׳את עשה לי׳
בקשת משה במקום המוות וידיעת מיתתו
׳את עשה לי׳ - פנייתו של משה לאילן המוות
אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, מַה שּׁוֹנֶהפרשה זו כשהתרעמו על המן, שתשש כוחו של (שֶׁאָמַר) מֹשֶׁה בְּדָבָר זֶה (חַלָּשׁ) לְמַעְלָה כִּנְקֵבָה, שֶׁכָּתוּב אִם כָּךְ ׳אַתְּ עֹשֶׂה לִּי׳ (במדבר יא, טו)? אַתְּ?! אַתָּה צָרִיךְ לוֹ לִהְיוֹת! אֶלָּאדבר זה אמר משה לְמָקוֹם שֶׁהַמָּוֶת שׁוֹרֶה בּוֹ הוּא אָמַר, המלכות שרגליה יורדות מות, ובה אחוזים החיצונים וכוחות הדין שמהם בא המוות וְאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁלמצד אחיזת המלכות הַנּוּקְבָּא הוּא. בִּגְלַל זֶה אָמַר ׳הָרְגֵנִי נָא הָרוֹג׳ - וְזֶה עֵץ הַמָּוֶת. וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּשורשו של משה שהוא שֶׁבְּעֵץ הַחַיִּיםז"א לֹא שׁוֹרֶה הַמָּוֶת. וְעַל כָּךְ חָזַר לְגַבֵּי אִילַן הַמָּוֶת עץ הדעת טו"ר? וְאָמַר אַתְּ, כי המלכות היא נוק' וְלֹא אָמַר אַתָּה, וְכָךְ צָרִיךְ לוֹ.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יִצְחָק, מַאי שְׁנָא (דאמר) דְּמֹשֶׁה בְּמִלָּה דָּא (חליש) לְעֵילָּא כְּנוּקְבָּא, דִּכְתִּיב ׳אִם כָּכָה אַתְּ עוֹשֶׂה לִּי, אַתְּ, אַתָּה מִבָּעֵי לֵיהּ׳. אֶלָּא לַאֲתָר דְּמוֹתָא שָׁארֵי בֵּיהּ קָאָמַר, וְהַהוּא אֲתָר דְּנוּקְבָּא אִיהוּ. בְּגִין כַּךְ אָמַר הָרְגֵנִי נָא הָרוֹג, וְדָא אִילָנָא דְּמוֹתָא. וְהָא אוֹקִימְנָא דִּבְאִילָנָא דְּחַיֵּי לָא שַׁרְיָיא בֵּיהּ מוֹתָא. וְעַל דָּא אִתְהַדָּר לְגַבֵּי אִילָנָא דְּמוֹתָא וְאָמַר אַתְּ, וְלָא אָמַר אַתָּה, וְהָכִי מִבָּעֵי לֵיהּ.
׳אספה לי שבעים איש׳ - ומשם ידע משה שימות
מִיָּד - ׳וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ וְגוֹ'׳ (במדבר יא, טז). אָמַר לוֹ הקב"ה, אַתָּה רוֹצֶהומבקש תמיד מָוֶת בְּכָל זְמַן - הֲרֵי לְךְ,שתצטרך להעמיד נביאים אחרים תחתיך ׳וְאָצַלְתִּי מִן הָרוּחַ וְגוֹ'׳.. כדי שישארו אחריו ויהיו כלי לרוחו של משה שיהא המתעלם בתוכם ולכך כיון שנגזר עליו מיתה במדבר, הוצרך לע' זקנים שאור נבואתו יתפשט בהם אחר מיתתו בּא רְאֵה שֶׁכָּאן יָדַעכבר בנבואה מֹשֶׁה שֶׁהוּא יָמוּת וְלֹא יִכָּנֵס לָאָרֶץ, שֶׁהֲרֵי אֶלְדָּד וּמֵידָד הָיוּ אוֹמְרִים דָּבָר זֶה. (סנהדרין יז)
בלשון הזוהר
מִיַּד ׳וַיֹּאמֶר יהו"ה אֶל מֹשֶׁה אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ וְגוֹ'׳ (במדבר יא, טז). אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אַתְּ בָּעֵי מוֹתָא בְּכָל זִמְנָא, הֲרֵי לָךְ, ׳וְאָצַלְתִּי מִן הָרוּחַ וְגוֹ'׳. תָּא חֲזֵי, דְּהָכָא יָדַע מֹשֶׁה דְּאִיהוּ יָמוּת, וְלָא יֵיעוּל לְאַרְעָא, דְּהָא אֶלְדָּד וּמֵידָד מִלָּה דָּא הֲווֹ אַמְרֵי.
קללת עצמו בשעת רוגז - יש מי שמקבלה למעלה
עַל כָּךְ לֹא צָרִיךְ לוֹ לָאָדָםליזהר מאוד בְּשָׁעָה שֶׁהָרֹגֶז שׁוֹרֶה בּוֹשח"ו לא לְקַלֵּל עַצְמוֹ, שֶׁהֲרֵי כַּמָּהמקטרגים עוֹמְדִים עָלָיוומזכירים באותה שעה את חטאיו כדי לקיים את קללתו שֶׁמְּקַבְּלִים אוֹתוֹ דָּבָר. שהפקיר עצמו למיתה או לכל דבר אחר וכאן יש להקשות הלא כבר כמה פעמים שאמר 'מחני נא' ועם זאת לא נתפס בדבריו, ועוד שהרי מותר לקלל עצמו לדבר מצוה [ותפק לרעב נפשך] ועל כך משיב הטעם ש בִּזְמַן אַחֵר שֶׁרָצָה מִיתָה, ואמר 'מחני נא' לֹא קִבְּלוּ מִמֶּנּוּ, מִשּׁוּם שֶׁהַכֹּל הָיָהכל מסירת נפשו היתה לְתוֹעֶלֶת יִשְׂרָאֵל.אבל כָּעֵתכשהתרעמו על המן אֵינוֹ, כן אֶלָּאאמר את הדברים מִתּוֹךְ רֹגֶז וְדחַק, שציערוהו לבקש עבורם בשר וּמִשּׁוּם זֶהבשמים קִבְּלוּהבקשה מִמֶּנּוּ. וְעַלומשום כָּךְ נִשְׁאֲרוּ לְאַחַר כָּךְ אֶלְדָּד וּמֵידָד וְאָמְרוּ אֶת זֶה, שֶׁמֹּשֶׁה יִתְאַסֵּף, וִיהוֹשֻׁעַ יַכְנִיסָם לְיִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ.
בלשון הזוהר
עַל דָּא, לָא לִבְעֵי לֵיהּ לֶאֱינָשׁ, בְּשַׁעֲתָא דְּרוּגְזָא שָׁארֵי בֵּיהּ, לְלַטְיָיא גַּרְמֵיהּ. דְּהָא כַּמָה קַיְימֵי עָלֵיהּ דִּמְקַבְּלֵי הַהִיא מִלָּה. בְּזִמְנָא אוֹחֲרָנָא דְּבָעָא מִיתָה, לָא קַבִּילוּ מִנֵּיהּ. בְּגִין דְּכֹלָּא לְתוֹעַלְתָּא דְּיִשְׂרָאֵל הֲוָה. הַשְּׁתָּא לָאו אִיהוּ, אֶלָּא מִגּוֹ רוּגְזָא וְדוֹחֲקָא, וּבְגִין כָּךְ קַבִּילוּ מִנֵיהּ. וְעַל דָּא אִשְׁתָּאֲרוּ לְבָתַר אֶלְדָּד וּמֵידָד, וְאָמְרוּ דָּא, דְּמֹשֶׁה יִתְכְּנִישׁ, וִיהוֹשֻׁעַ יֵיעוּל לוֹן לְיִשְׂרָאֵל לְאַרְעָא.
׳כלאם׳ מלשון מניעה - וענוותנות משה על קנאת יהושע
וּמִשּׁוּםבשעה ש זֶה בָּא יְהוֹשֻׁעַ לְמֹשֶׁה וְקִנֵּא עַלכבודו מֹשֶׁה, ואמר אלדד ומידד מתנבאים במחנה כי נראה היה בעיניו כאילו הם מקללים את רבו אבל וּמֹשֶׁה לֹא הִשְׁגִּיחַ בִּכְבוֹדוֹ, וְעַל כָּךְ אָמַר,יהושע אֲנִי מֹשֶׁה כְּלָאֵם. מַה זֶּה כְּלָאֵם?ולא כפי שפירש התרגום [שיאסרם] אלא ביקש שי מָנַע מֵהֶם אוֹתָם דְּבָרִים,גילויי נבואה וראייה לכך כי כלאם' הוא לשון מניעה כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וַיִּכָּלֵא הָעָם מֵהָבִיאוכן ׳ (שמות לו) - ׳וַיִּכָּלֵא הַגֶּשֶׁם מִן הַשָּׁמָיִם׳ (בראשית ח, ב) - מְנִיעוּת מַמָּשׁ. שלא יתנבאו עוד אך וּמֹשֶׁה לֹא רָצָה. צֵא וּרְאֵהגודל עַוְנְתָנוּתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה,שלא רצה לקנא לכבודו מַה כָּתוּב? ׳הַמְקַנֵּא אַתָּה לִיומי יתן כל עם ה' נביאים כי יתן ה' את רוחו עליהם וְגוֹ'׳ (במדבר יא, כט). אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, שֶׁהוּא עָלָה עַל כָּל הַנְּבִיאִים הָעֶלְיוֹנִים (שֶׁל הָעוֹלָם). ואעפ"כ לא היתה בו שום קנאה וגבהות הרוח אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, להוסיף בשיעור הקומה כי לא רק היה יתר מכולם בנבואתו אלא כָּל שְׁאָר הַנְּבִיאִים לְגַבֵּי מֹשֶׁה כִּלְבָנָה לְגַבֵּי הַשֶּׁמֶשׁ. שאינם מקבלים נבואתם אלא דרך הארתו
בלשון הזוהר
וּבְגִין כָּךְ אָתָא יְהוֹשֻׁעַ לְגַבֵּי מֹשֶׁה, וְקַּנֵי עָלֵיהּ דְּמֹשֶׁה. וּמֹשֶׁה לָא אַשְׁגַּח בִּיקָרָא דִּילֵיהּ. וְעַל דָּא אָמַר, אֲדֹנִי מֹשֶׁה כְּלָאֵם. מַאי כְּלָאֵם. מָנַע מִנְּהוֹן אִינּוּן מִלִּין, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳וַיִּכָּלֵא הָעָם מֵהָבִיא׳ (שמות לו, ו). ׳וַיִּכָּלֵא הַגֶּשֶׁם מִן הַשָּׁמָיִם׳. מְנִיעוּתָא מַמָּשׁ. וּמֹשֶׁה לָא בָּעָא. פּוּק חָמֵי עַנְוָותָנוּתֵיהּ דְּמֹשֶׁה, מַה כְּתִיב הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי וְגוֹ'. זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ דְּמֹשֶׁה, דְּאִיהוּ סָלִיק עַל כֻּלְּהוּ נְבִיאֵי עִלָּאֵי (נ"א דעלמא). אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, כָּל שְׁאַר נְבִיאִין לְגַבֵּי מֹשֶׁה, כְּסִיהֲרָא לְגַבֵּי שִׁמְשָׁא.
׳יש רעה תחת השמש׳
הקרן הנצררת לעולם הבא ופגימת דרגת משה
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.