שתי פעמים ׳איכה׳ - כנגד חורבן בית ראשון ושני
בלק · ׳אם לא תדעי לך׳ - עיכוב השפע וחיזוק השכינה בעקבי הצאן · מאמר 17 · פיסקה 7 · דף קצז ע"א
לשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, כְּנִישְׁתָּא דְּיִשְׂרָאֵל, אִיהִי אַמְרַת בְּקַדְמִיתָא, (ס"א בגלותא) ׳שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה׳ (שיר השירים א, ה) - אַזְעִירַת גַּרְמָהּ לְקַמֵּי מַלְכָּא עִלָּאָה. וּכְדֵין שְׁאִילַת מִנֵּיהּ וְאַמְרַת, ׳הַגִּידָה לִי שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי אֵיכָה תִרְעֶה אֵיכָה תַּרְבִּיץ בַּצָהֳרָיִם׳ (שיר השירים א, ז). תְּרֵין זִמְנִין אֵיכָה אֵיכָה אֲמַאי. אֶלָּא אִיהִי רְמִיזָא עַל תְּרֵין חָרְבְּנִין, דִּתְרֵין מִקְדָּשִׁין. דְּקָרָאן כֹּלָּא אֵיכָה אֵיכָה. ׳אֵיכָה תִרְעֶה׳ - בְּחָרְבַּן בַּיִת רִאשׁוֹן. ׳אֵיכָה תַרְבִּיץ׳ - בְּחָרְבַּן בַּיִת שֵׁנִי. וְעַל דָּא תְּרֵין זִמְנִין אֵיכָה אֵיכָה.
תרגום
בֹּא וּרְאֵה, כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל הִיא אוֹמֶרֶת בַּתְּחִלָּה (בַּגָּלוּת), ׳שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה׳ (שיר השירים א, ה) - מַקְטִינָה עַצְמָהּ לְיַד הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן. וְאָז שׁוֹאֶלֶת מִמֶּנּוּ וְאוֹמֶרֶת, (שם) ׳הַגִּידָה לִּי שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי אֵיכָה תִרְעֶה אֵיכָה תַּרְבִּיץ בַּצָּהֳרָיִם׳ - לָמָּה שְׁתֵּי פְעָמִים אֵיכָה אֵיכָה? אֶלָּא הִיא רוֹמֶזֶת עַל שְׁנֵי חֻרְבָּנוֹת שֶׁל שְׁנֵי בָּתֵּי הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁקּוֹרְאִים הַכֹּל אֵיכָה אֵיכָה. אֵיכָה תִרְעֶה - בְּחֻרְבַּן בַּיִת רִאשׁוֹן. אֵיכָה תַּרְבִּיץ - בְּחֻרְבַּן בַּיִת שֵׁנִי. וְעַל זֶה פַּעֲמַיִם אֵיכָה אֵיכָה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: תא חזי, כנישתא דישראל, איהי אמרת בקדמיתא, (ס"א בגלותא) ׳שחורה אני ונאוה׳ (שיר השירים א, ה) - אזעירת גרמה לקמי מלכא עלאה. וכדין שאילת מניה ואמרת, ׳הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים׳ (שיר השירים א, ז). תרין זמנין איכה איכה אמאי. אלא איהי רמיזא על תרין חרבנין, דתרין מקדשין. דקראן כלא איכה איכה. ׳איכה תרעה׳ - בחרבן בית ראשון. ׳איכה תרביץ׳ - בחרבן בית שני. ועל דא תרין זמנין איכה איכה.
התרגום: בא וראה, כנסת ישראל היא אומרת בתחלה (בגלות), ׳שחורה אני ונאוה׳ (שיר השירים א, ה) - מקטינה עצמה ליד המלך העליון. ואז שואלת ממנו ואומרת, (שם) ׳הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים׳ - למה שתי פעמים איכה איכה? אלא היא רומזת על שני חרבנות של שני בתי המקדש, שקוראים הכל איכה איכה. איכה תרעה - בחרבן בית ראשון. איכה תרביץ - בחרבן בית שני. ועל זה פעמים איכה איכה.
מן המפרשים
הסולם: ת"ח כנישתא דישראל וכו': בוא וראה, כנסת ישראל, היא אמרה תחילה, שחורה אני ונאוה, המעיטה עצמה לפני מלך העליון, ואז שאלה ממנו ואמרה, הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים. שואל, ב' פעמים איכה איכה למה. ומשיב, אלא הם…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: