ממלכת הזוהר › זוהר › בלק › מאמר 17: ׳אם לא תדעי לך׳ - עיכוב השפע וחיזוק השכינה בעקבי הצאן › פיסקה 9 (קצז ע"ב)

׳שלמה אהיה כעטיה׳ - וחיזוק הכלה בעקבי הצאן

בלק · ׳אם לא תדעי לך׳ - עיכוב השפע וחיזוק השכינה בעקבי הצאן · מאמר 17 · פיסקה 9 · דף קצז ע"ב

לשון הזוהר

׳שַׁלָּמָה אֶהְיֶה כְּעוֹטְיָה׳. בְּשַׁעֲתָא דְּיִשְׂרָאֵל קָרָאן מִגּוֹ עָאקוּ, דְּחִיקוּ דִּלְהוֹן, וּשְׁאַר עַמִּין מְחָרְפִין וּמְגַּדְפִין לוֹן: אֵימָתַי תִּפְקוּן מִן גָּלוּתָא. אֱלָהֲכוֹן הֵיךְ לָא עָבִיד לְכוֹן נִסִּין. (ואינון משכחן גרמייהו ואמרי כה תרעי לון ביומין קדמאין, כה תרביץ במיין קדישין לצננא חמימו דרשפין ושלהובין דילהון. ואינון משבחא כל דא) (נ"א ואינון משבחן לקודשא בריך הוא ואודן ליה עם כל צערא וארכו דגלותא ואמרי כה תרעי לן ביומין קדמאין כה תרביץ עמנא בגלותא ופרוק לנא לזמנא בתראה כל דא שבחא ומיהמנותא תאיבין לון לישראל.) וַאֲנָא יָתִיב כְּעוֹטְיָה, וְלָא יָכִילַת לְמֶעְבַּד לוֹן נִסִּין, וּלְמֵיהַב לוֹן נוּקְמִין. אִיהוּ אָתִיב לְגַבָּהּ: ׳אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים׳ - הַאי קְרָא הָכִי מִבָּעֵי לֵיהּ: ׳אִם לֹא תֵדְעִי׳ - ׳הַיָּפָה בַּנָּשִׁים׳. לָךְ אֲמַאי. אֶלָּא ׳אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ׳ - לְאַתְּקְפָא גַּרְמָךְ בְּגָלוּתָא, וּלְאִתָּקְפָא חֵילָא, לְאַגָּנָא עַל בְּנָךְ - ׳צְאִי לָךְ׳, ׳צְאִי לָךְ׳ לְאִתָּקְפָא ׳בְּעִקְבֵי הַצֹּאן׳. אִינּוּן תִּינוֹקוֹת דְּבֵי רַבָּן, דְּאוֹלְפֵי תּוֹרָה.

תרגום

׳שַׁלָּמָה אֶהְיֶה כְּעֹטְיָה׳. בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל קוֹרְאִים מִתּוֹךְ צָרָה וְדחַק שֶׁלָּהֶם, וּשְׁאָר הָעַמִּים מְחָרְפִים וּמְגַדְּפִים אוֹתָם: מָתַי תֵצְאוּ מֵהַגָּלוּת? אֵיךְ אֱלֹהֵיכֶם אֵינוֹ עוֹשֶׂה לָכֶם נִסִּים? (וְהֵם ממציאים עַצְמָם וְאוֹמְרִים, כֹּה תִרְעֶה אוֹתָנוּ בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים, כֹּה תַּרְבִּיץ במים הַקְּדוֹשִׁים לצנן החמימות שֶׁל רשפים ושלהבות שֶׁלָּהֶם. וְהֵם מְשַׁבְּחִים כָּל זֶה) (וְהֵם מְשַׁבְּחִים להקב"ה וּמוֹדִים לוֹ עִם כָּל הַצַּעַר ואריכות הַגָּלוּת, וְאוֹמְרִים, כֹּה תִרְעֶה אוֹתָנוּ בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים, כֹּה תַּרְבִּיץ עִמָּנוּ בַּגָּלוּת ותגאל אוֹתָנוּ לזמן הָאַחֲרוֹן. כָּל זֶה שֶׁבַח וְמְהֵימְנוּתָא שמתאים לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל) וַאֲנִי יוֹשֵׁב כְּעֹטְיָה וְלֹא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת לָהֶם נִסִּים וְלָתֵת לָהֶם נְקָמוֹת. הוּא מֵשִׁיב לָהּ: ׳אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים׳ (שיר השירים א, ח) - פָּסוּק זֶה כָּךְ צָרִיךְ לְכָתְבוֹ: ׳אִם לֹא תֵדְעִי׳ - ׳הַיָּפָה בַּנָּשִׁים׳. לָמָּה לָךְ? אֶלָּא, ׳אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ׳ - לְחַזֵּק עַצְמֵךְ בַּגָּלוּת וּלְהַגְבִּיר כֹּחַ לְהָגֵן עַל בָּנַיִךְ - ׳צְאִי לָךְ׳, ׳צְאִי לָךְ׳ לְהִתְחַזֵּק ׳בְּעִקְבֵי הַצֹּאן׳. אוֹתָם תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן שֶׁלּוֹמְדִים תּוֹרָה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ׳שלמה אהיה כעוטיה׳. בשעתא דישראל קראן מגו עאקו, דחיקו דלהון, ושאר עמין מחרפין ומגדפין לון: אימתי תפקון מן גלותא. אלהכון היך לא עביד לכון נסין. (ואינון משכחן גרמייהו ואמרי כה תרעי לון ביומין קדמאין, כה תרביץ במיין קדישין לצננא חמימו דרשפין ושלהובין דילהון. ואינון משבחא כל דא) (נ"א ואינון משבחן לקודשא בריך הוא ואודן ליה עם כל צערא וארכו דגלותא ואמרי כה תרעי לן ביומין קדמאין כה תרביץ עמנא בגלותא ופרוק לנא לזמנא בתראה כל דא שבחא ומיהמנותא תאיבין לון לישראל.) ואנא יתיב כעוטיה, ולא יכילת למעבד לון נסין, ולמיהב לון נוקמין. איהו אתיב לגבה: ׳אם לא תדעי לך היפה בנשים׳ - האי קרא הכי מבעי ליה: ׳אם לא תדעי׳ - ׳היפה בנשים׳. לך אמאי. אלא ׳אם לא תדעי לך׳ - לאתקפא גרמך בגלותא, ולאתקפא חילא, לאגנא על בנך - ׳צאי לך׳, ׳צאי לך׳ לאתקפא ׳בעקבי הצאן׳. אינון תינוקות דבי רבן, דאולפי תורה.

התרגום: ׳שלמה אהיה כעטיה׳. בשעה שישראל קוראים מתוך צרה ודחק שלהם, ושאר העמים מחרפים ומגדפים אותם: מתי תצאו מהגלות? איך אלהיכם אינו עושה לכם נסים? (והם ממציאים עצמם ואומרים, כה תרעה אותנו בימים הראשונים, כה תרביץ במים הקדושים לצנן החמימות של רשפים ושלהבות שלהם. והם משבחים כל זה) (והם משבחים להקב"ה ומודים לו עם כל הצער ואריכות הגלות, ואומרים, כה תרעה אותנו בימים הראשונים, כה תרביץ עמנו בגלות ותגאל אותנו לזמן האחרון. כל זה שבח ומהימנותא שמתאים להם לישראל) ואני יושב כעטיה ולא יכול לעשות להם נסים ולתת להם נקמות. הוא משיב לה: ׳אם לא תדעי לך היפה בנשים׳ (שיר השירים א, ח) - פסוק זה כך צריך לכתבו: ׳אם לא תדעי׳ - ׳היפה בנשים׳. למה לך? אלא, ׳אם לא תדעי לך׳ - לחזק עצמך בגלות ולהגביר כח להגן על בניך - ׳צאי לך׳, ׳צאי לך׳ להתחזק ׳בעקבי הצאן׳. אותם תינוקות של בית רבן שלומדים תורה.

מן המפרשים

מקדש מלך: צאי לך בעקבי הצאן פי' ר"א חוזר לפירושו שעקבי הצאן הם החכמים האחרונים. ועל משכנות הרועים אלין מלמדי תינוקות וכו' ופי' על דקרא היינו בשביל. ור"ל רעי בשביל גדיותיך ובשביל משכנות הרועים:

אור יקר: אם לא תדעי לך שמורה שאינה עמהם אלא לשומרם לבד ולא שהיא גולה עמהם ממש, השנית שהיא גלתה וחשוכה ומשוקעת בתוך עמקי הגלות וזהו שאמר ככל.

קרני אור: ואינון משבחין ואינון משבחין כו'. ר"ל אבל ישראל משבחין:

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: