ממלכת הזוהר › זוהר › בלק › מאמר 20: ׳ואתה אל תירא עבדי יעקב׳ - יסורי ישראל שהם רפואתם ליום הדין › פיסקה 6 (קצט ע"ב)

׳ונקה׳ ביסורים - משנכנסים ישראל בדין עם שאר העמים

בלק · ׳ואתה אל תירא עבדי יעקב׳ - יסורי ישראל שהם רפואתם ליום הדין · מאמר 20 · פיסקה 6 · דף קצט ע"ב

לשון הזוהר

׳וְנַקֵּה לֹא אֲנַקֶּךָּ׳, מַהוּ. אֶלָּא, כַּד יִשְׂרָאֵל בִּלְחוֹדַיְיהוּ, וְלָא עָאלִין בְּדִינָא עִם שְׁאַר עַמִּין עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָבִיד לוֹן לְגוֹ מִשּׁוּרַת הַדִּין, וְהוּא מְכַפֵּר עָלַיְיהוּ. וּבְזִמְנָא דְּעָאלִין בְּדִינָא בִּשְׁאַר עַמִּין, מֶה עָבִיד. יָדַע קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּהָא סָמָאֵ"ל אַפֹּטְרוֹפְּסָא דְּעֵשָׂו, יֵיתֵי לְאַדְכְּרָא חוֹבֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, וְכָנִישׁ כֻּלְּהוּ לְגַבֵּיהּ לְיוֹמָא דְּדִינָא, וְהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַקְדִּים לְהוּ אַסְוָותָא, וְעַל כָּל חוֹבָא וְחוֹבָא לָקֵי וְנַקֵּה לְהוּ בְּיִסּוּרִין זְעֵיר זְעֵיר. וְדָא הוּא וְנַקֵּה, בְּיִסּוּרִין. וּבְגִין כַּךְ בְּדִינָא דִּקְשׁוֹט, לָא אֲנַקֶּךָּ מֵעָלְמָא בְּדִינָא בָּתַר דְּסַבָלְת יִסוּרִין זְעֵיר זְעֵיר.

תרגום

׳וְנַקֵּה לֹא אֲנַקֶּךָּ׳, מַהוּ? אֶלָּא כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת לְבַדָּם וְלֹא נִכְנָסִים בְּדִין עִם שְׁאָר הָעַמִּים, הקב"ה עוֹשֶׂה לָהֶם לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין, וְהוּא מְכַפֵּר עֲלֵיהֶם. וּבִזְמַן שֶׁנִּכְנָסִים בְּדִין עִם שְׁאָר הָעַמִּים עוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, מָה עוֹשֶׂה? יוֹדֵעַ הקב"ה שֶׁסָּמָאֵ"ל אַפּוֹטְרוֹפּוֹס שֶׁל עֵשָׂו יָבא לְהַזְכִּיר חֲטָאֵי יִשְׂרָאֵל וְכוֹנֵס כֻּלָּם אֵלָיו לְיוֹם הַדִּין, וַהֲרֵי הקב"ה הִקְדִּים לָהֶם רְפוּאָה, וְעַל כָּל חֵטְא וְחֵטְא הִלְקָה וְנִקָּה אוֹתָם בְּיִסּוּרִים מְעַט מְעַט. וְזֶהוּ וְנַקֵּה, בְּיִסּוּרִין. וּמִשּׁוּם זֶה בְּדִין אֱמֶת לֹא אֲנַקֶּךָּ מֵעוֹלָם בְּדִין אַחֲרֵי שֶׁסָּבַלְתָּ יִסּוּרִים מְעַט מְעַט.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ׳ונקה לא אנקך׳, מהו. אלא, כד ישראל בלחודייהו, ולא עאלין בדינא עם שאר עמין עובדי כוכבים ומזלות, קודשא בריך הוא עביד לון לגו משורת הדין, והוא מכפר עלייהו. ובזמנא דעאלין בדינא בשאר עמין, מה עביד. ידע קודשא בריך הוא דהא סמא"ל אפטרופסא דעשו, ייתי לאדכרא חוביהון דישראל, וכניש כלהו לגביה ליומא דדינא, והא קודשא בריך הוא אקדים להו אסוותא, ועל כל חובא וחובא לקי ונקה להו ביסורין זעיר זעיר. ודא הוא ונקה, ביסורין. ובגין כך בדינא דקשוט, לא אנקך מעלמא בדינא בתר דסבלת יסורין זעיר זעיר.

התרגום: ׳ונקה לא אנקך׳, מהו? אלא כשישראל עובדי כוכבים ומזלות לבדם ולא נכנסים בדין עם שאר העמים, הקב"ה עושה להם לפנים משורת הדין, והוא מכפר עליהם. ובזמן שנכנסים בדין עם שאר העמים עובדי כוכבים ומזלות, מה עושה? יודע הקב"ה שסמא"ל אפוטרופוס של עשו יבא להזכיר חטאי ישראל וכונס כלם אליו ליום הדין, והרי הקב"ה הקדים להם רפואה, ועל כל חטא וחטא הלקה ונקה אותם ביסורים מעט מעט. וזהו ונקה, ביסורין. ומשום זה בדין אמת לא אנקך מעולם בדין אחרי שסבלת יסורים מעט מעט.

מן המפרשים

קרני אור: וכניש כלהו וכניש כלהו כו'. ר"ל סמאל כניש כלהו חוביהון דישראל לגביה, ויביא אותם ' ליומא דדינא ':

הסולם: ונקה לא אנקר: שואל מהו. ומשיב, אלא כשישראל הם בלבדם, ואינם עולים לדין עם שאר העמים, דהיינו מטרם גמר התקון, הקב"ה עושה עמהם לפנים משורת הדין והוא מכפר להם. ובזמן שהם עולים בדין עם שאר העמים, דהיינו בגמר התקון, כנ"ל. מה עושה.…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר