׳מוסר ה' בני אל תמאס׳ - שרביט התוכחה מאהבה
בחקותי · ׳דומה דודי לצבי׳ - השגחתו על ישראל בגלותם, ותוכחה מאהבה · מאמר 10 · פיסקה 4 · דף קיד ע"ב
לשון הזוהר
׳וְאִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ וְגּוֹ'׳ (ויקרא כו, טו). רִבִּי יוֹסֵי פָּתַח, ׳מוּסַר יהו"ה בְּנִי אַל תִּמְאָס וְאַל תָּקוֹץ בְּתוֹכַחְתּוֹ׳ (משלי ג, יא) - כַּמָה חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּעֵי לְאוֹכָחָא לְהוּ, וּלְדַבְּרָא לְהוּ בְּאֹרַח מֵישָׁר, כְּאַבָּא דְּרָחִים לִבְרֵיהּ, וּמִגּוֹ רְחִימוּ דִּילֵיהּ לְגַבֵּיהּ, שַׁרְבִיטָא בִּידֵיהּ תָּדִיר, לְדַבְּרָא לֵיהּ בְּאֹרַח מֵישָׁר, דְּלָא יִסְטֵי לִימִינָא וְלִשְׂמָאלָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב יהו"ה יוֹכִיחַ וּכְאָב אֶת בֵּן יִרְצֶה׳ (משלי ג, יב) - וּמַאן דְּלָא רָחִים לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְסָאנֵי לֵיהּ, סָלִיק מִנֵּיהּ תּוֹכָחָה, סָלִיק מִנֵּיהּ שַׁרְבִיטָא.
תרגום
׳וְאִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ וְגוֹ'׳ (ויקרא כו, טו). רַבִּי יוֹסֵי פָּתַח, ׳מוּסַר ה' בְּנִי אַל תִּמְאָס וְאַל תָּקֹץ בְּתוֹכַחְתּוֹ׳ (משלי ג, יא) - כַּמָּה חֲבִיבִים יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הקב"ה, שהקב"ה רוֹצֶה לְהוֹכִיחַ אוֹתָם וּלְהַנְהִיגָם בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה, כְּמוֹ אָב שֶׁאוֹהֵב אֶת בְּנוֹ, וּמִתּוֹךְ אַהֲבָתוֹ אֵלָיו יֵשׁ בְּיָדוֹ שַׁרְבִיט תָּמִיד לְהַנְהִיגוֹ בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה, שֶׁלֹּא יִסְטֶה לְיָמִין וְלִשְׂמֹאל. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שם) ׳כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ וּכְאָב אֶת בֵּן יִרְצֶה׳ - וּמִי שֶׁלֹּא אוֹהֵב אֶת הקב"ה, וְשׂוֹנֵא אוֹתוֹ, הוּא מְסַלֵּק מִמֶּנּוּ תּוֹכָחָה, וּמְסַלֵּק מִמֶּנּוּ אֶת הַשַּׁרְבִיט.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ׳ואם בחקתי תמאסו וגו'׳ (ויקרא כו, טו). רבי יוסי פתח, ׳מוסר יהו"ה בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו׳ (משלי ג, יא) - כמה חביבין ישראל קמי קודשא בריך הוא, דקודשא בריך הוא בעי לאוכחא להו, ולדברא להו בארח מישר, כאבא דרחים לבריה, ומגו רחימו דיליה לגביה, שרביטא בידיה תדיר, לדברא ליה בארח מישר, דלא יסטי לימינא ולשמאלא. הדא הוא דכתיב, ׳כי את אשר יאהב יהו"ה יוכיח וכאב את בן ירצה׳ (משלי ג, יב) - ומאן דלא רחים ליה קודשא בריך הוא, וסאני ליה, סליק מניה תוכחה, סליק מניה שרביטא.
התרגום: ׳ואם בחקתי תמאסו וגו'׳ (ויקרא כו, טו). רבי יוסי פתח, ׳מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקץ בתוכחתו׳ (משלי ג, יא) - כמה חביבים ישראל לפני הקב"ה, שהקב"ה רוצה להוכיח אותם ולהנהיגם בדרך ישרה, כמו אב שאוהב את בנו, ומתוך אהבתו אליו יש בידו שרביט תמיד להנהיגו בדרך ישרה, שלא יסטה לימין ולשמאל. זהו שכתוב (שם) ׳כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה׳ - ומי שלא אוהב את הקב"ה, ושונא אותו, הוא מסלק ממנו תוכחה, ומסלק ממנו את השרביט.
מן המפרשים
אור החמה: ואם בחקתי תמאסו וגומר ר' יוסי פתח מוסר וגומר זה מבואר כי הרופא האוהב את החול' יתן לו יסורין בהקזות ובשתיות מי המרים לרפאו מחליו אמנם השונאו יניחנו עד שימות וזה מבואר. ת"ח בשעתא דאתער צדק. נודע כי המ' נק' צדק בהיותה בלתי הת"ת…
הסולם: ואם בחקותי תמאסו וגו׳: רבי יוסי פתח, מוסר ה׳ בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו . כמה אהובים הם ישראל לפני הקב״ה, שהקב״ה רצה להוכיחם ולהנהיגם בדרך הישר כרחם אב על בנו. ומתוך אהבתו אליו, נמצא השרביט שלו תמיד בידו, להנהיגו בדרך הישר,…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: