תפיסת הנחש בלבוש שכבת זרע - בלא כלי קרב
בלק · מיתת בלעם ביד פנחס וצליה - ונחשי עצמותיו שבסלע · מאמר 13 · פיסקה 11 · דף קצד ע"ב
לשון הזוהר
וְאִי תֵּימָא מַאן יָכִיל. אֶלָּא, בְּשַׁעֲתָא דְּהַהוּא שִׁכְבַת זֶרַע אַפִּיק בַּר נָשׁ, כַּד אִיהוּ בְּתִיאוּבְתָּא, אַפִּיק לָהּ לִשְׁמָא דְּהַהוּא חִוְיָא, בִּרְעוּתָא דְּתִיאוּבְתָא. כַּד נָפִיק בִּרְתִּיחוּ, נַטְלֵי לֵיהּ מִיָּד בִּלְבוּשָׁא חֲדָא, וְהַהוּא לְבוּשָׁא זַרְקִין לְגַבֵּי חִוְיָא, מִיָּד כָּפִיף רֵישֵׁיהּ, וְתַפְסָן לֵיהּ, כְּמָה דְּתָפִיס תַּרְנְגוֹלָא דְּבֵיתָא. וְאִי בְּכָל מָאנֵי קְרָבִין דְּעָלְמָא, יִגְּחוּן בְּחַד מִנַּיְיהוּ - לָא יַכְלִין לֵיהּ. וּבְהַאי, לָא אִצְטְרִיךְ בַּר נָשׁ בְּעָלְמָא מָאנֵי קְרָבָא, וְלָא מִלָּה אַחֲרָא וְלָא אִצְטְרִיךְ לְאִסְתַּמְּרָא מִנַּיְיהוּ דְּהָא כֻּלְּהוּ אִתְכַּפְיָין לְגַבֵּיהּ. כְּדֵין אִתְדָּבָקוּ אִינּוּן מִלִּין בִּלְבָבָהּ, וְתָאִיבַת לְהַאי.
תרגום
וְאִם תֹּאמַר, מִי יָכוֹל? אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁהָאִישׁ מוֹצִיא אוֹתָהּ שִׁכְבַת זֶרַע כְּשֶׁהוּא בְּתַאֲוָה, מוֹצִיא אוֹתָהּ לְשֵׁם אוֹתוֹ נָחָשׁ בִּרְצוֹן הַתַּאֲוָה. כְּשֶׁיּוֹצֵאת רוֹתַחַת, לוֹקְחִים אוֹתָהּ מִיָּד בִּלְבוּשׁ אֶחָד, וְאוֹתוֹ לְבוּשׁ זוֹרְקִים לַנָּחָשׁ, מִיָּד כּוֹפֵף רֹאשׁוֹ, וְתוֹפְסִים אוֹתוֹ כְּמוֹ שֶׁתּוֹפְסִים תַּרְנְגוֹל הַבַּיִת. וְאִם בְּכָל כְּלֵי הַקְּרָב שֶׁל הָעוֹלָם יַעַרְכוּ בְאֶחָד מֵהֶם - לֹא יְכוֹלִים לֹא. וּבָזֶה לֹא צָרִיךְ אָדָם בָּעוֹלָם כְּלֵי קְרָב וְלֹא דָבָר אַחֵר, וְלֹא צָרִיךְ לְהִשָּׁמֵר מֵהֶם, שֶׁהֲרֵי כֻּלָּם נִכְפִּים אֵלָיו. אָז דָּבְקוּ הַדְּבָרִים הַלָּלוּ בְּלִבָּהּ, וְהִתְאַוְּתָה לָזֶה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ואי תימא מאן יכיל. אלא, בשעתא דההוא שכבת זרע אפיק בר נש, כד איהו בתיאובתא, אפיק לה לשמא דההוא חויא, ברעותא דתיאובתא. כד נפיק ברתיחו, נטלי ליה מיד בלבושא חדא, וההוא לבושא זרקין לגבי חויא, מיד כפיף רישיה, ותפסן ליה, כמה דתפיס תרנגולא דביתא. ואי בכל מאני קרבין דעלמא, יגחון בחד מנייהו - לא יכלין ליה. ובהאי, לא אצטריך בר נש בעלמא מאני קרבא, ולא מלה אחרא ולא אצטריך לאסתמרא מנייהו דהא כלהו אתכפיין לגביה. כדין אתדבקו אינון מלין בלבבה, ותאיבת להאי.
התרגום: ואם תאמר, מי יכול? אלא בשעה שהאיש מוציא אותה שכבת זרע כשהוא בתאוה, מוציא אותה לשם אותו נחש ברצון התאוה. כשיוצאת רותחת, לוקחים אותה מיד בלבוש אחד, ואותו לבוש זורקים לנחש, מיד כופף ראשו, ותופסים אותו כמו שתופסים תרנגול הבית. ואם בכל כלי הקרב של העולם יערכו באחד מהם - לא יכולים לא. ובזה לא צריך אדם בעולם כלי קרב ולא דבר אחר, ולא צריך להשמר מהם, שהרי כלם נכפים אליו. אז דבקו הדברים הללו בלבה, והתאותה לזה.
מן המפרשים
קרני אור: ומהאי ומהאי. ר"ל בש"ז רותחת 'לא אצטריך כו':
הסולם: ואי תימא מאן וכו': ואם תאמר מי יכול. אלא בשעה שאדם מוציא, כשהוא בתשוקה, אותו שכבת זרע, והוציא אותה לשם אותו הנחש ברצון התשוקה, כשיוצאת ברתיחה, לוקחים אותה מיד בלבוש אחד, ואותו לבוש זורקים אל הנחש. מיד, כופף ראשו ותופשים אותו,…