ממלכת הזוהר › זוהר › בלק › מאמר 20: ׳ואתה אל תירא עבדי יעקב׳ - יסורי ישראל שהם רפואתם ליום הדין › פיסקה 5 (קצט ע"ב)

׳ככלה תעדה כליה׳ - ישראל כליה, והאומות כלה בריפיון

בלק · ׳ואתה אל תירא עבדי יעקב׳ - יסורי ישראל שהם רפואתם ליום הדין · מאמר 20 · פיסקה 5 · דף קצט ע"ב

לשון הזוהר

מַאן כֵלֶיהָ. אִלֵּין יִשְׂרָאֵל, דְּאִינּוּן כֵּלִים דְּהַאי כָּלָּה, יִשְׂרָאֵל דְּהֲוָה לוֹן דְּחִיקוּ וְעָאקוּ, ׳אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִד הַנּוֹפֶלֶת, סֻכַּת שָׁלוֹם׳ (עמוס ט, יא) - לִשְׁאַר עַמִּין דְּהֲוָה לוֹן רִפְיוֹן צָרָה וְצוּקָה, (צוקה) כָלָה בְּרִפְיוֹן, כְּמָה דְּהֲוָה לוֹן בְּקַדְמִיתָא. וְעַל דָּא ׳כִּי אֶעֱשֶׂה כָלָה בְּכָל הַגּוֹיִם וְגוֹ'׳ - ׳וְאוֹתְךָ לֹא אֶעֱשֶׂה כָלָה׳ - דְּהָא לָא אִתְחֲזֵי לָךְ. דְּהָא דָּחִיק הֲוִית בְּקַדְמִיתָא זִמְנִין סַגִּיאִין, בִּדְחִיקוּ, דְּגָלוּתָא תָּדִיר, וְדָחִיק תִּהְיֶה כַּלָּה. (ס"א תרית כליה) וְיִסַּרְתִּיךָ לַמִּשְׁפָּט, הַאי קְרָא הָכִי מִבָּעֵי לֵיהּ וְיִסַּרְתִּיךָ בַמִּשְׁפָּט, דְּהָא אֵימָתַי יִיסּוּרֵי בְּשַׁעֲתָא דְּדִינָא. (והכא לאו הכי אלא) מַאי וְיִסַּרְתִּיךָ לַמִּשְׁפָּט. אֶלָּא כְּתִיב ׳יהו"ה בְּמִשְׁפָּט יָבֹא עִם זִקְנֵי עַמּוֹ׳ (ישעיהו ג, יד) - וְהַהוּא יוֹמָא, אַקְדִּים קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַסְוָותָא לְיִשְׂרָאֵל, עַד לָא יֵיעֲלוּן לְדִינָא, בְּגִין דְּיֵיכְלוּן לְקַיְּימָא בֵּיהּ. וּמַאי אַסְוָותָא, הִיא דִּבְכָל שַׁעֲתָא וְשַׁעֲתָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָהִיב יִסּוּרִין לְיִשְׂרָאֵל זְעֵיר, זְעֵיר בְּכָל זִמְנָא וְזִמְנָא, וּבְכָל דָּרָא וְדָרָא בְּגִין דְּכַד יֵיעֲלוּן ולְיוֹמָא דְּדִינָא רַבָּא, דְּיֵיחוּן מֵתַיָּיא, לָא יִשְׁלוֹט עָלַיְיהוּ דִּינָא.

תרגום

מַה זֶּה כֵלֶיהָ? אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם כְּלֵי הַכַּלָּה הַזּוֹ. יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיָה לָהֶם דּחַק וְצָרוֹת - (עמוס ט) ׳אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת, סֻכַּת שָׁלוֹם (עמוס ט, יא)׳ - לִשְׁאָר הָעַמִּים שֶׁהָיָה לָהֶם רִפְיוֹן צָרָה וְצוּקָה - כָלָה בְּרִפְיוֹן, כְּמוֹ שֶׁהָיָה לָהֶם בַּתְּחִלָּה. וְעַל זֶה (ירמיה מו) ׳כִּי אֶעֱשֶׂה כָלָה בְּכָל הַגּוֹיִם (ירמיה מו, כח)׳ וְגוֹ' - ׳וְאֹתְךְ לֹא אֶעֱשֶׂה כָלָה׳ - שֶׁהֲרֵי אֵין רָאוּי לְךְ, שֶׁהֲרֵי דְּחוּקִים הֱיִיתֶם בַּתְּחִלָּה פְּעָמִים רַבּוֹת בְּדחַק שֶׁל גָּלוּת תָּמִיד, וְדָחוּק תִּהְיֵה כַּלָּה. (תוריש כליה). וְיִסַּרְתִּיךָ לַמִּשְׁפָּט. פָּסוּק זֶה כָּךְ צָרִיךְ לוֹ לְכָתְבוֹ: וְיִסַּרְתִּיךְ בַּמִּשְׁפָּט, שֶׁהֲרֵי מָתַי יִסּוּרִים? בִּשְׁעַת הַדִּין. (וְכָאן לֹא כָּךְ, אֶלָּא) מַה זֶּה וְיִסַּרְתִּיךְ לַמִּשְׁפָּט? אֶלָּא כָּתוּב (ישעיה ג) ׳ה' בְּמִשְׁפָּט יָבא עִם זִקְנֵי עַמּוֹ׳ (ישעיה ג, יד) - וְאוֹתוֹ הַיּוֹם הִקְדִּים הקב"ה רְפוּאָה לְיִשְׂרָאֵל עַד שֶׁלֹּא יַעֲלוּ לַדִּין כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לַעֲמֹד בּוֹ. וּמָה רְפוּאָתָם? הִיא שֶׁבְּכָל שָׁעָה וְשָׁעָה הקב"ה נוֹתֵן יִסּוּרִים לְיִשְׂרָאֵל מְעַט מְעַט בְּכָל פַּעַם וּפַעַם וּבְכָל דּוֹר וָדוֹר, כְּדֵי שֶׁכְּשֶׁיִּכָּנְסוּ לְיוֹם הַדִּין הַגָּדוֹל שֶׁיִּחְיוּ הַמֵּתִים, לֹא יִשְׁלֹט עֲלֵיהֶם הַדִּין.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: מאן כליה. אלין ישראל, דאינון כלים דהאי כלה, ישראל דהוה לון דחיקו ועאקו, ׳אקים את סכת דוד הנופלת, סכת שלום׳ (עמוס ט, יא) - לשאר עמין דהוה לון רפיון צרה וצוקה, (צוקה) כלה ברפיון, כמה דהוה לון בקדמיתא. ועל דא ׳כי אעשה כלה בכל הגוים וגו'׳ - ׳ואותך לא אעשה כלה׳ - דהא לא אתחזי לך. דהא דחיק הוית בקדמיתא זמנין סגיאין, בדחיקו, דגלותא תדיר, ודחיק תהיה כלה. (ס"א תרית כליה) ויסרתיך למשפט, האי קרא הכי מבעי ליה ויסרתיך במשפט, דהא אימתי ייסורי בשעתא דדינא. (והכא לאו הכי אלא) מאי ויסרתיך למשפט. אלא כתיב ׳יהו"ה במשפט יבא עם זקני עמו׳ (ישעיהו ג, יד) - וההוא יומא, אקדים קודשא בריך הוא אסוותא לישראל, עד לא ייעלון לדינא, בגין דייכלון לקיימא ביה. ומאי אסוותא, היא דבכל שעתא ושעתא קודשא בריך הוא יהיב יסורין לישראל זעיר, זעיר בכל זמנא וזמנא, ובכל דרא ודרא בגין דכד ייעלון וליומא דדינא רבא, דייחון מתייא, לא ישלוט עלייהו דינא.

התרגום: מה זה כליה? אלו ישראל שהם כלי הכלה הזו. ישראל שהיה להם דחק וצרות - (עמוס ט) ׳אקים את סכת דויד הנפלת, סכת שלום (עמוס ט, יא)׳ - לשאר העמים שהיה להם רפיון צרה וצוקה - כלה ברפיון, כמו שהיה להם בתחלה. ועל זה (ירמיה מו) ׳כי אעשה כלה בכל הגוים (ירמיה מו, כח)׳ וגו' - ׳ואתך לא אעשה כלה׳ - שהרי אין ראוי לך, שהרי דחוקים הייתם בתחלה פעמים רבות בדחק של גלות תמיד, ודחוק תהיה כלה. (תוריש כליה). ויסרתיך למשפט. פסוק זה כך צריך לו לכתבו: ויסרתיך במשפט, שהרי מתי יסורים? בשעת הדין. (וכאן לא כך, אלא) מה זה ויסרתיך למשפט? אלא כתוב (ישעיה ג) ׳ה' במשפט יבא עם זקני עמו׳ (ישעיה ג, יד) - ואותו היום הקדים הקב"ה רפואה לישראל עד שלא יעלו לדין כדי שיוכלו לעמד בו. ומה רפואתם? היא שבכל שעה ושעה הקב"ה נותן יסורים לישראל מעט מעט בכל פעם ופעם ובכל דור ודור, כדי שכשיכנסו ליום הדין הגדול שיחיו המתים, לא ישלט עליהם הדין.

מן המפרשים

אור החמה: אקים את סוכת. הענין כי הצ' היא רחוקה יותר מס' וק' רחוקה יותר מכ' ופי' סוכה וצוקה אינו כפי' כלה שפי' לעיל כי לעיל ישראל דחוקים ומלת כלה ג"כ להם דחוקה ודגושה ואומות העולם רפויים וכן מלת כלה רפוייה אמנם סוכה וצוקה להפך כי ישראל…

קרני אור: גם יקויים על ישראל פסוק זה אקים את גם יקויים על ישראל פסוק זה אקים את סכת כו'. ר"ל מלת סכת נמי בדגוש, וק"ל:

הסולם: מאן כליה אלין וכו': שואל, מי הם כליה, שנאמר וככלה תעדה כליה. ומשיב, אלו הם ישראל שהם כלים של כלה הזו, שהיא השכינה. כי ישראל, שהיה להם דחק וצרה זוכים אל הכתוב, אקים להם את סוכת דוד הנופלת , שהוא סוכת שלם. דהיינו השכינה. ושאר…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: