ממלכת הזוהר › זוהר › בהעלותך › מאמר 13: ׳ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו׳ - המטמא עצמו נדחה לפסח שני › פיסקה 6 (קנג ע"א)

הנוטל פסח בזמנו עולה ואינו יורד - ושלאחר זמנו יורד

בהעלותך · ׳ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו׳ - המטמא עצמו נדחה לפסח שני · מאמר 13 · פיסקה 6 · דף קנג ע"א

לשון הזוהר

אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, וַדַּאי כֹּלָּא נָטִיל אֲפִילּוּ בְּיַרְחָא תִּנְיָינָא, אֲבָל לָאו אִיהוּ כְּמַאן דְּנָטִיל לֵיהּ בְּזִמְנֵיהּ. מַאי טַעֲמָא. דָּא דְּנָטִיל פִּסְחָא בְּזִמְנֵיהּ, נָטִיל מִתַּתָּא לְעֵילָּא, וְלָא נָחִית, בְּגִין דְּמַעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ, וְלָא מוֹרִידִין. וְדָא דְּנָטִיל בָּתַר זִמְנֵיהּ, נָחִית מֵעֵילָּא לְתַתָּא. בְּגִין כָּךְ שַׁוְיָן בְּכֹלָּא, וְלָא שַׁוְיָן. דְּדָא סָלִיק וְלָא נָחִית, וְדָא נָחִית וְלָא סָלִיק. בְּגִין כַּךְ מַאן דִּמְקָרֵב פִּסְחָא בְּזִמְנֵיהּ, שְׁבָחָא יַתִיר אִית לֵיהּ. זַכָּאִין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל, דְּזַכָּאן בְּכֹלָּא, דְּזַכָּאן בְּאוֹרַיְיתָא, וְכָל מַאן דְּזָכֵי בְּאוֹרַיְיתָא, זָכֵי לֵיהּ בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא. זַכָּאִין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל, בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי.

תרגום

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, וַדַּאי הַכֹּל אֲפִלּוּ בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, אֲבָל אֵינוֹ כְּמִי שֶׁנּוֹטֵל בִּזְמַנּוֹ. מָה הַטַּעַם? זֶה שֶׁנּוֹטֵל פֶּסַח בִּזְמַנּוֹ, נוֹטֵל מִמַּטָּה לְמַעְלָה וְלֹא יוֹרֵד, מִשּׁוּם שֶׁמַּעֲלִים בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִים. וְזֶה שֶׁנּוֹטֵל אַחַר זְמַנּוֹ, יוֹרֵד מִמַּעְלָה לְמַטָּה. בִּגְלַל זֶה שָׁוִים בַּכֹּל, וְלֹא שָׁוִים. שֶׁזֶּה עוֹלֶה וְלֹא יוֹרֵד, וְזֶה יוֹרֵד וְלֹא עוֹלֶה. בִּגְלַל כָּךְ מִי שֶׁמַּקְרִיב פֶּסַח בִּזְמַנּוֹ, יֵשׁ לוֹ שֶׁבַח יוֹתֵר. אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל שֶׁזַּכָּאִים בַּכֹּל, שֶׁזַּכָּאִים בַּתּוֹרָה, וְכָל מִי שֶׁזּוֹכֶה בַתּוֹרָה, זוֹכֶה לוֹ בַּשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ. אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אמר רבי יהודה, ודאי כלא נטיל אפילו בירחא תניינא, אבל לאו איהו כמאן דנטיל ליה בזמניה. מאי טעמא. דא דנטיל פסחא בזמניה, נטיל מתתא לעילא, ולא נחית, בגין דמעלין בקדש, ולא מורידין. ודא דנטיל בתר זמניה, נחית מעילא לתתא. בגין כך שוין בכלא, ולא שוין. דדא סליק ולא נחית, ודא נחית ולא סליק. בגין כך מאן דמקרב פסחא בזמניה, שבחא יתיר אית ליה. זכאין אינון ישראל, דזכאן בכלא, דזכאן באורייתא, וכל מאן דזכי באורייתא, זכי ליה בשמא קדישא. זכאין אינון ישראל, בעלמא דין ובעלמא דאתי.

התרגום: אמר רבי יהודה, ודאי הכל אפלו בחדש השני, אבל אינו כמי שנוטל בזמנו. מה הטעם? זה שנוטל פסח בזמנו, נוטל ממטה למעלה ולא יורד, משום שמעלים בקדש ולא מורידים. וזה שנוטל אחר זמנו, יורד ממעלה למטה. בגלל זה שוים בכל, ולא שוים. שזה עולה ולא יורד, וזה יורד ולא עולה. בגלל כך מי שמקריב פסח בזמנו, יש לו שבח יותר. אשריהם ישראל שזכאים בכל, שזכאים בתורה, וכל מי שזוכה בתורה, זוכה לו בשם הקדוש. אשריהם ישראל בעולם הזה ובעולם הבא.

מן המפרשים

מקדש מלך: אבל כולא נטל אפי' בירחא תניינא: פי' שלא כדברי ת"ק שאמר שמי שעושה פסח בחדש השני אינו נוטל רק יסוד והתירוץ הוא שמי שעושה פסח בזמנו נטיל מתתא לעילא. ונ"ב שהוא קודם כניסת שום מוח כלל. אבל עכשו אחר פסח נכנסו כל בחי' המוחין קטנות…

אור החמה: ר' יהודה פליג עליה דר' יוסי בחדא ומודי ליה בחדא והיינו דקאמר ודאי לאו איהו כמאן דנטיל וכו' כמה דאמרת דבהא מודינא לך. אמנם במאי דאמרת שאינו אוחז בת"ת ובמלכות בהא פליגנא עלך. וזה שאמר אבל כלא נטיל אפילו בירחא וכו' בין בת"ת ובין…

אור יקר: נטיל מתתא לעילא עולה ממלכות לתפארת וכולל אותם בבחינת העליה ודרך הקדש יקרא לה מעלין.

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר