קדרת הכשפים שגנז בלק בתהום - ודוד רחצה במים
בלק · ׳כי עצום הוא ממני׳ - כוחם של ישראל בדרגתם ועצת בלק לעקרה · מאמר 19 · פיסקה 4 · דף קצח ע"ב
לשון הזוהר
וַאֲפִילּוּ הָכִי, הַהוּא רָשָׁע דְּבָלָק, לָא שָׁבַק חֲרָשׁוֹי, אֶלָּא לָקִיט כָּל זִינֵי עִשְׂבִין, חַרְשֵׁי דְּרֵישֵׁי דְּחִוְיָין, וְנָטִיל קְדֵרָה דְּחָרְשִׁין, וְנָעִיץ לָהּ תְּחוֹת אַרְעָא אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מְאָה אַמִּין, וְגָנִיז לָהּ לְסוֹף יוֹמִין. כֵּיוָן דְּאָתָא דָּוִד, כָּרָא בִּתְהוֹמָא, אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מְאָה אַמִּין (על אלף וחמשה מאה אמין), וְאַפִּיק מַיָּא מִן תְּהוֹמָא, וְנָסִיךְ עַל מַדְבְּחָא. בְּהַהוּא שַׁעֲתָּא, אָמַר, אֲנָא אַסְחֵי הַהִיא קְדֵרָה, ׳מוֹאָב סִיר רַחְצִי׳ (תהילים ס, י) - ׳סִיר רַחְצִי׳ וַדַּאי.
תרגום
וַאֲפִלּוּ כָּךְ, אוֹתוֹ בָּלָק הָרָשָׁע לֹא עָזַב אֶת כְּשָׁפָיו, אֶלָּא לִקֵּט כָּל מִינֵי עֲשָׂבִים, כִּשּׁוּף שֶׁל רָאשֵׁי נְחָשִׁים, וְלָקַח קְדֵרַת מְכַשְּׁפִים וְנָעַץ אוֹתָהּ תַּחַת הַקַּרְקַע אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת אַמָּה (עַל אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת אַמָּה), וְגָנַז אוֹתָהּ לְסוֹף הַיָּמִים. כֵּיוָן שֶׁבָּא דָוִד, כָּרָה בַתְּהוֹם אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת אַמָּה, וְהוֹצִיא מַיִם מֵהַתְּהוֹם וְנִסֵּךְ עַל הַמִּזְבֵּחַ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר, אֲנִי אֶרְחַץ אוֹתָהּ הַקְּדֵרָה. ׳מוֹאָב סִיר רַחְצִי׳ (תהלים ס, י) - ׳סִיר רַחְצִי׳ בְּוַדַּאי.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ואפילו הכי, ההוא רשע דבלק, לא שבק חרשוי, אלא לקיט כל זיני עשבין, חרשי דרישי דחויין, ונטיל קדרה דחרשין, ונעיץ לה תחות ארעא אלף וחמש מאה אמין, וגניז לה לסוף יומין. כיון דאתא דוד, כרא בתהומא, אלף וחמש מאה אמין (על אלף וחמשה מאה אמין), ואפיק מיא מן תהומא, ונסיך על מדבחא. בההוא שעתא, אמר, אנא אסחי ההיא קדרה, ׳מואב סיר רחצי׳ (תהילים ס, י) - ׳סיר רחצי׳ ודאי.
התרגום: ואפלו כך, אותו בלק הרשע לא עזב את כשפיו, אלא לקט כל מיני עשבים, כשוף של ראשי נחשים, ולקח קדרת מכשפים ונעץ אותה תחת הקרקע אלף וחמש מאות אמה (על אלף וחמש מאות אמה), וגנז אותה לסוף הימים. כיון שבא דוד, כרה בתהום אלף וחמש מאות אמה, והוציא מים מהתהום ונסך על המזבח. באותה שעה אמר, אני ארחץ אותה הקדרה. ׳מואב סיר רחצי׳ (תהלים ס, י) - ׳סיר רחצי׳ בודאי.
מן המפרשים
אור יקר: אלף וחמש מאה אמה עד התהום ועתה דבר מלכות שניהם (דבר מלכות) שניהם יסוד ותפארת אם לא שלח ידו אם ישראל לא פגמו כמלאכת מלכות רעהו התפארת דכתיב רעך ורע אביך אל תעזוב וכו׳, ועל סוד זה נסמכו ענין הבבות האלו וזהו שאמר ואורח.