ממלכת הזוהר › זוהר › בהעלותך › מאמר 17: ׳וביום הקים את המשכן׳ - הצדקה המוסיפה חיים ומרוממת את הקרן › פיסקה 4 (קנד ע"א)

הקמת המשכן במעשי בני אדם - ׳וצדקה תציל ממות׳

בהעלותך · ׳וביום הקים את המשכן׳ - הצדקה המוסיפה חיים ומרוממת את הקרן · מאמר 17 · פיסקה 4 · דף קנד ע"א

לשון הזוהר

רִבִּי אַבָּא אָמַר, בְּכָל זִמְנָא דְּמַשְׁכְּנָא אִתְּקַם בְּעוֹבָדֵיהוֹן דִּבְנֵי נָשָׁא, כְּדֵין הַהוּא יוֹמָא, יוֹמָא דְּחֶדְוָוה דְּכֹלָּא, וּמָשַׁח רְבוּת קַדִישָׁא אִתְרַק בְּהַנְהוּ בּוֹצִינִין, וְנַהֲרִין כֻּלְּהוּ. מַאן דְּגָרִים דָּא, גָּרִים לֵיהּ (בההוא עלמא דאתי) דְּיִשְׁתְּזִיב בְּהַאי עָלְמָא, וִיהֵא לֵיהּ חַיִּים בְּעָלְמָא דְּאָתֵי. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוְת׳ (משלי יא, ד) - וּכְתִיב ׳וְאֹרַח צַדִיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם׳ (משלי ד, יח).

תרגום

רַבִּי אַבָּא אָמַר, בְּכָל זְמַן שֶׁהַמִּשְׁכָּן מוּקָם בְּמַעֲשֵׂי בְּנֵי אָדָם, אָז אוֹתוֹ יוֹם, יוֹם שֶׁל שִׂמְחַת הַכֹּל, וְשֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ מִתְרוֹקֵן בְּאוֹתָם נֵרוֹת, וּמְאִירִים כֻּלָּם. מִי שֶׁגּוֹרֵם אֶת זֶה, גּוֹרֵם לוֹ (בְּאוֹתוֹ עוֹלָם הַבָּא) שֶׁיִּנָּצֵל בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְיִהְיוּ לוֹ חַיִּים בָּעוֹלָם הַבָּא. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת׳ (משלי יא, ד) - וְכָתוּב ׳וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם׳ (שם ד, יח).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: רבי אבא אמר, בכל זמנא דמשכנא אתקם בעובדיהון דבני נשא, כדין ההוא יומא, יומא דחדווה דכלא, ומשח רבות קדישא אתרק בהנהו בוצינין, ונהרין כלהו. מאן דגרים דא, גרים ליה (בההוא עלמא דאתי) דישתזיב בהאי עלמא, ויהא ליה חיים בעלמא דאתי. הדא הוא דכתיב, ׳וצדקה תציל ממות׳ (משלי יא, ד) - וכתיב ׳וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום׳ (משלי ד, יח).

התרגום: רבי אבא אמר, בכל זמן שהמשכן מוקם במעשי בני אדם, אז אותו יום, יום של שמחת הכל, ושמן משחת קדש מתרוקן באותם נרות, ומאירים כלם. מי שגורם את זה, גורם לו (באותו עולם הבא) שינצל בעולם הזה, ויהיו לו חיים בעולם הבא. זהו שכתוב ׳וצדקה תציל ממות׳ (משלי יא, ד) - וכתוב ׳וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום׳ (שם ד, יח).

מן המפרשים

מקדש מלך: בהנהו בוצינין נ"ב כן נק' הנקבות בס' הזוהר עכ"ל. ור"ל שכתב הרב שהזכרים יונקים מאבא והנקבות מאימא. ולכך שפע אימא בהנהו בוצינין: גרים ליה בההוא עלמא דאתי. פירוש גורם לעצמו טוב' בעו"הב שהוא עולם הנצחי. ושמא תאמר בעולם הזה אין לו…

אור החמה: יכול פיזור בעלמא. כלומר יכול מה שאמר הכתוב יש מפזר פיזור בעלמא בא הכתוב השני ופירש פיזור שאמרתי היינו [בכ"י נתן] לאביונים: ומשח רבות. שפע החכמה וחדוה מצד הבינה. בוצינין ז' ספירות הבנין. מאן דגרים דא . במעשה מצותיו.

הסולם: רבי אבא אמר וכו' : רא"א, בכל זמן, שהמשכן הוקם, דהיינו שהמלכות מזדווגת עם ז"א. במעשה בני אדם, אז יום ההוא יום שמחת כל, ושמן משחת קדש הורק בנרות האלו, בספירות המלכות, וכולם מאירים. מי שגרם זה, גרם לעצמו שינצל בעולם הזה, ויהיה לו…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: