ממלכת הזוהר › זוהר › בחקותי › מאמר 10: ׳דומה דודי לצבי׳ - השגחתו על ישראל בגלותם, ותוכחה מאהבה › פיסקה 3 (קיד ע"ב)

׳מציץ מן החרכים׳ - בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, ושמחת היום

בחקותי · ׳דומה דודי לצבי׳ - השגחתו על ישראל בגלותם, ותוכחה מאהבה · מאמר 10 · פיסקה 3 · דף קיד ע"ב

לשון הזוהר

כַּךְ יִשְׂרָאֵל, אַף עַל גַּב דְּאִינּוּן נַפְקוּ מֵהֵיכָלֵיהּ דְּמַלְכָּא, הַהוּא מַשְׁכּוֹנָא לָא שָׁבְקוּ, וּבְגִין דִּרְעוּתָא דְּמַלְכָּא עָלַיְיהוּ, שַׁבְקֵיהּ עִמְּהוֹן. בְּשַׁעֲתָא דְּסָלִיק רְעוּתָא דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא, עַל מַטְרוֹנִיתָא וְעַל יִשְׂרָאֵל. סָלִיק אַגְרִין (׳מקפץ על הגבעות׳), נָחִית דַּרְגִּין, וְסָלִיק כּוֹתָלִין, לְאִסְתַּכְּלָא וּלְאַשְׁגָּחָא בֵּין קוּסְטֵי כּוֹתָלָא עָלַיְיהוּ. כֵּיוָן דְּחָמֵי לוֹן, שָׁארֵי וּבָכֵי. הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳דּוֹמֶה דּוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעוֹפֶר הָאַיָּלִים׳ לְדַלְּגָא מִכּוֹתָלָא לְאִיגְרָא, וּמֵאִיגְרָא לְכוֹתָלָא. ׳הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ׳ - בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת ׳מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלּוֹנוֹת׳ - (דודאי בי כנישתא בעייא חלונות). ׳מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים׳ - לְאִסְתַּכְּלָא וּלְאַשְׁגָּחָא עָלַיְיהוּ. וּבְגִין כַּךְ, יִשְׂרָאֵל בָּעוּ לְמֶחְדֵּי בְּהַהוּא יוֹמָא, דְּאִינְהוּ יַדְעֵי דָּא, וְאַמְרֵי. ׳זֶה הַיּוֹם עָשָׂה יהו"ה נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בּוֹ׳ (תהילים קיח, כד).

תרגום

כָּךָ יִשְׂרָאֵל, אַף עַל גַּב שֶׁיָּצְאוּ מֵהֵיכַל הַמֶּלֶךְ, אוֹתוֹ הַמַּשְׁכּוֹן הֵם לֹא עָזְבוּ, וּמִשּׁוּם שֶׁרְצוֹן הַמֶּלֶךְ עֲלֵיהֶם, הִשְׁאִיר אוֹתוֹ עִמָּהֶם. בְּשָׁעָה שֶׁעוֹלֶה רְצוֹן הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ עַל הַמַּטְרוֹנִיתָא וְעַל יִשְׂרָאֵל, הוּא עוֹלֶה עֲלִיּוֹת (׳מקפץ עַל הַגְּבָעוֹת׳), יוֹרֵד מַדְרֵגוֹת, וְעוֹלֶה עַל הַכְּתָלִים, לְהִסְתַּכֵּל וּלְהַשְׁגִּיחַ בֵּין חֲרַכֵּי הַכֹּתֶל עֲלֵיהֶם. כֵּיוָן שֶׁרוֹאֶה אוֹתָם, מַתְחִיל לִבְכּוֹת. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים׳ (שיר השירים ב, ט) - לְדַלֵּג מִכֹּתֶל לַעֲלִיָּה, וּמֵעֲלִיָּה לְכֹתֶל. ׳הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ׳ - בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת. ׳מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלֹּנוֹת׳ - (שבודאי בֵּית הַכְּנֶסֶת צָרִיךְ חַלּוֹנוֹת). ׳מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים׳ - לְהִסְתַּכֵּל וּלְהַשְׁגִּיחַ עֲלֵיהֶם. וְלָכֵן יִשְׂרָאֵל צְרִיכִים לִשְׂמֹחַ בְּאוֹתוֹ יוֹם, שֶׁהֵם יוֹדְעִים זֶה וְאוֹמְרִים, ׳זֶה הַיּוֹם עָשָׂה ה' נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ׳ (תהלים קיח, כד).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: כך ישראל, אף על גב דאינון נפקו מהיכליה דמלכא, ההוא משכונא לא שבקו, ובגין דרעותא דמלכא עלייהו, שבקיה עמהון. בשעתא דסליק רעותא דמלכא קדישא, על מטרוניתא ועל ישראל. סליק אגרין (׳מקפץ על הגבעות׳), נחית דרגין, וסליק כותלין, לאסתכלא ולאשגחא בין קוסטי כותלא עלייהו. כיון דחמי לון, שארי ובכי. הדא הוא דכתיב ׳דומה דודי לצבי או לעופר האילים׳ לדלגא מכותלא לאיגרא, ומאיגרא לכותלא. ׳הנה זה עומד אחר כתלנו׳ - בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ׳משגיח מן החלונות׳ - (דודאי בי כנישתא בעייא חלונות). ׳מציץ מן החרכים׳ - לאסתכלא ולאשגחא עלייהו. ובגין כך, ישראל בעו למחדי בההוא יומא, דאינהו ידעי דא, ואמרי. ׳זה היום עשה יהו"ה נגילה ונשמחה בו׳ (תהילים קיח, כד).

התרגום: כך ישראל, אף על גב שיצאו מהיכל המלך, אותו המשכון הם לא עזבו, ומשום שרצון המלך עליהם, השאיר אותו עמהם. בשעה שעולה רצון המלך הקדוש על המטרוניתא ועל ישראל, הוא עולה עליות (׳מקפץ על הגבעות׳), יורד מדרגות, ועולה על הכתלים, להסתכל ולהשגיח בין חרכי הכתל עליהם. כיון שרואה אותם, מתחיל לבכות. זהו שכתוב ׳דומה דודי לצבי או לעפר האילים׳ (שיר השירים ב, ט) - לדלג מכתל לעליה, ומעליה לכתל. ׳הנה זה עומד אחר כתלנו׳ - בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. ׳משגיח מן החלנות׳ - (שבודאי בית הכנסת צריך חלונות). ׳מציץ מן החרכים׳ - להסתכל ולהשגיח עליהם. ולכן ישראל צריכים לשמח באותו יום, שהם יודעים זה ואומרים, ׳זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו׳ (תהלים קיח, כד).

מן המפרשים

מקדש מלך: כך ישראל אע"ג דאינון נפקו וכו' המשל אינו דומה לנמשל דהתם כעס על המטרונה והניח הבן אצלה בשביל שעדין רצונו בה ובנמשל כעס על ישראל והניח השכינה עמהם. אלא הכוונה שדבר החביב יניח אצל שאינו חביב.

אור החמה: אע"ג דנפקו מהיכלא בעת החרבן ההוא משכונא לא שבקו שמתו על קדושת השם ושם אלדי"ם אחרים לא הזכירו ולכך ממש נטלו עמהם במה שהראו אז אהבתם אל ה' ודבקו בה בשכינה ולא נתיאשו מעבודתה וגם הקב"ה עם היות שהיה מוכיחם תוכחת קשה מאד לא דחאם…

הסולם: כך ישראל אע״ג וכו׳: כך ישראל , אע״פ שהם יצאו מהיכל המלך, ובאו בגלות, משכון ההוא לא עזבו. ומשום שרצון המלך עליהם עזבו עמהם. בשעה שעלה רצון המלך הקדוש על המטרוניתא ועל ישראל, עלה בעליות וירד במדרגות ועלה על כתלים, להסתכל ולהביט…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: