דרשת יופיא"ל - ישראל הבן, והקב"ה וכנסת ישראל אביו ואמו
בלק · ׳אם לא תדעי לך׳ - עיכוב השפע וחיזוק השכינה בעקבי הצאן · מאמר 17 · פיסקה 15 · דף קצז ע"ב
לשון הזוהר
בְּהַהִוא שַׁעֲתָא רָמַז לֵיהּ לְיוֹפִיאֵ"ל, רַבָּנָא דְּאוֹרַיְיתָא, אָמַר לְמֹשֶׁה: אֲנָא דָּרִישְׁנָא לְהַאי קְרָא. כְּתִיב ׳כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ׳ - דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דִּכְתִּיב, ׳יהו"ה אִישׁ מִלְחָמָה׳ (שמות טו, ג) - בֵּן - דָּא יִשְׂרָאֵל. סוֹרֵר וּמוֹרֶה - דִּכְתִּיב, ׳כִּי כְּפָרָה סוֹרֵרָה סָרַר יִשְׂרָאֵל׳ (הושע ד, טז) - ׳אֵינֶנּוּ שׁוֹמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ׳ - דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. וְיִסְּרוּ אוֹתוֹ - דִּכְתִּיב, ׳וַיָּעַד יהו"ה בְּיִשְׂרָאֵל וּבִיהוּדָה בְּיַד כָּל נְבִיאֵי כָל חוֹזֶה וְגוֹ'׳ (מלכים ב יז, יג). וְלֹא שָׁמַע אֲלֵיהֶם, דִּכְתִּיב ׳וְלֹא יִשְׁמְעוּ אֶל יהו"ה וְגוֹ'׳. ׳וְתָפְשׂוּ בוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ׳ - בְּדַעְתָּא חֲדָא, בְּהַסְכָּמָה חֲדָא.
תרגום
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה רָמַז לְיוֹפִיאֵ"ל, רַבַּן הַתּוֹרָה, אָמַר לְמֹשֶׁה: אֲנִי דָרַשְׁתִּי פָסוּק זֶה. כָּתוּב ׳כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ׳ - זֶה הקב"ה, שֶׁכָּתוּב ׳ה' אִישׁ מִלְחָמָה׳ (שמות טו, ג) - בֵּן - זֶה יִשְׂרָאֵל. סוֹרֵר וּמוֹרֶה - שֶׁכָּתוּב ׳כִּי כְּפָרָה סֹרֵרָה סָרַר יִשְׂרָאֵל׳ (הושע ד) - ׳אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ׳ - זֶה הקב"ה וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. וְיִסְּרוּ אֹתוֹ - שֶׁכָּתוּב ׳וַיָּעַד ה' בְּיִשְׂרָאֵל וּבִיהוּדָה בְּיַד כָּל נְבִיאֵי כָל חֹזֶה וְגוֹ'׳ (מלכים ב יז, יג). וְלֹא שָׁמַע אֲלֵיהֶם, שֶׁכָּתוּב וְלֹא יִשְׁמְעוּ אֶל ה' וְגוֹ'. ׳וְתָפְשׂוּ בוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ׳ - בְּדַעַת אַחַת, בְּהַסְכָּמָה אַחַת.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: בההוא שעתא רמז ליה ליופיא"ל, רבנא דאורייתא, אמר למשה: אנא דרישנא להאי קרא. כתיב ׳כי יהיה לאיש׳ - דא קודשא בריך הוא, דכתיב, ׳יהו"ה איש מלחמה׳ (שמות טו, ג) - בן - דא ישראל. סורר ומורה - דכתיב, ׳כי כפרה סוררה סרר ישראל׳ (הושע ד, טז) - ׳איננו שומע בקול אביו ובקול אמו׳ - דא קודשא בריך הוא וכנסת ישראל. ויסרו אותו - דכתיב, ׳ויעד יהו"ה בישראל וביהודה ביד כל נביאי כל חוזה וגו'׳ (מלכים ב יז, יג). ולא שמע אליהם, דכתיב ׳ולא ישמעו אל יהו"ה וגו'׳. ׳ותפשו בו אביו ואמו׳ - בדעתא חדא, בהסכמה חדא.
התרגום: באותה שעה רמז ליופיא"ל, רבן התורה, אמר למשה: אני דרשתי פסוק זה. כתוב ׳כי יהיה לאיש׳ - זה הקב"ה, שכתוב ׳ה' איש מלחמה׳ (שמות טו, ג) - בן - זה ישראל. סורר ומורה - שכתוב ׳כי כפרה סררה סרר ישראל׳ (הושע ד) - ׳איננו שמע בקול אביו ובקול אמו׳ - זה הקב"ה וכנסת ישראל. ויסרו אתו - שכתוב ׳ויעד ה' בישראל וביהודה ביד כל נביאי כל חזה וגו'׳ (מלכים ב יז, יג). ולא שמע אליהם, שכתוב ולא ישמעו אל ה' וגו'. ׳ותפשו בו אביו ואמו׳ - בדעת אחת, בהסכמה אחת.
מן המפרשים
אור החמה: בדעתא חדא בהסכמ' חדא. כי אפילו האם כבר ראת' כי כלת' עליהם הרע' והסכימ' מדת רחמים עם מדת הדין והיינו בדעתא חדא ולא שמדת הדין דעת א' ומדת רחמים דעת אחרת ומברחת זו (את) לזו כדרכם אלא הסכימו שתי המדות יחד מרוב פורענותם והוציאו…
הסולם: בההוא שעתא רמז וכו': באותה שעה רמז אל המלאך יופיאל, שר התורה. אמר יופיאל למשה, אני דרשתי כתוב הזה, כתוב, כי יהיה לאיש, זהו הקב"ה, שכתוב, ה' איש מלחמה. בן, זהו ישראל. סורר ומורה, שכתוב, כי כפרה סוררה סרר ישראל. איננו שומע בקול…
מקדש מלך, פירוש הרמ"ז: וז"ש כי יהיה לאיש דא קב"ה דכתיב וכו' פי' כשהוא בבחינת דינים מכח עונות ישראל הקרואים ב"ן לפי ששרשם ומשם ב"ן שהוא ההוא רוחא דשבק בה בעלה. והוא נעשה סרר ומורה שהפיל ניצוציו בתוך קליפת נוגה דאיהי פרה סוררה לפי שיסודתו ממנ"צפך…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: