ממלכת הזוהר › זוהר › בלק › מאמר 12: ׳שמע אמרי אל׳ - שבחי בלעם שאינם אלא דרגות טומאה › פיסקה 1 (קצד ע"א)

בלעם משבח עצמו בדרך נסתר וגונב דעת השומעים

בלק · ׳שמע אמרי אל׳ - שבחי בלעם שאינם אלא דרגות טומאה · מאמר 12 · פיסקה 1 · דף קצד ע"א

לשון הזוהר

הַהוּא רָשָׁע דְּבִלְעָם, שַׁבּוּחֵי מְשַׁבַּח גַּרְמֵיהּ בְּכֹלָּא. וְעִם כָּל דָּא, גְּנִיבוּ דְּדַעְתָא קָא גָּנִיב, וְאִסְתַּלָּק בְּמִלּוֹי. בְּמִלִּין זְעִירִין, הֲוָה עָבִיד רַבְרְבִין. מַה דְּאָמַר עַל אִינּוּן דַּרְגִּין מִלִּין מְסָאֲבִין הֲוָה אָמַר, וּקְשׁוֹט אָמַר. אֲבָל הַהוּא רָשָׁע הֲוָה אָמַר וּמְשַׁבַּח גַּרְמֵיהּ בְּאֹרַח סָתִים, וְאִסְתַּלָּק בְּמִלּוֹי. דְּכָל מַאן דְּהֲוָה שָׁמַע, חָשִׁיב דְּאִסְתַּלָּק עַל כָּל נְבִיאֵי עָלְמָא, דִּכְתִיב ׳שׁוֹמֵעַ אִמְרֵי אֵל וְיוֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן׳ - מַאן גֶּבֶר בְּעָלְמָא, דְּהֲוָה שָׁמַע מִפּוּמֵיהּ מִלִּין אִלֵּין, דְּלָא חָשִׁיב דְּלֵית בְּעָלְמָא נְבִיאָה מְהֵימָנָא כְּגִינֵיהּ. וּקְשׁוֹט הֲוָה, וְהָכִי הֲוָה. ׳נְאֻם שׁוֹמֵעַ אִמְרֵי אֵל׳, הָכִי הֲוָה. ׳וְיוֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן׳ הָכִי הֲוָה. וְהַהוּא רָשָׁע הֲוָה אָמַר עַל דַּרְגִין דְּאִתְדְּבַק בְּהוּ, ׳שׁוֹמֵעַ אִמְרֵי אֵל׳. מִלָה דְּאִיהוּ בִּסְלִיקוּ עִלָּאָה.

תרגום

אוֹתוֹ בִּלְעָם הָרָשָׁע, תִּשְׁבָּחוֹת מְשַׁבֵּחַ עַצְמוֹ בַּכֹּל. וְעִם כָּל זֶה גְּנֵבַת דַּעַת הָיָה גּוֹנֵב, וְהִתְעַלָּה בִדְבָרָיו. בִּדְבָרִים קְטַנִּים הָיָה עוֹשֶׂה גְדוֹלִים. מַה שֶּׁאָמַר עַל אוֹתָן מַעֲלוֹת, דִּבְרֵי טֻמְאָה הָיָה אוֹמֵר, וֶאֱמֶת אָמַר. אֲבָל אוֹתוֹ רָשָׁע הָיָה אוֹמֵר וּמְשַׁבֵּחַ עַצְמוֹ בְּדֶרֶךְ נִסְתָּר, וְהִתְעַלָּה בִדְבָרָיו. שֶׁכָּל מִי שֶׁהָיָה שׁוֹמֵעַ, חָשַׁב שֶׁהִתְעַלָּה עַל כָּל נְבִיאֵי הָעוֹלָם, שֶׁכָּתוּב ׳שּמֵעַ אִמְרֵי אֵל וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן׳ (במדבר כד, טז) - מִי הָאִישׁ בָּעוֹלָם שֶׁהָיָה שׁוֹמֵעַ מִפִּיו דְּבָרִים אֵלּוּ שֶׁלֹּא חָשַׁב שֶׁאֵין בָּעוֹלָם נָבִיא נֶאֱמָן כְּמוֹתוֹ?! וֶאֱמֶת הָיָה, וְכָךְ הָיָה. ׳נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל׳, כָּךְ הָיָה. ׳וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן׳, כָּךְ הָיָה. וְאוֹתוֹ רָשָׁע הָיָה אוֹמֵר עַל מַעֲלוֹת שֶׁנִּדְבַּק בָּהֶם, ׳שּמֵעַ אִמְרֵי אֵל׳. דָּבָר שֶׁהוּא בְּמַעֲלָה עֶלְיוֹנָה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ההוא רשע דבלעם, שבוחי משבח גרמיה בכלא. ועם כל דא, גניבו דדעתא קא גניב, ואסתלק במלוי. במלין זעירין, הוה עביד רברבין. מה דאמר על אינון דרגין מלין מסאבין הוה אמר, וקשוט אמר. אבל ההוא רשע הוה אמר ומשבח גרמיה בארח סתים, ואסתלק במלוי. דכל מאן דהוה שמע, חשיב דאסתלק על כל נביאי עלמא, דכתיב ׳שומע אמרי אל ויודע דעת עליון׳ - מאן גבר בעלמא, דהוה שמע מפומיה מלין אלין, דלא חשיב דלית בעלמא נביאה מהימנא כגיניה. וקשוט הוה, והכי הוה. ׳נאם שומע אמרי אל׳, הכי הוה. ׳ויודע דעת עליון׳ הכי הוה. וההוא רשע הוה אמר על דרגין דאתדבק בהו, ׳שומע אמרי אל׳. מלה דאיהו בסליקו עלאה.

התרגום: אותו בלעם הרשע, תשבחות משבח עצמו בכל. ועם כל זה גנבת דעת היה גונב, והתעלה בדבריו. בדברים קטנים היה עושה גדולים. מה שאמר על אותן מעלות, דברי טמאה היה אומר, ואמת אמר. אבל אותו רשע היה אומר ומשבח עצמו בדרך נסתר, והתעלה בדבריו. שכל מי שהיה שומע, חשב שהתעלה על כל נביאי העולם, שכתוב ׳שמע אמרי אל וידע דעת עליון׳ (במדבר כד, טז) - מי האיש בעולם שהיה שומע מפיו דברים אלו שלא חשב שאין בעולם נביא נאמן כמותו?! ואמת היה, וכך היה. ׳נאם שמע אמרי אל׳, כך היה. ׳וידע דעת עליון׳, כך היה. ואותו רשע היה אומר על מעלות שנדבק בהם, ׳שמע אמרי אל׳. דבר שהוא במעלה עליונה.

מן המפרשים

אור החמה: קצד. וקשוט הוה והכי הוה. הטעם שאינם דברי שקר כנז' דף ר"ח דלא כתיב קב"ה באורייתא מילין כדיבין ולכך הוצרך לפרש כי כל דבריו אמת כדמסיק:

אור יקר: ועם כל דא גניכו דדעתא וכו׳ הוא היה משבח עצמו ועם כל זה לא היה משבח עצמו על שקר מכל וכל אלא היה אומר האמת בדברים יורו ענין אחד יותר גדול כדמפרש ואזיל, בענין שהיה גונב דעת הבריות בזה. האל לא כתיכ כי באומרו האל בה״א הידיעה מורה…

קרני אור: מלה דאיהו בסליקו עלאה מלה דאיהו בסליקו עלאה. ר"ל דבאמת מלת 'אל' הוא מלה דמרמז למדריגה עליונה ולספי' עליונה, ועכ"פ הוא אמת אמר, דמלת 'אל' מרמז נמי על 'אל אחר'. דמלת 'האל' ודאי לא מרמז אלא על מדריגה דקדושה, וז"ש 'האל לא כתיב'…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: