ממלכת הזוהר › זוהר › בא › מאמר 6: ׳את הכל ראיתי בימי הבלי׳ - סוד ההבל בגזירת צדיק ורשע › פיסקה 9 (לט ע"א)

הבל וקול - ירושת שם הבל בן אדם הראשון

בא · ׳את הכל ראיתי בימי הבלי׳ - סוד ההבל בגזירת צדיק ורשע · מאמר 6 · פיסקה 9 · דף לט ע"א

לשון הזוהר

וְתָּא חֲזֵי, הוּא הֶבֶל, הוּא קָלָא. מַה בֵּין הַאי לְהַאי. הֶבֶל (הוא קלא) קָאִים בְּחֵילָא, לְמֵיפַק קָלָא. קָלָא מַמָּשׁ קָאִים בְּקִיּוֹמֵהּ (דלא) לְאַפָּקָא (אחרא) מִלָּה. וְהַהוּא הֶבֶל דְּהֲוָה אַחַסַנְתֵּיהּ דַּאֲבוֹי קַרְיֵיהּ הֶבֶל, וּמִנֵּיהּ חָזָא כָּל מַה דְּחָזָא. וְאַף עַל גַּב דְּסִיּוּעִין סַגִּיאִין מֵעֵילָּא אַחֲרָנִין הֲווֹ לֵיהּ, וּלְאִשְׁתְּמוֹדְעָא מִלָּה, אָמַר בִּימֵי הֶבְלִי. דְּמִלָּה דָּא מִתַּמָּן אָתָא.

תרגום

וּבֹא רְאֵה, הוּא הֶבֶל, הוּא קוֹל. מַה בֵּין זֶה לָזֶה? הֶבֶל (הוּא קוֹל) עוֹמֵד בְּכֹחַ לְהוֹצִיא קוֹל. קוֹל מַמָּשׁ עוֹמֵד בְּקִיּוּמוֹ (שֶׁלֹּא) לְהוֹצִיא דָבָר (אַחֵר), וְאוֹתוֹ הֶבֶל שֶׁהָיָה יְרֻשַּׁת אָבִיו קְרָאוֹ הֶבֶל, וּמִמֶּנּוּ רָאָה כָּל מַה שֶּׁרָאָה. וְאַף עַל גַּב שֶׁסִּיּוּעִים רַבִּים מִלְמַעְלָה, אֲחֵרִים הָיוּ לוֹ, וּלְהוֹדִיעַ הַדָּבָר אָמַר בִּימֵי הֶבְלִי. שֶׁדָּבָר זֶה בָּא מִשָּׁם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ותא חזי, הוא הבל, הוא קלא. מה בין האי להאי. הבל (הוא קלא) קאים בחילא, למיפק קלא. קלא ממש קאים בקיומה (דלא) לאפקא (אחרא) מלה. וההוא הבל דהוה אחסנתיה דאבוי קרייה הבל, ומניה חזא כל מה דחזא. ואף על גב דסיועין סגיאין מעילא אחרנין הוו ליה, ולאשתמודעא מלה, אמר בימי הבלי. דמלה דא מתמן אתא.

התרגום: ובא ראה, הוא הבל, הוא קול. מה בין זה לזה? הבל (הוא קול) עומד בכח להוציא קול. קול ממש עומד בקיומו (שלא) להוציא דבר (אחר), ואותו הבל שהיה ירשת אביו קראו הבל, וממנו ראה כל מה שראה. ואף על גב שסיועים רבים מלמעלה, אחרים היו לו, ולהודיע הדבר אמר בימי הבלי. שדבר זה בא משם.

מן המפרשים

מקדש מלך: וההוא הבל דהוה אחסנתיה דאבוי נ"ב זה תבין ממ"ש מורי ז"ל ענין הפרש נבואה ורה"ק דוד הוא ראשון לכל בעלי רה"ק והוא מבחינת הבל. אך נבואה קול ודבור וזהו הפרש בין נבואה לרה"ק:

אור החמה: וההוא הבל דהוה אחסנתיה דאבוי וגומר זה תבין במה שקבלתי ממורי ז"ל ענין הפרש נבואה ורוח הקדש ואיך דוד ראשון לכל בעלי רוח הקדש והוא מבחי' הבל אך נבואה מבחינת קול ודבור וזהו הפרש בין רוח הקדש לנבואה וע"ש היטב עכ"ל:

מהרח"ו: וההוא הבל דהוה אחסנתיה דאבוי וההוא הבל דהוה אחסנתיה דאבוי וגו'. זה תבין במה שקבלתי ממורי ז"ל (שער רוה"ק א:) ענין הפרש נבואה ורוח הקדש, ואיך דוד ראשון לכל בעלי רוח הקדש והוא מבחינת 'הבל', אך נבואה מבחינת קול ודבור, וזהו הפרש…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר