׳אשרי העם יודעי תרועה׳
חירות ישראל, מעשה השופר והארת הנרות
יציאת ישראל מרשות אחרת - אחיזתם בשמו והיותם בני חורין
רַבִּי אַבָּא פָּתַח, ׳אַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְרוּעָה ה' בְּאוֹר פָּנֶיךְ יְהַלֵּכוּן׳ (תהלים פט, טז) - הַפָּסוּק הַזֶּה פֵּרְשׁוּהוּ, אֲבָל בּא רְאֵה, אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל שהקב"ה נָתַן לָהֶם תּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, וְלִמְּדָם דְּרָכָיו לְהִתְדַּבֵּק בּוֹ, וְלִשְׁמֹר מִצְווֹת הַתּוֹרְה לִזְכּוֹת בָּהֶן לָעוֹלָם הַבָּא, וְקֵרְבָם בְּשָׁעָה שֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם, שֶׁהֲרֵי אָז הוֹצִיאָם מֵרְשׁוּת אַחֶרֶת, וְהֶעֱלָם לְהֵאָחֵז בִּשְׁמוֹ, וְאָז נִקְרְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּנֵי חוֹרִין מֵהַכֹּל, שֶׁלֹּא יָשְׁבוּ תַּחַת רָשׁוּת אַחֶרֶת, וְהֶעֱלָם לְהֵאָחֵז בִּשְׁמוֹ, שֶׁעוֹלֶה עַל הַכֹּל, שֶׁשּׁוֹלֵט עַל עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים.
בלשון הזוהר
רִבִּי אַבָּא פָּתַח, ׳אַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְרוּעָה יהו"ה בְּאוֹר פָּנֶיךָ יְהַלֵּכוּן׳ (תהילים פט, טז) - הַאי קְרָא אוּקְמוּהָ, אֲבָל תָּא חֲזֵי, זַכָּאִין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל, דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָהַב לוֹן אוֹרַיְיתָא קַדִּישָׁא, וְאוֹלִיף לוֹן אָרְחוֹי, לְאִתְדַּבְּקָא בֵּיהּ, וּלְמֵיטַר פִּקּוּדֵי דְּאוֹרַיְיתָא, לְמִזְכֵּי בְּהוּ לְעָלְמָא דְּאָתֵי. וְקָרִיב לְהוּ בְּשַׁעֲתָא דְּנָפְקוּ מִמִּצְרָיִם, דְּהָא כְּדֵין אַפִּיק לוֹן מֵרְשׁוּתָא אַחֲרָא, וְסָלִיק לוֹן לְאִתְאַחֲדָא בִּשְׁמֵיהּ, וּכְדֵין אִקְרוּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּנֵי חוֹרִין מִכֹּלָּא, דְּלָא יָתְבוּ תְּחוֹת רְשׁוּתָא אַחֲרָא, וְסָלִיק לוֹן לְאַחֲדָא בִּשְׁמֵיהּ, דְּסָלִיק עַל כֹּלָּא, דְּשַׁלִּיט עַל עִלָּאִין וְתַתָּאִין.
׳בני בכרי ישראל׳ - הכאת הבכורות והתרת האסורים בידו
וּמִתּוֹךָ אַהֲבָתָם קָרָא לָהֶם ׳בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל׳ (שמות ז, כב), כְּדֻגְמָה (שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה) עֶלְיוֹנָה. (וְעַל זֶה) הָרַג (וְהָרַג) כָּל בְּכוֹר שֶׁלְּמַעְלָה וּמַטָּה, וְהִתִּיר קְשָׁרִים וַאֲסוּרִים שֶׁל עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים כְּדֵי לְהוֹצִיאָם, וַעֲשָׂאָם בְּנֵי חוֹרִין מֵהַכֹּל. וְעַל זֶה לֹא רָצָה הקב"ה לֹא מַלְאָךְ וְלֹא שָׂרָף, אֶלָּא רַק הוּא. וְעוֹד, שֶׁהֲרֵי הוּא יָדַע לְהַבְחִין וְלָדַעַת הַכֹּל וּלְהַתִּיר אֲסוּרִים, וְאֵינָם בִּרְשׁוּת שָׁלִיחַ אַחֵר, אֶלָּא בְּיָדוֹ.
בלשון הזוהר
וּמִגּוֹ רְחִימוּתָא דִּלְהוֹן, קָרָא לוֹן ׳בְּנִי בְכוֹרִי יִשְׂרָאֵל׳ (שמות ד, כב), כְּגַוְונָא (דקדושה) עִלָּאָה (ועל דא). קָטַל (ס"א וקטל) כָּל בְּכוֹר דִּלְעֵילָּא וְתַתָּא, וְשָׁרָא קְטִירִין וְאֲסִּירִין דְּעִלָּאִין וְתַתָּאִין, בְּגִין לְאַפָּקָא לוֹן, וְעָבִיד לוֹן בְּנֵי חוֹרִין מִכֹּלָּא. וְעַל דָּא לָא בָּעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לָא מַלְאָךְ, וְלָא שָׂרָף, אֶלָּא אִיהוּ. וְעוֹד, דְּהָא אִיהוּ יָדַע לְאַבְחֲנָא וּלְמִנְדַּע כֹּלָּא, וּלְמִשְׁרֵי אֲסִירִין, וְלָאו אִינּוּן בִּרְשׁוּתָא דִּשְׁלִיחָא אַחֲרָא אֶלָּא בִּידֵיהּ.
שירת ישראל בליל הנקמה קודמת לשירת המלאכים - ורשם הדם
בֹּא רְאֵה, בְּאוֹתוֹ לַיְלָה שֶׁרָצָה הקב"ה לַהֲרֹג כָּל אוֹתָם בְּכוֹרוֹת כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, ׳בְּשָׁעָה שֶׁיָּרַד הַלַּיְלָה, בָּאוּ מְזַמְּרִים לְזַמֵּר לְפָנָיו׳. אָמַר לָהֶם, לֹא זְמַן הוּא, שֶׁהֲרֵי שִׁירָה אַחֶרֶת מְזַמְּרִים בָּנַי בָּאָ רֶץ. בְּשָׁעָה שֶׁנֶּחֱלַק הַלַּיְלָה הִתְעוֹרְרָה רוּחַ צָפוֹן, וְאָז עָשָׂה הקב"ה נְקָמוֹת, וְיִשְׂרָאֵל עוֹשִׂים שִׁירָה בְּקוֹל רָם, (וְיִשְׂרָאֵל מְזַמְּרִים וְאוֹמְרִים הַלֵּל בְּקוֹל רָם) וְאָז עֲשָׂאָם בְּנֵי חוֹרִין מֵהַכֹּל, וּמַלְאָכִים עֶלְיוֹנִים וְכָל מַרְכְּבוֹ תֵיהֶם הָיוּ מַקְשִׁיבִים לָהֶם לְקוֹלוֹת יִשְׂרָאֵל. אַחַר שֶׁנִּמּוֹלוּ, רָשְׁמוּ אֶת בָּתֵּיהֶם מֵאוֹתוֹ דָּם וּמִדַּם הַפֶּסַח בִּשְׁלֹשָׁה רִשּׁוּמִים: (שם יב) ׳עַל הַמַּשְׁקוֹף וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹּת׳.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, בְּהַהוּא לֵילְיָא דְּבָעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְקָטְלָא כָּל אִינּוּן בְּכוֹרֵי כְּמָה דְּאִתְּמַר, בְּשַׁעֲתָא דְּרָמַשׁ לֵילְיָא, אָתוּ מְזַמְּרִין לְזַמְּרָא קַמֵּיהּ, אָמַר לוֹן, לָאו עִידָּן הוּא דְּהָא שִׁירָתָא אַחֲרָא, מְזַמְּרִין בָּנַי בְּאַרְעָא. בְּשַׁעֲתָא דְּאִתְפְּלִיג לֵילְיָא, אִתְּעַר רוּחַ צָפוֹן, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כְּדֵין עֲבַד נוּקְמִין, וְיִשְׂרָאֵל עַבְדִּין שִׁירָתָא בְּקוֹל רָם, (ס"א וישראל מזמרין ואמרין הלילא בקול רם) וּכְדֵין עֲבַד לוֹן בְּנֵי חוֹרִין מִכֹּלָּא, וּמַלְאָכִין עִלָּאֵי, וְכָל מַשִׁרְיָין כֻּלְּהוּ, הֲווֹ צַיְיתִין לְהוֹן לְקַלֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל. בָּתַר דְּאִתְגְּזָרוּ, רְשִׁימוּ לְבָתֵּיהוֹן, מֵהַהוּא דָּמָא, וּמִדָּמָא דְּפִסְחָא, בִּתְלַת רְשִׁימִין: ׳עַל הַמַּשְׁקוֹף וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזוֹת׳ (שמות יב, כג).
רשם הדם שעל הפתח - ומקום המשחית בליל הפסח
מָה הַטַּעַם? הֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ, מִשּׁוּם שֶׁהוּא רֹשֶׁם קָדוֹשׁ, וְהַמַּשְׁחִית כְּשֶׁהוּא יוֹצֵא וְרוֹאֶה אוֹתוֹ דָם שֶׁהָיָה רָשׁוּם עַל אוֹתוֹ פֶּתַח, חָס עַל יִשְׂרָאֵל. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וּפָסַח ה' עַל הַפֶּתַח וְגוֹ'׳ (שמות יב, כג). כָּאן יֵשׁ לְהִסְתַּכֵּל, אִם הקב"ה בָּא וְהָרַג בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וְלֹא שָׁלִיחַ אַחֵר, רֹשֶׁם זֶה שֶׁעַל הַפֶּתַח לְשֵׁם מָה, וַהֲרֵי הַכֹּל גָּלוּי לְפָנָיו? וְעוֹד, מַה זֶּה ׳וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית׳? וְלֹא יַשְׁחִית צָרִיךְ לוֹ לִהְיוֹת!
בלשון הזוהר
מַאי טַעְמָא. הָא אוּקְמוּהָ בְּגִין דְּאִיהוּ רְשִׁימָא קַדִּישָׁא, וּמְחַבְּלָא כַּד אִיהוּ נָפִיק, וְחָמֵי הַהוּא דָּמָא דְּהֲוָה רָשִׁים עַל הַהוּא פִּתְחָא, חָיִיס עָלַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וּפָסַח יהו"ה עַל הַפֶּתַח וְגוֹ'׳ - הָכָא אִית לְאִסְתַּכְּלָא, אִי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָתֵי וְקָטִיל בְּאַרְעָא דְּמִצְרַיִם, וְלֹא שְׁלִיחַ אַחֲרָא, רְשִׁימָא דָּא דְּעַל פִּתְחָא לָמָּה, וְהָא כֹּלָּא גַּלֵי קַמֵּיהּ. וְתוּ, מַהוּ ׳וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית׳, וְלֹא יַשְׁחִית מִבָּעֵי לֵיהּ.
הוא ובית דינו - ולפיכך צריך מעשה נראה להנצל
אֶלָּא וַדַּאי כָּךְ זֶה, שֶׁכָּתוּב (שם) ׳וַה' הִכָּה כָל בְּכוֹר׳. וַה' - הוּא וּבֵית דִּינוֹ. וְאוֹתוֹ בֵּית דִּין כָּאן נִמְצָא. (מִכָּאן שֶׁבְּכָל) וּבַכֹּל צָרִיךְ לְהַרְאוֹת מַעֲשֶׂה כְּדֵי לְהִנָּצֵל, שֶׁהֲרֵי כְּגוֹן זֶה עַל הַמִּזְבֵּחַ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִמָּצֵא הַמַּשְׁחִית.
בלשון הזוהר
אֶלָּא וַדַּאי הָכִי הוּא, דִּכְתִּיב, ׳וַיהו"ה הִכָּה כָל בְּכוֹר׳ (שמות יב, כט). וַיהו"ה: הוּא וּבֵית דִּינוֹ. וְהַהוּא בֵּי דִּינָא הָכָא אִשְׁתְּכַח. (ס"א מכאן דבכלא) וּבְכֹלָּא בָּעֵי לְאַחֲזָאָה עוֹבָדָא, בְּגִין לְאִשְׁתְּזָבָא. דְּהָא כְּגַוְונָא דָּא עַל גַּבֵּי מַדְבְּחָא, בְּגִין דְּלָא אִשְׁתְּכַח מְחַבְּלָא.
מעשה השופר בראש השנה - קול המעורר שופר עליון
זֶה בְמַעֲשֶׂה, וּבִזְמַן שֶׁלֹּא צָרִיךְ אֶת זֶה, כְּמוֹ רֹאשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁהוּא יוֹם הַדִּין, וּבַעֲלֵי לָשׁוֹן הָרָע עוֹמְדִים עַל יִשְׂרָאֵל, צְרִיכִים דְּבָרִים, תְּפִלּוֹת וּבַקָּשׁוֹת, וּצְרִיכִים לְהַרְאוֹת מַעֲשֶׂה (בְּרוּחַ ונפש) כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר. וּבַמֶּה? בַּשּׁוֹפָר, (להראות שופר) לְעוֹרֵר שׁוֹפָר אַחֵר. וְאָנוּ מוֹצִיאִים בְּאוֹתוֹ קוֹל רַחֲמִים וְדִין כְּאֶחָד, הַכֹּל כָּרָאוּי. כְּמוֹ שֶׁלְּאוֹתוֹ שׁוֹפָר עֶלְיוֹן מוֹצִיא קוֹל שֶׁהוּא כְּלָל שֶׁל אֶחָד. וּלְעוֹרֵר רַחֲמִים אָנוּ הוֹלְכִים, וְלִשְׁבֹּר אֶת בַּעֲלֵי הַדִּין שֶׁלֹּא יִשְׁלְטוּ בַּיּוֹם הַזֶּה. וּכְשֶׁמִּתְעוֹרְרִים הָרַחֲמִים, כָּל הַמְּנוֹרוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת מְאִירוֹת מִצַּד זֶה וּמִצַּד זֶה, וְאָז ׳בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים׳ (משלי טז, טו).
בלשון הזוהר
הַאי בְּעוֹבָדָא, וּבְזִמְנָא דְּלָא אִצְטְרִיךְ הַאי, כְּגוֹן רֹאשׁ הַשָּׁנָה, דְּאִיהוּ יוֹמָא דְּדִינָא, וּמָארֵיהוֹן דְּלִישָׁנָא בִּישָׁא קַיְימִין עָלַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, בָּעֵינָן מִלִּין, צְלוֹתִין וּבָעוּתִין, וּבָעֵינָן לְאַחֲזָאָה עוֹבָדָא (ס"א ברוחא ונפשא) כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא. וְהָא אִתְּמַר, וּבְמָה. בַּשּׁוֹפָר, (לאחזאה שופר) לְאַתְּעָרָא שׁוֹפְרָא אַחֲרָא. וַאֲנָן מְפִיקִין בְּהַהוּא קָלָא, רַחֲמֵי וְדִינָא כַּחֲדָא, כֹּלָּא כַּדְקָא יָאוּת. כְּמָה דְּהַהוּא שׁוֹפָר עִלָּאָה, אַפִּיק קָלָא דְּאִיהוּ כְּלָלָא כַּחֲדָא. וּלְאַתְעֲרָא רַחֲמֵי קָאַזְלֵינָן, וּלְתַּבְּרָא מָארֵיהוֹן דְּדִינָא, דְּלָא יִשְׁלְטוּן בְּהַאי יוֹמָא. וְכַד רַחֲמֵי מִתְעָרִין, כֻּלְּהוּ בּוּצִינִין עִלָּאִין נַהֲרִין מֵהַאי גִּיסָא וּמֵהַאי גִּיסָא. כְּדֵין ׳בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים׳ (משלי טז, טו).
׳שמן וקטרת ישמח לב׳ - הדלקת הכהן מאירה מנורות עליונות
בֹּא רְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁהַכֹּהֵן (הַגָּדוֹל) מִתְכַּוֵּן לְהַדְלִיק נֵרוֹת לְמַטָּה וְהָיָה מַקְרִיב קְטֹרֶת בְּשָׂמִים, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָז מְנוֹרוֹת עֶלְיוֹנוֹת מְאִירוֹת, וְנִקְשָׁר הַכֹּל כְּאֶחָד, וְשִׂמְחָה וְחֶדְוָה נִמְצֵאת בְּכָל הָעוֹלָמוֹת. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳שֶׁמֶן וּקְטֹרֶת יְשַׂמַּח לֵב׳ (שם כז, ט) - וְעַל זֶה בְּהַעֲלֹתְךְ אֶת הַנֵּרֹת.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּכַהֲנָא (רבא) אִתְכְּוָון לְאַדְלְקָא בּוּצִינִין לְתַתָּא, וַהֲוָה קָרִיב קְטוֹרֶת בּוּסְמִין, בְּהַהוּא שַׁעֲתָא כְּדֵין בּוּצִינִין עִלָּאִין נַהֲרִין, וְאִתְקְטַר כֹּלָּא כַּחֲדָא, וְחִדוּ וְחֶדְוָותָא אִשְׁתְּכַח בְּכֻלְּהוּ עָלְמִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳שֶׁמֶן וּקְטוֹרֶת יְשַׂמַּח לֵב׳ (משלי כז, ט) - וְעַל דָּא בְּהַעֲלוֹתְךָ אֶת הַנֵּרוֹת.
׳ותנח התבה בחדש השביעי׳
סיפורי התורה ככלל, וכסא הדין בראש השנה
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.