ממלכת הזוהר · לטעום מן הזוהרפיסקה 1 מתוך 8לשער המעיינים
גודל
רקע
גופן
התחלת מאמצע המאמר · לקריאה מתחילתו ↑
זוהר, פרשת בהעלותך · מאמר 13

׳ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו׳

זוהר ח"ג, פרשת בהעלותך, דף קנב.
כ-7 דקות קריאה
על מה המאמר

המטמא עצמו נדחה לפסח שני

׳ויעשו׳ - העושה מעשה כראוי למטה כאילו עשאו למעלה

וְיַעָשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַפָּסַח בְּמוֹעֲדוֹ׳וְיַעָשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַפָּסַח בְּמוֹעֲדוֹ׳ (במדבר ט, ב) - מַה זֶּהלשון וְיַעֲשׂוּ?שהיצ"ל ויקריבו או וישחטו אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, הֲרֵי נִתְבָּאֵר, כָּל מִי שֶׁמַּרְאֶה מַעֲשֶׂה לְמַטָּה כָּרָאוּי, כהלכותיו ובכוונותיו כְּאִלּוּ עֲשָׂאוֹ לְמַעְלָה, באצילות שֶׁהֲרֵי בִּגְלָלוֹ הִתְעוֹרֵר דָּבָר זֶה, כִּבְיָכוֹל,וע"י ההתעוררות מחמת מעשיו נחשב הדבר כְּאִלּוּ הוּא עֲשָׂאוֹ,בעולם העליון וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר. (זוהר בחוקותי קיג.) שענין 'עשייה' ענינו תיקון ושלמות הדבר

בלשון הזוהר

׳וְיַעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַפָּסַח בְּמוֹעֲדוֹ׳ (במדבר ט, ב-ג) מַאי וְיַעֲשׂוּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, הָא אִתְּמַר, כָּל מַאן דְּאַחְזֵי עוֹבָדָא לְתַתָּא כַּדְקָא יֵאוּת, כְּאִילּוּ עָבִיד לֵיהּ לְעֵילָּא. דְּהָא בְּגִינֵיהּ אִתְּעַר הַהוּא מִלָּה, כִּבְיָכוֹל, כְּאִילּוּ הוּא עָבִיד לֵיהּ, וְהָא אִתְּמַר.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳איש איש׳ שנכפל - הראוי לנשמה עליונה שפגם עצמו

אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה טָמֵא וְגוֹ'.׳אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה טָמֵא וְגוֹ'׳ (במדבר ט, י). ׳אִישׁ אִישׁ׳ - שְׁתֵּי פְעָמִים, לָמָּה? כפל הכתוב לשון 'איש' אֶלָּא אִישׁ שֶׁהוּא אִישׁ וְרָאוּי לְקַבֵּל נְשָׁמָה עֶלְיוֹנָה, וְהוּא פָּגַם עַצְמוֹ שֶׁלֹּא שׁוֹרָה עָלָיו שְׁכִינָה(הנשמה) ה (תְּחִלָּה) (נְשָׁמָה) עֶלְיוֹנָה. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁהוּא גָּרַםלזה במה ש וְהוּא טִמֵּא אֶת עַצְמוֹ. וְעַל זֶה ׳אִישׁ אִישׁ׳. אִישׁ שֶׁרָאוּיהיה לִהְיוֹתשתשרה בו הבחנה נוסף של קומת אִישׁ, מצד הנשמה העליונה וְהוּא מְטַמֵּא אֶת עַצְמוֹ שֶׁלֹּא תִשְׁרֶה עָלָיו קְדֻשָּׁה שֶׁל מַעְלָה.

בלשון הזוהר

׳אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה טָמֵא וְגוֹ'׳ (במדבר ט, י). ׳אִישׁ אִישׁ׳ תְּרֵי זִמְנֵי, אֲמַאי, אֶלָּא אִישׁ דְּהוּא אִישׁ, וְיִתְחֲזֵי לְקַבְּלָא נִשְׁמְתָא עִלָּאָה, וְהוּא פָּגִים גַּרְמֵיהּ. דְּלָא שַׁרְיָיא עֲלוֹי שְׁכִינְתָּא (ס"א שירותא) (ס"א נשמתא) עִלָּאָה. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דְּאִיהוּ גָּרִים, וְהוּא מְסָאֵב לֵיהּ לְגַרְמֵיהּ. וְעַל דָּא ׳אִישׁ אִישׁ׳. אִישׁ דְּיִתְחֲזֵי לְמֶהֱוִי אִישׁ, וְהוּא מְסָאֵב גַּרְמֵיהּ, דְּלָא יִשְׁרֵי עֲלוֹי קְדוּשָּׁה דִּלְעֵילָּא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳בדרך רחוקה׳ הנקוד - המטמא עצמו מטמאים אותו מלמעלה

אוֹ בְדֶרֶךְ רְחוֹקָה.׳אוֹ בְדֶרֶךְ רְחוֹקָה׳ (במדבר ט, י) - זֶהוּה' ד'רחוקה' אֶחָד מֵעֲשָׂרָהתיבות שֶׁהֵם נְקוּדִים בַּתּוֹרָה, מעל התיבה וְכֻלָּם בָּאִים לְהַרְאוֹתוללמד דָּבָר. פנימי, וכעת יבאר מַה זֶּה ׳בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה׳? מִשּׁוּם שֶׁאָדָם שֶׁהוּא מְטַמֵּא אֶת עַצְמוֹ, בחטאים ועוונות מְטַמְּאִים אוֹתוֹ מִלְמַעְלָה.ו כֵּיוָן שֶׁמְּטַמְּאִים אוֹתוֹ מִלְמַעְלָה, הֲרֵיהוּ ׳בְדֶרֶךְ רְחוֹקָה׳.[הס"א שהיא בדרך הרחוקה מקדושה], מֵאוֹתוֹ מָקוֹם וְדֶרֶךְ שֶׁזֶּרַע יִשְׂרָאֵל אֲחוּזִים בּוֹ, השכינה האחוזה בה' אחרונה של שם הוי"ה, הֲרֵי ׳בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה׳של הס"א אָחוּז, שֶׁהִתְרַחֵק(מלהתקרב) (מלהתקרב) לִקְרַב אֲלֵיכֶם וּלְהִתְקַשֵּׁר בּכֶם כְּמוֹ שֶׁאַתֶּם מִתְקַשְּׁרִים. להקב"ה. ולפ"ז דרך רחוקה נתרחק עוד יותר מאשר מי שנטמא קצת -מקדש מלך.

בלשון הזוהר

׳אוֹ בְדֶרֶךְ רְחוֹקָה׳ (במדבר ט, י) - דָּא אִיהוּ חַד מֵעַשְׂרָה דְּאִינּוּן נְקוּדִים בְּאוֹרַיְיתָא, וְכֻלְּהוּ אַתְיָין לְאַחֲזָאָה מִלָּה. מַאי ׳בְדֶרֶךְ רְחוֹקָה׳. בְּגִין דְּבַּר נָשׁ דְּאִיהוּ מַסְאִיב גַּרְמֵיהּ, מְסָאֲבִין לֵיהּ לְעֵילָּא. כֵּיוָן דִּמְסָאַבִין לֵיהּ לְעֵילָּא, הָא אִיהוּ ׳בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה׳. מֵהַהוּא אֲתָר וְאָרְחָא דְּזַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל אֲחִידָן בֵּיהּ, הָא ׳בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה׳ אָחִיד, דְּאִתְרְחַק (נ"א מלמקרב) לְמִקְרַב לְכוֹן, וּלְאִתְקַשְּׁרָא בְּכוֹן, כְּמָה דְּאַתּוּן מִתְקַשְּׁרִין.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳או׳ שבכתוב - עד שלא טמאוהו ולאחר שטמאוהו

אָמַר רַבִּי יִצְחָק,להקשות על דרשת רבי יוסי וַהֲרֵי כָּתוּב ׳כִּי יִהְיֶה טָמֵא לָנֶפֶשׁ אוֹ בְדֶרֶךְ רְחוֹקָה׳ (במדבר ט, י) - שֶׁנִּרְאֶה שְׁנֵי דְבָרִיםשבדרך רחוקה אין זה טומאה מִמַּשְׁמָע שֶׁכָּתוּב אוֹ. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, כָּאן הפעם הראשונה שהוזכר הוא עַד שֶׁלֹּא מְטַמְּאִים אוֹתוֹ, מלמעלה ועדיין לא נסתלקה הנשמה העליונה ממנו אבל כָּאן אַחַר שֶׁטִּמְּאוּ אוֹתוֹ. ונסתלקה הנשמה העליונה ממנו וּמַשְׁמָע מן הכתובים ש אֲפִלּוּ זֶה אוֹ זֶהקודם שנסתלקה הנשמה העליונה ממנו, מכל מקום לֹא תִשְׁרֶה עָלָיו קְדֻשָּׁה שֶׁלְּמַעְלָה,ועל כן וְלֹא יַעֲשׂוּה פֶסַח בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂים אוֹתוֹ. וְאִם תֹּאמַר, שעדיין אינו מפסיד מכך כלום ש הֲרֵי ׳בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי׳ עוֹשֶׂהאת הפסח אִם לֹא תִקֵּן עַצְמוֹוע"ז דוחה: - לֹא! אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁנִּטְהַר וְתִקֵּן עַצְמוֹ,רק אז הֲרֵי ׳הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי׳נועד עבורו כדי לַעֲשׂוֹת פֶּסַח. מִכָּאן,יש ללמוד כי כָּל אִישׁ שֶׁמְּטַהֵר עַצְמוֹ, מלמטה מצד מעשיו מְטַהֲרִים אוֹתוֹ. בתוספת רוח טהרה מלמעלה וכמו שאמרו חז"ל הבא ליטהר מסייעין אותו

בלשון הזוהר

אָמַר רִבִּי יִצְחָק, וְהָא כְּתִיב ׳כִּי יִהְיֶה טָמֵא לָנֶפֶשׁ אוֹ בְדֶרֶךְ רְחוֹקָה׳ (במדבר ט, י) - דְּאִתְחֲזֵי תְּרֵין מִלִּין. מַשְׁמַע דִּכְתִּיב אוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, כָּאן, עַד לָא מְסָאֲבִין לֵיהּ, כָּאן, בָּתַר דִּמְסָאַבִין לֵיהּ. וּמַשְׁמַע אֲפִילּוּ הַאי, אוֹ הַאי, לָא יִשְׁרֵי עֲלוֹי קְדוּשָּׁה דִּלְעֵילָּא, וְלָא יַעַבְדוּן פִּסְחָא בְּזִמְנָא דְּיִשְׂרָאֵל עָבְדִין לֵיהּ. וְאִי תֵּימָא, הָא בְּיַרְחָא תִּנְיָינָא עָבִיד אִי לָא מְתַקֵּן גַּרְמֵיהּ. לָא, אֶלָּא כֵּיוָן דְּמִתַדְּכֵי וּמְתַקֵּן גַּרְמֵיהּ, הָא יַרְחָא תִּנְיָינָא לְמֶעְבַּד פִּסְחָא. מִכָאן, כָּל בַּר נָשׁ דִּמְדָּכֵי גַּרְמֵיהּ, מְדָכָּאן לֵיהּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

נטילת הלבנה והשמש כאחד - ויסוד ׳אבן מאסו הבונים׳

שֶׁאִם תֹּאמַר שֶׁבְּדַרְגָּה עֶלְיוֹנָה יוֹתֵר עוֹמֵדמי שעושה את הפסח בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִימשום דחודש ניסן הוא בסוד המלכות שמונים בו למלכים, וחודש אייר מצד התפארת [רמ"ק] ע"ז משיב - לֹא כָּךְ! שֶׁהֲרֵי יִשְׂרָאֵל זֶרַע קֹדֶשׁ שֶׁעָשׂוּ פֶסַח בִּזְמַנּוֹ, לָקְחוּ אֶת הַלְּבָנָה וְאֶת הַשֶּׁמֶשׁ כְּאֶחָד, ובזה עשו יחוד של זו"נ והעלו מ"נ להנוקבא ונתייחדה עם הז"א וּמִי שֶׁלּוֹקֵחַ יְסוֹד דנוק' בַּתְּחִלָּהלהעלות לה מ"ן - לוֹקֵחַ הַבִּנְיָן. כי הייחוד נעשה על ידו מָה הַיְסוֹד? אַל תֹּאמַר שהבנין הזה נעשה ע"י שלוקח יסוד של ז"א שהוא יְסוֹד עֶלְיוֹן שֶׁל צַדִּיק הָעוֹלָם, אֶלָּא יְסוֹד שֶׁל אֶבֶן טוֹבָה, היינו מצד הנוק' כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִיםהבונים אלו הספירות חג"ת נה"י שמאסו באבן הזו העומדת כנגד מידת המלכות משום שרגליה יורדות מות, והיא הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה [ע"י המצות שבנ"י מקיימים] להיות בה השער לעלות ולידבק בז"א,׳ (תהלים קיח, כב) - וְזוֹהִי הָאֶבֶןהמלכות שֶׁשּׁוֹרֶה עָלֶיהָ מִי שֶׁשּׁוֹרֶה. הז"א בעת היחוד [אבל מי שלא עשה פסח ראשון לא יוכל לעלות דרך המלכות אליה, ולפיכך אחר שהיה 'בדרך רחוקה' צריך ליטהר אף במעשיו להיות ראוי שהשכינה תשרה עליו כדי להקריב פסח שני]

בלשון הזוהר

דְּאִי תֵּימָא דִּבְדַּרְגָּא עִלָּאָה יַתִיר קָאִים בְּיַרְחָא תִּנְיָינָא. לָאו הָכִי, דְּהָא יִשְׂרָאֵל זַרְעָא קַדִּישָׁא דְּעָבְדוּ פִּסְחָא בְּזִמְנֵיהּ, נַטְלוּ לֵיהּ לְסִיהֲרָא וּלְשִׁמְשָׁא כְּחָד. וּמַאן דְּנָטִיל יְסוֹדָא בְּקַדְמִיתָא, נָטִיל בִּנְיָינָא. מַאי יְסוֹדָא. לָא תֵּימָא יְסוֹדָא עִלָּאָה דְּצַדִּיקָא דְּעָלְמָא, אֶלָּא יְסוֹדָא דְּאֶבֶן טָבָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָה׳ (תהילים קיח, כב) - וְהַאי הוּא אֶבֶן דְּשָׁארִי עָלֵיהּ מַאן דְּשָׁארֵי.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

הנוטל פסח בזמנו עולה ואינו יורד - ושלאחר זמנו יורד

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, חלק על רבי יוסי וס"ל דאף בפסח שני זוכה לקיים הייחוד העליון, וכמו שיבאר וַדַּאי הַכֹּלאפשר לפעול היחוד העליון אֲפִלּוּ בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, בעשיית פסח שני אֲבָלעדיין אֵינוֹ כְּמִי שֶׁנּוֹטֵל הארות הזו"ן [מהנוק' ומהז"א] בִּזְמַנּוֹ. בעשיית הפסח הראשון מָה הַטַּעַם? זֶה שֶׁנּוֹטֵל פֶּסַח בִּזְמַנּוֹ, נוֹטֵל מִמַּטָּה ממדרגה שלמטה היא הנוק' למדרגה ש לְמַעְלָהלז"א משום כך גם וְלֹא יוֹרֵד, ממדרגת ז"א שאחוז בה אחר מעשה הקרבן מִשּׁוּם שֶׁמַּעֲלִים בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִים.אבל וְזֶה שֶׁנּוֹטֵלועושה הפסח שני אַחַר זְמַנּוֹ,הרי ש יוֹרֵדמדרגה של מצד הז"א מדרגה של מצד הנוק' מִמַּעְלָה לְמַטָּה. בִּגְלַל זֶהמי שעושה פסח ראשון ומי שעושה פסח שני שָׁוִים בַּכֹּל, מצד היותם מתקנים היחוד העליון, אך מאידך וְלֹא שָׁוִים. בסדרי קומתם שֶׁזֶּההעושה פסח ראשון עוֹלֶהלמדרגת ז"א וְלֹא יוֹרֵד, וְזֶההעושה פסח שני יוֹרֵדממדרגת ז"א לנוק' וְלֹא עוֹלֶה. בִּגְלַל כָּךְ מִי שֶׁמַּקְרִיב פֶּסַח בִּזְמַנּוֹ, יֵשׁ לוֹ שֶׁבַח יוֹתֵר. אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל שֶׁזַּכָּאִים בַּכֹּל, שֶׁזַּכָּאִים בַּתּוֹרָה, וְכָל מִי שֶׁזּוֹכֶה בַתּוֹרָה, זוֹכֶה לוֹלהיות דבוק בַּשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ. הוי"ה ב"ה, כי התורה הוא סוד ז"א שהוא סוד שם הוי"ה אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.

בלשון הזוהר

אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, וַדַּאי כֹּלָּא נָטִיל אֲפִילּוּ בְּיַרְחָא תִּנְיָינָא, אֲבָל לָאו אִיהוּ כְּמַאן דְּנָטִיל לֵיהּ בְּזִמְנֵיהּ. מַאי טַעֲמָא. דָּא דְּנָטִיל פִּסְחָא בְּזִמְנֵיהּ, נָטִיל מִתַּתָּא לְעֵילָּא, וְלָא נָחִית, בְּגִין דְּמַעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ, וְלָא מוֹרִידִין. וְדָא דְּנָטִיל בָּתַר זִמְנֵיהּ, נָחִית מֵעֵילָּא לְתַתָּא. בְּגִין כָּךְ שַׁוְיָן בְּכֹלָּא, וְלָא שַׁוְיָן. דְּדָא סָלִיק וְלָא נָחִית, וְדָא נָחִית וְלָא סָלִיק. בְּגִין כַּךְ מַאן דִּמְקָרֵב פִּסְחָא בְּזִמְנֵיהּ, שְׁבָחָא יַתִיר אִית לֵיהּ. זַכָּאִין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל, דְּזַכָּאן בְּכֹלָּא, דְּזַכָּאן בְּאוֹרַיְיתָא, וְכָל מַאן דְּזָכֵי בְּאוֹרַיְיתָא, זָכֵי לֵיהּ בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא. זַכָּאִין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל, בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

מצות פסח שני לנדחים - וזמן המהימנותא שולט בניסן

בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר וגו' יַעֲשׂוּ אֹתוֹ. מִצְוָה לַעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי עַל אֵלּוּ שֶׁלֹּא יָכְלוּלעשות פסח ראשון משום שהיו בדרך רחוקה אוֹמשום שֶׁנִּטְמְאוּ בְטֻמְאָה אַחֶרֶת.וכאן יש להקשות אִם סוֹד הַפֶּסַחהוא סוֹד[מלכות דאצילות] הַמְּהֵימְנוּתָא שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִכְנָסִים בָּהּ, ע"י הקרבת קרבן פסח [מעלים מ"ן ועולים במדרגות האצילות] הנהגתה שׁוֹלֵטת בְּנִיסָן,דווקא וְאָז הוּא זְמַן לְשִׂמְחָה, אֵיךְ יָכְלוּ אֵלֶּה שֶׁלֹּא יָכְלוּ אוֹ שֶׁנִּטְמְאוּ לַעֲשׂוֹת בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, שאז אין הנהגת המלכות שולטת בו שֶׁהֲרֵיכבר עָבַר הַזְּמַן?

בלשון הזוהר

רעיא מהימנא פִּקּוּדָא לְמֶעְבַּד פֶּסַח שֵׁנִי, עַל אִינּוּן דְּלָא יָכִילוּ, אוֹ דְּאִסְתְּאָבוּ בִּמְסָאֲבוּ אַחֲרָא. אִי רָזָא דְּפֶסַח, רָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא דְּיִשְׂרָאֵל עָאלִין בָּהּ, שַׁלְטָא בְּנִיסָן, וּכְדֵין אִיהוּ זִמְנָא לְחֶדְוָה, אֵיךְ יַכְלִין אִלֵּין דְּלָא יָכִילוּ, אוֹ דְּאִסְתְּאָבוּ, לְמֶעְבַּד בְּיַרְחָא תִּנְיָינָא, דְּהָא אַעְבָּר זִמְנָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

שלושים יום שהמטרוניתא בעטרותיה - והכרוז לבוא קודם נעילת השערים

אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל מצד הארת המלכות מִתְעַטֶּרֶת בְּעַטְרוֹתֶיהָשקיבלה מז"א בְּנִיסָן,העטרות אלו התיקונים שנבררים מתוך מצוות הפסח: הקרבתו בי"ד, ואכילתו בט"ו, ואח"כ אכילת מצות כל ז' ימי הפסח עד יום כ"א זמן קריעת הים לֹא מַעֲבִירָה כְתָרֶיהָ מוחין דג"ר וְעַטְרוֹתֶיהָ מִמֶּנָּה שְׁלֹשִׁים יוֹם. וְכָל אוֹתָם שְׁלֹשִׁים יוֹם מִיּוֹם שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִפֶּסַח, יוֹשֶׁבֶת הַמַּטְרוֹנִיתָא בְּעַטְרוֹתֶיהָ, וְכָל חֵילוֹתֶיהָ בְּחֶדְוָה. מִי שֶׁרוֹצֶה לִרְאוֹת אֶת הַמַּטְרוֹנִיתָא יוּכַל לִרְאוֹת. הַכָּרוֹז מַכְרִיז: כָּל מִי שֶׁלֹּא יָכוֹלהיה לִרְאוֹת אֶת הַמַּטְרוֹנִיתָא, יָבֹא וְיִרְאֶה עַד שֶׁלֹּא יִנָּעֲלוּ הַשְּׁעָרִים. אֵימָתַי הַכָּרוּז מַכְרִיז? ׳בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי׳ (דברי הימים ב ל, טו) - שֶׁהֲרֵי מִשָּׁם וְעַד שִׁבְעָה יָמִיםכנגד ז' ימי הפסח הַשְּׁעָרִים פְּתוּחִים. מִכָּאן וָהָלְאָה יִנָּעֲלוּ הַשְּׁעָרִים. וְעַל זֶה פֶּסַח שֵׁנִי. בדווקא בי"ד לחודש אייר ובכלל מצוה זו נכללו ג' מצוות מִצְוָה זוֹהראשונה היא - שְׁחִיטַת הַפֶּסַח בִּזְמַנּוֹ. וְאַחֲרָיוהמצווה השניה ב פֶּסַח רִאשׁוֹן וּפֶסַח שֵׁנִי לֶאֱכֹל אוֹתָם כְּמִשְׁפָּטָן. וכל פרטי הלכותיהם ואח"כ מצווה שלישית וּטְמֵאִים לִהְיוֹת נִדְחִים לְפֶסַח שֵׁנִי, שֶׁהִיא מִצְוָה שְׁלִישִׁית.וכאן קורא רעיא מהימנא לנשמות ה תַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים, שבאו לשמוע את גילוי הסודות, ללמדם שורש ועיקר בפנימיות קיום פרטי המצווה יֵשׁ בְּנֵי אָדָםשנשמותיהם מן ההיכלות [בסוד מטטרו"ן [הנק' חול ] כְּמוֹשהם בבחינת חֻלִּין שֶׁל טָהֳרָה מִצַּד מִיכָאֵל, שהוא בסוד החסד [מצד היותו כהן ] וּכְמוֹוכן יש שם בבחינת חֻלִּין שֶׁל הֶקְדֵּשׁ, [רוחין מהיכל שישי שהוא היכל הרצון] כְּגוֹן בְּשַׂר קֹדֶשׁ, וְהֵם מִצַּד גַּבְרִיאֵל.מצד הגבורה- [מצד לוי] כֹּהֵן וְלֵוִי. וְיֵשׁ בְּנֵי אָדָםשהם בבחינה גבוהה יותר מאלו שאינם כשאר ימי החולין אלא שֶׁהֵם כְּמוֹ יָמִים טוֹבִים, וְהֵםבבחינת קֹדֶשׁ קָדָשִׁים. ששורש נשמתם מהיכל קודש הקודשים בהיותם דבקים יותר במעלתם בהשכינה הקדושה [אלו נשמות שהם למעלה מכסא הכבוד שעל החיות ]

בלשון הזוהר

אֶלָּא כֵּיוָן דְּכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל מִתְעַטְרָא בְּעִטְרָהָא בְּנִיסָן, לָא אִתְעֲדִיאַת כִּתְרָהָא וְעִטְרָהָא מִנָּהּ תְּלָתִין יוֹמִין. וְכָל אִינּוּן ל' יוֹמִין מִן יוֹמָא דְּנַפְקוּ יִשְׂרָאֵל מִפֶּסַח יָתְבָא מַטְרוֹנִיתָא בְּעִטְרָהָא, וְכָל חֵילָאָה בְּחֶדְוָה. מַאן דְּבָעֵי לְמֵחֱמֵי לְמַטְרוֹנִיתָא, יָכִיל לְמֵחֱמֵי. כָּרוֹזָא כָּרִיז: כָּל מַאן דְּלָא יָכִיל לְמֵחֱמֵי מַטְרוֹנִיתָא, יֵיתֵי וְיֶחְמֵי עַד לָא יִנְעֲלוּן תַּרְעֵיה. אֵימָתַי כָּרוֹזָא כָּרִיז. ׳בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר׳ לְיַרְחָא תִּנְיָינָא, דְּהָא מִתַּמָּן עַד שִׁבְעָה יוֹמִין, תַּרְעִין פְּתִיחָן. מִכָּאן וּלְהָלְאָה יִנְעֲלוּן תַּרְעֵי. וְעַל דָּא פֶּסַח שֵׁנִי. (ע"כ) (פקודא דא לספור ספירת העומר צ"ז ע"א) פִּקּוּדָא דָא - שְׁחִיטַת הַפֶּסַח בִּזְמַנּוֹ. וַאֲבַּתְרֵיהּ פֶּסַח רִאשׁוֹן וּפֶסַח שֵׁנִי לֶאֱכוֹל אוֹתָן כְּמִשְׁפָּטָן. וּטְמֵאִים לִהְיוֹת נִדְחִים לְפֶסַח שֵׁנִי, דְּאִיהוּ פִּקּוּדָא תְּלִיתָאָה. תָּנָאִין וַאֲמוֹרָאִין, אִית בְּנֵי נָשָׁא כְּחוּלִין דְּטָהֲרָה, מִסִּטְרָא דְּמִיכָאֵל. וּכְחוּלִין דְּהֶקְדֵשׁ, כְּגוֹן בְּשַׂר קֹדֶשׁ, וְאִינּוּן מִסִּטְרָא דְּגַבְרִיאֵל. כֹּהֵן וְלֵוִי. וְאִית בְּנֵי נָשָׁא דְּאִינּוּן כְּיוֹמִין טָבִין, וְאִינּוּן קֹדֶשׁ קֳדָשִׁים.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו
המאמר הבא

פסח ראשון ופסח שני

דרכי טהרת הנשמה באש ובמים

להמשיך לקרוא

הודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.

להצטרף לקבוצת הזוהר היומי

המייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.