׳לא קרב זה אל זה׳ - הבאר הנדבקת בדין יצחק
בהעלותך · ׳ויסע מלאך האלהים׳ - שלושת הפסוקים וקשר האבות בשם הקדוש · מאמר 7 · פיסקה 5 · דף קנ ע"ב
לשון הזוהר
וְעַל דָּא אַתְוָון כֻּלְּהוּ לְמַפְרֵעַ, דִּכְתִּיב ׳וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ׳, דְּכֵיוָן דְּעָאל יִצְחָק בְּדִינוֹי, לֹא ׳קָרַב זֶה אֶל זֶה׳. כְּתִיב ׳זֶה אֶל זֶה׳, אִינּוּן דְּאָתוּ מִסִּטְרָא דְּאַבְרָהָם, לָא קְרִיבוּ דָּא בְּדָא. דְּהָא לָא יַכְלִין, בְּגִין דְּהַאי בְּאֵר אִתְדַּבְּקָא בְּיִצְחָק. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳וַיָּאֶר אֶת הַלָּיְלָה׳. דְּכַד אִתְמַלְּיָיא לְאִתְחַבְּרָא (ס"א לאתקפא) בְּיִצְחָק, לֹא ׳קָרַב זֶה אֶל זֶה׳, וְלָא יָכִיל לְקָרְבָא. עַד דְּאָתָא יַעֲקֹב, וְאִתְחַבָּר בְּאַבְרָהָם, וְנָטַל לְיִצְחָק, וְשָׁארִי לֵיהּ בְּאֶמְצָעִיתָא, כְּדֵין אִתְקְשַׁר מְהֵימְנוּתָא דָּא בְּדָא וְדָא בְּדָא, וְאִשְׁתְּזִיבוּ יִשְׂרָאֵל. וְתָנֵינָן, בַּאֲתָר דַּאֲבָהָתָא אִשְׁתַּכְחֵי, שְׁאָר צַדִיקַיָּיא מִשְׁתַּכְחֵי גַּבַּיְיהוּ, וְעַל דָּא שְׁמָא דָּא, סָלִיק לְסִטְרִין אַחֲרָנִין מִתְפָּרְשָׁן, אַף עַל גַּב דְּכֻלְּהוּ נָפְקִין לְאָרְחָא חַד.
תרגום
וְעַל זֶה כָּל הָאוֹתִיּוֹת לְמַפְרֵעַ, שֶׁכָּתוּב ׳וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ׳ (שמות יד, כ) - שֶׁכֵּיוָן שֶׁנִּכְנַס יִצְחָק בְּדִינָיו, לֹא ׳קָרַב זֶה אֶל זֶה׳ - כָּתוּב ׳זֶה אֶל זֶה׳ - אוֹתָם שֶׁבָּאוּ מִצַּד אַבְרָהָם לֹא קָרְבוּ זֶה לָזֶה, שֶׁהֲרֵי לֹא יָכְלוּ, מִשּׁוּם שֶׁבְּאֵר זוֹ נִדְבְּקָה בְיִצְחָק, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וַיָּאֶר אֶת הַלָּיְלָה׳ - שֶׁכְּשֶׁהִתְמַלְּאָה לְהִתְחַבֵּר (לְהִתְחַזֵּק) בְּיִצְחָק, לֹא ׳קָרַב זֶה אֶל זֶה׳ - וְלֹא יָכֹל לְהִתְקָרֵב, עַד שֶׁבָּא יַעֲקֹב וְהִתְחַבֵּר בְּאַבְרָהָם, וְלָקַח אֶת יִצְחָק וְשָׂם אוֹתוֹ בָּאֶמְצַע, וְאָז הִתְקַשְּׁרָה הַמְּהֵימְנוּתָא זֶה בָּזֶה וְזֶה בָּזֶה, וְנִצְּלוּ יִשְׂרָאֵל. וְשָׁנִינוּ, בְּמָקוֹם שֶׁנִּמְצָאִים הָאָבוֹת, שְׁאָר הַצַּדִּיקִים נִמְצָאִים אִתָּם, וְעַל זֶה שֵׁם זֶה עוֹלֶה לִצְדָדִים אֲחֵרִים מֻפְרָדִים, אַף עַל גַּב שֶׁכֻּלָּם יוֹצְאִים לְדֶרֶךְ אֶחָד.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ועל דא אתוון כלהו למפרע, דכתיב ׳ויהי הענן והחשך׳, דכיון דעאל יצחק בדינוי, לא ׳קרב זה אל זה׳. כתיב ׳זה אל זה׳, אינון דאתו מסטרא דאברהם, לא קריבו דא בדא. דהא לא יכלין, בגין דהאי באר אתדבקא ביצחק. כמה דאת אמר, ׳ויאר את הלילה׳. דכד אתמלייא לאתחברא (ס"א לאתקפא) ביצחק, לא ׳קרב זה אל זה׳, ולא יכיל לקרבא. עד דאתא יעקב, ואתחבר באברהם, ונטל ליצחק, ושארי ליה באמצעיתא, כדין אתקשר מהימנותא דא בדא ודא בדא, ואשתזיבו ישראל. ותנינן, באתר דאבהתא אשתכחי, שאר צדיקייא משתכחי גבייהו, ועל דא שמא דא, סליק לסטרין אחרנין מתפרשן, אף על גב דכלהו נפקין לארחא חד.
התרגום: ועל זה כל האותיות למפרע, שכתוב ׳ויהי הענן והחשך׳ (שמות יד, כ) - שכיון שנכנס יצחק בדיניו, לא ׳קרב זה אל זה׳ - כתוב ׳זה אל זה׳ - אותם שבאו מצד אברהם לא קרבו זה לזה, שהרי לא יכלו, משום שבאר זו נדבקה ביצחק, כמו שנאמר ׳ויאר את הלילה׳ - שכשהתמלאה להתחבר (להתחזק) ביצחק, לא ׳קרב זה אל זה׳ - ולא יכל להתקרב, עד שבא יעקב והתחבר באברהם, ולקח את יצחק ושם אותו באמצע, ואז התקשרה המהימנותא זה בזה וזה בזה, ונצלו ישראל. ושנינו, במקום שנמצאים האבות, שאר הצדיקים נמצאים אתם, ועל זה שם זה עולה לצדדים אחרים מפרדים, אף על גב שכלם יוצאים לדרך אחד.
מן המפרשים
אור החמה: אתוון כולהו למפרע מפני שהדרך הישר הוא רחמים כזה יהו"ה והמהופך הוא דין כזה הוה"י מפני שהוא בסוד הנקבה והדין שמגביר התחתון על העליון או מפ:י שהוא בסוד העליה שמגביר השמאל על הימין שהירידה הוא (נגביר) [בכ"י כ' מגביר] ימין על שמאל…
הסולם: ועל דא אתוון וכו': וע"כ האותיות כולן הם למפרע, שכתוב, ויהי הענן והחשך שהוא דין, ולמפרע רומז על דין. כי כיון שנכנס יצחק בדינים שלו, לא קרב זה אל זה. כתוב, זה אל זה, שהם אלו הבאים מצד אברהם, דהיינו מן אור החסד, לא קרבו זה אל זה.…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: