
אָמַר אוֹתוֹ רָשָׁע, הָרִאשׁוֹנִים הִשְׁתַּדְּלוּ וְלֹא יָכְלוּ, דּוֹר הַפְּלַגָּה הִשְׁתַּדְּלוּ וְלֹא יָכְלוּ. עָשׂוּ מַעֲשֶׂה, וּפֶה חָסֵר מֵהֶם, שֶׁלְּשׁוֹנָם הִתְבַּלְבְּלָה וְלֹא יָכְלוּ. אֲבָל אַתָּה, הֲרֵי פִּיךְ שָׁנוּן וּלְשׁוֹנְךְ מְתֻקֶּנֶת בִּשְׁנֵי צְדָדִים אֵלּוּ - ׳אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ, וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר׳ (במדבר כב, ו) - אוֹתוֹ הַצַּד שֶׁאַתָּה רוֹצֶה לְסַלֵּק לְמַעְלָה בְּפִיךְ וּלְשׁוֹנְךְ, הִסְתַּלֵּק. וְאוֹתוֹ הַצַּד שֶׁאַתָּה רוֹצֶה לְקַלֵּל, בְּכֹחַ פִּיךְ תְּקַלֵּל (וְצַד לְפָנֶיךְ) וְהַכֹּל תָּלוּי בְּךְ, שֶׁהֲרֵי הַמַּעֲשֶׂה נִתְתַּקֵּן. אֲבָל בְּדִבּוּר הַכֹּל תָּלוּי, וְעַל זֶה (במעשה) כְּמַעֲשֵׂה נַחַשׁ אֲנִי אַתְקִין, וְאַתָּה תַּשְׁלִים הַכֹּל בְּפִיךְ. אוֹתוֹ צַד שֶׁתְּבָרֵךְ - מְבֹרָךְ, וְאוֹתוֹ צַד שֶׁתָּאֹר - יוּאָר.
בלשון הזוהר
אָמַר הַהוּא רָשָׁע, קַדְמָאֵי אִשְׁתְּדָּלוּ וְלָא יָכִילוּ. דּוֹר הַפְלָגָה אִשְׁתְּדָּלוּ, וְלָא יָכִילוּ. עָבְדוּ עוֹבָדָא, וּפוּמָא חָסֵר מִנַּיְיהוּ, דְּלִישָׁנְהוֹן אִתְבַּלְבָּל, וְלָא יָכִיל. אֲבָל אַנְתְּ, הָא פּוּמָךְ שַׁנָּן, וְלִישָׁנָךְ מְתֻּתְקָּן בִּתְרֵין סִטְרִין אִלֵּין, ׳אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבוֹרָךְ, ואֲשֶׁר תָּאוֹר יוּאָר׳ - הַהוּא סִטְרָא דְּאַתְּ בָּעֵי לְסַלְּקָא לְעֵילָּא בְּפוּמָךְ וְלִישָׁנָךְ, אִסְתְּלִיק. וְהַהוּא סִטְרָא דְּאַתְּ בָּעֵי לְמֵילַט, בְּחֵילָא דְּפוּמָךְ תֵּילוֹט (וסטרא קמך) וְכֹלָּא בָּךְ תַּלְיָיא דְּהָא עוֹבָדָא אִתְתָּקַּן. אֲבָל בְּמִלָּה תַּלְיָיא כֹּלָּא, וְעַל דָּא (ס"א בעובדא) כְּעוֹבָדָא דְּנָחָשׁ אֲנָא אַתְקִין. וְאַנְתְּ תַּשְׁלִים כֹּלָּא בְּפוּמָךְ, הַהוּא סִטְרָא דִּתְּבָרֵךְ מְבוֹרָךְ, וְהַהוּא סִטְרָא דְּתָּאוֹר יוּאָר.
׳מסיר שפה לנאמנים׳ בדור הפלגה - ׳וטעם זקנים׳ בבלק ובלעם
וְהוּא לֹא יָדַע שהקב"ה (איוב יב) ׳מֵסִיר שָׂפָה לְנֶאֱמָנִים וְטַעַם זְקֵנִים יִקָּח (איוב יב, כ)׳ - וְהַכֹּל עוֹמֵד בִּרְשׁוּתוֹ. ׳מֵסִיר שָׂפָה לְנֶאֱמָנִים׳ - אֵלּוּ דּוֹר הַפְּלַגָּה, שֶׁבִּלְבֵּל לְשׁוֹנָם שֶׁלֹּא יִשְׁלְטוּ בַדָּבָר כְּלָל, שֶׁכָּתוּב (בראשית יא) ׳אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ (בראשית יא, ז)׳ - וְטַעַם זְקֵנִים יִקָּח - אֵלּוּ בִּלְעָם וּבָלָק שֶׁשְּׁנֵיהֶם הָיוּ בְעֵצָה אַחַת, שֶׁכָּתוּב ׳וַיַּעַל בָּלָק וּבִלְעָם פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ (במדבר כג, ב)׳.
בלשון הזוהר
וְהוּא לָא יָדַע דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא ׳מֵסִיר שָׂפָה לְנֶאֱמָנִים וְטָעַם זְקֵנִים יִקַּח, וְכֹלָּא בִּרְשׁוּתֵיהּ קַיְּימָא׳ (איוב יב, כ). ׳מֵסִיר שָׂפָה לְנֶאֱמָנִים׳ - אֵלּוּ דּוֹר הַפְלָגָה, דְּבִלְבֵּל לִישָׁנֵהוֹן, דְּלָא יִשְׁלְטוּן בְּמִלָּה כְּלַל. דִּכְתִּיב, ׳אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ׳ (בראשית יא, ז). וְטַעַם זְקֵנִים יִקָּח - אֵלּוּ בִּלְעָם וּבָלָק דְּתַרְוַויְיהוּ הֲווֹ בְּעֵיטָא חֲדָא, דִּכְתִּיב ׳וַיַּעַל בָּלָק וּבִלְעָם פַּר וְאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ׳.
בלעם משבח עצמו במזבחות - ונשלל ממנו טעם הדיבור
בֹּא וּרְאֵה, אוֹתוֹ בִּלְעָם הָרָשָׁע כָּל מַעֲשָׂיו לְרָע, בְּרוּם לֵב. שְׁנֵיהֶם הָיוּ מַעֲלִין קָרְבָּן, שֶׁכָּתוּב ׳וַיַּעַל בָּלָק וּבִלְעָם׳ (במדבר כג, ב) - וְכָל הַמִּזְבְּחוֹת הָיָה בָּלָק מְסַדֵּר, וְהוּא הָרָשָׁע הָיָה מְשַׁבֵּחַ עַצְמוֹ וְאוֹמֵר, ׳אֶת שִׁבְעַת (שֶׁבַע) הַמִּזְבְּחֹת עָרַכְתִּי וָאַעַל פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ׳ (במדבר כג) - וְאִלּוּ אֶת בָּלָק לֹא שִׁתֵּף יַחַד אִתּוֹ. אָמַר הקב"ה: רָשָׁע! הַכֹּל יָדַעְתִּי, אֶלָּא שׁוּב אֶל בָּלָק, וְאַתָּה לֹא צָרִיךְ לְדַבֵּר, אֶלָּא - וְכֹה תְדַבֵּר. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וְטַעַם זְקֵנִים יִקָּח.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, הַהוּא רָשָׁע דְּבִלְעָם, כָּל עוֹבָדוֹי לְבִישׁ, בְּרוּם לִבָּא. תַּרְוַויְיהוּ הֲווֹ סַלְּקִין קָרְבְּנָא, דִּכְתִּיב ׳וַיַּעַל בָּלָק וּבִלְעָם׳ - וְכָל מַדְבְּחִין בָּלָק הֲוָה מְסַדֵּר, וְאִיהוּ רָשָׁע, הֲוָה מַשְׁבַּח גַּרְמֵיהּ וְאָמַר, אֶת שֶׁבַע ׳הַמִּזְבְּחוֹת עָרַכְתִּי וָאַעַל פָּר וְאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ׳ - וְאִלּוּ לְבָלָק לָא שָׁתַּף בַּהֲדֵיהּ. אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, רָשָׁע, כֹּלָּא יְדַעְנָא, אֶלָּא שׁוּב אֶל בָּלָק, וְאַתְּ לָא צָרִיךְ לְמַלְּלָא אֶלָּא וְכֹה תְּדַבֵּר. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וְטַעַם זְקֵנִים יִקָּח׳.
טעם הזקנים ניטל - ופגמי בלעם מכשירים אותו לסטרא אחרא
דָּבָר אַחֵר ׳וְטַעַם זְקֵנִים יִקָּח׳ - שֶׁכָּתוּב ׳וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי מוֹאָב וְזִקְנֵי מִדְיָן וּקְסָמִים בְּיָדָם׳ (במדבר כב, ז) - טַעַם אוֹתָם זְקֵנִים נָטַל מֵהֶם, וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁלֹט כְּלָל בְּכִשְׁפֵיהֶם. ׳וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו דִּבְרֵי בָלָק׳ - דְּבָרִים בְּגִלּוּי וְלֹא בְלַחַשׁ. פְּגוּם אֹזֶן הָיָה, וּפְגוּם עַיִן, וּפְגוּם רֶגֶל. מִשְּׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת הָיָה פָּגוּם. מְתֻקָּן הָיָה לַסִּטְרָא אַחֲרָא, וְכָךְ צָרִיךְ אוֹתוֹ צַד אַחֵר - מָקוֹם שֶׁהַפְּגָם שָׁרוּי, כָּל מִין לְמִינוֹ.
בלשון הזוהר
דָּבָר אַחֵר ׳וְטַעַם זְקֵנִים יִקָּח׳, דִּכְתִּיב ׳וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי מוֹאָב וְזִקְנֵי מִדְיָן וּקְסָמִים בְּיָדָם׳ (במדבר כב, ז) - טַעֲמָא דְּאִינּוּן זְקֵנִים נָטַל מִנַּיְיהוּ, וְלָא יָכִילוּ לְמִשְׁלַט בְּחַרְשַׁיְיהוּ כְּלַל. ׳וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו דִּבְרֵי בָּלָק׳ - מִלִּין בְּאִתְגַּלְיָא, וְלָא בִּלְחִישׁוּ. פָּגִים אוּדְנָא הֲוָה, וּפָגִים עֵינָא, וּפָגִים רַגְלָא. מִתְּלַת דּוּכְתִּין הֲוָה פָּגִים. מְתוּקָן הֲוָה לְסִטְרָא אַחֲרָא, וְהָכִי אִצְטְרִיךְ לְהַהוּא סִטְרָא אַחֲרָא, אֲתָר דְּשַׁרְיָא פָּגִים, זִינָא לְזִינֵיהּ.
׳לינו פה הלילה׳
שעת הכשפים, פרישת מדין, והרוח שהמשיך בלעם
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.