פסח ראשון ופסח שני
דרכי טהרת הנשמה באש ובמים
פסח ראשון מימין ופסח שני משמאל - והנדחים באש הגבורה
שְׁכִינָה הִיא פֶּסַח רִאשׁוֹן מִיָּמִין, כשמקבלת המוחין מימין שהוא בסוד חכמה וּפֶסַח שֵׁנִיכשמקבלת המוחין מִשְּׂמֹאל. בהארת בינה פֶּסַח רִאשׁוֹן מִיָּמִין, שֶׁשָּׁם חָכְמָ"ה. פֶּסַח שֵׁנִי מִשְּׂמֹאל, שֶׁשָּׁם בִּינָה. וּמִשּׁוּם שֶׁבִּגְבוּרָה עוֹבְרִיםומתבערים כָּלשורשי הקליפות שהם הָאִשִּׁים הַנָּכְרִיִּים, שֶׁהֵם כְּקַשׁ וְתֶבֶן לְגַבֵּי אֵשׁ שֶׁל גְּבוּרָה,כי אין ביעור חמץ אלא שריפה ומשום כך הַטְּמֵאִים נִדְחִים לְפֶסַח שֵׁנִי.שהוא בחי' אש של קדושה מהארת בינה לפיכך יש בכוחו לשרוף ה' שורשי דרגות של הטומאה
בלשון הזוהר
שְׁכִינְתָּא אִיהִי פֶּסַח רִאשׁוֹן, מִימִינָא. וּפֶסַח שֵׁנִי, מִשְּׂמָאלָא. פֶּסַח רִאשׁוֹן מִימִינָא, דְּתַמָּן חָכְמָ"ה. פֶּסַח שֵׁנִי מִשְּׂמָאלָא, דְּתַמָּן בִּינָה. וּבְגִין דְּבִגְבוּרָה מִתְעַבְּרִין כָּל אֶשִּׁין נוּכְרָאִין, דְּאִינּוּן כְּקַּשׁ וְתֶבֶן לְגַבֵּי אֵשׁ דִּגְבוּרָה, טְמֵאִים נִדְחִים לְפֶסַח שֵׁנִי.
אש הגבורה שורפת כל טומאה - והנשמה מתלבנת בה
וְכָל טֻמְאָה נִדָּה, וּמְצֹרָע, וְזָב וְזָבָה וְיוֹלֶדֶת, בְּאֵשׁ הַגְּבוּרָה הוּא שׂוֹרֵף. בהיותו שורש לה' גבורות ע"כ ע"י האש ממתק הדינים בשורשם וכיון שֶׁהַנְּשָׁמָה הִיא כְּלִי שֶׁל בהיותה מחזקת כביכול אור ה' בתוכה הקב"ה, וְהוּאאורו העליון לֹא שׁוֹרֶה בָּהּ עַד שֶׁמִּתְלַבֶּנֶת בְּאֵשׁ הַגְּבוּרָה, דקדושה שֶׁכָּתוּב (ירמיהכג) ׳הֲלֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה'׳ - וּבְאֵשׁ זוֹ,דרשו חז"ל (בסוכה נב:) אם פגע בך מנוול זה מושכהו לבית המדרש אִםשורש קליפה שלו בסוד בַּרְזֶל הוּא - מִתְפּוֹצֵץ, וְאִםשורש קליפה שלו אֶבֶן הוּא - נִמּוֹחַ.
בלשון הזוהר
וְכָל טוּמְאָה נִדָּה, וּמְצּוֹרָע, וְזָב וְזָבָה וְיוֹלֶדֶת, בְּאֶשָּׁא דִּגְבוּרָה אִיהוּ שׂוֹרֵף. דְּנִשְׁמְתָא אִיהוּ מָאנָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְאִיהוּ לָא שָׁרֵי בָּהּ, עַד דְּאִתְלַבְּנַת בְּאֶשָּׁא דִּגְבוּרָה, דִּכְתִּיב, ׳הֲלֹא כֹה דְּבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם יהו"ה׳ (ירמיהו כג, כט) - וּבְהַאי אֶשָּׁא, אִם בַּרְזְל הוּא מִתְפּוֹצֵּץ, וְאִם אֶבֶן הוּא נִמוֹחַ.
מים שבימין - תורה שבכתב המטהרת מצורע וטמא מת
אמנם אחר שמתבערים הקליפות ע"י בחי' האש, צריך הטמא טהרה במקוה שהוא מצד הארת התפארתוּבְיָמִין, שֶׁשָּׁם תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, שֶׁהִיא מַיִם - ׳וְטָהֳרָה מִמְּקוֹר דָּמֶיהָ׳ וכפי שאין האשה מתייחדת עם בעלה אלא רק אחר שטהרה ממקור דמיה והיינו הבדלתה מן החיצונים, כך בתוה"ק הטהרה היא תנאי הקודם לייחוד, ועי"ז מוסיף טהרה על טהרתו (ויקרא יב, ז), וְנִטְהָר בָּהּ מְצֹרָע, וּטְמֵא מֵת, וְזָב, וְטָמֵא בְּכָל מִינֵי שֶׁרֶץ - זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶםבאיתערותא דלעילא מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם וְגוֹ'׳ (יחזקאל לו, כה) '.
בלשון הזוהר
וּבִימִינָא (נ"א ובמיא) דְּתַמָּן תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, דְּאִיהִי מַיִם - ׳וְטָהֲרָה מִמְּקוֹר דָּמֶיהָ׳ (ויקרא יב, ז), וְאִתְדַּכֵּי בָּהּ מְצּוֹרָע, וְטָמֵא מֵת, וְזָב וְטָמֵא בְּכָל מִינֵי שֶׁרֶץ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם וְגוֹ'׳ (יחזקאל לג, כה).
טהרת הנשמות כטבילת כלים - צוננים לצדיקים וחמין לרשעים
ואח"כ בא בחי' השלישית שהוא בסוד התפארת בחי' קודש הקודשים והוא הכלי שהוא סוד הנשמה שעליה שורה השכינה הקדושה בָּעַמּוּד הָאֶמְצָעִי כְּלִי בסוד הנשמה שהיא כלי לאורו יתברך ונקראת 'כלה' מִתְיַחֶדֶת בְּבַעְלָהּ, בסוד ז"א שֶׁהִיא אִשָּׁה, אַחַר שֶׁמִּתְקַדֶּשֶׁת בִּשְׂמֹאלבאש הגבורה להעביר הקליפה מעליה, אח"כ וְנִטְהֶרֶת בְּמֵי מִקְוֶה בְּיָמִין, ואז מתייחדת עם בעלה [שזהו סוד התפארת ביחוד חו"ג בסוד זו"נ] ובזה תבין פנימיות ההלכות שאמרו חז"ל בהלכות הפסח וְאוֹמְרִים(פסחים ל:) עַל כְּלֵי פֶסַח: כֵּלִים שֶׁנִּשְׁתַּמְּשׁוּ בָהֶםחמץ בְּצוֹנֵן, מַטְבִּילָם בְּצוֹנֵן וְהֵם טְהוֹרִים. ואוכל בהם מצה ופנימיות הענין אוֹתָן נְשָׁמוֹת שֶׁהֵן מִצַּד הָרַחֲמִים, בצד ימין וְהֵן רַחֲמָנִים, בַּעֲלֵי חֵן וָחֶסֶד, ואין בהם שום קליפה לֹא צְרִיכִים לְהִטָּהֵר בְּמַיִם פּוֹשְׁרִים כְּבֵינוֹנִיִּים. כָּל שֶׁכֵּןשאינם צריכים ליטהר בְּחַמֵּי חַמִּים, כדין הגעלה ברותחין שֶׁבָּהֶם נִטְהָרִים רְשָׁעִים גְּמוּרִיםלפי שֶׁמְּחַמְּמִים עַצְמָם בְּאֵשׁ יֵצֶר הָרָע, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר ׳כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ׳ תעבירו באש (במדבר לא, כג), בִּגְלַל שֶׁזֻּהַמְתָּם רַבָּה ואינה יוצאת ע"י חום המים לבד, אלא ע"י חום האש שהוא משורש דינים וגבורות - אֲבָל צַדִּיקִים גְּמוּרִיםשהם בסוד התורה בְּצוֹנֵן, שנמשלה למים צוננים מים קרים על נפש עיפה כך דברי תורה משיבים נפשו של אדם שֶׁעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר, כָּל הַמֵּשִׂים רֶוַח בֵּין הַדְּבֵקִיםבין תיבות קר"ש מְצַנְּנִין לוֹ גֵּיהִנֹּם. וכאן מבאר פנימיות הענין מדוע מקבל דווקא שכר זה, ומבאר: לפי שהמשים רוח בין הדבקים היינו שלא נתן מקום להקליפות לידבק בנשמתו- אין צריך כלל לאש של מידת הגבורה
בלשון הזוהר
בְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָּעִיתָא מָאנָא אִתְיַחֲדַת בְּבַעְלָהּ, דְּאִיהִי אִתְּתָא, בָּתַר דְּאִתְקַדְּשַׁת בִּשְׂמָאלָא, וְאִתְדַכְּאַת בְּמֵי מִקְוֵה בִּימִינָא, וְאוֹמְרִים עַל מָאנֵי דְּפִסְחָא: כֵּלִים שֶׁנִּשְׁתַּמְּשׁוּ בָּהֶן בְּצּוֹנֵן, מַטְבִּילָן בְּצּוֹנֵן, וְהֵן טְהוֹרִים. אִינּוּן נִשְׁמָתִין דְּאִינּוּן מִסִּטְרָא דְּרַחֲמֵי, וְאִינּוּן רַחֲמָנִים, מָארֵי חִנָּא וְחִסְדָּא, לָא צְּרִיכִין לְאַדְכְּאָה בְּמַיִם פּוֹשְׁרִים כַּבֵּינוֹנִיִּים. כָּל שֶׁכֵּן בְּחַמֵּי חַמִּין, דִּבְהוֹן מִתְדָּכִין רְשָׁעִים גְּמוּרִים, דִּמְחַמְּמִין גַּרְמַיְיהוּ בְּאֶשָּׁא דְיִצֶּר הָרָע. וְעָלַיְיהוּ אִתְּמַר, ׳כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ׳. בְּגִין דְּזוּהֲמָא דִּלְהוֹן נְפִישָׁא - אֲבָל צַּדִיקִים גְּמוּרִים בְּצּוֹנֵן, דְּעָלַיְיהוּ אִתְּמַר, כָּל הַמֵּשִׂים רֶיוַח בֵּין הַדְּבֵקִים, מְצַּנְּנִים לֵיהּ גֵּיהִנָּם.
נשמות חמריות ככלי חרס - שבירתן טהרתן, ואור התורה מטהר
וְאִם נְשָׁמוֹת חָמְרִיּוֹת, שעדיין הן גשמיות בעוה"ז, שֶׁהֵם כִּכְלֵי חֶרֶס - שְׁבִירָתָןשבירת ליבם זוֹהִי טָהֳרָתָן,כמבואר בכלים פ"ב מ"א כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַרעל קדרות בפסח שישברו כרב ׳נִשְׁבָּרוּ, נִטְהָרוּ׳.ושבירתן זו טהרתן בסוד התשובה וההכנעה על החטאות, העוונות והפשעים עם הוידוי, וְסוֹד הַדָּבָר - ׳זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה וְגוֹ לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה, ובזה השווה הכתוב שבירת הלב לקרבן המטהר את האדם'׳ (תהלים נא, יט) '. אֲבָל אוֹתָם שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָבשנמשלה למים [בסוד ז"א] וּבַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, שנמשל לאש [בסוד הגבורות] שֶׁהֵם אֵשׁ וּמַיִם, וְאוֹתָם שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בְּסוֹדוֹת הַתּוֹרָה, שֶׁהִיא אוֹר, שֶׁכָּתוּב בָּהּ ׳וְתוֹרָה אוֹר׳ (משלי ו, כג), הֵם נִטְהָרִים בָּהּ. ואינם צריכים לטהרת הגיהנם ולא לשבירת הלב
בלשון הזוהר
וְאִי נִשְׁמָתִין חָמְרִיִּים, דְּאִינּוּן כְּמָאנֵי חֶרֶס - שְׁבִירָתָן זוֹ הִיא טַהֲרָתָן, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר נִשְׁבָּרוּ, נִטְהָרוּ. וְרָזָא דְּמִלָּה - ׳זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה וְגוֹ'׳ (תהילים נא, יט). אֲבָל אִינּוּן דְּמִשְׁתַּדְּלִין בְּאוֹרַיְיתָא דְּבִכְתָב וּבְאוֹרַיְיתָא דְבְּעַל פֶּה, דְּאִינּוּן אֵשׁ וּמַיִם, וְאִינּוּן דְּמִשְׁתַּדְּלִין בְּרָזֵי דְּאוֹרַיְיתָא, דְּאִיהוּ אוֹר, דִּכְתִּיב בָּהּ, ׳וְתוֹרָה אוֹר׳ (משלי ו, כג), בְּאוֹרַיְיתָא אִינּוּן מִתְדַּכִין בָּה.
׳תם עוונך בת ציון׳
מרירות הגלות הנמתקת בסודות התורה
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.