׳את הכל ראיתי בימי הבלי׳
סוד ההבל בגזירת צדיק ורשע
׳את הכל ראיתי בימי הבלי׳ - שני עניינים ברמזי שלמה
פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, בּא רְאֵה, כָּתוּב ׳אֶת הַכֹּל רָאִיתִי בִּימֵי הֶבְלֵי יֵשׁ צַדִּיק אֹבֵד בְּצִדְקוֹ וְיֵשׁ רָשָׁע מַאֲרִיךְ בְּרָעָתוֹ׳ (קהלת ז, טו) - שְׁלֹמֹה שֶׁהָיְתָה חָכְמָתוֹ יְתֵרָה (נ"א: יְקָרָה) עַל הַכֹּל, מַה הוּא אָמַר בַּפָּסוּק הַזֶּה? אֶלָּא שְׁלֹמֹה רָמַז רֶמֶז שֶׁל חָכְמָה. שֶׁהֲרֵי רָאִינוּ שֶׁדַּרְכֵי הקב"ה אֵינָם כָּךְ, שֶׁהֲרֵי כָּתוּב ׳וְלָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו׳ (ירמיהו יז, י). אֶלָּא שְׁנֵי עִנְיָנִים הֵם שֶׁכָּאן רָמַז.
בלשון הזוהר
פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, תָּא חֲזֵי, כְּתִיב, ׳אֶת הַכֹּל רָאִיתִי בִּימֵי הֶבְלִי יֵשׁ צַדִּיק אוֹבֵד בְּצִדְקוֹ וְיֵשׁ רָשָׁע מַאֲרִיךְ בְּרָעָתוֹ׳ (קהלת ז, טו) - שְׁלֹמֹה דַּהֲוַת חָכְמְתָא יְתֵירָא (נ"א: יַקִּירָא) עַל כֹּלָּא, מַאי קָאָמַר בְּהַאי קְרָא. אֶלָּא, שְׁלֹמֹה רֶמֶז דְּחָכְמְתָא קָא רָמַז. דְּהָא חָזֵינָן אוֹרְחוֹי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּלָאו הָכִי, דְּהָא כְּתִיב, ׳וְלָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו וְכִּפְרִי מַעֲלָלָיו׳ (ירמיהו יז, י). אֶלָּא תְּרֵי עִנְיָינֵי נִינְהוּ, דְּקָא רָמַז הָכָא.
השגחת הקב"ה בעולם - הצדיק נתפס בחטא הרשעים סביבו
שֶׁשָּׁנִינוּ, כְּשֶׁעֵינֵי הקב"ה רוֹצִים לְהַשְׁגִּיחַ בָּעוֹלָם וּלְעַיֵּן בּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ס"א: ׳עֵינֵי ה׳ הֵמָּה מְשׁוֹטְטִים בְּכָל הָאָרֶץ׳ (זכריה ד י), וְכָתוּב ׳כִּי וְגוֹ׳) (דברי הימים ב טז ט) ׳כִּי יהו"ה עֵינָיו מְשׁוֹטְטוֹת בְּכָל הָאָרֶץ׳ - וְנִמְצָאִים רְשָׁעִים בָּעוֹלָם, אוֹתוֹ צַדִּיק שֶׁנִּמְצָא בַּדּוֹר נִתְפָּס בְּחֶטְאָם. וְלָרְשָׁעִים מַאֲרִיךְ הקב"ה רָגְזוֹ עִמָּהֶם עַד שֶׁיָּשׁוּבוּ. וְאִם לֹא - לֹא יִמָּצֵא מִי שֶׁיְּבַקֵּשׁ עֲלֵיהֶם רַחֲמִים. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳יֵשׁ צַדִּיק אֹבֵד בְּצִדְקוֹ׳ - מִשּׁוּם שֶׁאוֹתוֹ צַדִּיק הִסְתַּלֵּק מֵהָעוֹלָם.
בלשון הזוהר
דְּתָנֵינָן, כַּד עֵינוֹי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּעָאן לְאַשְׁגָּחָא בְּעָלְמָא, וּלְעַיְינָא בֵּיהּ, כְּמָה דִּכְתִּיב (ס"א: ׳עֵינֵי ה׳ הֵמָּה מְשׁוֹטְטוֹת בְּכָל הָאָרֶץ׳ (זכריה ד י), וּכְתִיב ׳כִּי וְגוֹ׳) (דברי הימים ב טז ט) ׳כִּי יהו"ה עֵינָיו מְשׁוֹטְטוֹת בְּכָל הָאָרֶץ׳ - וְאַשְׁכְּחָן חַיָּיבִין בְּעָלְמָא, הַהוּא צַדִּיקָא דְּאִשְׁתְּכַח בְּדָרָא, אִתְּפַס בְּחוֹבַיְיהוּ. וְחַיָּיבַיָּא מַאֲרִיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא רוּגְזֵיהּ עִמְּהוֹן עַד דִּיתוּבוּן. וְאִי לָאו, לָא יִשְׁתְּכַּח מַאן דְּיִתְבַּע רַחֲמֵי עֲלֵיהוֹן. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳יֵשׁ צַדִּיק אוֹבֵד בְּצִדְקוֹ׳ - מִשּׁוּם דְּהַהוּא זַכָּאָה, אִסְתַּלָּק מֵעָלְמָא.
מגורי אדם - לדור בין אנשי מעשה ולא בין רשעים
מִשּׁוּם כָּךְ שָׁנִינוּ, לְעוֹלָם אַל יָדוּר אָדָם אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁאַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה דָּרִים בְּתוֹכוֹ. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁאוֹי לָזֶה שֶׁמְּדוֹרוֹ בֵּין הָרְשָׁעִים, מִשּׁוּם שֶׁהוּא נִתְפָּס בַּחֲטָאֵיהֶם, וְאִם דִּיּוּרוֹ בֵּין צַדִּיקִים, מֵיטִיבִים לוֹ בִּגְלָלָם.
בלשון הזוהר
בְּגִינֵי כַּךְ תָּנֵינָן, לְעוֹלָם אַל יָדוּר אָדָם אֶלָּא בִּמְקוֹם שֶׁאַנְשֵׁי מַעֲשֵׂה דָּרִים בְּתוֹכוֹ. מַאי טַעֲמָא. מִשּׁוּם דְּוַוי לְהַאי דְּמָדוֹרֵיהּ בֵּין חַיָּיבַיָּא, דְּהוּא אִתְּפַס בְּחוֹבַיְיהוּ, וְאִי דִּיוֹרֵיהּ בֵּין זַכָּאִין, אוֹטִיבִין לֵיהּ בְּגִינֵיהוֹן.
מַעֲשֶׂה בְּרַב חִסְדָּא - זָכָה בְּטוֹבָה וּבְתוֹרָה כְּשֶׁעָבַר לְצִפּוֹרִי
שֶׁהֲרֵי רַב חַסְדָּא הָיָה דִיּוּרוֹ בָּרִאשׁוֹנָה בֵּין קַפּוּטְקָאִים, וְהַשָּׁעָה הָיְתָה דְּחוּקָה לוֹ וּמַחֲלוֹת רוֹדְפוֹת אַחֲרָיו. נָסַע וְשָׂם מְדוֹרוֹ בֵּין בַּעֲלֵי מָגִנִּים שֶׁל צִפּוֹרִי, וְעָלָה וְזָכָה לְכַמָּה טוֹבוֹת, לְכַמָּה עֹשֶׁר, לְכַמָּה תּוֹרָה, וְאָמַר: כָּל זֶה זָכִיתִי עַל שֶׁנִּכְנַסְתִּי בֵּין אוֹתָם שֶׁהקב"ה מַשְׁגִּיחַ לְהֵיטִיב לָהֶם.
בלשון הזוהר
דְּהָא רַב חַסְדָּא, הֲוָה דִּיוֹרֵיהּ בְּקַדְמִיתָא בֵּינֵי קַפּוּטְקָאֵי, וַהֲוָה דְּחִיקָא לֵיהּ שַׁעֲתָא, וּמַרְעִין רַדְפִין אֲבַתְרוֹי. נָטַל וְשַׁוֵּי מָדוֹרֵיהּ בֵּין מָארֵי תְּרִיסִין דְּצִפּוֹרִי, וְסָלִיק, וְזָכָה לְכַמָּה טָבִין, לְכַמָּה עוּתְרָא, לְכַמָּה אוֹרַיְיתָא, וְאָמַר: כָּל הַאי זָכֵינָא, עַל דְּעָאלִית בֵּין אִינּוּן דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַשְׁגַּח לְאוֹטָבָא לְהוּ.
קושיית חכמת שלמה - כיצד אמר ׳בימי הבלי׳
דָּבָר אַחֵר ׳אֶת הַכֹּל רָאִיתִי בִּימֵי הֶבְלִי׳ (קהלת ז, טו) - וְכִי שְׁלֹמֹה, שֶׁדְּרָגוֹת עֶלְיוֹנוֹת שֶׁל חָכְמָה הָיוּ בוֹ עַל כָּל בְּנֵי הַדּוֹר, שֶׁכָּתוּב ׳וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם׳ (מלכים א ה, יא). (וְהִשְׁתַּדְּלוּתוֹ בַּתּוֹרָה לַעֲשׂוֹת טוֹב וֶאֱמֶת) שֶׁכָּתוּב ׳וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא יהו"ה לְמֶלֶךְ׳ (דברי הימים א כט, כג) - אָמַר ׳בִּימֵי הֶבְלִי׳, וְכָתוּב ׳הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת׳ (קהלת א, ב)?
בלשון הזוהר
דָּבָר אַחֵר, ׳אֶת הַכֹּל רָאִיתִי בִּימֵי הֶבְלִי׳ (קהלת ז, טו) - וְכִי שְׁלֹמֹה, דְּדַרְגִּין עִלָּאִין דְּחָכְמְתָא הֲווֹ בֵּיהּ, עַל כָּל בְּנֵי דָּרָא, דִּכְתִּיב ׳וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם׳ (מלכים א ה, יא). (וְאִשְׁתַּדְּלוּתֵיהּ בְּאוֹרַיְיתָא לְמֶעְבַּד טִיבוּ וּקְשׁוֹט) דִּכְתִּיב, ׳וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא יהו"ה לְמֶלֶךְ׳ (דברי הימים א כט, כג) - אָמַר ׳בִּימֵי הֶבְלִי׳, וּכְתִיב, ׳הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת׳ (קהלת א, ב).
שבעת שמותיו של שלמה - קהלת כנגד כולם
וְשָׁנִינוּ, שֶׁבַע שֵׁמוֹת נִקְרָא: שְׁלֹמֹה, יְדִידְיָ"ה, אָגוּר, בֶּן יָקֶ"א, אִיתִיאֵ"ל, לְמוֹאֵל, קֹהֶלֶת. קֹהֶלֶת כְּנֶגֶד כֻּלָּם, וְכֻלָּם נִקְרָא כְּעֵין שֶׁל מַעְלָה. קֹהֶלֶת כִּנּוּס קָדוֹשׁ שֶׁל עֲשָׂרָה, מִשּׁוּם כָּךְ קָהָל אֵין פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה, וְקָהָל אֲפִלּוּ מֵאָה, וְקֹהֶלֶת כְּלָל שֶׁל הַכֹּל, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳קְהִלַּת יַעֲקֹב׳ (דברים לג, ד).
בלשון הזוהר
וְתָנָא, ז' שֵׁמוֹת נִקְרָא: שְׁלֹמֹה, יְדִידְיָ"ה, אָגוּר, בִּן יָקֶ"א, אִיתִיאֵ"ל, לְמוֹאֵל, קֹהֶלֶת. קֹהֶלֶת כְּנֶגֶד כֻּלָּם, וְכֻלָּם נִקְרָא כְּעֵין שֶׁל מַעְלָה. קֹהֶלֶת כְּנוּפְיָא קַדִּישָׁא דְּבֵי עֲשָׂרָה, בְּגִין כַּךְ קָהָל אֵין פָּחוּת מֵעֲשָׂרָה, וְקָהָל אֲפִילּוּ מֵאָה, וְקֹהֶלֶת כְּלָלָא דְּכֹלָּא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳קְהִלַת יַעֲקֹב׳ (דברים לג, ד).
שלושת ספרי שלמה - כנגד חסד דין ורחמים להשלמת החכמה
וְשָׁנִינוּ, שְׁמוֹתָיו נִקְרְאוּ עַל שֵׁם הַחָכְמָה, וּמִשּׁוּם כָּךְ עָשָׂה שְׁלֹשָׁה סְפָרִים: שִׁיר הַשִּׁירִים, קֹהֶלֶת, מִשְׁלֵי. וְכֻלָּם לְהַשְׁלִים הַחָכְמָה. שִׁיר הַשִּׁירִים כְּנֶגֶד חֶסֶד, קֹהֶלֶת כְּנֶגֶד דִּין, מִשְׁלֵי כְּנֶגֶד רַחֲמִים, כְּדֵי לְהַשְׁלִים אֶת הַחָכְמָה. וְהוּא עָשָׂה כָּל מַה שֶּׁעָשָׂה כְּדֵי לְהַרְאוֹת חָכְמָה, וּכְנֶגֶד דַּרְגָּה (נ"א: וּכְנֶגֶד סוֹד) עֶלְיוֹנָה, וְהוּא אָמַר בִּימֵי הֶבְלִי, הֲבֵל הֲבָלִים.
בלשון הזוהר
וְתָאנָא, שְׁמוֹתָיו עַל שֵׁם הַחָכְמָה אִתְקְרוּן, וּבְגִין כַּךְ ג' סִפְרִין עָבֵד: שִׁיר הַשִּׁירִים, קֹהֶלֶת, מִשְׁלֵי. וְכֻלְּהוּ לְאַשְׁלְמָא חָכְמְתָא. שִׁיר הַשִּׁירִים לָקֳבֵל דְּחֶסֶד, קֹהֶלֶת לָקֳבֵל דְּדִינָא, מִשְׁלֵי לָקֳבֵל דְּרַחֲמֵי, בְּגִין לְאַשְׁלְמָא חָכְמְתָא. וְהוּא עָבֵד כָּל מַה דְּעָבַד בְּגִין לְאַחֲזָאָה חָכְמְתָא, וְלָקֳבֵל דַּרְגָּא (נ"א: וּלְקָבֵל דְּרָזָא) עִלָּאָה, וְהוּא אָמַר בִּימֵי הֶבְלִי הֲבֵל הֲבָלִים.
סוד ההבל הנעשה קול - קיום העולם בהבל תינוקות
אֶלָּא, סוֹד שֶׁל הֶבֶל נִכְבָּד הוּא, וְהוּא הַהֶבֶל שֶׁיּוֹצֵא מֵהַפֶּה. וְסוֹד הַהֶבֶל שֶׁיּוֹצֵא מֵהַפֶּה נַעֲשֶׂה מִמֶּנּוּ קוֹל. וְשָׁנִינוּ, אֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם אֶלָּא בַּהֲבֵל פִּיהֶם שֶׁל תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן ׳שֶׁלֹּא חָטְאוּ׳. שֶׁלֹּא חָטְאוּ מַמָּשׁ. (וְקוֹל) וְהֶבֶל נַעֲשֶׂה בְּרוּחַ וּמַיִם, וְכָל מַה שֶּׁנַּעֲשֶׂה בָּעוֹלָם נַעֲשֶׂה בְּהֶבֶל. וְסוֹד (שֶׁל דָּבָר) שֶׁהֶבֶל זֶה שֶׁל תִּינוֹקוֹת נַעֲשֶׂה קוֹל, וּמִתְפַּשֵּׁט בָּעוֹלָם, וְהֵם שׁוֹמְרֵי הָעוֹלָם וְשׁוֹמְרֵי הָעִיר. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳אִם יהו"ה לֹא יִשְׁמָר עִיר וְגוֹ'׳ (תהלים קכז, א).
בלשון הזוהר
אֶלָּא, רָזָא דְּהֶבֶל יַקִּירָא הוּא, וְהוּא הֶבֶל דְּנָפִיק מִפּוּמָא. וְרָזָא דְּהֶבֶל דְּנָפִיק מִפּוּמָא, קָלָא אִתְעָבִיד מִנֵּיהּ. וְתָאנָא, אֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּים אֶלָּא בְּהֶבֶל פִּיהֶם שֶׁל תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן ׳שֶׁלֹּא חָטְאוּ׳. שֶׁלֹּא חָטְאוּ מַמָּשׁ. וְהֶבֶל אִתְעָבִיד בְּרוּחָא וּמַיָּא, וְכָל מַה דְּאִתְעָבִיד בְּעָלְמָא בְּהֶבֶל אִתְעָבִיד. וְרָזָא דְּהַאי הֶבֶל שֶׁל תִּינוֹקוֹת אִתְעָבִיד קָלָא, וְאִתְפָּשַּׁט בְּעָלְמָא, וְאִינּוּן נְטוּרֵי עָלְמָא, וּנְטוּרֵי קַרְתָּא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳אִם יהו"ה לֹא יִשְׁמָר עִיר וְגוֹ'׳ (תהילים קכז, א).
הבל וקול - ירושת שם הבל בן אדם הראשון
וּבֹא רְאֵה, הוּא הֶבֶל, הוּא קוֹל. מַה בֵּין זֶה לָזֶה? הֶבֶל (הוּא קוֹל) עוֹמֵד בְּכֹחַ לְהוֹצִיא קוֹל. קוֹל מַמָּשׁ עוֹמֵד בְּקִיּוּמוֹ (שֶׁלֹּא) לְהוֹצִיא דָבָר (אַחֵר). וְאוֹתוֹ הֶבֶל שֶׁהָיָה יְרֻשַּׁת אָבִיו קְרָאוֹ הֶבֶל, וּמִמֶּנּוּ רָאָה כָּל מַה שֶּׁרָאָה. וְאַף עַל גַּב שֶׁסִּיּוּעִים רַבִּים מִלְמַעְלָה, אֲחֵרִים הָיוּ לוֹ, וּלְהוֹדִיעַ הַדָּבָר אָמַר בִּימֵי הֶבְלִי. שֶׁדָּבָר זֶה בָּא מִשָּׁם.
בלשון הזוהר
וְתָּא חֲזֵי, הוּא הֶבֶל, הוּא קָלָא. מַה בֵּין הַאי לְהַאי. הֶבֶל (הוּא קָלָא) קָאִים בְּחֵילָא, לְמֵיפַק קָלָא. קָלָא מַמָּשׁ קָאִים בְּקִיּוֹמֵהּ (דְּלָא) לְאַפָּקָא (אַחֲרָא) מִלָּה. וְהַהוּא הֶבֶל דְּהֲוָה אַחַסַנְתֵּיהּ דַּאֲבוֹי קַרְיֵיהּ הֶבֶל, וּמִנֵּיהּ חָזָא כָּל מַה דְּחָזָא. וְאַף עַל גַּב דְּסִיּוּעִין סַגִּיאִין מֵעֵילָּא אַחֲרָנִין הֲווֹ לֵיהּ, וּלְאִשְׁתְּמוֹדְעָא מִלָּה, אָמַר בִּימֵי הֶבְלִי. דְּמִלָּה דָּא מִתַּמָּן אָתָא.
סוד ימי ההבל - תלות הדין והרחמים בשאיבת ההבל
וְסוֹד הַדָּבָר - הַכֹּל הָבֶל, ׳אֶת הַכֹּל רָאִיתִי בִּימֵי הֶבְלִי יֵשׁ צַדִּיק אֹבֵד בְּצִדְקוֹ׳ (קהלת ז, טו) - זֶהוּ סוֹד הַדָּבָר שֶׁגִּלָּה וּפִרְסֵם שֶׁהַכֹּל תָּלוּי בִּימֵי הֶבְלִי. כְּלוֹמַר, בִּזְמַן שֶׁהַהֶבֶל הַזֶּה יוֹנֵק מִן הַדִּין כְּדֵי לַעֲשׂוֹת דִּין, ׳צַדִּיק אֹבֵד בְּצִדְקוֹ׳. וּבִזְמַן שֶׁהַהֶבֶל הַזֶּה יוֹנֵק מֵרַחֲמִים, ׳רָשָׁע מַאֲרִיךְ בְּרָעָתוֹ׳. וּשְׁנֵיהֶם תְּלוּיִים בַּהֶבֶל הַזֶּה, וְלָכֵן כָּתוּב ׳בִּימֵי׳ וְלֹא כָתוּב ׳בְּיוֹם׳. וְהַכֹּל תָּלוּי בִּימֵי הֶבֶל זֶה. מִי שֶּׁנִּפְגָּשׁ בְּדִין - בְּדִין. וּמִי שֶׁנִּפְגָּשׁ בְּרַחֲמִים - בְּרַחֲמִים.
בלשון הזוהר
וְרָזָא דְּמִלָּה הַכֹּל, הָבֶל ׳אֶת הַכֹּל רָאִיתִי בִּימֵי הֶבְלִי, יֵשׁ צַדִּיק אוֹבֵד בְּצִדְקוֹ׳ (קהלת ז, טו), דָּא הוּא רָזָא דְּמִלָּה, דְּגַלֵּי וּפַרְסֵם, דְּכֹלָּא תַּלְיָא ׳בִּימֵי הֶבְלִי׳. כְּלוֹמַר, בְּזִמְנָא דְּהַאי הֶבֶל יַנְקָא מִן דִּינָא, בְּגִין לְמֶעְבַּד דִּינָא, ׳צַדִּיק אוֹבֵד בְּצִדְקוֹ׳. וּבְזִמְנָא דְּהַאי הֶבֶל יַנְקָא מֵרַחֲמֵי, ׳רָשָׁע מַאֲרִיךְ בְּרָעָתוֹ׳. וְתַרְוַויְיהוּ תַּלְיָין בְּהַאי הֶבֶל, וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב ׳בִּימֵי׳, וְלָא כְּתִיב ׳בְּיוֹם׳. וְכֹלָּא תַּלְיָין ׳בִּימֵי הֶבֶל׳ דָּא. מַאן דְּאַעְרַע בְּדִינָא, בְּדִינָא. מַאן דְּאַעְרַא בְּרַחֲמֵי, בְּרַחֲמֵי.
צדיק אובד ורשע מאריך - ממש כלשון הכתוב
וְאִם תֹּאמַר, ׳יֵשׁ צַדִּיק אֹבֵד׳ (קהלת ז, טו) - וְלֹא אָמַר אָבוּד - כָּךְ הוּא אוֹבֵד מַמָּשׁ, שֶׁאוֹתוֹ הַדִּין אוֹבֵד לַצַּדִּיק מֵהָעוֹלָם וּמֵהַדּוֹר. ׳וְיֵשׁ רָשָׁע מַאֲרִיךְ בְּרָעָתוֹ׳ - מַאֲרִיךְ מַמָּשׁ. שֶׁכְּשֶׁאוֹתוֹ הַדִּין (ס"א: הֶבֶל) יוֹנֵק מֵרַחֲמִים, עוֹשֶׂה רַחֲמִים לְאוֹתוֹ רָשָׁע וּמַאֲרִיךְ לוֹ.
בלשון הזוהר
וְאִי תֵּימָא ׳יֵשׁ צַדִּיק אוֹבֵד׳ (קהלת ז, טו) - וְלָא קָאָמַר אָבוּד - הָכִי הוּא אוֹבֵד מַמָּשׁ, דְּהַהוּא דִּינָא אוֹבֵד לַצַּדִּיק מֵעָלְמָא וּמִדָּרָא. ׳וְיֵשׁ רָשָׁע מַאֲרִיךְ בְּרָעָתוֹ׳ - מַאֲרִיךְ מַמָּשׁ. דְּהַהוּא דִּינָא (ס"א: הֶבֶל) כַּד יַנְקָא מֵרַחֲמֵי, עָבִיד רַחֲמֵי לְהַהוּא רָשָׁע, וּמַאֲרִיךְ לֵיהּ.
מעשה בקיטור עולה ויורד - ריח שדה וגילוי שכינה
עַד שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִים, רָאוּ קִיטוֹר שֶׁהָיָה עוֹלֶה לְמַעְלָה וְיוֹרֵד לְמַטָּה. אָמַר, הִתְעַטְּרוּת הִתְעַטֵּר בְּרֶפֶשׁ (נ"א: בעניות) הָאָרֶץ מִלְמַעְלָה. בֵּין כָּךְ וְכָךְ הֶעֱלָה אוֹתוֹ שָׂדֶה רֵיחַ מִכָּל הַבְּשָׂמִים. אָמַר, נֵשֵׁב כָּאן, שֶׁשְּׁכִינָה עוֹמֶדֶת אֶצְלֵנוּ. מִשּׁוּם כָּךְ ׳כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ׳ יהו"ה.
בלשון הזוהר
עַד דַּהֲווֹ יַתְבֵי חָמוּ קִטוֹרָא דְּהֲוָה סָלִיק לְעֵילָּא וְנָחִית לְתַתָּא. אָמַר, אִתְעַטָּרוּתָא אִתְעַטָּר בְּטִינָתָא (נ"א: בעניותא) דְּאַרְעָא, מִגּוֹ לְעֵילָּא. אַדְּהָכִי, סָלִיק הַהוּא חַקְלָא רֵיחָא, מִכָּל בּוּסְמִין. אָמַר, נֵיתִיב הָכָא, דִּשְׁכִינְתָּא גַּבָּן אִתְקְיָים. בְּגִין כַּךְ, ׳כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרַכוֹ׳ יהו"ה.
׳וירח את ריח בגדיו׳
לבושי גן עדן ביעקב וריח שדה יצחק
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.