ממלכת הזוהר › זוהר › בא › מאמר 5: ׳ויהי בחצי הלילה׳ - סוד הזא"ת השולטת בדין וברחמים במכת בכורות › פיסקה 39 (לח ע"ב)

זה אלי ואנוהו - שבח לזכר בלבד במקום זכר ונוקבא

בא · ׳ויהי בחצי הלילה׳ - סוד הזא"ת השולטת בדין וברחמים במכת בכורות · מאמר 5 · פיסקה 39 · דף לח ע"ב

לשון הזוהר

וּבַאֲתַר דְּאִשְׁתְּכָחוּ דְּכַר וְנוּקְבָּא, לֵית שְׁבָחָא אֶלָּא לִדְכוּרָא. וְהָכִי שַׁבָּחוּ יִשְׂרָאֵל בְּתוּשְׁבַּחְתַּיְיהוּ, לִדְכוּרָא וְלָא לְנוּקְבָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ׳ (שמות טו, ב), דְּלֵית שְׁבָחָא בְּאֲתָר דִּדְכוּרָא וְנוּקְבָּא אִשְׁתְּכָחוּ, אֶלָּא לִדְכוּרָא. וְעַל דָּא (נ"א ולדא) מְחַכָּאן יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִּיב, ׳זֶה יהו"ה קִוִּינוּ לוֹ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ׳ (ישעיה יב, ט) - מִשּׁוּם דְּהָכִי זַמִּין לְמֶעְבַּד לְהוּ, דִּכְתִּיב, ׳כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת׳ (מיכה ו, ד).

תרגום

וּבְמָקוֹם שֶׁנִּמְצְאוּ זָכָר וְנוּקְבָּא אֵין שֶׁבַח אֶלָּא לַזָּכָר. וְכָךְ שִׁבְּחוּ יִשְׂרָאֵל בְּתִשְׁבְּחוֹתֵיהֶם לַזָּכָר וְלֹא לַנּוּקְבָּא, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שמות טו) ׳זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ׳, שֶׁאֵין שֶׁבַח בְּמָקוֹם שֶׁזָּכָר וְנוּקְבָּא נִמְצָאִים אֶלָּא לַזָּכָר. וְעַל זֶה (וְלָזֶה) מְחַכִּים יִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּתוּב (ישעיה כה) ׳זֶה ה (ישעיה כה, ט)' קִוִּינוּ לוֹ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ׳ - מִשּׁוּם שֶׁכָּךְ עָתִיד לַעֲשׂוֹת לָהֶם, שֶׁכָּתוּב (מיכה ז) ׳כִּימֵי צֵאתְךְ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת׳.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ובאתר דאשתכחו דכר ונוקבא, לית שבחא אלא לדכורא. והכי שבחו ישראל בתושבחתייהו, לדכורא ולא לנוקבא, הדא הוא דכתיב, ׳זה אלי ואנוהו׳ (שמות טו, ב), דלית שבחא באתר דדכורא ונוקבא אשתכחו, אלא לדכורא. ועל דא (נ"א ולדא) מחכאן ישראל, דכתיב, ׳זה יהו"ה קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו׳ (ישעיה יב, ט) - משום דהכי זמין למעבד להו, דכתיב, ׳כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות׳ (מיכה ו, ד).

התרגום: ובמקום שנמצאו זכר ונוקבא אין שבח אלא לזכר. וכך שבחו ישראל בתשבחותיהם לזכר ולא לנוקבא, זהו שכתוב (שמות טו) ׳זה אלי ואנוהו׳, שאין שבח במקום שזכר ונוקבא נמצאים אלא לזכר. ועל זה (ולזה) מחכים ישראל, שכתוב (ישעיה כה) ׳זה ה (ישעיה כה, ט)' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו׳ - משום שכך עתיד לעשות להם, שכתוב (מיכה ז) ׳כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות׳.

מן המפרשים

אור החמה: הה"ד זה אלי ואנוהו דלית שבחא כי העיקר לעולם להגביר הזכר כדי שתתהפך היא ע"י לרחמים ואורו מכסה עליה ולכך אם הגאולה נקבה אינה גאולה שלימה ואם הגאולה זכר היא גאולה העיקרית. וגאולת מצרים היתה נקבה מצד ישראל שלא זכו למעלה שלא זכו…

הסולם: ובאתר דאשתכחו וכו': ובמקום שנמצאים זכר ונקבה, אין השבח אלא לזכר, וכך שבחו ישראל בתשבחות שלהם, לזכר ולא לנקבה, ז"ש זה אלי ואנוהו. שאין השבח, במקום שנמצאים זכר ונקבה, אלא לזכר. ועל זה מחכים ישראל, שכתוב, זה ה' קוינו לו נגילה…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: