ממלכת הזוהר › זוהר › בהעלותך › מאמר 26: ׳אספה לי שבעים איש׳ - האצלת הרוח לזקנים וחיבת הקב"ה למשה › פיסקה 1 (קנו ע"א)

׳אספה לי שבעים איש׳ - האצלת הרוח שלא תפגם דרגתו

בהעלותך · ׳אספה לי שבעים איש׳ - האצלת הרוח לזקנים וחיבת הקב"ה למשה · מאמר 26 · פיסקה 1 · דף קנו ע"א

לשון הזוהר

כדין ויאמר יהו"׳ה אל משה אספה לי שבעים איש׳. את שאיל אתר דמיתה לא תבעי אתר דלא תהא פגים בדרגא דילך. ועל דא כתיב ׳ואצלתי מן הרוח אשר עליך׳ דכלהו אינון דתמן אתאחדו). (ס"א ואנא נחית מן שמייא לארעא. ׳את עושה לי׳ - לנחתא לאתר דנוקבא, ולמפגם לאתרי ודרגי אי הכי ׳הרגני נא הרוג אם׳ נא ׳מצאתי חן בעיניך ואל אראה ברעתי׳. רעתי היא ודאי לאחדא בדרגא תתאה. כדין ׳ויאמר ה' אל משה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל׳. הא אינון למיתן להו מיכלא אחרא, ולא תהא פגים בדרגא דילך. ועל דא ׳ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם׳. מאי טעמא. בגין דאינון אתאחדו בסיהרא וכו') בְּסִיהֲרָא וּבָעֵי שִׁמְשָׁא לְאַנְהָרָא לָהּ. וְעַל דָּא וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם, בְּגִין לְאַנְהָרָא מִן שִׁמְשָׁא, כִּנְהוֹרָא דְּסִיהֲרָא. (ס"א ובגיני האי מיכלא דא, לא) אַתְיָיא עַל יְדָא דְּמֹשֶׁה, בְּגִין דְּלָא יִתְפְּגִים.

תרגום

אָז, ׳וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אספה לִי שִׁבְעִים אִישׁ׳ (במדבר יא, טז) - אַתָּה שָׁאַלְתָּ מָקוֹם שמיתה לֹא תצטרך, מָקוֹם שֶׁלֹּא תְּהֵא פָּגוּם בַּדַּרְגָּה שֶׁלְּךְ, וְעַל זֶה כָּתוּב ׳ואצלתי מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךְ׳ - שֶׁכֻּלָּם הֵם שֶׁנֶּאֶחְזוּ שם). (וַאֲנִי יָרַדְתִּי מִן הַשָּׁמַיִם לָאָרֶץ. ׳אֶת עָשָׂה לִי׳ - לָרֶדֶת למקום הַנּוּקְבָּא וְלִפְגֹּם מְקוֹמִי ודרגתי. אִם כָּךְ, ׳הָרְגֵנִי נָא הָרֹג אִם׳ נָא - ׳מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךְ ואל אראה ברעתי׳ (במדבר יא, טו) - רעתי הִיא וַדַּאי לֶאֱחֹז בְּדַרְגָּה תחתונה. אָז, ויאמרה'אלמשהאספהלישבעים ׳אִישׁ מזקני יִשְׂרָאֵל׳ - הֲרֵי הֵם לתתלהם אכל אַחֵר, וְלֹא תִהְיֶה פָּגוּם בדרגתך. וְעַל זֶה, ׳ואצלתי מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךְ ושמתי עֲלֵיהֶם׳ - מָה הַטַּעַם, ' מִשּׁוּם שֶׁהֵם נֶאֶחְזוּ בַּלְּבָנָה וכו') בַּלְּבָנָה, וְרָצָה הַשֶּׁמֶשׁ לְהָאִיר לָהּ. וְעַל כָּךְ וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם, כְּדֵי לְהָאִיר מֵהַשֶּׁמֶשׁ, כְּאוֹר הַלְּבָנָה. (וּמִשּׁוּם זֶה אכל זֶה לֹא) בָּא עַל יְדֵי מֹשֶׁה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפָּגֵם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: כדין ויאמר יהו"׳ה אל משה אספה לי שבעים איש׳. את שאיל אתר דמיתה לא תבעי אתר דלא תהא פגים בדרגא דילך. ועל דא כתיב ׳ואצלתי מן הרוח אשר עליך׳ דכלהו אינון דתמן אתאחדו). (ס"א ואנא נחית מן שמייא לארעא. ׳את עושה לי׳ - לנחתא לאתר דנוקבא, ולמפגם לאתרי ודרגי אי הכי ׳הרגני נא הרוג אם׳ נא ׳מצאתי חן בעיניך ואל אראה ברעתי׳. רעתי היא ודאי לאחדא בדרגא תתאה. כדין ׳ויאמר ה' אל משה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל׳. הא אינון למיתן להו מיכלא אחרא, ולא תהא פגים בדרגא דילך. ועל דא ׳ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם׳. מאי טעמא. בגין דאינון אתאחדו בסיהרא וכו') בסיהרא ובעי שמשא לאנהרא לה. ועל דא ושמתי עליהם, בגין לאנהרא מן שמשא, כנהורא דסיהרא. (ס"א ובגיני האי מיכלא דא, לא) אתייא על ידא דמשה, בגין דלא יתפגים.

התרגום: אז, ׳ויאמר ה' אל משה אספה לי שבעים איש׳ (במדבר יא, טז) - אתה שאלת מקום שמיתה לא תצטרך, מקום שלא תהא פגום בדרגה שלך, ועל זה כתוב ׳ואצלתי מן הרוח אשר עליך׳ - שכלם הם שנאחזו שם). (ואני ירדתי מן השמים לארץ. ׳את עשה לי׳ - לרדת למקום הנוקבא ולפגם מקומי ודרגתי. אם כך, ׳הרגני נא הרג אם׳ נא - ׳מצאתי חן בעיניך ואל אראה ברעתי׳ (במדבר יא, טו) - רעתי היא ודאי לאחז בדרגה תחתונה. אז, ויאמרה'אלמשהאספהלישבעים ׳איש מזקני ישראל׳ - הרי הם לתתלהם אכל אחר, ולא תהיה פגום בדרגתך. ועל זה, ׳ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם׳ - מה הטעם, ' משום שהם נאחזו בלבנה וכו') בלבנה, ורצה השמש להאיר לה. ועל כך ושמתי עליהם, כדי להאיר מהשמש, כאור הלבנה. (ומשום זה אכל זה לא) בא על ידי משה, כדי שלא יפגם.

מן המפרשים

הסולם: כדין ויאמר ה' אל וגו': אז, ויאמר ה' אל משה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל, הרי הם לתת להם מאכל אחר, שאינו מן השמים, שהוא מדגת משה. ולא תהיה נפגם במדרגה שלך. וע"כ ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם. מהו הטעם, הוא משום שהם…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: