ממלכת הזוהר › זוהר › בא › מאמר 6: ׳את הכל ראיתי בימי הבלי׳ - סוד ההבל בגזירת צדיק ורשע › פיסקה 11 (לט ע"א)

צדיק אובד ורשע מאריך - ממש כלשון הכתוב

בא · ׳את הכל ראיתי בימי הבלי׳ - סוד ההבל בגזירת צדיק ורשע · מאמר 6 · פיסקה 11 · דף לט ע"א

לשון הזוהר

וְאִי תֵּימָא ׳יֵשׁ צַדִּיק אוֹבֵד׳ - וְלָא קָאָמַר אָבוּד - הָכִי הוּא אוֹבֵד מַמָּשׁ, דְּהַהוּא דִּינָא אוֹבֵד לַצַּדִּיק מֵעָלְמָא וּמִדָּרָא. ׳וְיֵשׁ רָשָׁע מַאֲרִיךְ בְּרָעָתוֹ׳ - מַאֲרִיךְ מַמָּשׁ. דְּהַהוּא דִּינָא (ס"א הבל) כַּד יַנְקָא מֵרַחֲמֵי, עָבִיד רַחֲמֵי לְהַהוּא רָשָׁע, וּמַאֲרִיךְ לֵיהּ.

תרגום

וְאִם תֹּאמַר, ׳יֵשׁ צַדִּיק אֹבֵד׳ (קהלת ז, טו) - וְלֹא אָמַר אָבוּד - כָּךְ הוּא אוֹבֵד מַמָּשׁ, שֶׁאוֹתוֹ הַדִּין אוֹבֵד לַצַּדִּיק מֵהָעוֹלָם וּמֵהַדּוֹר. ׳וְיֵשׁ רָשָׁע מַאֲרִיךְ בְּרָעָתוֹ׳ - מַאֲרִיךְ מַמָּשׁ. שֶׁכְּשֶׁאוֹתוֹ הַדִּין (הֶבֶל) יוֹנֵק מֵרַחֲמִים, עוֹשֶׂה רַחֲמִים לְאוֹתוֹ רָשָׁע וּמַאֲרִיךְ לוֹ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ואי תימא ׳יש צדיק אובד׳ - ולא קאמר אבוד - הכי הוא אובד ממש, דההוא דינא אובד לצדיק מעלמא ומדרא. ׳ויש רשע מאריך ברעתו׳ - מאריך ממש. דההוא דינא (ס"א הבל) כד ינקא מרחמי, עביד רחמי לההוא רשע, ומאריך ליה.

התרגום: ואם תאמר, ׳יש צדיק אבד׳ (קהלת ז, טו) - ולא אמר אבוד - כך הוא אובד ממש, שאותו הדין אובד לצדיק מהעולם ומהדור. ׳ויש רשע מאריך ברעתו׳ - מאריך ממש. שכשאותו הדין (הבל) יונק מרחמים, עושה רחמים לאותו רשע ומאריך לו.

מן המפרשים

אור החמה: דהאי דינא אובד לצדיק מעלמא ומדרא. שלא יגין עליו והענין שמגין על כל העולם וכשנפטר נמצא שכל העולם אבדוהו ויש שאין זכותו כ"כ שאינו מגין אלא על בני דורו ולא אבדוה אלא דורו ולז"א: אובד ולא אבוד. כי הוא הולך למנוחה ועזב אותם לאנח':…

הסולם: ואי תימא יש וכו': ואם תאמר הרי כתוב, יש צדיק אובד, לשון הוה ותמידי, ואינו אומר אבוד. שאם תלוי בזמן היה לו לומר לשון עבר ולא הוה. ומשיב, שהדין ההוא, כל פעם שמתעורר, אובד את הצדיק מן העולם ומן הדור, וזה נוהג תמיד. ויש רשע מאריך…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: