ממלכת הזוהר › זוהר › בלק › מאמר 2: ׳מבשן אשיב׳ - נפילת מלכות האמורי וגדולת ישראל למעלה ולמטה › פיסקה 6 (קפה ע"א)

שלהבת מלכות שמים ששרתה שם - שאין מחזירים מלכות לישנה

בלק · ׳מבשן אשיב׳ - נפילת מלכות האמורי וגדולת ישראל למעלה ולמטה · מאמר 2 · פיסקה 6 · דף קפה ע"א

לשון הזוהר

אֶלָּא, שַׁלְהוֹבָא דְּמַלְכָּא שְׁמַיָא נָפַק, וְחָרִיב כֹּלָּא. בְּשַׁעֲתָא דְּאִינּוּן אַמְרִין ׳תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן עִיר סִיחוֹן׳ - סְתָם, וְלָא אָמְרוּ חֶשְׁבּוֹן, דְּחָשִׁיבוּ דִּבְגִין כַּךְ יִתְבְּנֵי לְמוֹתָבָא דֶּאֱמוֹרָאָה, כְּדֵין אָתִיבוּ וְאָמְרוּ, לָא יָכִילְנָא. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דְּכָל אָרְחִין וּשְׁבִילִין אִסְתָּתָמוּ בְּתֻּקְפָּא דְּרַב עִלָּאָה דִּלְהוֹן. אִי נֶהְדָּר וְנֵימָּא וְנִדְכַּר חֶשְׁבּוֹן דְּתִבָּנֶה, הָא ׳אֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן׳. אִי נֶהְדָּר וְנֵימָא (סתם) קִרְיַת סִיחוֹן, הָא לֶהָבָה יָצְאָה מִקִּרְיַת סִיחוֹן וַדַּאי. כֵּיוָן דְּהַהִיא שַׁלְהוֹבָא דְּאֶשָּׁא שַׁרְיָא תַּמָּן עָלָהּ, לֵית מַאן דְּיָכִיל לָהּ לְאַהְדָּרָא לָהּ לְיוֹשְׁנָהּ, דְּהָא מִכָּל סִטְרִין לֵית לָן רְשׁוּ. מִכָּאן וּלְהָלְאָה - אוֹי לְךָ מוֹאָב, דְּהָא הַהוּא דְּהֲוָה מָגֵן עֲלָךְ, אַתְּבָּר. וּבְגִין כָּךְ מוֹאָב כֵּיוָן דְּחָמוּ דְּמָגֵן דִּלְהוֹן אִתְּבַּר, כְּדֵין ׳וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם מְאֹד׳ - מַאי מְאֹד, יַתִּיר מִמּוֹתָא.

תרגום

אֶלָּא, שַׁלְהֶבֶת שֶׁל מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם יָצְאָה וְהֶחֱרִיבָה הַכֹּל. בְּשָׁעָה שֶׁאָמְרוּ ׳תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן עִיר סִיחוֹן׳ (במדבר כא, כז) - סְתָם, וְלֹא אָמְרוּ חֶשְׁבּוֹן, שֶׁחָשְׁבוּ שֶׁבִּגְלַל זֶה תִּבָּנֶה לְמוֹשֶׁבֶת הָאֱמֹרִי, אָז הֵשִׁיבוּ וְאָמְרוּ לֹא יְכוֹלִים. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁכָּל הַדְּרָכִים וְהַשְּׁבִילִים נִסְתְּמוּ בְּעָצְמַת הַגָּדוֹל הָעֶלְיוֹן שֶׁלָּהֶם. אִם נַחֲזֹר וְנֹאמַר וְנִזְכֹּר חֶשְׁבּוֹן שֶׁתִּבָּנֶה, הֲרֵי ׳אֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן׳. אִם נַחֲזֹּר וְנֹאמַר (סְתָם) קִרְיַת סִיחֹן, הֲרֵי לֶהָבָה יָצְאָה מִקִּרְיַת סִיחֹן וַדַּאי. כֵּיוָן שֶׁאוֹתָהּ שַׁלְהֶבֶת אֵשׁ שָׁרְתָה שָׁם עָלֶיהָ, אֵין מִי שֶׁיָּכוֹל לָהּ לְהַחֲזִירָהּ מִיָּשְׁנָהּ, שֶׁהֲרֵי מִכָּל הַצְּדָדִים אֵין לָנוּ רְשׁוּת. מִכָּאן וָהָלְאָה - אוֹי לְךְ מוֹאָב, שֶׁהֲרֵי אוֹתוֹ שֶׁהֵגֵן עָלֶיךְ נִשְׁבַּר. וּמִשּׁוּם זֶה, כֵּיוָן שֶׁרָאָה מוֹאָב שֶׁמְּגִנּוֹ נִשְׁבַּר, אָז ׳וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם מְאֹד׳ (במדבר כב, ג) - מַה זֶּה מְאֹד? יוֹתֵר מֵהַמָּוֶת.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אלא, שלהובא דמלכא שמיא נפק, וחריב כלא. בשעתא דאינון אמרין ׳תבנה ותכונן עיר סיחון׳ - סתם, ולא אמרו חשבון, דחשיבו דבגין כך יתבני למותבא דאמוראה, כדין אתיבו ואמרו, לא יכילנא. מאי טעמא. בגין דכל ארחין ושבילין אסתתמו בתקפא דרב עלאה דלהון. אי נהדר ונימא ונדכר חשבון דתבנה, הא ׳אש יצאה מחשבון׳. אי נהדר ונימא (סתם) קרית סיחון, הא להבה יצאה מקרית סיחון ודאי. כיון דההיא שלהובא דאשא שריא תמן עלה, לית מאן דיכיל לה לאהדרא לה ליושנה, דהא מכל סטרין לית לן רשו. מכאן ולהלאה - אוי לך מואב, דהא ההוא דהוה מגן עלך, אתבר. ובגין כך מואב כיון דחמו דמגן דלהון אתבר, כדין ׳ויגר מואב מפני העם מאד׳ - מאי מאד, יתיר ממותא.

התרגום: אלא, שלהבת של מלכות השמים יצאה והחריבה הכל. בשעה שאמרו ׳תבנה ותכונן עיר סיחון׳ (במדבר כא, כז) - סתם, ולא אמרו חשבון, שחשבו שבגלל זה תבנה למושבת האמרי, אז השיבו ואמרו לא יכולים. מה הטעם? משום שכל הדרכים והשבילים נסתמו בעצמת הגדול העליון שלהם. אם נחזר ונאמר ונזכר חשבון שתבנה, הרי ׳אש יצאה מחשבון׳. אם נחזר ונאמר (סתם) קרית סיחן, הרי להבה יצאה מקרית סיחן ודאי. כיון שאותה שלהבת אש שרתה שם עליה, אין מי שיכול לה להחזירה מישנה, שהרי מכל הצדדים אין לנו רשות. מכאן והלאה - אוי לך מואב, שהרי אותו שהגן עליך נשבר. ומשום זה, כיון שראה מואב שמגנו נשבר, אז ׳ויגר מואב מפני העם מאד׳ (במדבר כב, ג) - מה זה מאד? יותר מהמות.

מן המפרשים

אור החמה: קפה. הרח"ו מפרשת בלק אי נהדיר ונימא חשבון וכו'. הכוונה כי אחרי חורבנה רצו שרים של מעלה לשכללא ולבנותה ואמרו הנה נשנה את שמה כי אם נגזר על חשבון הנה שנינו שמה וקראנוה עיר ולז"א תבנה ותכונן עיר סיחון ולא הזכיר חשבון אמנם אח"כ…

קרני אור: הא אש יצא מחשבון הא אש יצא מחשבון. אינו מובן אם מלת 'מחשבון' כינוי למל' או לא אלא כפשוטו. גם להלן ' מקרית סיחון ודאי ', ג"כ אינו מובן אם היא כינוי למל':

הסולם: אלא שלהובא דמלכא וכו': ומשיב, אלא שלהבת של מלך השמים יצא והחריב הכל. ובשעה שהיו אומרים, תבנה ותכונן עיר סיחון, סתם, ולא אמרו חשבון, משום שחשבו שבשביל זה תבנה למושב של האמורי, אז השיבו ואמרו, אין אנו יכולים. מהו הטעם. הוא משום…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: