׳מבשן אשיב׳
נפילת מלכות האמורי וגדולת ישראל למעלה ולמטה
אמונת דבר הקב"ה - שאין דבריו לפי שעה כדברי אדם
כָּתוּב ׳אָמַר ה' מִבָּשָׁן אָשִׁיב אָשִׁיב מִמְּצֻלוֹת יָם׳ (תהלים סח, כג) - יֵשׁ לָנוּ לָשִׂים לֵב לֶאֱמוּנַת הקב"ה, שֶׁכָּל דְּבָרָיו דִּבְרֵי אֱמֶת וְמְהֵימְנוּתָא רַבָּה. שֶׁכֵּיוָן שֶׁאוֹמֵר דָּבָר, הַכֹּל נַעֲשֶׂה. וְזֶה הָאִישׁ דּוֹחֵק הַלֵּב, וְאוֹמֵר: לְכַמָּה שָׁנִים וּלְכַמָּה זְמַנִּים יִשְׁתַּלֵּם זֶה, שֶׁהוּא כָּךְ. כְּפִי גְדֻלָּתוֹ, שֶׁכָּל הָעוֹלָמוֹת מְלֵאִים כְּבוֹדוֹ, כָּךְ זֶה. דְּבָרָיו אָדָם קָטָן, וְכָל דְּבָרָיו הֵם לְפִי שָׁעָה, כָּךְ הוּא לְפִי שָׁעָה. אֲבָל בִּתְשׁוּבָה וּבְבַקָּשָׁה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים וּבִדְמָעוֹת רַבּוֹת, הוּא קָדוֹשׁ גָּדוֹל וְעֶלְיוֹן עַל כָּל הָעוֹלָם, מַזְהִיר אוֹרוֹ, וּמְקַמֵּט קְדֻשָּׁתוֹ לָאָדָם לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ.
בלשון הזוהר
כְּתִיב ׳אָמַר יהו"ה מִבָּשָׁן אָשִׁיב אָשִׁיב מִמְּצוּלוֹת יָם׳ (תהילים סח, כג) - אִית לָן לְשַׁוָּואָה לִבָּא לִמְהֵימְנוּתָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּכָל מִלּוֹי מִלֵּי קְשׁוֹט, וּמְהֵימְנוּתָא סַגִּיא. דְּכֵיוָן דְּמִלָּה אָמַר, כֹּלָּא אִתְעָבִיד. וְדָא בַּר נָשׁ דָּחִיק לִבָּא, וְאָמַר לְכַמָּה שְׁנִין, וּלְכַמָה זִמְנִין יִשְׁתְּלִם דָּא, דְּאִיהוּ כַּךְ. כְּפוּם רַבְרְבָנוּ דִּילֵיהּ, דְּכָל עָלְמִין מַלְיָא יְקָרֵיהּ, הָכִי הוּא. מִלּוֹי בַּר נָשׁ זְעֵיר, וְכָל מִלּוֹי אִינּוּן לְפוּם שַׁעֲתָא, הָכִי הוּא לְפוּם שַׁעֲתָא. אֲבָל בְּתִיּוּבְתָּא, וּבָעוּתָא, וּבְעוֹבָדִין טָבִין, וּבְדִמְעִין סַגִּיאִין, אִיהוּ קַדִּישָׁא רַב וְעִלָּאָה עַל כָּל עָלְמָא, אַזְהִיר נְהוֹרֵיהּ, וְקָמִיט קְדוּשָׁתֵיהּ, לְגַבֵּיהּ דְּבַּר נָשׁ, לְמֶעְבַּד רְעוּתֵיהּ.
׳מבשן אשיב׳ - השבת הנטרפים בחיות השדה ועוג מלך הבשן
אָמַר ה'. לֶעָתִיד לָבא עָתִיד הקב"ה לְהִתְעוֹרֵר וּלְהָשִׁיב מִבָּשָׁן כָּל אוֹתָם שֶׁהֲרָגוּם חַיּוֹת הַשָּׂדֶה וְאָכְלוּ אוֹתָם. מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם (אַף כָּאן מֶלֶךְ הַבָּשָׁן) מְקוֹם מוֹשָׁב שֶׁל כָּל חַיּוֹת גְּדוֹלוֹת וְהָרִים רָמִים וּגְדוֹלִים וְנִסְתָּרִים אֵלּוּ בְאֵלּוּ, וַעֲרֹד הַמִּדְבָּר הַתַּקִּיף שָׁם, הוּא עוֹג, (בֵּין) עֲרוֹדֵי הַמִּדְבָּר הָיָה, וּמָצוּי שָׁם כֹּחוֹ, מִשּׁוּם שֶׁהָיָה מֶלֶךְ הַבָּשָׁן, שֶׁכָּל מַלְכֵי הָעוֹלָם לֹא יָכְלוּ לַעֲרֹךְ נֶגְדּוֹ קְרָב בִּגְלַל חֹזֶק הַבָּשָׁן, וּבָא מֹשֶׁה וְעָרַךְ נֶגְדּוֹ קְרָב.
בלשון הזוהר
אָמַר יהו"ה, לְזִמְנָא דְּאָתֵי, זַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַתְּעָרָא וּלְאָתָבָא מִבָּשָׁן, כָּל אִינּוּן דְּקַטְלוּ לוֹן חֵיוַת בָּרָא וְאַכְלוּ לוֹן. בְּגִין דְּאִית בְּעָלְמָא (ס"א אוף הכא מלך הבשן) אֲתָר מוֹתְבָא, דְּכָל חֵיוָן רַבְרְבָן, וְטוּרִין רָמָאִין וְסַגִּיאִין, וּטְמִירִין אִלֵּין בְּאִלֵּין, וְעָרוֹד מַדְבְּרָא תַּקִּיפָא תַּמָּן, אִיהוּ עוֹג (בין) עֲרוֹדֵי דְּמַדְבְּרָא הֲוָה, וּשְׁכִיחַ תַּמָּן תּוּקְפָּא דִּילֵיהּ, בְּגִין דְּהֲוָה מֶלֶךְ הַבָּשָׁן, דְּכָל מַלְכֵי עָלְמָא, לָא יַכְלִין לְאַגָּחָא קְרָבָא בֵּיהּ, בְּגִין תּוּקְפָּא דְּבָשָׁן, וְאָתָא מֹשֶׁה, וְאָגַח בֵּיהּ קְרָבָא.
סיחון סיח המדבר - וכרוז מלכות שמים על חורבן עירו
סִיחוֹן - סְיָח בַּמִּדְבָּר הָיָה סִיחוֹן, וּבִטְחוֹן מוֹאָב הָיָה עָלָיו, ׳כִּי אַרְנוֹן גְּבוּל מוֹאָב בֵּין מוֹאָב וּבֵין הָאֱמֹרִי׳ (במדבר כא, יג) - בּא וּרְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁהֶחֱרִיבוּ יִשְׂרָאֵל ׳עִיר סִיחוֹן׳, הָעֳבַר כְּרוּז בְּמַלְכוּת הַשָּׁמַיִם: הִתְכַּנְּסוּ גְבָרִים שֶׁשּׁוֹלְטִים עַל שְׁאָר עַמִּים, וְתִרְאוּ אֵיךְ מַלְכוּת הָאֱמֹרִי תֵּחָרֵב בַּמַּלְכוּת.
בלשון הזוהר
סִיחוֹן - סַיְיחָא דְּמַדְבְּרָא הֲוָה סִיחוֹן, וְרָחְצָנוּ דְּמוֹאָב עָלֵיהּ הֲוָה, ׳כִּי אַרְנוֹן גְּבוּל מוֹאָב בֵּין מוֹאָב וּבֵין הָאֱמוֹרִי׳ - תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּחָרִיבוּ יִשְׂרָאֵל קַרְתָּא דְּסִיחוֹן, כָּרוֹזָא אִתְעַבָּר בְּמַלְכוּ דִּשְׁמַיָּא: אִתְכְּנָשׁוּ גֻּבְרִין שָׁלְטָנִין עַל שְׁאַר עַמִּין, וְתֶחֱמוּן מַלְכוּ דֶּאֱמוֹרָאָה הֵיךְ אִתְחָרַב בְּמַלְכוּ.
׳באו חשבון׳ - כינוס שרי שבעה עממים להשיב מלכות לישנה
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה כָּל אוֹתָם שַׁלִּיטִים שֶׁהָיוּ מְמֻנִּים עַל שִׁבְעָה עֲמָמִים הִתְכַּנְּסוּ, וְרָצוּ לְהַחֲזִיר מַלְכוּת לְיָשְׁנָהּ. כֵּיוָן שֶׁרָאוּ עָצְמַת מֹשֶׁה, חָזְרוּ לְאָחוֹר. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שם) ׳עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן׳ - אוֹתָם שַׁלִּיטִים הַמְמֻנִּים עֲלֵיהֶם שֶׁהִתְכַּנְּסוּ וְאָמְרוּ ׳בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן׳, מִי הוּא זֶה שֶׁהֶחֱרִיבָהּ? ׳תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן׳ כְּבַתְּחִלָּה, וְתַחֲזֹּר מַלְכוּת לְיָשְׁנָהּ.
בלשון הזוהר
בְּהַהִיא שַׁעֲתָא, כָּל אִינּוּן שָׁלְטָנִין דַּהֲווֹ מְמָנִין עַל שֶׁבַע עֲמָמִין אִתְכְּנָשׁוּ, וּבָעוּ לְאַהַדָּרָא מָלְכוּ לְיוֹשְׁנָהּ. כֵּיוָן דְּחָמוּ תֻּקְפָּא דְּמֹשֶׁה, אָהַדְרוּ לַאֲחוֹרָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמּוֹשְׁלִים בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן׳ (במדבר כא, כז) - אִינּוּן שִׁלְטוֹנִין מְמָנָן עָלַיְיהוּ דְּאִתְכְּנָשׁוּ, וַהֲווּ אַמְרֵי ׳בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן׳, מַאן הוּא דֵּין דְּחָרִיב לָהּ. ׳תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן׳ כִּדְבְּקַדְמֵיתָא, וְתֶהְדַּר מַלְכוּ לְיוֹשְׁנָהּ.
׳אש יצאה מחשבון להבה מקרית סיחון׳ - כפל הכתובים
כְּשֶׁרָאוּ גְבוּרַת מֹשֶׁה וְשַׁלְהֶבֶת הַמַּלְכוּת, אָמְרוּ, ׳כִּי אֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן לֶהָבָה מִקִּרְיַת סִיחֹן׳ (במדבר כא, כח) - כֵּיוָן שֶׁכָּתוּב מֵחֶשְׁבּוֹן, לָמָּה מִקִּרְיַת סִיחֹן, שֶׁהֲרֵי קִרְיַת סִיחֹן הָיְתָה חֶשְׁבּוֹן, שֶׁכָּתוּב ׳כִּי חֶשְׁבּוֹן עִיר סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי׳ (במדבר כא, כו)?
בלשון הזוהר
כַּד חָמוּ גְּבוּרְתָּא דְּמֹשֶׁה, וְשַׁלְהוֹבָא דְּמַלְכוּ, אָמְרוּ (במדבר כא כח) ׳כִּי אֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן לֶהָבָה מִקִּרְיַת סִיחוֹן׳ - כֵּיוָן דִּכְתִּיב ׳מֵחֶשְׁבּוֹן, אֲמַאי מִקִּרְיַת סִיחוֹן׳, דְּהָא קִרְיַת סִיחוֹן חֶשְׁבּוֹן הֲוָה, דִּכְתִּיב ׳כִּי חֶשְׁבּוֹן עִיר סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמוֹרִי׳.
שלהבת מלכות שמים ששרתה שם - שאין מחזירים מלכות לישנה
אֶלָּא, שַׁלְהֶבֶת שֶׁל מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם יָצְאָה וְהֶחֱרִיבָה הַכֹּל. בְּשָׁעָה שֶׁאָמְרוּ ׳תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן עִיר סִיחוֹן׳ (במדבר כא, כז) - סְתָם, וְלֹא אָמְרוּ חֶשְׁבּוֹן, שֶׁחָשְׁבוּ שֶׁבִּגְלַל זֶה תִּבָּנֶה לְמוֹשֶׁבֶת הָאֱמֹרִי, אָז הֵשִׁיבוּ וְאָמְרוּ לֹא יְכוֹלִים. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁכָּל הַדְּרָכִים וְהַשְּׁבִילִים נִסְתְּמוּ בְּעָצְמַת הַגָּדוֹל הָעֶלְיוֹן שֶׁלָּהֶם. אִם נַחֲזֹר וְנֹאמַר וְנִזְכֹּר חֶשְׁבּוֹן שֶׁתִּבָּנֶה, הֲרֵי אֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן. אִם נַחֲזֹּר וְנֹאמַר (סְתָם) קִרְיַת סִיחֹן, הֲרֵי לֶהָבָה יָצְאָה מִקִּרְיַת סִיחֹן וַדַּאי. כֵּיוָן שֶׁאוֹתָהּ שַׁלְהֶבֶת אֵשׁ שָׁרְתָה שָׁם עָלֶיהָ, אֵין מִי שֶׁיָּכוֹל לָהּ לְהַחֲזִירָהּ מִיָּשְׁנָהּ, שֶׁהֲרֵי מִכָּל הַצְּדָדִים אֵין לָנוּ רְשׁוּת. מִכָּאן וָהָלְאָה - אוֹי לְךְ מוֹאָב, שֶׁהֲרֵי אוֹתוֹ שֶׁהֵגֵן עָלֶיךְ נִשְׁבַּר. וּמִשּׁוּם זֶה, כֵּיוָן שֶׁרָאָה מוֹאָב שֶׁמְּגִנּוֹ נִשְׁבַּר, אָז ׳וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם מְאֹד׳ (במדבר כב, ג) - מַה זֶּה מְאֹד? יוֹתֵר מֵהַמָּוֶת.
בלשון הזוהר
אֶלָּא, שַׁלְהוֹבָא דְּמַלְכָּא שְׁמַיָא נָפַק, וְחָרִיב כֹּלָּא. בְּשַׁעֲתָא דְּאִינּוּן אַמְרִין ׳תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן עִיר סִיחוֹן׳ - סְתָם, וְלָא אָמְרוּ חֶשְׁבּוֹן, דְּחָשִׁיבוּ דִּבְגִין כַּךְ יִתְבְּנֵי לְמוֹתָבָא דֶּאֱמוֹרָאָה, כְּדֵין אָתִיבוּ וְאָמְרוּ, לָא יָכִילְנָא. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דְּכָל אָרְחִין וּשְׁבִילִין אִסְתָּתָמוּ בְּתֻּקְפָּא דְּרַב עִלָּאָה דִּלְהוֹן. אִי נֶהְדָּר וְנֵימָּא וְנִדְכַּר חֶשְׁבּוֹן דְּתִבָּנֶה, הָא אֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן. אִי נֶהְדָּר וְנֵימָא (סתם) קִרְיַת סִיחוֹן, הָא לֶהָבָה יָצְאָה מִקִּרְיַת סִיחוֹן וַדַּאי. כֵּיוָן דְּהַהִיא שַׁלְהוֹבָא דְּאֶשָּׁא שַׁרְיָא תַּמָּן עָלָהּ, לֵית מַאן דְּיָכִיל לָהּ לְאַהְדָּרָא לָהּ לְיוֹשְׁנָהּ, דְּהָא מִכָּל סִטְרִין לֵית לָן רְשׁוּ. מִכָּאן וּלְהָלְאָה - אוֹי לְךָ מוֹאָב, דְּהָא הַהוּא דְּהֲוָה מָגֵן עֲלָךְ, אַתְּבָּר. וּבְגִין כָּךְ מוֹאָב כֵּיוָן דְּחָמוּ דְּמָגֵן דִּלְהוֹן אִתְּבַּר, כְּדֵין ׳וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם מְאֹד׳ - מַאי מְאֹד, יַתִּיר מִמּוֹתָא.
׳כי רב הוא׳ - שליטת ישראל למעלה ולמטה במקום עשו
׳כִּי רַב הוּא׳ (דברי הימים ב כ, כה) - שֶׁהֲרֵי אָז הוּא הָיָה גָּדוֹל, וְגָדוֹל הָיָה קָטָן, שֶׁכָּתוּב ׳הִנֵּה קָטֹן נְתַתִּיךְ בַּגּוֹיִם׳ (עובדיה א, ב) - וְיִשְׂרָאֵל הָיָה גָּדוֹל בַּמָּקוֹם שֶׁל עֵשָׂו, שֶׁכָּתוּב בּוֹ וְרַב. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁרָאוּ שֶׁשָּׁלְטוּ יִשְׂרָאֵל לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, שֶׁכָּתוּב ׳אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמֹרִי׳ (במדבר כב, ב) - ׳אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל׳ - הָיָה צָרִיךְ לוֹ לִכְתֹּב, ׳מַה זֶּה׳ אֵת כָּל? לְרַבּוֹת מַעְלָה וּמַטָּה. מַעְלָה, שֶׁאֲפִלּוּ מִשַּׁלִּיטֵיהֶם הַגְּדוֹלִים וְהַשַּׁלִּיטִים שֶׁלְּמַעְלָה, וַאֲפִלּוּ מִשַּׁלִּיטֵיהֶם הַגְּדוֹלִים וְהַשַּׁלִּיטִים שֶׁלְּמַטָּה. וְלָכֵן ׳אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה׳ - וְלָכֵן ׳כִּי רַב הוּא׳ - בְּמָקוֹם שֶׁגָּדוֹל בְּכוֹר קָדוֹשׁ, שֶׁכָּתוּב ׳בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל׳ (שמות ד, כב).
בלשון הזוהר
׳כִּי רַב הוּא׳ (דברי הימים ב כ, כה) - דְּהָא כְּדֵין אִיהוּ הֲוָה רַב, וְרַב הֲוָה זְעֵיר, דִּכְתִּיב ׳הִנֵּה קָטֹן נְתַתִּיךָ בַּגּוֹיִם׳ (עובדיה א, ב) - וְיִשְׂרָאֵל הֲוָה רַב בַּאֲתָר עֵשָׂו, דִּכְתִּיב בֵּיהּ וְרַב. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דְּחָמוּ דְּשַׁלְטוּ יִשְׂרָאֵל, עֵילָּא וְתַתָּא. דִּכְתִּיב ׳אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמוֹרִי׳ - ׳אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל׳ - מִבָּעֵי לֵיהּ, מַאי אֵת כָּל. לְאַסְגָּאָה עֵילָּא וְתַתָּא. עֵילָּא, דְּאֲפִילּוּ מִשָּׁלְטָנֵיהוֹן רַבְרְבִין וְשָׁלְטָנִין דִּלְעֵילָּא, וַאֲפִילּוּ מִשָּׁלְטָנֵיהוֹן רַבְרְבָנִין וְשָׁלְטָנִין דִּלְתַּתָּא. וְעַל דָּא ׳אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה׳ - וְעַל דָּא כִּי רַב הוּא, בַּאֲתָר דְּרַב בּוּכְרָא קַדִּישָׁא, דִּכְתִּיב, ׳בְּנִי בְכוֹרִי יִשְׂרָאֵל׳ (שמות ד).
יציאת הקליפה תחילה - שהברית נכבדת ומתגלה לאחר הערלה
וְאִם תֹּאמַר שהקב"ה רָצָה כָּךְ וְלֹא מִן הַדִּין - בֹּא וּרְאֵה. עֵשָׂו קְלִפָּה הָיָה וְצַד אַחֵר הָיָה. כֵּיוָן שֶׁיָּצְאָה קְלִפָּה וְהָעָבְרָה, הֲרֵי הַמֹּחַ מָצוּי (שִׁפְחָה), עָרְלָה רִאשׁוֹנָה עוֹמֶדֶת בַּחוּץ. בְּרִית הִיא (גדולה ועליונה) וְנִכְבָּדָה מֵהַכֹּל, וְהִיא מִתְגַּלָּה אַחַר כָּךְ.
בלשון הזוהר
וְאִי תֵּימָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּעָא הָכִי, וְלָאו מִן דִּינָא. תָּא חֲזֵי, עֵשָׂו קְלִיפָה הֲוָה, וְסִטְרָא אַחֲרָא הֲוָה. כֵּיוָן דְּנָפַק קְלִיפָה וְאִתְעֲבָר, הָא מוֹחָא שְׁכִיחָא (שפחה), עָרְלָה קַדְמָאָה קָאֵי לְבַר. בְּרִית אִיהוּ (ס"א רב ועלאה) יַקִּירָא מִכֹּלָּא, וְאִיהוּ אִתְגְּלֵי לְבָתַר.
׳ויראני את יהושע הכהן הגדול׳
דין מעשי האדם ודרגות הרחמים
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.