׳יש רעה תחת השמש׳
הקרן הנצררת לעולם הבא ופגימת דרגת משה
׳יש רעה תחת השמש׳ - חוזק הלב האוחז בכל האיברים
רַבִּי אַבָּא הָיָה יוֹשֵׁב לַיְלָה אֶחָד וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, וְהָיוּ עִמּוֹ רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי חִזְקִיָּה. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, כַּמָּה אוֹתָם בְּנֵי הָאָדָם חַזְקֵי לֵב, שֶׁלֹּא מַשְׁגִּיחִים בְּדִבְרֵי אוֹתוֹ עוֹלָם כְּלוּם. אָמַר רַבִּי אַבָּא, בְּשַׂר הַלֵּב שֶׁאָחוּז בְּכָל אֵיבְרֵי הַגּוּף עוֹשֶׂה לָהֶם. פָּתַח וְאָמַר, ׳יֵשׁ רָעָה אֲשֶׁר רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ וְרַבָּה הִיא עַל הָאָדָם׳ (קהלת ו, א) - ׳יֵשׁ רָעָה׳ - זֶה הוּא חֹזֶק רַע שֶׁל הַלֵּב, שֶׁרוֹצֶה לִשְׁלֹט בְּדִבְרֵי הָעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא מַשְׁגִּיחַ בְּדִבְרֵי הָעוֹלָם הַהוּא דָּבָר.
בלשון הזוהר
רִבִּי אַבָּא הֲוָה יָתִיב לֵילְיָא חַד, וְלָעֵי בְּאוֹרַיְיתָא. וַהֲווּ עִמֵּיהּ רִבִּי יוֹסֵי וְרִבִּי חִזְקִיָּה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, כַּמָה אִינּוּן בְּנֵי נָשָׁא תַּקִיפוּ לִבָּא, דְּלָא מַשְׁגְחֵי בְּמִלֵּי דְּהַהוּא עָלְמָא כְּלוּם. אָמַר רִבִּי אַבָּא, בִּשְׂרָא דְּלִבָּא, דַּאֲחִידָא בְּכָל שַׁיְיפֵי גּוּפָא, קָא עָבִיד לוֹן. פָּתַח וְאָמַר, ׳יֵשׁ רָעָה אֲשֶׁר רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ וְרַבָּה הִיא עַל הָאָדָם׳ (קהלת ו, א). ׳יֵשׁ רָעָה׳: דָּא אִיהִי תּוּקְפָּא בִּישָׁא דְּלִבָּא, דְּבָעֵי לְשַׁלְּטָאָה בְּמִלֵּי דְּהַאי עָלְמָא, וְלָא אַשְׁגַּח בְּמִלֵּי דְּהַהוּא עָלְמָא מִדִי.
׳ולא ישליטנו האלהים לאכל ממנו׳ - דברי שלמה מתלבשים בסוד
מַדּוּעַ הִיא רָעָה? הַפָּסוּק אַחַר כָּךְ מוֹכִיחַ, שֶׁכָּתוּבּ ׳אִישׁ אֲשֶׁר יִתֶּן לוֹ הָאֱלֹהִים עֹשֶׁר וּנְכָסִים וְגוֹ'׳ (קהלת ו, ב). פָּסוּק זֶה קָשֶׁה, כֵּיוָן שֶׁכָּתוּב ׳וְאֵינֶנּוּ חָסֵר לְנַפְשׁוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יִתְאַוֶּה׳, לָמָּה - ׳וְלֹא יַשְׁלִיטֶנּוּ הָאֱלֹהִים לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ׳ (במדבר ט, ז) - שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ ׳חָסֵר לְנַפְשׁוֹ׳ כְּלוּם? אֶלָּא סוֹד הוּא, וְכָל דִּבְרֵי שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ מִתְלַבְּשִׁים הֵם בִּדְבָרִים אֲחֵרִים, כְּדִבְרֵי הַתּוֹרָה שֶׁמִּתְלַבְּשִׁים בְּסִפּוּרֵי הָעוֹלָם.
בלשון הזוהר
אֲמַאי אִיהִי רָעָה. קְרָא דְּבַתְרֵיהּ אוֹכַח, דִּכְתִּיב ׳אִישׁ אֲשֶׁר יִתֶּן לוֹ הָאֱלֹהִים עוֹשֶׁר וּנְכָסִים וְגוֹ'׳. הַאי קְרָא קַשְׁיָא, כֵּיוָן דִּכְתִּיב ׳וְאֵינֶנּוּ חָסֵר לְנַפְשׁוֹ מִכָּל אֲשֶׁר יִתְאַוְּה׳, אֲמַאי ׳וְלֹא יַשְׁלִיטֶנּוּ הָאֱלֹהִים לֶאֱכוֹל מִמֶּנּוּ׳, דְּהָא אֵינוֹ ׳חָסֵר לְנַפְשׁוֹ׳ כְּלוּם אֶלָּא. רָזָא אִיהוּ, וְכָל מִלּוֹי דִּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא, מִתְלַבְּשָׁן אִינּוּן בְּמִלִּין אַחֲרָנִין, כְּמִלֵּי דְּאוֹרַיְיתָא, דְּאִינּוּן מִתְלַבְּשָׁן בְּסִפּוּרֵי עָלְמָא.
הקרן הנשארת לאדם - מקום לצרור בו את הנשמה
בֹּא רְאֵה, אַף עַל גַּב שֶׁרוֹצִים לְהִסְתַּכֵּל בַּלְּבוּשׁ, כָּעֵת פָּסוּק זֶה כָּךְ אוֹמֵר, שֶׁאָדָם הוֹלֵךְ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְנוֹתֵן לוֹ הקב"ה עֹשֶׁר כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה בּוֹ לָעוֹלָם הַבָּא וְתִשָּׁאֵר אֶצְלוֹ הַקֶּרֶן. מַהִי הַקֶּרֶן? אוֹתָהּ שֶׁעוֹמֶדֶת, שֶׁהוּא מָקוֹם לִצְרֹר בּוֹ הַנְּשָׁמָה. בִּגְלַל זֶה צָרִיךְ לְהַשְׁאִיר אַחֲרָיו לְאוֹתָהּ קֶרֶן, וְקֶרֶן זוֹ יְקַבְּלָהּ לְאַחַר שֶׁיֵּצֵא מֵהָעוֹלָם הַזֶּה.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, אַף עַל גַּב דְּבָעֵינָן לְאִסְתַּכְּלָא בִּלְבוּשָׁא, הַשְׁתָּא הַאי קְרָא הָכִי קָאָמַר, דְּבַּר נָשׁ אָזִיל בְּהַאי עָלְמָא, וְיָהִיב לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עוּתְרָא, בְּגִין דְּיִזְכֵּי בֵּיהּ לְעָלְמָא דְּאָתֵי, וְיִשְׁתְּאַר לְגַבֵּיהּ קֶרֶן. מַאי קֶרֶן. הַהוּא דְּאִיהוּ קַיָּים, דְּאִיהוּ אֲתָר לְאִתְצַרְרָא בֵּיהּ נִשְׁמְתָא. בְּגִין כָּךְ בָּעֵי לְאַשְׁאָרָא אֲבַּתְרֵיהּ (נ"א עותריה) לְהַאי קֶרֶן, וְהַאי קֶרֶן יְקַבֵּל לֵיהּ, בָּתַר דְּיִפּוֹק מֵהַאי עָלְמָא.
קרן שהיא עץ החיים - ואין בעולם הזה אלא פריו
מִשּׁוּם שֶׁקֶּרֶן זוֹ הִיא עֵץ הַחַיִּים שֶׁל אוֹתוֹ עוֹלָם, וְלֹא עוֹמֵד בָּעוֹלָם הַזּה אֶלָּא אוֹתוֹ פְּרִי שֶׁיּוֹצֵא מִמֶּנּוּ, וְלָכֵן אוֹכֵל הָאָדָם פִּרְיוֹ, שֶׁזּוֹכֶה בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לְאוֹתוֹ עוֹלָם לִזְכּוֹת בָּהּ בְּחַיִּים עֶלְיוֹנִים שֶׁלְּמַעְלָה.
בלשון הזוהר
בְּגִין דְּהַאי קֶּרֶן, הוּא אִילָנָא דְּחַיֵּי דְּהַהוּא עָלְמָא, וְלָא קַיְּימָא בְּהַאי עָלְמָא, אֶלָּא הַהוּא אִיבָּא דְּנָפִיק מִנֵּיהּ, וְעַל דָּא אִיבָּא דִּילֵיהּ אָכִיל בַּר נָשׁ, דְּזָכֵי בְּהַאי עָלְמָא, וְהַקֶּרֶן קַיְּימָא לֵיהּ לְהַהוּא עָלְמָא, לְמִזְכֵּי בֵּיהּ בַּחַיִּין עִלָּאִין דִּלְעֵילָּא.
הנמשך אחר עצמו - עשרו נאכל לאחר, ׳יכין וצדיק ילבש׳
וּמִי שֶׁמְּטַמֵּא עַצְמוֹ וְנִמְשָׁךְ אַחַר עַצְמוֹ וְלֹא ׳מְחַסֵּר לְנַפְשׁוֹ׳ וּלְעַצְמוֹ כְּלוּם, וְאוֹתוֹ עֵץ נִשְׁאָר וְלֹא שָׂם אוֹתוֹ מוּלוֹ בְּיִרְאָה וּלְקַבְּלוֹ לְמַעְלָה, אָז - ׳וְלֹא יַשְׁלִיטֶנּוּ הָאֱלֹהִים לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ׳ (קהלת ו, ב) - וְלִזְכּוֹת בְּאוֹתוֹ עֹשֶׁר. וַדַּאי אָדָם אַחֵר יֹאכְלֶנּוּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳יָכִין וְצַדִּיק יִלְבָּשׁ׳ (איוב כז, יז) - בִּגְלַל זֶה צָרִיךְ הָאָדָם לִזְכּוֹת בְּמַה שֶּׁנָּתַן לוֹ הקב"ה לְאוֹתוֹ עוֹלָם, וְאָז ׳אוֹכֵל מִמֶּנּוּ׳ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְתִשָּׁאֵר לוֹ אוֹתָהּ קֶרֶן לְעוֹלָם אַחֵר, לִהְיוֹת צָרוּר בִּצְרוֹר הַחַיִּים. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, וַדַּאי.
בלשון הזוהר
וּמַאן דְּסָאִיב גַּרְמֵיהּ, וְאִתְמְשַׁךְ בָּתַר גַּרְמֵיהּ, וְלֵיתֵיהּ חָסֵר לְנַפְשֵׁיהּ וּלְגַרְמֵיהּ כְּלוּם. וְהַהוּא אִילָנָא אִשְׁתְּאַר, וְלָא שַׁוְיֵהּ לָקֳבְלֵיהּ בִּדְחִילוּ, וּלְקַבְּלָא לֵיהּ לְעֵילָּא. כְּדֵין ׳וְלֹא יַשְׁלִיטֶנּוּ הָאֱלֹהִים לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ׳, וּלְמִזְכֵּי בְּהַהוּא עוּתְרָא, וַדַּאי אִישׁ אַחֵר יֹאכְלֶנּוּ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳יָכִין וְצַדִּיק יִלְבַּשׁ׳ (איוב כז, יז). בְּגִין כָּךְ, בָּעֵי בַּר נָשׁ לְמִזְכֵּי, בְּמַה דְּיָהִיב לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְהַהוּא עָלְמָא, וּכְדֵין אָכִיל מִינֵּיהּ בְּהַאי עָלְמָא, וְיִשְׁתְּאַר לְגַבֵּיהּ הַהוּא קֶרֶן לְעָלְמָא אַחֲרָא, לְמֶהֱוִי צְרוֹרָא בִּצְרוֹרָא דְּחַיֵּי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי וַדַּאי.
׳הרגני נא׳ - לא על שאלת ישראל מסר משה עצמו
וְאִם־כָּכָה אַתְּ־עֹשֶׂה לִּי. עוֹד אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, כָּתוּב אִם ׳כָּכָה אַתְּ עֹשֶׂה לִּי הָרְגֵנִי נָא וְגוֹ'׳ (במדבר יא, טו). וְכִי מֹשֶׁה, שֶׁהוּא עָנָו מִכָּל בְּנֵי הָעוֹלָם,וכי מִשּׁוּם שֶׁשָּׁאֲלוּ מִמֶּנּוּ יִשְׂרָאֵל לֶאֱכֹלבשר, שלא כהוגן, מָסַר עַצְמוֹ לְמִיתָה? לָמָּה? אָמַר רַבִּי אַבָּא, דָּבָר זֶה לָמַדְנוּ וְסוֹד עֶלְיוֹן הוּא. מֹשֶׁה לֹא הֵרַע לְפָנָיולא חרה לו וְלֹא שָׁאַללמסור עצמו ל מִיתָה עַל שֶׁשָּׁאֲלוּ יִשְׂרָאֵל. ממנו לאכול בשר
בלשון הזוהר
תּוּ אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, כְּתִיב אִם ׳כָּכָה אַתְּ עוֹשֶׂה לִי הָרְגֵנִי נָא וְגוֹ'׳ (במדבר יא, טו) - וְכִי מֹשֶׁה דְּאִיהוּ עָנָו מִכָּל בְּנֵי עָלְמָא, בְּגִין דְּשָׁאִילוּ מִנֵּיהּ יִשְׂרָאֵל לְמֵיכַל, מָסַר גַּרְמֵיהּ לַמִּיתָה, אֲמַאי. אָמַר רִבִּי אַבָּא, הַאי מִלָּה אוֹלִיפְנָא, וְרָזָא עִלָּאָה אִיהוּ. מֹשֶׁה לָא אַבְאִישׁ קַמֵּיהּ, וְלָא שָׁאַל לַמִּיתָה עַל דְּשָׁאִילוּ יִשְׂרָאֵל.
לחם מן השמים בזכות משה - ופגימתו בשאלת הבשר
בֹּא וּרְאֵה, מֹשֶׁה נֶאֱחַז, במדרגה העליונה וְהָיָה עוֹלֶהבקומות ההשגה העליונה בְּמַה שֶּׁלֹּא נֶאֱחַזשום נָבִיא אַחֵר. (שֶׁהֲרֵי הָיָה אָחוּז בִּצְדָקָה) שהיא מצד מידת התפארת שהיא למעלה מנצח והוד שם מקום אחיזת כל הנביאים וּבְשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הקב"ה ׳לְמֹשֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם׳ (שמות טז, ד) - שָׂמַח מֹשֶׁה וְאָמַר, וַדַּאי כָּעֵת אוֹתָהּ שְׁלֵמוּת נִמְצֵאת בִּי, שֶׁהֲרֵי בִּגְלָלִי נִמְצָא מָן לְיִשְׂרָאֵל. שהרי הכתוב מעיד עליו כי מקור ירידת המן הוא מן השמים ושמים הוא בסוד תפארת אך כֵּיוָן שֶׁרָאָה מֹשֶׁה שֶׁחָזְרוּ לָרֶדֶת לְדַרְגָּה אַחֶרֶתנמוכה ממנה וְשָׁאֲלוּ בָשָׂר,לא עוד אלא ש וְאָמְרוּ ׳וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלוֹקֵל׳ (במדבר כא, ה) - אָמַר, אִם כָּךְ זֶה, הֲרֵי דַּרְגָּתִי פְגוּמָה, שֶׁהֲרֵי בִּגְלָלִיהיה ראוי ש יֹאכְלוּ יִשְׂרָאֵל מָן בַּמִּדְבָּר. ואם נסתובב הענין שיאכלו בשר, הֲרֵיאות הוא ש אֲנִי פָגוּם, בשורש הדברים ומש"כ לא יזכו לאכול מן, וְאַהֲרֹן פָּגוּם,אהרון שהוא מצד ימין דמשה [שושבינתא דמטרוניתא לייחדה עם התפארת וְנַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב פָּגוּם. נחשון נשיא שבט יהודה שהוא מצד שמאל דמשה לפיכך
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, מֹשֶׁה אִתְאֲחָד, וַהֲוָה סָלִיק בְּמַה דְּלָא אִתְאֲחָד נְבִיאָה אַחֲרָא. (דהא אחיד צדקה הוי) וּבְשַׁעֲתָא דְאֲמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֹשֶׁה, ׳הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם׳ (שמות טז, ד). חַדֵּי מֹשֶׁה וְאָמַר, וַדַּאי הַשְׁתָּא הַהוּא שְׁלִימוּ בִּי אִשְׁתְּכַח. דְּהָא בְּגִינַי אִשְׁתְּכַח מָן לְיִשְׂרָאֵל. כֵּיוָן דְּחָמָא מֹשֶׁה דְּאָהַדְרוּ לְנַחְתָּא לְדַרְגָּא אַחֲרָא, וְשָׁאִילּוּ בָּשָׂר, וְאָמְרֵי ׳וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלוֹקֵל׳. אָמַר אִי הָכִי הוּא, הָא דַּרְגָּא דִּילִי פָּגִים. דְּהָא בְּגִינִי יֵיכְלוּן יִשְׂרָאֵל מָן בְּמַדְבְּרָא (קפ"א), הָא אֲנָא פְּגִימָא, וְאַהֲרֹן פָּגִים, וְנַחְשׁוֹן בֶּן עֲמִינָדָב פָּגִים.
׳ואל אראה ברעתי׳ - ירידת משה לדרגת הנוקבא במאכלה
אָמַר, ׳וְאִם כָּכָה אַתְּ עֹשֶׂה לִּי הָרְגֵנִי נָא הָרֹג׳ (במדבר יא, טו) - שֶׁנֶּחְשַׁבְתִּי נוּקְבָּא בְּמַאֲכָלָהּ, בבשר שהם מבקשים (ואני יורד מהשמים, שהוא דרגה עליונה דרגא דז"א, לרדת לדרגת נוק', ואני עדיף משאר נביאי העולם. ועל זה אמר, ואל אראה ברעתי, (וַאֲנִי יוֹרֵד מֵהַשָּׁמַיִם, שֶׁהוּא דַרְגָּה עֶלְיוֹנָה, לָרֶדֶת לְדַרְגַּת נוּקְבָּא, וַאֲנִי עָדִיף מִשְּׁאָר נְבִיאֵי הָעוֹלָם. וְעַל זֶה אָמַר, ׳ואל אראה׳ (אֲחוֹתִי) ברעתי, כמת, וַדַּאי לָרֶדֶת לדרגה תחתונה. כי היורד ממדרגה למדרגה נחשבת לו כמיתה שבעים איש בדווקא בהיותם מושרשים בשבע ספירות של המלכות שכל אחת כלולה מעשר הר הם שבעים פנים ועל ידיהם יבוא בשר השליו מן המלכות ואתה משה לא תצטרך לירד ממדרגתך וביקשת שאתה אחוז בתפארת הנביאים מלכות שנקראת בהנהגת ז''א שמגיע הארת וטעם שהוצרכתי לשבעים אלו מאותם י''א אותיות שיש באל נא רפא נא לה- מקד''מ
בלשון הזוהר
אָמַר ׳וְאִם כָּכָה אַתְּ עוֹשֶׂה לִי הָרְגֵנִי נָא הָרוֹג׳ (במדבר יא, טו), דַּחֲשִׁיבְנָא נוּקְבָּא בְּמֵיכְלָא דִּילָהּ, (ואנא נחית מן שמייא דאיהו דרגא עלאה, לנחתא לדרגא דנוקבא, ואנא עדיף מן שאר נביאי עלמא, ועל דא אמר ׳ואל אראה׳ (אחותי) ברעתי כמת ודאי לנחתא לדרגא תתאה.
׳אספה לי שבעים איש׳
האצלת הרוח לזקנים וחיבת הקב"ה למשה
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.