ממלכת הזוהר › זוהר › בחקותי › מאמר 7: ׳ונתתי שלום בארץ׳ - השבתת החיה הרעה ותפיסת יאשיהו בחטאי ישראל › פיסקה 1 (קיג ע"ב)

׳ודמו סלה׳ - שתיקה מן המשוטטים בלילה ופחד מלפני הקב"ה

בחקותי · ׳ונתתי שלום בארץ׳ - השבתת החיה הרעה ותפיסת יאשיהו בחטאי ישראל · מאמר 7 · פיסקה 1 · דף קיג ע"ב

לשון הזוהר

׳וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד וְגוֹ'׳ (ויקרא כו, ו). רִבִּי יוֹסֵי פָּתַח, ׳רִגְזוּ וְאַל תֶּחֱטָאוּ וְגוֹ'׳ (תהילים ד, ה). ׳רִגְזוּ וְאַל תֶּחטָאוּ׳ - הַאי קְרָא אוּקְמוּהָ, דְּבָעֵי בַּר נָשׁ לְאַרְגָּזָא יֵצֶר טוֹב עַל יֵצֶר הָרָע, וְשַׁפִּיר. אֲבָל בְּשַׁעֲתָא דְּרָמַשׁ לֵילְיָא, וּבַר נָשׁ שָׁכִיב עַל עַרְסֵיהּ, כַּמָה גַּרְדִּינֵי נִמוּסִין מִתְעָרִין בְּעָלְמָא, וְאָזְלִין וְשָׁאטִין, וּבְנֵי נָשָׁא בָּעָאן לְאִתְרַגְּזָא מִקָּמֵיה קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּלְדַחֲלָא מִנֵּיהּ, בְּגִין דְּלָא יִשְׁתְּכַּח נַפְשֵׁיהּ בְּגַּוַּיְיהוּ, וְיִשְׁתֵּזִיב מִנַּיְיהוּ. וְיִבְעֵי לֵיהּ לְבַּר נָשׁ, דְּלָא יָפִּיק מִנַּיְיהוּ מִלָּה בְּפוּמֵיהּ. בְּגִין דְּלָא יִתְּעַר לְהוּ לְגַבֵּיהּ, וְלָא יִשְׁתַּכְּחוּן בַּהֲדֵּיהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם עַל מִשְׁכַּבְכֶם וְדֹמּוּ סֶלָה׳ - דְּלָא יָפִּיק מִנַּיְיהוּ מִלָּה מִפּוּמֵיהּ.

תרגום

׳וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד וְגוֹ'׳. רַבִּי יוֹסֵי פָּתַח, ׳רִגְזוּ וְאַל תֶּחֱטָאוּ וְגוֹ'׳ (תהלים ד, ה). ׳רִגְזוּ וְאַל תֶּחֱטָאוּ׳ - פָּסוּק זֶה פֵּרְשׁוּהוּ, שֶׁצָּרִיךְ בֶּן אָדָם לְהַרְגִּיז יֵצֶר טוֹב עַל יֵצֶר הָרָע, וְיָפֶה. אֲבָל בְּשָׁעָה שֶׁיּוֹרֵד הַלַּיְלָה וּבֶן אָדָם שׁוֹכֵב עַל מִטָּתוֹ, כַּמָּה מְמֻנִּים עַל הַחֻקִּים מִתְעוֹרְרִים בָּעוֹלָם, וְהוֹלְכִים וּמְשׁוֹטְטִים, וּבְנֵי אָדָם צְרִיכִים לְהֵחָרֵד מִלִּפְנֵי הקב"ה וְלִפְחֹד מִמֶּנּוּ, בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תִמָּצֵא נַפְשׁוֹ בְתוֹכָם וְיִנָּצֵל מֵהֶם, וְיִצְטָרֵךְ לוֹ לְבֶן אָדָם שֶׁלֹּא יוֹצִיא מִלָּה בְּפִיו מֵהֶם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְעוֹרֵר אוֹתָם אֵלָיו וְלֹא יִמָּצְאוּ עִמּוֹ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם עַל מִשְׁכַּבְכֶם וְדמּוּ סֶלָה׳ (תהלים ד, ה) - שֶׁלֹּא יוֹצִיא מֵהֶם דִּבּוּר בְּפִיו.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ׳ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד וגו'׳ (ויקרא כו, ו). רבי יוסי פתח, ׳רגזו ואל תחטאו וגו'׳ (תהילים ד, ה). ׳רגזו ואל תחטאו׳ - האי קרא אוקמוה, דבעי בר נש לארגזא יצר טוב על יצר הרע, ושפיר. אבל בשעתא דרמש ליליא, ובר נש שכיב על ערסיה, כמה גרדיני נמוסין מתערין בעלמא, ואזלין ושאטין, ובני נשא בעאן לאתרגזא מקמיה קודשא בריך הוא, ולדחלא מניה, בגין דלא ישתכח נפשיה בגוייהו, וישתזיב מנייהו. ויבעי ליה לבר נש, דלא יפיק מנייהו מלה בפומיה. בגין דלא יתער להו לגביה, ולא ישתכחון בהדיה. הדא הוא דכתיב ׳אמרו בלבבכם על משכבכם ודמו סלה׳ - דלא יפיק מנייהו מלה מפומיה.

התרגום: ׳ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד וגו'׳. רבי יוסי פתח, ׳רגזו ואל תחטאו וגו'׳ (תהלים ד, ה). ׳רגזו ואל תחטאו׳ - פסוק זה פרשוהו, שצריך בן אדם להרגיז יצר טוב על יצר הרע, ויפה. אבל בשעה שיורד הלילה ובן אדם שוכב על מטתו, כמה ממנים על החקים מתעוררים בעולם, והולכים ומשוטטים, ובני אדם צריכים להחרד מלפני הקב"ה ולפחד ממנו, בשביל שלא תמצא נפשו בתוכם וינצל מהם, ויצטרך לו לבן אדם שלא יוציא מלה בפיו מהם, כדי שלא יעורר אותם אליו ולא ימצאו עמו. זהו שכתוב ׳אמרו בלבבכם על משכבכם ודמו סלה׳ (תהלים ד, ה) - שלא יוציא מהם דבור בפיו.

מן המפרשים

מקדש מלך: דלא יפיק מנייהו מלה לפימיה נ"ב ר"ל שלא יזכיר שם אחד מהם בלילה וכמ"ש הרב במצות לא ישמע על פיך. מה כתיב ונתתי שלום בארץ. נ"ב יסוד במ'.

הסולם: ונתתי שלום בארץ ושכבתם וגו׳: רבי יוסי פתח, רגזו ואל תחטאו וגו'. רגזו ואל תחטאו מקרא זה העמידוהו. שאדם צריך להרגיז יצר הטוב על יצר הרע, ויפה הוא. אבל בשעה שהחשיך הלילה, ואדם שוכב על מטתו, כמה חוקרי דין, דהיינו מלאכי חבלה,…

נפש דוד: דלא יפיק מינייהו מלה בפומה כו' הה"ד אמרו כו' ודומו סלה: מפני שאמר בתחלה "לאתרגזא מקמי כו' דלא ישתכח נפשיה בגווייהו וישתזיב כו'" -- סלקא דעתך אמינא שיזכירם בפיו בבקשה מלפני ה' שיצילם ממנו - לזה מפרש ואזיל מהאי קרא ד"אמרו…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: