׳את עשה לי׳ - פנייתו של משה לאילן המוות
בהעלותך · ׳את עשה לי׳ - בקשת משה במקום המוות וידיעת מיתתו · מאמר 24 · פיסקה 1 · דף קנה ע"ב
לשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יִצְחָק, מַאי שְׁנָא (דאמר) דְּמֹשֶׁה בְּמִלָּה דָּא (חליש) לְעֵילָּא כְּנוּקְבָּא, דִּכְתִּיב ׳אִם כָּכָה אַתְּ עוֹשֶׂה לִּי, אַתְּ, אַתָּה מִבָּעֵי לֵיהּ׳. אֶלָּא לַאֲתָר דְּמוֹתָא שָׁארֵי בֵּיהּ קָאָמַר, וְהַהוּא אֲתָר דְּנוּקְבָּא אִיהוּ. בְּגִין כַּךְ אָמַר ׳הָרְגֵנִי נָא הָרוֹג׳, וְדָא אִילָנָא דְּמוֹתָא. וְהָא אוֹקִימְנָא דִּבְאִילָנָא דְּחַיֵּי לָא שַׁרְיָיא בֵּיהּ מוֹתָא. וְעַל דָּא אִתְהַדָּר לְגַבֵּי אִילָנָא דְּמוֹתָא וְאָמַר אַתְּ, וְלָא אָמַר אַתָּה, וְהָכִי מִבָּעֵי לֵיהּ.
תרגום
אָמַר רַבִּי יִצְחָק, מַה שּׁוֹנֶה (שֶׁאָמַר) מֹשֶׁה בְּדָבָר זֶה (חַלָּשׁ) לְמַעְלָה כִּנְקֵבָה, שֶׁכָּתוּב אִם כָּךְ ׳אַתְּ עֹשֶׂה לִּי׳ (במדבר יא, טו)? אַתְּ?! אַתָּה צָרִיךְ לוֹ לִהְיוֹת! אֶלָּא לְמָקוֹם שֶׁהַמָּוֶת שׁוֹרֶה בּוֹ הוּא אָמַר, וְאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁל הַנּוּקְבָּא הוּא. בִּגְלַל זֶה אָמַר ׳הָרְגֵנִי נָא הָרוֹג׳ - וְזֶה עֵץ הַמָּוֶת. וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ שֶׁבְּעֵץ הַחַיִּים לֹא שׁוֹרֶה הַמָּוֶת. וְעַל כָּךְ חָזַר לְגַבֵּי אִילַן הַמָּוֶת וְאָמַר אַתְּ, וְלֹא אָמַר אַתָּה, וְכָךְ צָרִיךְ לוֹ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אמר רבי יצחק, מאי שנא (דאמר) דמשה במלה דא (חליש) לעילא כנוקבא, דכתיב ׳אם ככה את עושה לי, את, אתה מבעי ליה׳. אלא לאתר דמותא שארי ביה קאמר, וההוא אתר דנוקבא איהו. בגין כך אמר ׳הרגני נא הרוג׳, ודא אילנא דמותא. והא אוקימנא דבאילנא דחיי לא שרייא ביה מותא. ועל דא אתהדר לגבי אילנא דמותא ואמר את, ולא אמר אתה, והכי מבעי ליה.
התרגום: אמר רבי יצחק, מה שונה (שאמר) משה בדבר זה (חלש) למעלה כנקבה, שכתוב אם כך ׳את עשה לי׳ (במדבר יא, טו)? את?! אתה צריך לו להיות! אלא למקום שהמות שורה בו הוא אמר, ואותו מקום של הנוקבא הוא. בגלל זה אמר ׳הרגני נא הרוג׳ - וזה עץ המות. והרי בארנו שבעץ החיים לא שורה המות. ועל כך חזר לגבי אילן המות ואמר את, ולא אמר אתה, וכך צריך לו.
מן המפרשים
אור החמה: לאתר דמותא וכו' מנכות שבה אחוזים החיצוצים וכחות הדין שמהם מות הרי לך ואצלתי וכו' כדי שישארו אחריו ויהיו כלי לרוחו של משה המתעלם בתוכם ולכך כיון שנגזר עליו מיתה הוצרך לע' זקנים שאור לבואתו מתפשטת בהם כעין אחר מיתתו:
אור יקר: צדקה הוה אחיד הוא התפארת נקרא גם כן צדקה והוא בסוד צדק ה׳ כד קבילת עלה דכורא אתקריא׳ צדקה, אם כן צדק היא נקבת בלי זכר, צדקת זכר ונקבה דהיינו נבואת משת רבינו ע״ה מהתפארת עם המלכות, והיינו וידבר ה׳ דבור מלכות יהו״ה התפארת. אנא…
הסולם: אמר ר' יצחק וכו': אר"י מהו השינוי שאמר משה בדבר זה למעלה כמו אל נוקבא, שכתוב, אם ככה את עושה לי, שאומר לשון נקבה את, הלא אתה היה צריך לומר. ומשיב, אלא למקום שהמות שורה בו אמר, שאותו מקום הוא של הנקבה, דהיינו המלכות, ומשום זה…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: