ממלכת הזוהר › זוהר › בלק › מאמר 11: מיתת בלעם הרשע - שבחי עצמו שהכריעו את כוחו לנפילה › פיסקה 4 (קצג ע"ב)

׳יהללך זר׳ - פתחון פה בתורה מודיע מי הוא האדם

בלק · מיתת בלעם הרשע - שבחי עצמו שהכריעו את כוחו לנפילה · מאמר 11 · פיסקה 4 · דף קצג ע"ב

לשון הזוהר

וְהָא כְּתִיב ׳יְהַלֶּלְךָ זָר וְלֹא פִיךָ׳ (משלי כז, ב), וְאִם לָא זָר. פִיךָ. לָאו הָכִי. אֶלָּא אִי לָא הֲוִי מַאן דְּאִשְׁתְּמוֹדַע לָךְ, אַפְתַּח פּוּמָךְ לְמַלְּלָא בְּאוֹרַיְיתָא, וּלְאוֹדָעָא מִלֵּי קְשׁוֹט בְּאוֹרַיְיתָא, וּכְדֵין פְּתִיחוּ דְּפוּמָךְ בְּאוֹרַיְיתָא, יְשַׁבְּחוּן מִילָךְ, וְיִנְדְּעוּן מַאן אַנְּתְּ, דְּלֵית מִלָּה בְּעָלְמָא דְּיִשְׁתְּמוֹדְעוּן לֵיהּ לְבַּר נָשׁ, אֶלָּא בְּזִמְנָא דְּאַפְתַּח פּוּמֵיהּ. פּוּמֵיהּ הוֹדַע לִבְנֵי נָשָׁא מַאן הוּא.

תרגום

וַהֲרֵי כָּתוּב ׳יְהַלֶּלְךְ זָר וְלֹא פִיךְ׳ (משלי כז, ב). וְאִם לֹא זָר - פִּיךְ! - לֹא כָּךְ. אֶלָּא אִם אֵין מִי שֶׁמַּכִּיר אוֹתְךְ, פְּתַח פִּיךְ לְדַבֵּר בַּתּוֹרָה וּלְהוֹדִיעַ דִּבְרֵי אֱמֶת בַּתּוֹרָה, וְאָז פִּתְחוֹן פִּיךְ בַּתּוֹרָה יְשַׁבְּחוּ דְבָרֶיךְ וְיֵדְעוּ מִי אַתָּה, שֶׁאֵין דָּבָר בָּעוֹלָם שֶׁמּוֹדִיעַ עַל הָאִישׁ אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁפּוֹתֵחַ פִּיו. פִּיו מוֹדִיעַ לִבְנֵי אָדָם מִי הוּא.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: והא כתיב ׳יהללך זר ולא פיך׳ (משלי כז, ב), ואם לא זר. פיך. לאו הכי. אלא אי לא הוי מאן דאשתמודע לך, אפתח פומך למללא באורייתא, ולאודעא מלי קשוט באורייתא, וכדין פתיחו דפומך באורייתא, ישבחון מילך, וינדעון מאן אנת, דלית מלה בעלמא דישתמודעון ליה לבר נש, אלא בזמנא דאפתח פומיה. פומיה הודע לבני נשא מאן הוא.

התרגום: והרי כתוב ׳יהללך זר ולא פיך׳ (משלי כז, ב). ואם לא זר - פיך! - לא כך. אלא אם אין מי שמכיר אותך, פתח פיך לדבר בתורה ולהודיע דברי אמת בתורה, ואז פתחון פיך בתורה ישבחו דבריך וידעו מי אתה, שאין דבר בעולם שמודיע על האיש אלא בזמן שפותח פיו. פיו מודיע לבני אדם מי הוא.

מן המפרשים

קרני אור: ומקשה הזהר והא כתיב יהללך זר ולא פיך ומקשה הזהר והא כתיב יהללך זר ולא פיך. ומפרש הזהר הכי פסוק זה, ' יהללך זר ', אבל 'ולא', ר"ל דאם אין זר דיהללך, 'פיך', ר"ל מותר אתה בעצמך לשבוחי. דקשה לזהר ל"ל 'ולא פיך', מדאמר ' יהללך זר '…

הסולם: והא כתיב יהללך: שואל, והרי כתוב יהללך זר, ולא פיך. שפירושו, שאם אין זר שיהללך, יהיה פיך. ומשיב. אינו כן. אלא הפירוש הוא, אם אין מי שמכיר לך, פתח פיך לדבר בדברי תורה, ולהודיע דברי אמת בתורה, ואז פתחון פיך בתורה ישבחו דבריך,…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: