׳כי עצום הוא ממני׳
כוחם של ישראל בדרגתם ועצת בלק לעקרה
׳עצום הוא ממני׳ - דוד היוצא מרות ומכניע את מואב
׳כִּי עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי׳ (במדבר כב, ו). וְכִי עַד אוֹתָהּ שָׁעָה אֵיפֹה עָרְכוּ קְרָב בּוֹ וְנִצְּחוּ אוֹתוֹ? בְּאֵיזֶה מָקוֹם נִפְגְּשׁוּ בְחַרְבָּם וְהָיוּ גְבָרִים כְּגִבּוֹרִים לְהַרְאוֹת גְּבוּרָתָם? מַה זֶּה ׳כִּי עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי׳? אֶלָּא אוֹתוֹ רָשָׁע הָיָה חָכָם וְרָאָה לְמֵרָחוֹק. רָאָה אֶת דָּוִד הַמֶּלֶךְ שֶׁבָּא מֵרוּת הַמּוֹאֲבִיָּה גִּבּוֹר תַּקִּיף כְּאַרְיֵה, וְעָשָׂה קְרָבוֹת תַּקִּיפִים וְנִצַּח אֶת מוֹאָב, וְשָׂם אוֹתָם תַּחַת רַגְלָיו. אָמַר, עָצוּם הוּא. אוֹתוֹ שֶׁיָּרַשׁ אוֹתָהּ גְּבוּרָה, מֶלֶךְ אֶחָד מֵהֶם יֵצֵא מֵאִתָּנוּ לְהַשְׁמִיד אֶת מוֹאָב.
בלשון הזוהר
׳כִּי עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי׳ (במדבר כב, ו). וְכִי עַד הַהוּא שַׁעֲתָא אָן אַגָחוּ בֵּיהּ קְרָבָא וְנָצְחוּ לֵיהּ. בְּאָן אֲתָר אַעְרָעוּ בְּחַרְבָּא דִּלְהוֹן, וַהֲווּ גַּבְרִין כְּגִבָּרִין לְאַחֲזָאָה גְּבוּרְתָּא דִּלְהוֹן. מַאי ׳כִּי עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי׳. אֶלָּא הַהוּא רָשָׁע חַכִּים הֲוָה, וְחָמֵי לְמֵרָחִיק, חָמָא לְדָוִד מַלְכָּא, דְּאָתֵי מֵרוּת הַמּוֹאָבִיָה, גִּיבָּר תַּקִּיף כְּאַרְיֵה, וְעָבִיד קְרָבִין תַּקִּיפִין, וְנָצַח לְמוֹאָב, וְשַׁוִּי לוֹן תְּחוֹת רַגְלוֹי. אָמַר ׳עָצוּם הוּא׳. הַהוּא דְּיָרְתָא הַהוּא גְּבוּרְתָּא, חַד מַלְכָּא דִּלְהוֹן, מִינָן יִפּוּק לְשֵׁיצָאָה לְמוֹאָב.
׳אוכל נכה׳ בלשון יחיד ורבים - גריעת יד האריה בחיבורם
׳אוּלַי אוּכַל נַכֶּה בּוֹ׳ (במדבר כב, ו). פָּסוּק זֶה כָּךְ הָיָה לוֹ לוֹמַר: אוּלַי אוּכַל אַכֶּה בּוֹ, אוֹ אוּלַי נוּכַל נַכֶּה בּוֹ. אֶלָּא אוֹתוֹ רָשָׁע הָיָה חָכָם. אָמַר, רָאִיתִי יָד אַחַת שֶׁל אַרְיֵה תַּקִּיף אֶחָד, פְּרוּשׂ רֶגֶל (יד), אִם אוּכַל עִמְּךְ שֶׁנִּתְחַבֵּר (שָׁנִינוּ) שְׁנֵיהֶם (וְנִתְחַבֵּר) וְנִגְרַע מֵאוֹתוֹ אַרְיֵה יָד זוֹ, עַד שֶׁלֹּא יָבֹא אתוֹ מֶלֶךְ לָעוֹלָם וְלֹא יְגָרֵשׁ אֶת מוֹאָב מִמְּקוֹמוֹ.
בלשון הזוהר
׳אוּלַי אוּכַל נַכֶּה בּוֹ׳ (במדבר כב, ו). הַאי קְרָא הָכִי הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר, אוּלַי אוּכַל אַכֶּה בּוֹ. אוֹ אוּלַי נוּכַל נַכֶּה בּוֹ. אֶלָּא הַהוּא רָשָׁע הֲוָה חַכִּים, אָמַר, חֲמֵינָא יְדָא חֲדָא, דְּחַד אַרְיָא תַּקִּיפָא, פָּרִישׂ רַגְלָא (ידא), אִי אִיכוּל עִמָּךְ, דְּנִתְחַבָּר (ס"א תרוונא) תַּרְוַויְיהוּ (ונתחבר) וְנִגְרַע מֵהַהוּא אַרְיֵה יְדָא דָּא, עַד לָא יֵיתֵי הַהוּא מַלְכָּא לְעָלְמָא, וְלָא יִתְּרָךְ יַת מוֹאָב מֵאַתְרֵיהּ.
׳ארה׳ ו ׳קבה׳ - כשפי עשבים כנגד כוחו שבפה
אָרָה לִּי. מַה זֶּה אָרָה לִּי? אָמַר רַבִּי אַבָּא, אוֹתוֹ רָשָׁע בִּשְׁתֵּי לְשׁוֹנוֹת אָמַר לְבִלְעָם. אֶחָד אָמַר אָרָה לִּי, וְאֶחָד אָמַר קָבָה לִּי. מַה בֵּין זֶה לָזֶה? אֶלָּא אָמַר לוֹ, אָרָה לִּי עֲשָׂבִים וְכִשְׁפֵי רָאשֵׁי נְחָשִׁים, וְשִׂים אוֹתָם בִּקְדֵרַת הַמְּכַשְּׁפִים. כֵּיוָן שֶׁרָאָה שֶׁכֹּחוֹ יוֹתֵר בְּפִיו, שָׁב וְאָמַר ׳וּלְכָה נָא קָבָה לִּי׳ (במדבר כב, יז).
בלשון הזוהר
אָרָה לִּי, מַאי אָרָה לִּי. אָמַר רִבִּי אַבָּא, הַהוּא רָשָׁע בִּתְרֵי לִישָׁנֵי קָאָמַר לְבִלְעָם. חַד אָמַר אָרָה לִּי, וְחַד אָמַר קָבָה לִּי. מַה בֵּין הַאי לְהַאי. אֶלָּא אָמַר לֵיהּ, אָרָה לִּי עַשְׂבִין וְחַרְשִׁין דְּרֵישֵׁי דְּחִוְיָין, וְשַׁוִּי לוֹן בַּקְּדֵרָה דְּחַרְשַׁיָּא, כֵּיוָן דְּחָמָא דְּחֵילֵיהּ יַתִּיר בְּפוּמָא, תָּב וְאָמַר, ׳וּלְכָה נָא קָבָה לִּי׳.
קדרת הכשפים שגנז בלק בתהום - ודוד רחצה במים
וַאֲפִלּוּ כָּךְ, אוֹתוֹ בָּלָק הָרָשָׁע לֹא עָזַב אֶת כְּשָׁפָיו, אֶלָּא לִקֵּט כָּל מִינֵי עֲשָׂבִים, כִּשּׁוּף שֶׁל רָאשֵׁי נְחָשִׁים, וְלָקַח קְדֵרַת מְכַשְּׁפִים וְנָעַץ אוֹתָהּ תַּחַת הַקַּרְקַע אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת אַמָּה (עַל אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת אַמָּה), וְגָנַז אוֹתָהּ לְסוֹף הַיָּמִים. כֵּיוָן שֶׁבָּא דָוִד, כָּרָה בַתְּהוֹם אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת אַמָּה, וְהוֹצִיא מַיִם מֵהַתְּהוֹם וְנִסֵּךְ עַל הַמִּזְבֵּחַ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר, אֲנִי אֶרְחַץ אוֹתָהּ הַקְּדֵרָה. ׳מוֹאָב סִיר רַחְצִי׳ (תהלים ס, י) - ׳סִיר רַחְצִי׳ בְּוַדַּאי.
בלשון הזוהר
וַאֲפִילּוּ הָכִי, הַהוּא רָשָׁע דְּבָלָק, לָא שָׁבַק חֲרָשׁוֹי, אֶלָּא לָקִיט כָּל זִינֵי עִשְׂבִין, חַרְשֵׁי דְּרֵישֵׁי דְּחִוְיָין, וְנָטִיל קְדֵרָה דְּחָרְשִׁין, וְנָעִיץ לָהּ תְּחוֹת אַרְעָא אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מְאָה אַמִּין, וְגָנִיז לָהּ לְסוֹף יוֹמִין. כֵּיוָן דְּאָתָא דָּוִד, כָּרָא בִּתְהוֹמָא, אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מְאָה אַמִּין (על אלף וחמשה מאה אמין), וְאַפִּיק מַיָּא מִן תְּהוֹמָא, וְנָסִיךְ עַל מַדְבְּחָא. בְּהַהוּא שַׁעֲתָּא, אָמַר, אֲנָא אַסְחֵי הַהִיא קְדֵרָה, ׳מוֹאָב סִיר רַחְצִי׳ (תהילים ס, י) - ׳סִיר רַחְצִי׳ וַדַּאי.
׳על אדום אשליך נעלי׳ - סתימת גרונו של המלעיט הבלען
׳עֵל אֱדוֹם אַשְׁלִיךְ נַעֲלִי׳ (תהלים ס, י). ׳מַה זֶּה׳ ׳אַשְׁלִיךְ נַעֲלִי׳? אֶלָּא גַּם זֶה כָּךְ הָיָה לְמֵרָחוֹק, שֶׁכָּתוּב ׳וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדם הָאָדם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי׳ (בראשית כה, ל) - הַלְעִיטֵנִי, הַלְעָטָה מַמָּשׁ, פְּתִיחַת הַפֶּה וְהַגָּרוֹן לִבְלֹעַ. אָמַר דָּוִד לְאוֹתוֹ הַבַּלְעָן מַלְעִיט הַלְּעָטִים: אֲנִי אֶזְרֹק עָלָיו נַעֲלִי לִסְתֹּם אֶת גְּרוֹנוֹ.
בלשון הזוהר
׳עַל אֱדוֹם אֲשְׁלִיךְ נַעֲלִי׳ (תהלים ס, י), מַאי ׳אֲשְׁלִיךְ נַעֲלִי׳. אֶלָּא דָּא אוּף הָכִי לְמֵרָחִיק הֲוָה, דִּכְתִּיב, (בראשית כה ל). ׳וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדוֹם הָאָדוֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי׳ - הַלְעִיטֵנִי, הַלְעָטָה מַמָּשׁ, פְּתִיחוּ דְּפוּמָא וּגְרוֹנָא לְמִבְלַע. אָמַר דָּוִד לְהַהוּא בַּלְעָן, מְלָעֵט הַלְעַטִּין, אֲנָא אַרְמִי עָלֵיהּ נַעֲלִי, לְמִסְתַּם גְּרוֹנֵיהּ.
׳עלי פלשת אתרועע׳ - תרועה לשבר כוח הסטרא אחרא
עָלֵי פְלֶשֶׁת אֶתְרוֹעָע. גַּם כָּךְ זֶה לְמֵרָחוֹק הִסְתַּכֵּל דָּוִד, וְאָמַר: כְּנַעַן הוּא צַד רַע שֶׁל הַסִּטְרָא אַחֲרָא הַהוּא, וּפְלִשְׁתִּים הֵם מִשָּׁם, לְצַד אַחֵר מַה צָּרִיךְ? תְּרוּעָה, שֶׁכָּתוּב ׳וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם׳ (וגו ') וַהֲרֵעֹתֶם וְגוֹ', לִשְׁבֹּר כֹּחוֹ וְתָקְפּוֹ, וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳עֲלֵי פְלֶשֶׁת׳ (במדבר י, ט) אֶתְרוֹעָע. וְכָךְ רָאוּי לָהֶם.
בלשון הזוהר
עֲלֵי פְלֶשֶׁת אֶתְרוֹעָע, אוּף הָכִי דָּא לְמֵרָחִיק אִסְתָּכֵי דָּוִד, אָמַר, כְּנַעַן סִטְרָא בִּישָׁא דְּסִטְרָא אַחֲרָא אִיהוּ, וּפְלִשְׁתִּים מִתַּמָּן אִינּוּן, לְסִטְרָא אַחֲרָא מָה אִצְטְרִיךְ. תְּרוּעָה. דִּכְתִּיב, ׳וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם וַהֲרֵעוֹתֶם וְגוֹ', לְתַּבְרָא חֵילֵיהּ וְתוּקְפֵּיהּ, וּבְגִין כָּךְ עֲלֵי פְּלֶשֶׁת אֶתְרוֹעָע, וְהָכִי אִתְחֲזֵי לוֹן׳ (במדבר י, ט).
׳צדק אזור מתניו והאמונה אזור חלציו׳ - הקושיא שהכל אחד
(במדבר כב ו) ׳וְעַתָּה לְכָה נָּא אָרָה לִּי אֶת הָעָם הַזֶּה כִּי עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי׳ - רַבִּי חִזְקִיָּה פָּתַח, (ישעיה יא) ׳וְהָיָה צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו וְהָאֱמוּנָה אֵזוֹר חֲלָצָיו׳ - פָּסוּק זֶה הַכֹּל הוּא אֶחָד. מַה חִדּוּשׁ בָּא לְהַשְׁמִיעֵנוּ? שֶׁהֲרֵי צֶדֶק הַיְנוּ אֱמוּנָה, וֶאֱמוּנָה הַיְנוּ ׳צֶדֶק. אֵזוֹר מָתְנָיו׳ - הַיְנוּ אֵזוֹר חֲלָצָיו. וְלֹא מָצָאנוּ פָסוּק כְּמוֹ זֶה.
בלשון הזוהר
(במדבר כב ו) ׳וְעַתָּה לְכָה נָא אָרָה לִּי אֶת הָעָם הַזֶּה כִּי עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי׳ - רִבִּי חִזְקִיָּה פָּתַח, (ישעיהו יא ה) ׳וְהָיָה צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו וְהָאֱמוּנָה אֵזוֹר חֲלָצָיו׳ - הַאי קְרָא כֹּלָּא אִיהוּ חַד. מַאי חִדּוּשָׁא אָתָא לְאַשְׁמוֹעִינָן, דְּהָא צֶדֶק הַיְינוּ אֱמוּנָה, וְאֱמוּנָה הַיְינוּ ׳צֶדֶק. אֵזוֹר מָתְנָיו׳ - הַיְינוּ אֵזוֹר חֲלָצָיו. לָא אַשְׁכְּחָן קְרָא כְּהַאי גַּוְונָא.
צדק בשעת דין קשה - ומשפט המתקרב אליו ומבסמו
אֶלָּא לֹא צֶדֶק כְּמוֹ אֱמוּנָה, וְאַף עַל גַּב שֶׁהַכֹּל אֶחָד, וְדַרְגָּה אַחַת הִיא. אֲבָל בִּזְמַן שֶׁעוֹמְדִים בְּדִין קָשֶׁה וּמְקַבְּלִים מִצַּד שְׂמֹאל, אָז נִקְרָא צֶדֶק דִּין מַמָּשׁ, וְהַיְנוּ ׳כִּי כַּאֲשֶׁר מִשְׁפָּטֶיךְ לָאָרֶץ צֶדֶק לָמְדוּ יֹשְׁבֵי תֵבֵל׳ (שם כו, ט) - שֶׁדַּרְגָּה זוֹ שֶׁל מִשְׁפָּט הִיא רַחֲמִים. וּכְשֶׁמִּתְקָרֵב מִשְׁפָּט בְּצֶדֶק, אָז מִתְבַּשֵּׂם (הַכֹּל), וִיכוֹלִים בְּנֵי הָעוֹלָם לִסְבֹּל דִּין בְּצֶדֶק.
בלשון הזוהר
אֶלָּא לָאו צֶדֶק כֶּאֱמוּנָה, וְאַף עַל גַּב דְּכֹלָּא חַד, וְחַד דַּרְגָּא אִיהוּ. אֲבָל בְּזִמְנָא דְּקַיְּימָא בְּדִינָא קַשְׁיָא, וּמְקַבְּלָא מִסְּטַר שְׂמָאלָא, כְּדֵין אִקְרֵי צֶדֶק, דִּינָא מַמָּשׁ. וְהַיְינוּ ׳כִּי כַּאֲשֶׁר מִשְׁפָּטֶיךָ לָאָרֶץ צֶדֶק לָמְדוּ יוֹשְבֵי תֵבֵל׳ (ישעיהו כו, ט) - דְּהַאי דַּרְגָּא דְּמִשְׁפָּט, רַחֲמֵי אִיהוּ. וְכַד אִתְקְרִיב מִשְׁפָּט בְּצֶדֶק, כְּדֵין אִתְבְּסָם (כלא), וְיַכְלִין בְּנֵי עָלְמָא, לְמִסְבַּל דִּינָא דְּצֶדֶק.
אמונה בהתחבר בה אמת - ותרנות ורחמים לנשמות העולות
(וְעַל זֶה צֶדֶק אֵינוֹ כאמונה) אֱמוּנָה, בְּשָׁעָה שֶׁמִּתְחַבֶּרֶת בָּהּ (אָז הוּא) אֱמֶת, לְשִׂמְחָה. וְכָל הַפָּנִים מְאִירוֹת, אָז נִקְרֵאת אֱמוּנָה. וְיֵשׁ וַתְּרָנוּת לַכֹּל, וְכָל הַנְּשָׁמוֹת עוֹלוֹת, מִתְחַיְּבוֹת בְּכַמָּה חִיּוּבִים שֶׁל רְשָׁעִים רָעִים, וְכֵיוָן שֶׁהֵן עוֹלוֹת בְּפִקָּדוֹן (מַקְדִּים), הוּא מַחֲזִירָן בְּרַחֲמִים וְחָס עֲלֵיהֶן, וְאָז נִקְרֵאת אֱמוּנָה, וְאֵין אֱמוּנָה לְלֹא אֱמֶת.
בלשון הזוהר
(ועל דא צדק לאו איהו כאמונה) אֱמוּנָה, בְּשַׁעֲתָא דְּאִתְחַבָּר בָּהּ (כדין איהו) אֱמֶת, לְחֶדְוָה. וְכָל אַנְפִּין נְהִירִין, כְּדֵין אִקְרֵי אֱמוּנָה. ואִית וַותְּרָנוּתָא לְכֹלָּא, וְכָל נִשְׁמָתִין סַלְּקִין, מִתְחַיְּיבֵי בְּכַמָּה חִיּוּבִין דְּחַיָּיבִין בִּישִׁין, וְכֵיוָן דִּבְפִּקָּדוֹן סַלְּקִין (אקדים), אַהְדָּר לוֹן בְּרַחֲמֵי, וְחָס עָלַיְיהוּ. וּכְדֵין אִקְרֵי אֱמוּנָה, וְלֵית אֱמוּנָה בְּלָא אֱמֶת.
מתנים למעלה וחלצים למטה - שתי דרגות שהן אחת
כָּעֵת אֵזוֹר מָתְנָיו וְאֵזוֹר חֲלָצָיו. מַה כָּאן שְׁנֵי אֵזוֹרִים? וּמָתְנַיִם וַחֲלָצַיִם, אַף עַל גַּב שֶׁהֵן אַחַת, שְׁתֵּי דְרָגוֹת הֵן, אַחַת לְמַעְלָה וְאַחַת לְמַטָּה. לְמַעְלָה בְּרֵאשִׁית נִקְרָא מָתְנַיִם, וּלְמַטָּה בַּסּוֹף נִקְרָא חֲלָצַיִם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וַחֲגוֹרָה עַל חֲלָצָיִם׳ (ישעיה לב, יא). בַּסּוֹף, עַל רֹאשׁ הַיְרֵכַיִם. כְּשֶׁאִשָּׁה בְצַעַר, מְנַתְּקִים אוֹתָם חֲלָצַיִם מֵרֹאשׁ הַיְרֵכַיִם, וְשָׂמָה יָדֶיהָ בִּכְאֵב עֲלֵיהֶם.
בלשון הזוהר
הַשְׁתָּא אֵזוֹר מָתְנָיו, וְאֵזוֹר חֲלָצָיו. מַהוּ תְּרֵין אֵזוֹרִין הָכָא. וּמָתְנַיִם וַחֲלָצַיִן אַף עַל גַּב דְּחַד אִינּוּן, תְּרֵין דַּרְגִּין אִינּוּן, חַד לְעֵילָּא, וְחַד לְתַתָּא. לְעֵילָּא בְּשֵׁירוּתָא, אִקְרֵי מָתְנַיִם. לְתַתָּא בְּסוֹפָא, אִקְרֵי חֲלָצַיִן, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳וַחֲגוֹרָה עַל חֲלָצָיִם׳ (ישעיה לב, יא), בְּסוֹפָא, עַל רֵישׁ יְרֵכַיִם. כַּד אִתְּתָא בְּצַעֲרָא, מְנַתְּקָן אִינּוּן חַלָצַיִם, מֵרֵישׁ יְרֵכַיִן, וְשַׁוִיאַת יְדָהָא בִּכְאִיבָא עָלַיְיהוּ.
צדק לקרב ואמונה לרחמים - דרגה אחת לשני צדדים
וְלָכֵן לִגְבוּרָה וְלִקְרָב - ׳צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו׳ (ישעיה יא, ה), וְכָךְ צָרִיךְ. לְרַחֲמָנוּת וּלְטוֹב - אֱמוּנָה ׳אֵזוֹר חֲלָצָיו׳. בְּדַרְגָּה אַחַת יָדוּן אֶת הָעוֹלָם וְשׁוֹלֵט לִשְׁנֵי צְדָדִים, אֶחָד לְרַחֲמִים לְיִשְׂרָאֵל, וְאֶחָד דִּין לִשְׁאָר הָעַמִּים.
בלשון הזוהר
וּבְגִין כָּךְ לִגְּבוּרָה וּלְקָרְבָא, ׳צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו׳ (ישעיה יא, ה). וְהָכִי אִצְטְרִיךְ. לְרַחֲמָנוּ וּלְטָב, אֱמוּנָה ׳אֵזוֹר חֲלָצָיו׳, בְּחַד דַּרְגָּא יְדִין עָלְמָא, וְשַׁלְטָא לִתְרֵין סִטְרִין, חַד רַחֲמֵי לְיִשְׂרָאֵל. וְחַד דִּינָא לִשְׁאַר עַמִּין.
אין ותרנות בצדק - לא בדין שלמעלה ולא בדיין שלמטה
וְאִם תֹּאמַר, צֶדֶק הוּא דִּין הַקָּשֶׁה? וַהֲרֵי כָּתוּב ׳בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךְ׳ (ויקרא יט, טו) - ׳צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדּף, וְכַמָּה הֵם׳ (דברים טז, כ) - וַדַּאי כָּךְ זֶה, שֶׁהֲרֵי בְּצֶדֶק אֵין כְּלָל וַתְּרָנוּת. גַּם כָּךְ מִי שֶׁדָּן אֶת חֲבֵרוֹ, לֹא צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת לוֹ וַתְּרָנוּת מֵהַדִּין כְּלָל, אֶלָּא בְּצֶדֶק, שֶׁלֹּא יַשְׁגִּיחַ עַל הָאַהֲבָה, ׳מֹאזְנֵי צֶדֶק, בְּלִי וַתְּרָנוּת לְצַד זֶה וּלְצַד זֶה לְמִי שֶׁנּוֹתֵן וּלְמִי שֶׁמְּקַבֵּל׳ (ויקרא יט). וּמִשּׁוּם זֶה דַּרְגָּה אַחַת הִיא, וּמִתְחַלֶּקֶת לִשְׁנֵי צְדָדִים. וּשְׁנֵי צְדָדִים אֵלֶּה, שְׁנֵי אֵזוֹרִים, עוֹמְדִים, אֶחָד לִשְׁאָר הָעַמִּים וְאֶחָד לְיִשְׂרָאֵל. וּבְשָׁעָה שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, הִתְאַזְּרוּ בָאֵזוֹרִים הַלָּלוּ - אֶחָד שֶׁל קְרָב, וְאֶחָד הָיָה שֶׁל שָׁלוֹם. (וְהַכֹּל הָיָה בְּצֶדֶק) כְּשֶׁיִּתְיָעֵץ בָּלָק, אָמַר ׳וַאֲגָרֲשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ׳ (במדבר כב, ו) - אָמַר, אוֹתָהּ דַּרְגָּה (שֶׁנֶּאֶחְזָה בּוֹ הָאָרֶץ, וְזֶה וכו') שֶׁהֵם נֶאֱחָזִים בָּהּ, מִן הָאָרֶץ וַדַּאי. וְזֶהוּ ׳כִּי עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי׳ - בְּוַדַּאי. מִי יָכוֹל לְהִלָּחֵם וְלַעֲמֹד בָּהֶם בְּיִשְׂרָאֵל?! דַּרְגָּתָם חֲזָקָה הִיא מִשֶּׁלִּי! וּמִשּׁוּם זֶה - ׳וַאֲגָרֲשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ׳ - וְאִם אֲגָרֲשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת וַאֲגָרֵשׁ אוֹתָם מִמֶּנָּה, אוּכַל לַעֲשׂוֹת כָּל רְצוֹנִי. כֹּחָם הוּא בַּמֶּה? בַּפֶּה וּבְמַעֲשֶׂה. הֲרֵי הַפֶּה שֶׁלְּךְ, וְהַמַּעֲשֶׂה שֶׁלִּי.
בלשון הזוהר
וְאִי תֵּימָא, צֶדֶק דִּינָא תַּקִּיף אִיהוּ, ׳וְהָא׳ כְּתִיב ׳בְּצֶדֶק תִּשְׁפּוֹט עֲמִיתֶךָ׳ (ויקרא יט, טו). ׳צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדּוֹף׳ (דברים טז, כ). וְכַמָּה אִינוּן. וַדַּאי הָכִי הוּא. דְּהָא צֶדֶק לֵית בֵּיהּ וַותְּרָנוּתָא כְּלַל. אוּף הָכִי מַאן דְּדָאִין לְחַבְרֵיהּ, לָא אִצְטְרִיךְ לְמֶעְבַּד לֵיהּ וַותְּרָנוּתָא מִן דִּינָא כְּלָל, אֶלָּא בְּצֶדֶק, דְּלָא יִשְׁגַּח לִרְחִימוּ. ׳מֹאזְנֵי צֶדֶק׳, בְּלָא וַותְרָנוּ לְהַאי סִטְרָא וּלְהַאי סִטְרָא, לְמַאן דְּיָהִיב וּלְמַאן דִּמְקַבֵּל. וּבְגִין כָּךְ חַד דַּרְגָּא אִיהוּ, וְאִתְפָּלֵג לִתְרֵין סִטְרִין. וְהֲנִי תְּרֵין סִטְרִין, ב' אֶזוֹרִין, קַיְימָן, חַד לִשְׁאָר עַמִּין, וְחַד לְיִשְׂרָאֵל. וּבְשַׁעֲתָא דְּנַפְקוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, אִתְאַזְּרוּ בְּאֵזוֹרִין אִלֵּין, חַד דִּקְרָבָא. וְחַד הֲוָה דִּשְׁלָמָא. (וכלא הוה בצדק) כַּד אִתְיָעַט בָּלָק, אָמַר ׳וַאֲגָרַשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ׳ - אָמַר הַהוּא דַּרְגָּא דְּקָא (ס"א אתאחדת ביה הארץ ודא וכו') אִתְאַחֲדָן בֵּיהּ, ׳מִן הָאָרֶץ׳ וַדַּאי. וְדָא הוּא ׳כִּי עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי׳ - ודַּאי. מַאן יֵיכוּל לְאַגָּחָא וּלְקַיְּימָא בְּהוּ בְּיִשְׂרָאֵל דַּרְגָּא דִּלְהוֹן תַּקִּיף הוּא מִדִּילִי. וּבְגִין כָּךְ, ׳וַאֲגָרַשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ׳ - וְאִי מֵהַאי אֶרֶץ אַגָרַשֶׁנּוּ, וְאַתָּרֵךְ יָתֵיהּ מִינֵיהּ, אִיכוּל לְמֶעְבַּד כָּל רְעוּתִי, חֵילָא דִּלְהוֹן בְּמָאי אִיהוּ. בְּפוּמָא, וּבְעוֹבָדָא. הָא פּוּמָא דִּילָךְ, וְעוֹבָדָא דִּילִי.
׳את אשר תברך מבורך׳ - התמיהה על ברכה במקום קללה
׳כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וְגוֹ'׳ (במדבר כב, ו). וְכִי מֵאַיִן הָיָה יוֹדֵעַ? הֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ, שֶׁהֲרֵי בַּהַתְחָלָה כָּתוּב, ׳וְהוּא נִלְחַם בְּמֶלֶךְ מוֹאָב הָרִאשׁוֹן וַיִּקַּח אֶת כָּל אַרְצוֹ מִיָּדוֹ׳ (במדבר כא, כו) - שֶׁשָּׂכַר אֶת בִּלְעָם וְכוּ'. אֲבָל ׳כִּי יָדַעְתִּי׳, יְדִיעָה וַדַּאי יָדַע בְּחָכְמָתוֹ. ׳אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וְגוֹ'׳ - מַה צָּרִיךְ כָּאן בְּרָכָה, שֶׁהֲרֵי בִּשְׁבִיל קְלָלָה הָלַךְ? וְאִם אוֹתוֹ דָּבָר שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ מִבִּלְעָם בַּהַתְחָלָה הָיָה קְלָלָה, מַה זֶּה ׳אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ׳?
בלשון הזוהר
׳כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבוֹרָךְ וְגוֹ'׳ (במדבר כב, ו). וְכִי מֵאַן הֲוָה יָדַע. הָא אוּקְמוּהָ, דְּהָא בְּקַדְמִיתָא כְּתִיב, ׳וְהוּא נִלְחָם בַּמֶּלֶךְ מוֹאָב הָרִאשׁוֹן וַיִּקַּח אֶת כָּל אַרְצוֹ מִיָּדוֹ׳ (במדבר כא, כו), דְּאָגַר לֵיהּ לְבִלְעָם וְכוּ'. אֲבָל ׳כִּי יָדַעְתִּי׳, יְדִיעָה וַדַּאי יָדַע, בְּחָכְמְתָא דִּילֵיהּ. ׳אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבוֹרָךְ׳, מַאי אִצְטְרִיךְ הָכָא בְּרָכָה, דְּהָא בְּגִין קְלָלָה הֲוָה אָזִיל. וְאִי הַהוּא מִלָּה דְּהֲוָה יָדַע מִן בִּלְעָם בְּקַדְמִיתָא, קְלָלָה הֲוָה, מַאי ׳אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבוֹרָךְ׳.
׳אברכה את׳ - ברכת הדרגה לעקרה מישראל כשלהבת מפתילה
אֶלָּא דָּבָר זֶה לֹא יְדַעְתִּיו וְלֹא זָכִיתִי בוֹ עַד שֶׁבָּא רַבִּי אֶלְעָזָר וְדָרַשׁ, ׳אֲבָרְכָה אֶת ה' בְּכָל עֵת תָּמִיד תְּהִלָּתוֹ בְּפִי׳ (תהלים לד) - וְכָתוּב ׳אֲבָרֵךְ אֶת ה' אֲשֶׁר יְעָצַנִי׳ (שם טז) - מִי (צָרִיךְ) שֶׁצָּרִיךְ בְּרָכָה מִן הַתַּחְתּוֹנִים. אֶת, שֶׁהֲרֵי נֶאֱחָז בָּהֶם כְּשַׁלְהֶבֶת בִּפְתִילָה. וְדָוִד שֶׁיָּדַע אֶת זֶה, אָמַר אֲבָרְכָה אֶת. אָמַר אוֹתוֹ רָשָׁע, אוֹתָהּ דַּרְגָּה שֶׁלָּהֶם, אֲחוּזָה בָהֶם בִּגְלַל בִּרְכוֹתֵיהֶם, שֶׁמְּבָרְכִים אוֹתָהּ בְּכָל יוֹם. כֹּחַ יֵשׁ לְךְ לְבָרֵךְ אֶת אוֹתָהּ דַּרְגָּה, וְתַעֲקֹר אוֹתָהּ מֵהֶם. וְזֶהוּ ׳כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וְגוֹ'׳ (במדבר כב, ו). וּבָזֶה נוּכַל לָהֶם. תְּבָרֵךְ אֶת אוֹתָהּ דַּרְגָּה, וּתְקַלֵּל אֶת הַפְּתִילָה. וְעַל זֶה אָמַר וְאָנֹכִי אִקָּרֶה כֹּה, אֶעֱקֹר אוֹתָהּ מֵהֶם שֶׁלֹּא תֹאחַז בָּהֶם.
בלשון הזוהר
אֶלָּא מִלָּה הָכָא, וְלָא יְדַעְנָא בָּהּ, וְלָא זָכֵינָא בָּהּ, עַד דְּאָתָא רִבִּי אֶלְעָזָר וְדָרַשׁ, ׳אֲבָרְכָה אֶת יהו"ה בְּכָל עֵת תָּמִיד תְּהִלָּתוֹ בְּפִי׳ (תהילים לד, ב) - וּכְתִיב ׳אֲבָרֵךְ אֶת יהו"ה אֲשֶׁר יְעַצָנִי׳ (תהילים טז, ז) - מָאן (ס"א אצטריך) דְּאִצְטְרִיךְ בִּרְכָתָא מִן תַּתָּאִי. אֶת, דְהָא אִתְאַחָד בְּהוּ כְּשַׁלְהוֹבָא בִּפְתִילָה. וְדָוִד דְּהֲוָה יָדַע דָּא, אָמַר ׳אֲבָרְכָה אֶת׳. אָמַר הַהוּא רָשָׁע, הַהוּא דַּרְגָּא דִּלְהוֹן, אָחִיד בְּהוּ, בְּגִין בִּרְכָאן דִּלְהוֹן, דְּקָא מְבָרְכִין לֵיהּ בְּכָל יוֹמָא. חֵילָא אִית לָךְ לְבָרְכָא לְהַהוּא דַּרְגָּא, וּתְעַקֵּר לָהּ מִנַּיְיהוּ וְדָא הוּא ׳כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבוֹרָךְ וְגוֹ'׳. - וּבְדָא נֵיכוּל בְּהוּ. תְּבָרֵךְ לְהַהוּא דַּרְגָּא וְתִילוּט לִפְתִילָה. וְעַל דָּא אָמַר, וְאָנֹכִי אִקָּרֶה כֹּה, אַעְקָר לָהּ מִנַּיְיהוּ, דְּלָא יִתְאֲחָד בְּהוּ.
׳אקרה כה׳ - המשכתה בטומאת בניה עד שתעשה בהם כלה
וְעוֹד אִקָּרֶה כֹּה - אַשְׁפִּיעַ וְאַמְשִׁיךְ אֶת אוֹתָהּ דַּרְגָּה בַּחֲטָאִים וְטֻמְאָה וּבְקֶרִי וּבְטֻמְאָה שֶׁעָשׂוּ בָנֶיהָ, וְהִיא תַעֲשֶׂה אִתָּם גְּמָר. מִיָּד - ׳וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי מוֹאָב וְזִקְנֵי מִדְיָן וּקְסָמִים בְּיָדָם׳ (במדבר כב, ז) - שֶׁלֹּא יֹאמַר אוֹתוֹ רָשָׁע שֶׁאֵין עִמּוֹ אוֹתָם מִינֵי כְשָׁפִים שֶׁצָּרִיךְ בְּיָדוֹ לְהִתְעַכֵּב עֲלֵיהֶם (ויתעכב עֲלֵיהֶם).
בלשון הזוהר
וְתוּ אִקָּרֶה כֹּה, אַנְגִּיד וְאַמְשִׁיךְ לְהַהוּא דַּרְגָּא, בְּחוֹבִין וּמִסְאֲבִי וּבְקֶרִי וּבְטוּמְאָה דְּעָבְדוּ בְּנוֹי, וְהִיא תַּעֲבִיד עִמְּהוֹן גְּמִירָא. מִיַּד ׳וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי מוֹאָב וְזִקְנֵי מִדְיָן וּקְסָמִים בְּיָדָם׳ - דְּלָא יֵימָּא הַהוּא רָשָׁע דְּלָאו הִמְנֵיהּ אִינּוּן זִינִין חַרְשִׁין דְּאִצְטְרִיךְ בְּיָדוֹ לְהִתְעַכֵּב עָלַיְיהוּ (ויתעכב עלייהו).
׳ואתה אל תירא עבדי יעקב׳
יסורי ישראל שהם רפואתם ליום הדין
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.