ממלכת הזוהר › זוהר › בלק › מאמר 17: ׳אם לא תדעי לך׳ - עיכוב השפע וחיזוק השכינה בעקבי הצאן › פיסקה 6 (קצז ע"א)

השלכת חטאי ישראל למצולות ים - והאומות סבורות שהן מתנות

בלק · ׳אם לא תדעי לך׳ - עיכוב השפע וחיזוק השכינה בעקבי הצאן · מאמר 17 · פיסקה 6 · דף קצז ע"א

לשון הזוהר

וְכַד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הוּא בְּרַחֲמָנוּ, כְּדֵין כָּל חֲטָאִין וְכָל חוֹבִין דְּיִשְׂרָאֵל, יָהִיב לֵיהּ, וְאִיהוּ אַטִּיל לוֹן לִמְצוּלוֹת יָם. כָּל מַשִׁרְיָין דִּילֵיהּ מְצוּלוֹת יָם אִקְרוּן, וְאִינּוּן נַטְלֵי לוֹן, וּמְשַׁטְטֵי בְּהוֹן לְכָל שְׁאַר עַמִּין. וְכִי חֲטָאִין דְּיִשְׂרָאֵל, וְחוֹבִין דִּלְהוֹן, זַרְקִין וּמִתְפַּלְגִין לְעַמָּא דִּלְהוֹן. אֶלָּא, אִינּוּן מְחַכָּאן וּמְצַפָּאן לְמַתְּנָן דִּלְעֵילָּא, כְּכַלְבֵּי לְקַמֵּי פָּתוֹרָא. וְכַד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נָטִיל כָּל חוֹבַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, וְזָרִיק עָלַיְיהוּ, כֻּלְּהוּ חַשְׁבֵי דְּמַתְּנָן וּנְבִזְבְּזָן דְּאִיהוּ בָּעָא לְמֵיהַב לְיִשְׂרָאֵל, דְּאַעְבָּר מִנַּיְיהוּ, וְיָהִב לוֹן. וּמִיַּד כֻּלְּהוּ כַּחֲדָא זַרְקִין (ס"א וחיזו וזרקין) לוֹן עַל שְׁאַר עַמִין.

תרגום

וכשהקב"ה בְּרַחֲמָנוּת, אָז כָּל חֲטָאֵי וְכָל עֲונוֹת יִשְׂרָאֵל נוֹתֵן לוֹ, וְהוּא מַטִּיל אוֹתָם לִמְצוּלוֹת יָם. כָּל מַחֲנוֹתָיו נִקְרָאִים מְצוּלוֹת יָם, וְהֵם לוֹקְחִים אוֹתָם וּמְשׁוֹטְטִים בָּהֶם בְּכָל שְׁאָר הָעַמִּים. וְכִי חֲטָאֵי יִשְׂרָאֵל וַעֲונוֹתיהֶם זוֹרְקִים וּמְחַלְּקִים לָעָם שֶׁלָּהֶם? אֶלָּא הֵם מְצַפִּים וּמְחַכִּים לַמַּתָּנוֹת שֶׁלְּמַעְלָה כְּמוֹ כְלָבִים לְיַד הַשֻּׁלְחָן. וכשהקב"ה לוֹקֵחַ כָּל חֲטָאֵי יִשְׂרָאֵל וְזוֹרֵק עֲלֵיהֶם, כֻּלָּם חוֹשְׁבִים שֶׁמַּתָּנוֹת וְאוֹצָרוֹת שֶׁהוּא רוֹצֶה לָתֵת לְיִשְׂרָאֵל הֶעֱבִיר אוֹתָם מֵהֶם וְנָתַן לָהֶם, וּמִיָּד כֻּלָּם כְּאֶחָד זוֹרְקִים (ומראה וְזוֹרְקִים) אוֹתָם עַל שְׁאָר הָעַמִּים.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: וכד קודשא בריך הוא הוא ברחמנו, כדין כל חטאין וכל חובין דישראל, יהיב ליה, ואיהו אטיל לון למצולות ים. כל משריין דיליה מצולות ים אקרון, ואינון נטלי לון, ומשטטי בהון לכל שאר עמין. וכי חטאין דישראל, וחובין דלהון, זרקין ומתפלגין לעמא דלהון. אלא, אינון מחכאן ומצפאן למתנן דלעילא, ככלבי לקמי פתורא. וכד קודשא בריך הוא נטיל כל חובייהו דישראל, וזריק עלייהו, כלהו חשבי דמתנן ונבזבזן דאיהו בעא למיהב לישראל, דאעבר מנייהו, ויהב לון. ומיד כלהו כחדא זרקין (ס"א וחיזו וזרקין) לון על שאר עמין.

התרגום: וכשהקב"ה ברחמנות, אז כל חטאי וכל עונות ישראל נותן לו, והוא מטיל אותם למצולות ים. כל מחנותיו נקראים מצולות ים, והם לוקחים אותם ומשוטטים בהם בכל שאר העמים. וכי חטאי ישראל ועונותיהם זורקים ומחלקים לעם שלהם? אלא הם מצפים ומחכים למתנות שלמעלה כמו כלבים ליד השלחן. וכשהקב"ה לוקח כל חטאי ישראל וזורק עליהם, כלם חושבים שמתנות ואוצרות שהוא רוצה לתת לישראל העביר אותם מהם ונתן להם, ומיד כלם כאחד זורקים (ומראה וזורקים) אותם על שאר העמים.

מן המפרשים

אור יקר: אלא אינון מחכאן וכו/ הענין כי הטמאים גורמים פגם למעלה וסמאל וחייליו הולכים לקבץ העונות בכל אשר ימצאו, ובהיות ישראל שבים בתשובה לפני קונם וסמאל לא ידע ועומד ומצפה השפע הטוב לו ולכחרתייו מפני קטיגוריא שהוא מלמד על ישראל שאינם…

קרני אור: ואיהו אטיל לון ואיהו אטיל לון. ר"ל הקב"ה כלשון הפסוק 'ותשליך במצולות ים' כו' ( מיכה ז יט ) :

הסולם: וז"ש , אלא אינון מחכאן ומצפאן למתנן דלעילא, דהיינו לג"ר דשמאל, שהיא ההארה של השעיר החי לעזאזל, כנ"ל. וכד קב"ה נטיל כל חובייהו דישראל וזריק עלייהו, דהיינו ע"י הגילוי של השעיר לעזאזל הנושא עליו כל חטאת ישראל הן דינין דדכורא והן…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר