מעשה השופר בראש השנה - קול המעורר שופר עליון
בהעלותך · ׳אשרי העם יודעי תרועה׳ - חירות ישראל, מעשה השופר והארת הנרות · מאמר 2 · פיסקה 6 · דף קמט ע"א
לשון הזוהר
הַאי בְּעוֹבָדָא, וּבְזִמְנָא דְּלָא אִצְטְרִיךְ הַאי, כְּגוֹן רֹאשׁ הַשָּׁנָה, דְּאִיהוּ יוֹמָא דְּדִינָא, וּמָארֵיהוֹן דְּלִישָׁנָא בִּישָׁא קַיְימִין עָלַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, בָּעֵינָן מִלִּין, צְלוֹתִין וּבָעוּתִין, וּבָעֵינָן לְאַחֲזָאָה עוֹבָדָא (ס"א ברוחא ונפשא) כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא. וְהָא אִתְּמַר, וּבְמָה. בַּשּׁוֹפָר, (לאחזאה שופר) לְאַתְּעָרָא שׁוֹפְרָא אַחֲרָא. וַאֲנָן מְפִיקִין בְּהַהוּא קָלָא, רַחֲמֵי וְדִינָא כַּחֲדָא, כֹּלָּא כַּדְקָא יָאוּת. כְּמָה דְּהַהוּא שׁוֹפָר עִלָּאָה, אַפִּיק קָלָא דְּאִיהוּ כְּלָלָא כַּחֲדָא. וּלְאַתְעֲרָא רַחֲמֵי קָאַזְלֵינָן, וּלְתַּבְּרָא מָארֵיהוֹן דְּדִינָא, דְּלָא יִשְׁלְטוּן בְּהַאי יוֹמָא. וְכַד רַחֲמֵי מִתְעָרִין, כֻּלְּהוּ בּוּצִינִין עִלָּאִין נַהֲרִין מֵהַאי גִּיסָא וּמֵהַאי גִּיסָא. כְּדֵין ׳בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים׳ (משלי טז, טו).
תרגום
זֶה בְמַעֲשֶׂה, וּבִזְמַן שֶׁלֹּא צָרִיךְ אֶת זֶה, כְּמוֹ רֹאשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁהוּא יוֹם הַדִּין, וּבַעֲלֵי לָשׁוֹן הָרָע עוֹמְדִים עַל יִשְׂרָאֵל, צְרִיכִים דְּבָרִים, תְּפִלּוֹת וּבַקָּשׁוֹת, וּצְרִיכִים לְהַרְאוֹת מַעֲשֶׂה (בְּרוּחַ ונפש) כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר. וּבַמֶּה? בַּשּׁוֹפָר, (להראות שופר) לְעוֹרֵר שׁוֹפָר אַחֵר. וְאָנוּ מוֹצִיאִים בְּאוֹתוֹ קוֹל רַחֲמִים וְדִין כְּאֶחָד, הַכֹּל כָּרָאוּי. כְּמוֹ שֶׁלְּאוֹתוֹ שׁוֹפָר עֶלְיוֹן מוֹצִיא קוֹל שֶׁהוּא כְּלָל שֶׁל אֶחָד. וּלְעוֹרֵר רַחֲמִים אָנוּ הוֹלְכִים, וְלִשְׁבֹּר אֶת בַּעֲלֵי הַדִּין שֶׁלֹּא יִשְׁלְטוּ בַּיּוֹם הַזֶּה. וּכְשֶׁמִּתְעוֹרְרִים הָרַחֲמִים, כָּל הַמְּנוֹרוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת מְאִירוֹת מִצַּד זֶה וּמִצַּד זֶה, וְאָז ׳בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים׳ (משלי טז, טו).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: האי בעובדא, ובזמנא דלא אצטריך האי, כגון ראש השנה, דאיהו יומא דדינא, ומאריהון דלישנא בישא קיימין עלייהו דישראל, בעינן מלין, צלותין ובעותין, ובעינן לאחזאה עובדא (ס"א ברוחא ונפשא) כמה דאוקימנא. והא אתמר, ובמה. בשופר, (לאחזאה שופר) לאתערא שופרא אחרא. ואנן מפיקין בההוא קלא, רחמי ודינא כחדא, כלא כדקא יאות. כמה דההוא שופר עלאה, אפיק קלא דאיהו כללא כחדא. ולאתערא רחמי קאזלינן, ולתברא מאריהון דדינא, דלא ישלטון בהאי יומא. וכד רחמי מתערין, כלהו בוצינין עלאין נהרין מהאי גיסא ומהאי גיסא. כדין ׳באור פני מלך חיים׳ (משלי טז, טו).
התרגום: זה במעשה, ובזמן שלא צריך את זה, כמו ראש השנה, שהוא יום הדין, ובעלי לשון הרע עומדים על ישראל, צריכים דברים, תפלות ובקשות, וצריכים להראות מעשה (ברוח ונפש) כמו שבארנו, והרי נתבאר. ובמה? בשופר, (להראות שופר) לעורר שופר אחר. ואנו מוציאים באותו קול רחמים ודין כאחד, הכל כראוי. כמו שלאותו שופר עליון מוציא קול שהוא כלל של אחד. ולעורר רחמים אנו הולכים, ולשבר את בעלי הדין שלא ישלטו ביום הזה. וכשמתעוררים הרחמים, כל המנורות העליונות מאירות מצד זה ומצד זה, ואז ׳באור פני מלך חיים׳ (משלי טז, טו).
מן המפרשים
מקדש מלך: ובמה בשופר פי' בשופר שבעו"הז כדי לעורר שופר העליון שהוא אור מקיף דז' תחתונות דבינה כמ"ש בס"הכ. וז"ש לאחזאה שופר ולאתערא שופר אחרא. ומ"ש ואנן מפיקין בההוא קלא וכו'. פי' שאנו מוציאים בשופר שבעו"הז תקיעה ושברים שהם. רחמי ודינא…
אור החמה: כגוונא דא. מתן דמים. האי בעובדא כלומר ענין זה מתן דמים הוא בעובדא כשאר המצות שהם תלויות במעשה (אלא בדבר) [בכ"י ובזמנא דלא אצטריך אלא בדבור] כגון יום ר"ה וכו':
הסולם: האי בעובדא ובזמנא וכו' : זה הוא במעשה, דהיינו בקרבנות. ובזמן שלא צריך זה, כגון בראש השנה, שהוא יום הדין, ובעלי לשון הרע עומדים לקטרג על ישראל, שאינו מספיק בקרבנות לבד, צריכים דבורים, דהיינו תפלות ובקשות, וצריכים להראות מעשה,…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: