׳ויהי בחצי הלילה׳
סוד הזא"ת השולטת בדין וברחמים במכת בכורות
מנחת רבי חייא בדרך - שעת דין התלויה בתפילה
׳וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיהו"ה הִכָּה כָּל בְּכוֹר וְגוֹ'׳ (שמות יב, כט). (כָּתוּב ׳ואני תְפִלָּתִי לְךְ יהו"ה עֵת רָצוֹן וגו') רַבִּי׳ (תהלים סט, יד) חִיָּיא וְרַבִּי יוֹסֵי הָיוּ הוֹלְכִים מֵאוּשָׁא לְלוֹד, וְהָיָה רַבִּי חִיָּיא רוֹכֵב בַּחֲמוֹר. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, נֵשֵׁב כָּאן וְנִתְפַּלֵּל, שֶׁהֲרֵי הִגִּיעַ זְמַן תְּפִלַּת מִנְחָה, וְשָׁנִינוּ, לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם זָהִיר בִּתְפִלַּת מִנְחָה. לָמָּה זָהִיר? מִשּׁוּם שֶׁהִיא שָׁעָה שֶׁתָּלוּי הַדִּין וְצָרִיךְ אָדָם לְכַוֵּן דַּעְתּוֹ. יָרַד רַבִּי חִיָּיא וְהִתְפַּלֵּל.
בלשון הזוהר
׳וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיהו"ה הִכָּה כָּל בְּכוֹר וְגוֹ'׳ (שמות יב, כט). (כתיב ׳ואני תפלתי לך יהו"ה עת רצון וגו'׳ (תהילים סט, יד)) ר' חִיָּיא ור' יוֹסֵי הֲווֹ אַזְלֵי מֵאוּשָׁא לְלוּד, וַהֲוָה רִבִּי חִיָּיא רָכִיב בְּחַמְרָא. אָמַר ר' יוֹסֵי, נֵיתִיב הָכָא וְנַצְלֵי, דְּהָא מָטָא זִמְנָא דִּצְלוֹתָא דְּמִנְחָה, וְתָנֵינָן, לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם זָהִיר בִּצְלוֹתָא דְּמִנְחָה. אֲמַאי זָהִיר. מִשּׁוּם דְּהִיא שַׁעֲתָא דְּתַלְיָא דִּינָא וּבָעֵי בַּר נָשׁ לְכַוְּונָא דַּעְתֵּיהּ. נָחַת ר' חִיָּיא וְצַלֵּי.
קִיּוּם הָעוֹלָם עַל רָאשֵׁי הָעָם - צַדִּיקִים לְטוֹבָה וּרְשָׁעִים לְרָעָה
עַד שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים, נָטָה הַשֶּׁמֶשׁ לְהִכָּנֵס. אָמַר רַבִּי חִיָּיא לְרַבִּי יוֹסֵי, לָמָּה אַתָּה שׁוֹתֵק? אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, הָיִיתִי מִסְתַּכֵּל בְּדַעְתִּי שֶׁאֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם אֶלָּא עַל רָאשֵׁי הָעָם. אִם רָאשֵׁי הָעָם צַדִּיקִים - טוֹב לָעוֹלָם, טוֹב לָעָם. וְאִם לֹא צַדִּיקִים - אוֹי לָעוֹלָם, אוֹי לָעָם.
בלשון הזוהר
עַד דַּהֲווֹ אַזְלֵי, נָטָה שִׁמְשָׁא לְמֵיעַל. אָמַר רִבִּי חִיָּיא לְר' יוֹסֵי, אֲמַאי אַתְּ שָׁתִיק. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, מִסְתַּכֵּל הֲוֵינָא בְּדַעְתָּאי, דְּלֵית עָלְמָא מִתְקַיְּימָא, אֶלָּא עַל רֵישֵׁיהוֹן דְּעַמָּא. אִי רֵישֵׁי עַמָּא זַכָּאִין, טַב לְעָלְמָא, טַב לְעַמָּא. וְאִי לָא זַכָּאִין, וַוי לְעָלְמָא, וַוי לְעַמָּא.
ישראל כצאן בלי רועה - ראשי העם קובעים את גורלם
אָמַר רַבִּי חִיָּיא, וַדַּאי כָּךְ הוּא, מִנַּיִן לָנוּ? שֶׁכָּתוּב ׳רָאִיתִי אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל נְפוֹצִים עַל הֶהָרִים כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶן רֹעֶה וַיֹּאמֶר יהו"ה לֹא אֲדנִים לָאֵלֶּה יָשׁוּבוּ אִישׁ לְבֵיתוֹ בְּשָׁלוֹם׳ (דברי הימים ב יח, טז) - ׳יָשׁוּבוּ׳, יֵשְׁבוּ הָיָה צָרִיךְ (לִכְתֹּב)! ׳לְבֵיתוֹ׳, בְּבֵיתוֹ הָיָה צָרִיךְ (לִכְתֹּב), שֶׁהֲרֵי בַּמָּקוֹם עוֹמְדִים!
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי חִיָּיא, וַדַּאי כַּךְ הוּא, מְנָלָן. דִּכְתִּיב, ׳רָאִיתִי אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל נְפוֹצִים עַל הֶהָרִים כְּצֹאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶן רוֹעֶה וַיֹּאמֶר יהו"ה לא אֲדֹנִים לָאֵלֶּה יָשׁוּבוּ אִישׁ לְבֵיתוֹ בְּשָׁלוֹם׳ (דברי הימים ב יח, טז) - ׳יָשׁוּבוּ׳, יֵשְׁבוּ מִבָּעֵי לֵיהּ. ׳לְבֵיתוֹ׳, בְּבֵיתוֹ מִבָּעֵי לֵיהּ, דְּהָא בְּאַתְרַיְיהוּ קַיְימֵי.
חטא דוד וסבל ישראל - הצלת העם בהיתפס ראשם
אֶלָּא כָּךְ שָׁנִינוּ, אִם רֹאשׁ הָעָם לֹא זוֹכֶה, הָעָם נִתְפָּסִים בְּחֶטְאוֹ. מִנַּיִן לָנוּ? שֶׁכָּתוּב ׳וַיֹּאמֶר דָּוִד וְגוֹ'׳ (שמואל ב כד, יז) - ׳הִנֵּה אָנֹכִי חָטָאתִי וְאָנֹכִי הֶעֱוֵיתִי וְאֵלֶּה הַצֹּאן מֶה עָשׂוּ׳, (ס"א: וְכָתוּב ׳ואני הוּא אֲשֶׁר חטאתי וגו'׳ (דברי הימים א כא, יז)) דָּוִד חָטָא, וְיִשְׂרָאֵל סָבְלוּ. וְאִם רֹאשׁ הָעָם נִתְפָּס בְּחֶטְאוֹ - הָעָם נִצָּל, שֶׁהֲרֵי הַדִּין לֹא שׁוֹרֶה עֲלֵיהֶם. שֶׁכָּתוּב ׳וַיֹּאמֶר יהו"ה לֹא אֲדנִים לָאֵלֶּה׳. כְּלוֹמַר, (ס"א: אִם אֵלּוּ) אִלּוּ לֹא הָיוּ רָאשִׁים לָעָם, מִדֶּרֶךְ זוֹ ׳יָשׁוּבוּ אִישׁ לְבֵיתוֹ בְּשָׁלוֹם׳. כֻּלָּם נִצּוֹלִים אִם רָאשֵׁיהֶם נִתְפָּסִים. וַאֲפִלּוּ יְהוֹשָׁפָט נִגְזַר עָלָיו לְהֵעָנֵשׁ מִשּׁוּם שֶׁהִתְחַבֵּר עִם אַחְאָב, אִם לֹא אוֹתָהּ צְוָחָה, שֶׁכָּתוּב ׳וַיִּזְעַק יְהוֹשָׁפָט׳ (מלכים א כב, לב). עַד שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים, יָרַד הַלַּיְלָה. אָמְרוּ, מַה נַּעֲשֶׂה? אִם נֵלֵךְ - חָשַׁךְ הַלַּיְלָה, אִם נֵשֵׁב - פַּחַד הוּא. סָטוּ מֵהַדֶּרֶךְ וְיָשְׁבוּ תַּחַת אִילָן אֶחָד. וְיָשְׁבוּ וְהָיוּ אוֹמְרִים דִּבְרֵי תוֹרָה, וְלֹא יָשְׁנוּ.
בלשון הזוהר
אֶלָּא הָכִי תָּנֵינָן, אִי רֵישָׁא דְּעַמָּא לָא זָכֵי, עַמָּא מִתָּפְסָן בְּחוֹבֵיהּ. מְנָלָן. דִּכְתִּיב, ׳וַיֹּאמֶר דָּוִד וְגוֹ'׳ (שמואל ב כד, יז) ׳הִנֵּה אָנֹכִי חָטָאתִי וְאָנֹכִי הֶעֱוֵיתִי וְאֵלֶּה הַצֹּאן מֶה עָשׂוּ׳, (ס"א: וכתיב ׳ואני הוא אשר חטאתי וגו'׳ (דברי הימים א כא, יז)) דָּוִד חָב, וְיִשְׂרָאֵל סָבְלוּ. וְאִי רֵישָׁא דְּעַמָּא מִתְפַּס בְּחוֹבֵיהּ, עַמָּא מִשְׁתֵּזְבָן, דְּהָא דִּינָא לָא שַׁרְיָא עָלַיְיהוּ. דִּכְתִּיב, ׳וַיֹּאמֶר יהו"ה לֹא אֲדֹנִים לָאֵלֶּה׳. כְּלוֹמַר, (ס"א: אם אלו) אִלּוּ לָא הֲווֹ רֵישִׁין לְעַמָּא, מֵהַאי אוֹרְחָא ׳יָשׁוּבוּ אִישׁ לְבֵיתוֹ בְּשָׁלוֹם׳. כֻּלְּהוּ מִשְׁתֵּזְבָן, אִי רֵישֵׁיהוֹן מִתָּפְסָן. וַאֲפִילּוּ יְהוֹשָׁפָט אִתְגְּזַר עָלֵיהּ לְאִתְעַנְּשָׁא, מִשּׁוּם דְּאִתְחֲבָּר בְּאַחְאָב, אִי לָאו הַהוּא צְוָוחָא, דִּכְתִּיב, ׳וַיִּזְעַק יְהוֹשָׁפָט׳ (מלכים א כב, לב). עַד דַּהֲווֹ אַזְלֵי רָמַשׁ לֵילְיָא, אָמְרוּ, מַה נַּעְבִיד, אִי נֵיזִיל חָשַׁךְ לֵילְיָא, אִי נֵיתִיב דַּחֲלָא הוּא. סָטוּ מֵאוֹרְחָא, יָתְבוּ תְּחוֹת אִילָנָא חַד. וְיָתְבוּ וַהֲווּ אַמְרֵי מִלֵּי דְּאוֹרַיְיתָא, וְלָא דְּמִיכוּ.
צווחת האיילה בחצות - כרוז ההתעוררות לעולמות שהוזמנו
בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה רָאוּ אַיָּלָה אַחַת שֶׁעָבְרָה לִפְנֵיהֶם, וְהָיְתָה צוֹוַחַת וּמְרִימָה קוֹלוֹת. שָׁמְעוּ. קָמוּ רַבִּי חִיָּיא וְרַבִּי יוֹסֵי וְהִזְדַּעְזְעוּ. שָׁמְעוּ קוֹל אֶחָד שֶׁמַּכְרִיז וְאוֹמֵר: מִתְעוֹרְרִים קוּמוּ! יְשֵׁנִים הִתְעוֹרְרוּ! עוֹלָמוֹת הִזְדַּמְּנוּ לִפְנֵי אֲדוֹנְכֶם! (שֶׁהֲרֵי קוֹל יוֹצֵא שכואבת הָאַיָּלָה שֶׁל מַעְלָה וְשֶׁל מַטָּה, שֶׁכָּתוּב ׳קול יהו"ה יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת ויחשף יְעָרוֹת׳ (תהלים כט, ט)) שֶׁהֲרֵי אֲדוֹנְכֶם יוֹצֵא לְגַן עֵדֶן, שֶׁהוּא הֵיכָלוֹ, לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ עִם הַצַּדִּיקִים, שֶׁכָּתוּב ׳וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אוֹמֵר כָּבוֹד׳.
בלשון הזוהר
בְּפַלְגוּת לֵילְיָא, חָמוּ חַד אַיַּלְתָּא דְּעָבְרָא קָמַיְיהוּ, וַהֲוַת צַוְחַת וּרְמִיאַת קָלִין שָׁמְעוּ, קָמוּ ר' חִיָּיא ור' יוֹסֵי וְאִזְדַּעֲזָעוּ. שָׁמְעוּ חַד קָלָא דְּמַכְרְזָא וְאָמַר: מִתְעָרִין קוּמוּ. נַיְימִין אִתְּעָרוּ. עָלְמִין, אִזְדְּמָנוּ לְקָדְמַת מָרֵיכוֹן. (דהא קלא נפק דכאיב אילתא דלעילא ותתא. דכתיב ׳קול יהו"ה יחולל אילות ויחשוף יערות׳ (תהילים כט, ט)) דְּהָא מָרֵיכוֹן מַפִיק לְגַּן עֵדֶן, דְּאִיהוּ הֵיכָלֵיהּ, לְאִשְׁתַּעְשְׁעָא עִם צַדִּיקַיָּא, דִּכְתִּיב ׳וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אוֹמֵר כָּבוֹד׳.
קול ה' יחולל איילות - זכיית השמיעה בחצות ממש
אָמַר רַבִּי חִיָּיא, עַכְשָׁו חֲצוֹת הַלַּיְלָה מַמָּשׁ. וְקוֹל זֶה הוּא הַקּוֹל שֶׁיָּצָא, וְכוֹאֶבֶת הָאַיָּלָה שֶׁל מַעְלָה וּמַטָּה, שֶׁכָּתוּב ׳קוֹל יהו"ה יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת׳ (תהלים כט, ט). אַשְׁרֵי חֶלְקֵנוּ שֶׁזָּכִינוּ לִשְׁמֹעַ אֶת זֶה!
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי חִיָּיא, הַשְׁתָּא פָּלְגוּ דְּלֵילְיָא מַמָּשׁ. וְקָלָא דָּא, הוּא קָלָא דְּנָפַק, וְכָאִיב אַיַּלְתָּא דִּלְעֵילָּא וְתַתָּא, דִּכְתִּיב ׳קוֹל יהו"ה יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת׳. זַכָּאָה חוּלָקָנָא, דְּזָכֵינָא לְמִשְׁמַע דָּא.
עורי צפון ובואי תימן - שעשוע הצדיקים בגן והקרבת נשמותיהם
וּבֹא רְאֵה סוֹד הַדָּבָר. בְּשָׁעָה שהקב"ה נִרְאָה עַל הַגָּן, כָּל הַגָּן מִתְכַּנֵּס וְלֹא נִפְרָד מֵעֵדֶן, וּמֵהָעֵדֶן הַזֶּה יוֹצְאִים מַעְיָנוֹת לְכַמָּה דְרָכִים וּשְׁבִילִים. וְהַגַּן הַזֶּה נִקְרָא צְרוֹר הַחַיִּים, שֶׁשָּׁם מִתְעַדְּנִים הַצַּדִּיקִים מֵאוֹר שֶׁל הָעוֹלָם הַבָּא, וּבְשָׁעָה זוֹ מִתְגַּלֶּה עֲלֵיהֶם הקב"ה. וְשָׁנִינוּ, בְּשָׁעָה שהקב"ה מִתְעוֹרֵר בְּגַן עֵדֶן לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ עִם הַצַּדִּיקִים, כָּרוֹז יוֹצֵא וְקוֹרֵא: ׳עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן הָפִיחִי גַנִּי יִזְּלוּ בְשָּׂמָיו יָבא דוֹדִי לְגַנּוֹ וְיֹאכַל פְּרִי מְגָדָיו׳. מַהוּ ׳וְיֹאכַל פְּרִי מְגָדָיו׳? - אֵלּוּ קָרְבָּנוֹת שֶׁנִּקְרְבוּ לְפָנָיו מִנִּשְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים, זֶה בַּחֲצִי הַלַּיְלָה. בִּזְמַן אַחֵר שְׁאָר קָרְבָּנוֹת מַמָּשׁ.
בלשון הזוהר
וְתָא חֲזֵי רָזָא דְּמִלָּה, בְּשַׁעֲתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְחָזֵי עַל גִּנְתָּא, כָּל גִּנְתָּא אִתְכְּנַשׁ, וְלָא מִתְפְּרַשׁ מֵעֵדֶן, וּמֵהַאי עֵדֶן מַבּוּעֵי נָפְקִין, לְכַמָּה אוֹרְחִין וּשְׁבִילִין. וְהַאי גִּנְתָּא, אִתְקְרֵי צְרוֹרָא דְּחַיֵּי, דְּתַמָּן מִתְעַדְּנִין צַדִּיקַיָּא, מִנְּהִירוּ דְּעָלְמָא דְּאָתֵי, וּבְהַאי שַׁעֲתָא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְגְּלֵי עָלַיְיהוּ. וְתָנֵינָן בְּשַׁעֲתָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְעַר בְּגִנְתָּא דְעֶדֶן לְאִשְׁתָּעֲשֶׁעָא עִם צָדִיקַיָּיא כָּרוֹזָא נָפִיק וְקַרֵי ׳עוּרִי צָפוֹן וּבֹאִי תֵּימָן הֲפִיחִי גָּנִי יִזְּלוּ בְּשַׂמָיו יָבוֹא דּוֹדִי לְגָנוֹ וְיֹאכַל פֶּרִי מְגַדָיו׳. מַאי ׳וְיֹאכַל פֶּרִי מְגַדָיו׳ - אִלֵין קֹרְבָּנִין דְּאִתְקְרַבוּ קַמֵּיהּ מִּנִשְׁמָתֵּיהוֹן דְצַדִיקָיָּיא, הָאי בְּפַלְגוּת לֵילְיָא. בְּשַׁעֲתָא אַחֲרָא שְׁאָר קֹרְבָּנִין מַמָּשׁ.
תמיהת רבי יוסי - מיתת החלשים בחצות ולא המלכים ביום
יָשְׁבוּ רַבִּי חִיָּיא וְרַבִּי יוֹסֵי. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, בְּכַמָּה פְעָמִים שָׁאַלְתִּי, זֶה שֶׁכָּתוּב ׳וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיהו"ה הִכָּה כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם׳, לָמָּה זֶה לֹא הָיָה בַּיּוֹם, שֶׁיִּתְגַּלֶּה לַכֹּל פִּרְסוּם הַנֵּס? וְלָמָּה מֵתוּ כָּל אוֹתָם חַלָּשִׁים שֶׁאַחַר הָרֵחַיִם וְאוֹתָם טְלָאִים שֶׁל בְּנֵי הַצֹּאן, וְלֹא מֵתוּ מְלָכִים וְשָׂרִים וַאֲנָשִׁים עוֹרְכֵי קְרָבוֹת כְּמוֹ שֶׁהָיָה בְּסַנְחֵרִיב, שֶׁכָּתוּב ׳וַיֵּצֵא מַלְאַךְ יהו"ה וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר וְגוֹ'׳ (מלכים ב יט, לה)? וְשָׁנִינוּ, כֻּלָּם מְלָכִים בְּנֵי מְלָכִים, שָׂרִים וּקְצִינִים. שָׁם נִרְאֲתָה הַגְּבוּרָה שֶׁל שָׁלִיחַ אֶחָד שֶׁלּוֹ, יוֹתֵר מִזֶּה שֶׁהָיָה רָאוּי לִהְיוֹת שֶׁלּוֹ יוֹתֵר.
בלשון הזוהר
יָתְבוּ רִבִּי חִיָּיא וְרִבִּי יוֹסֵי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, בְּכַמָּה זִמְנִין שָׁאִילְנָא, הַאי דִּכְתִּיב ׳וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיהו"ה הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם׳, אֲמַאי לָא הֲוָה בִּימָמָא, דְּיִתְגְּלֵי לְכָל פִּרְסוּמֵי נִיסָא. וַאֲמַאי מִיתוּ כָּל אִינּוּן חַלָּשֵׁי דְּבָתַר רֵחַיָּיא, וְאִינּוּן טַלְיָיא דִּבְנֵי עָאנָא, וְלָא מִיתוּ מַלְכֵי וּפַרְדַּשְׁכֵי, וְגוּבְרֵי מַגִּיחֵי קְרָבָא, כְּמָה דְּהֲוָה בְּסַנְחֵרִיב, דִּכְתִּיב ׳וַיֵּצֵא מַלְאַךְ יהו"ה וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר וְגוֹ'׳ (מלכים ב יט, לה). וְתָנֵינָן, כֻּלְּהוּ מַלְכִין בְּנֵי מַלְכִין רוּפִינוּס וּפַרְדַּשְׁכֵי. הָתָם אִתְחָזֵי גְּבוּרְתָּא דְּחָד שְׁלִיחָא דִּילֵיהּ, יַתִּיר מֵהַאי, דְּהֲוָה יֵאוֹת לְמֶהֱוֵי דִּילֵּיהּ יַתִּיר.
יפה שאלת - הפנייה אל רשבי בטבריה
אָמַר לוֹ, יָפֶה שָׁאַלְתָּ, וַאֲנִי לֹא שָׁמַעְתִּי דָבָר בָּזֶה וְלֹא אֹמַר, אֲבָל הֲרֵי זָכִיתִי לְכָל זֶה, וְהַדֶּרֶךְ מְתֻקֶּנֶת לְפָנֵינוּ. אֲנִי שָׁמַעְתִּי שֶׁרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי מְטַהֵר אֶת הַשְּׁוָקִים שֶׁל טְבֶרְיָה, נֵלֵךְ אֵלָיו. יָשְׁבוּ עַד שֶׁהֵאִיר הַיּוֹם. כְּשֶׁעָלָה הָאוֹר קָמוּ וְהָלְכוּ. כְּשֶׁהִגִּיעוּ אֵלָיו, מָצְאוּ אוֹתוֹ שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב, וְסֵפֶר הָאַגָּדָה בְּיָדוֹ.
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ יֵאוֹת שָׁאַלְתְּ, וַאֲנָא לָא שְׁמַעְנָא מִידִי בְּהַאי, וְלָא אֵימָא, אֲבָל הָא זָכֵינָא לְכָל הַאי, וְאָרְחָא אִתְתְּקַן קָמָן. אֲנָא שְׁמַעְנָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי מַדְכֵי שְׁוָקִין דִּטְבֶרְיָה, נֵיזִיל גַּבֵּיהּ. יָתְבוּ, עַד דְּהֲוָה נָהִיר יְמָמָא. כַּד סָלִיק נְהוֹרָא, קָמוּ וְאַזְלֵי. כַּד מָטוּ גַּבֵּיהּ, אַשְׁכְּחוּהוּ, דְּהֲוָה יָתִיב, וְסִפְרָא דְּאַגַּדְתָּא בִּידֵיהּ.
כל הגוים כאין נגדו - הבל אמונת העמים כמוץ ברוח
פָּתַח וְאָמַר, ׳כָּל הַגּוֹיִם כְּאַיִן נֶגְדּוֹ מֵאֶפֶס וָתֹהוּ נֶחְשְׁבוּ לוֹ׳ (ישעיה מ, יז). כֵּיוָן שֶׁאָמַר ׳כָּל הַגּוֹיִם כְּאַיִן נֶגְדּוֹ׳ - לָמָּה כָּתוּב ׳מֵאֶפֶס וָתֹהוּ נֶחְשְׁבוּ לוֹ׳? אֶלָּא לָמַדְנוּ, דַּעְתָּם שֶׁל כָּל עַמֵּי הָעוֹלָם, שֶׁאֱמוּנָתָם הִיא כְּאַיִן, שֶׁלֹּא נִדְבְּקוּ עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים (בַּתַּחְתּוֹנִים), וְשָׁוִים כְּנֶגְדָּם מְהֵימְנוּתָא שֶׁל שְׁטוּת. אֲבָל ׳מֵאֶפֶס וָתֹהוּ נֶחְשְׁבוּ לוֹ׳ - כְּמוֹ הַמּוֹץ שֶׁסּוֹבֵב (ס"א: שֶׁעָף) בָּרוּחַ וּמִתְגַּלְגֵּל בַּקַּיִץ בְּרֵיקָנוּת, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְכָל דַּיָּרֵי הָאָרֶץ כִּכְלוּם חֲשׁוּבִים׳ (דניאל ד, לב).
בלשון הזוהר
פָּתַח וְאָמַר, ׳כָּל הַגּוֹיִם כְּאַיִן נֶגְדּוֹ מֵאֶפֶס וָתֹהוּ נֶחְשְׁבוּ לוֹ׳ (ישעיהו מ, יז). כֵּיוָן דְּאָמַר ׳כָּל הַגּוֹיִם כְּאַיִן נֶגְדּוֹ׳ - לָמָּה כְּתִיב ׳מֵאֶפֶס וָתֹהוּ נֶחְשְׁבוּ לוֹ׳. אֶלָּא אוֹלִיפְנָא, דַּעְתַּיְיהוּ דְּכָל עַמִּין דְּעָלְמָא, דִּמְהֵימָנוּתָא דִּלְהוֹן הוּא כְּאַיִן, דְּלָא אִדְבָּקוּ עִלָּאִין וְתַתָּאִין, (בְּתַתָּאִין) וְשַׁוְיָין לָקָבְלַיְיהוּ מְהֵימָנוּתָא דִּשְׁטוּתָא. אֲבָל ׳מֵאֶפֶס וָתֹהוּ נֶחְשְׁבוּ לוֹ׳ - כְּהַאי עִלְעוֹלָא, דְּסַחֲרָא (ס"א: דְּפָרְחָא) בְּרוּחָא, וּמִתְגַּלְגְּלָא בְּקָיְטָא בְּרֵיקַנְיָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וְכָל דַּיְּירֵי אַרְעָא כְּלָא חֲשִׁיבִין׳ (דניאל ד, לב).
את השמים ואת הארץ - ימין ושמאל הקב"ה בבריאה
עוֹד פָּתַח וְאָמַר, ׳בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ׳ (בראשית א, א) - ׳אֵת׳ - זֶה יָמִין שֶׁל הקב"ה. ׳וְאֵת׳ - זֶה הַשְּׂמֹאל. לָמַדְנוּ שֶׁנָּטָה הקב"ה יְמִינוֹ וּבָרָא אֶת הַשָּׁמַיִם, וְנָטָה שְׂמֹאלוֹ וּבָרָא אֶת הָאָרֶץ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם קֹרֵא אֲנִי אֲלֵיהֶם יַעַמְדוּ יַחְדָּו׳ (ישעיה מח, יג).
בלשון הזוהר
עוֹד פָּתַח וְאָמַר, ׳בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ׳ (בראשית א, א) - ׳אֵת׳ דָּא יְמִינָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. ׳וְאֵת׳ דָּא שְׂמָאלָא. אוֹלִיפְנָא, דְּסָטָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יְמִינֵיהּ, וּבָרָא יַת שְׁמַיָּא, וְסָטָא שְׂמָאלָא, וּבָרָא יַת אַרְעָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם קוֹרֵא אֲנִי אֲלֵיהֶם יַעַמְדוּ יַחְדָּו׳ (ישעיהו מח, יג).
יעמדו יחדיו - זא"ת הכוללת א"ת וא"ת בחצות הלילה
מַה זֶּה ׳יַעַמְדוּ יַחְדָּו׳? הֲיַעֲלֶה עַל לִבְּךָ שֶׁשָּׁמַיִם וָאָרֶץ? לֹא כָּךְ, (נ"א: מֵהַשָּׁמַיִם קוֹרֵא אֲנִי אֲלֵיהֶם, וְהָאָרֶץ לֹא כָּךְ) אֶלָּא יָמִין וּשְׂמֹאל שֶׁהֵם אֵ"ת וְאֵ"ת. וְהֵיאַךְ ׳יַעַמְדוּ יַחְדָּו׳? בָּזֹאת הַהִיא שֶׁשּׁוֹלֶטֶת בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה שֶׁכְּלוּלָה אֵ"ת בְּזֹאת.
בלשון הזוהר
מַהוּ ׳יַעַמְדוּ יַחְדָּו׳. סַלְּקָא דַּעְתָּךְ שְׁמַיָּא וְאַרְעָא. לָאו הָכִי, (נ"א: מֵהַשָּׁמַיִם קוֹרֵא אֲנִי אֲלֵיהֶם, וְהָאָרֶץ לָאו הָכִי) אֶלָּא יְמִינָא וּשְׂמָאלָא דְּאִינּוּן אֵ"ת וְאֵ"ת. וְהֵיאַךְ ׳יַעַמְדוּ יַחְדָּו׳. בְּזֹאת הַהִיא, דְּשַׁלְטָא בְּפַלְגוּת לֵילְיָא, דִּכְלִילָא אֵ"ת בְּזֹאת.
כתר זא"ת השולטת בחצות - רחמים לישראל ודין לעמים
וְשָׁנִינוּ, כָּתוּב ׳אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ׳ (קהלת ג, יא) - ׳אֶ"ת׳ - זֶה שֶׁאָמַרְנוּ. ׳הַכֹּל׳ - כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וַיהו"ה בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל׳ (בראשית כד, א). וְשָׁנִינוּ שֶׁהִיא כֶּתֶר שֶׁנִּקְרָא זא"ת, שֶׁכְּלוּלָה מֵאֵ"ת וְאֵ"ת. וְשׁוֹלֶטֶת בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה בִּשְׁנֵי צְדָדֶיהָ, בְּרַחֲמִים וְדִין, רַחֲמִים לְיִשְׂרָאֵל, וְדִין לָעַמִּים עוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת.
בלשון הזוהר
וְתָנִינָן, כְּתִיב ׳אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ׳ (קהלת ג, יא) - ׳אֶ"ת׳ - הָא דְּאַמָרָן. ׳הַכֹּל׳ - כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳וַיהו"ה בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל׳ (בראשית כד, א). וְתָאנָא, דְּהִיא כִּתְרָא דְּאִתְקְרֵי זֹא"ת, דִּכְלִילָא מֵאֶ"ת וְאֵ"ת. וְשָׁלְטָא בְּפַלְגוּת לֵילְיָא, בִּתְרֵין סִטְרוֹי, בְּרַחֲמֵי וְדִינָא, רַחֲמֵי לְיִשְׂרָאֵל, וְדִינָא לְעַמִּין עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת.
בקשת רבי חייא רשות - לשאול על מכת בכורות בחצות
פָּתַח רַבִּי חִיָּיא וְאָמַר, אִם נוֹחַ לִפְנֵי מַר שֶׁנֹּאמַר דָּבָר אֶחָד עַל מַה שֶׁבָּאתִי, כָּתוּב ׳וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיהו"ה הִכָּה כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם׳ (שמות יב, כט). וּמִזֶּה שֶׁאָמַר מַר, נִשְׁמָע שֶׁפָּסוּק זֶה בְּאוֹתוֹ דָבָר בָּא, וְאָנוּ הַדֶּרֶךְ תְּקִינָה לְפָנֵינוּ לָבֹא וְלִשְׁאֹל לְפָנֶיךָ.
בלשון הזוהר
פָּתַח ר' חִיָּיא וְאָמַר, אִי נִיחָא קָמֵיהּ דְּמֹר, דְּנֵימָא חַד מִלָּה, עַל מַה דְּאָתֵינָא כְּתִיב, ׳וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיהו"ה הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם׳ (שמות יב, כט). וּמֵהַאי דְּאָמַר מֹר, אִשְׁתְּמַע דְּהַאי פְּסוּקָא בְּהַהוּא מִלָּה אָתָא, וַאֲנָן אוֹרְחָא אִתְתַּקְנָא קָמָּן, לְמֵיתֵי לְמִשְׁאַל קַמָּךְ.
מי כה' אלהינו - עלייתו וירידתו בכתרים להשגיח בעליונים ותחתונים
פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, ׳מִי כַּיהו"ה אֱלֹהֵינוּ הַמַּגְבִּיהִי לָשָׁבֶת וְגוֹ'׳ (תהלים קיג, ה). ׳מִי כַּיהו"ה אֱלֹהֵינוּ׳ - שֶׁעוֹלֶה וּמִתְעַטֵּר לְהִתְיַשֵּׁב בְּכֶתֶר עֶלְיוֹן קָדוֹשׁ, מֵאִיר עַל כָּל הַמְּנוֹרוֹת שֶׁמְּאִירוֹת כְּתָרִים וַעֲטָרוֹת. ׳הַמַּשְׁפִּילִי לִרְאוֹת׳ - שֶׁיּוֹרֵד בִּכְתָרָיו מִכֶּתֶר לְכֶתֶר, מִנֵּזֶר לְנֵזֶר, מֵאוֹר לְאוֹר, מִמְּנוֹרָה לִמְנוֹרָה, לְהַשְׁגִּיחַ בָּעֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳יהו"ה מִשָּׁמַיִם הִשְׁקִיף עַל בְּנֵי אָדָם וְגוֹ'׳ (שם יד, ב).
בלשון הזוהר
פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, ׳מִי כַּיהו"ה אֱלֹהֵינוּ הַמַּגְבִּיהִי לָשָׁבֶת וְגוֹ'׳ (תהילים קיג, ה). ׳מִי כַּיהו"ה אֱלֹהֵינוּ׳ - דְּסָלִיק וְאִתְעַטָּר לְאִתְיַשְּׁבָא בְּכִתְרָא עִלָּאָה קַדִּישָׁא, נְהִירוּ עַל כָּל בּוּצִינִי דְּנָהֲרוּ כִּתְרִין וְעִטְּרִין. ׳הַמַּשְׁפִּילִי לִרְאוֹת׳ - דְּנָחִית בְּכִתְרוֹי, מִכִּתְרָא לְכִתְרָא, מִנִּזְרָא לְנִזְרָא, מִנְּהִירוּ לִנְהִירוּ, מִבּוּצִינָא לְבוּצִינָא, לְאַשְׁגְּחָא בְּעִלָּאִין וְתַתָּאִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳יהו"ה מִשָּׁמַיִם הִשְׁקִיף עַל בְּנֵי אָדָם וְגוֹ'׳ (תהילים יד, ב).
כחצות אמר משה וכתוב בחצי - שלושה אופני הקושיה
בֹּא רְאֵה, כָּתוּב ׳וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה׳ (שמות יב, כט) - כַּחֲצִי הָיָה צָרִיךְ (לִכְתֹּב), אוֹ כַּחֲצוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמַר מֹשֶׁה. וְאִם כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲבֵרֵינוּ, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ אִצְטַגְנִינֵי פַרְעֹה, מֹשֶׁה בַּדַּאי הוּא. הֲרֵי הַקֻּשְׁיָא בִּמְקוֹמָהּ עוֹמֶדֶת בִּשְׁלֹשָׁה אֳפָנִים, שֶׁאֲפִלּוּ יִשְׂרָאֵל יֹאמְרוּ כָּךְ. אֶחָד - שֶׁאִם כָּךְ, הָיָה לוֹ לוֹמַר, וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה. לָמָּה אָמַר ׳כֹּה אָמַר יהו"ה וְגוֹ'׳ - כְּמוֹ שֶׁלֹּא יְכַוֵּן אֶת הַשָּׁעָה, שֶׁהֲרֵי לֹא יִתָּפְסוּ בְּמֹשֶׁה אֶלָּא בַּפַּטְרוֹן, מִשּׁוּם שֶׁאָמַר ׳כֹּה אָמַר יהו"ה וְגוֹ'׳? שְׁנַיִם - שֶׁהֲרֵי מֹשֶׁה אָמַר ׳עַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה אֲשֶׁר אַחַר הָרֵחָיִם׳ - וְלֹא הָיָה כָּךְ, אֶלָּא ׳עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר׳ - עַל כָּל פָּנִים, אֲפִלּוּ יִשְׂרָאֵל גַּם יֹאמְרוּ כָּךְ, שֶׁהֲרֵי לֹא הִתְבָּרְרוּ הַדְּבָרִים. שְׁלֹשָׁה - שֶׁהוּא אָמַר מִשֵּׁם הַפַּטְרוֹן כַּחֲצוֹת, וְכָתוּב ׳וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה׳.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, כְּתִיב, ׳וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה׳ (שמות יב, כט) - כַּחֲצִי מִבָּעֵי לֵיהּ, אוֹ כַּחֲצוֹת, כְּגַוְונָא דְּאָמַר מֹשֶׁה. וְאִי כְּמָה דְּאַמְרֵי חַבְרָנָא, דְּלָא ייִמְרוּן אִצְטַגְנִינֵי פַּרְעֹה, מֹשֶׁה בַּדַּאי הוּא. הָא קוּשְׁיָא בְּאַתְרֵיהּ קַיְּימָא, בג' גַּוְונֵי, דְּאֲפִילּוּ יִשְׂרָאֵל יֵימְרוּן הָכִי. חַד - דְּאִי הָכִי הֲוָה לֵיהּ לְמֵימָר וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה. אֲמַאי קָאָמַר, ׳כֹּה אָמַר יהו"ה וְגוֹ'׳ - כְּמָה דְּלָא אִתְכְּוָון שַׁעֲתָא, דְּהָא לָא יִתָּפְסוּן בְּמֹשֶׁה, אֶלָּא בְּפַטְרוֹנָא, בְּגִין דְּאָמַר ׳כֹּה אָמַר יהו"ה וְגוֹ'׳. תְּרֵי - דְּהָא מֹשֶׁה אָמַר, ׳עַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה אֲשֶׁר אַחַר הָרֵחָיִם׳ - וְלָא הֲוָה הָכִי, אֶלָּא ׳עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר׳ - עַל כָּל פָּנִים אֲפִילּוּ יִשְׂרָאֵל נַמֵי ייִמְרוּן הָכִי, דְּהָא לָא אִתְבַּרְרוּן מִלֵּי. תְּלַת דְּאִיהוּ אָמַר מִשְׁמָא דְּפַטְרוֹנָא כַּחֲצוֹת, וּכְתִיב ׳וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה׳.
סוד עליון בין קוצרי השדה - התבשרות הנביא הנאמן
וְעוֹד שְׁאֵלָה שֶׁלָּכֶם יוֹתֵר עַל הַמַּשָּׂא שֶׁלֹּא יְכוֹלָה הַבְּהֵמָה לִסְבֹּל. לָמָּה הָיָה בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה וְלֹא בַּיּוֹם? וְלָמָּה מֵתוּ כָּל אוֹתָם הַחַלָּשִׁים שֶׁאַחַר הָרֵחַיִם? אֶלָּא הַכֹּל הוּא סוֹד עֶלְיוֹן בֵּין קוֹצְרֵי הַשָּׂדֶה, וְהַכֹּל הֻכְשַׁר (נ"א: הִתְבַּשֵּׂר) בַּנָּבִיא הַנֶּאֱמָן.
בלשון הזוהר
וְעוֹד, שְׁאֵלְתָּא דִּילְכוֹן, יַתִּיר עַל מָטוּל דְּלָא יָכִיל בְּעִירָא לְמִסְבַּל. אֲמַאי הֲוָה בְּפַלְגוּת לֵילְיָא, וְלָא בִּימָמָא. וַאֲמַאי מִיתוּ כָּל אִינּוּן חַלָּשִׁין דְּבָתַר רֵחַיָּא. אֶלָּא כֹּלָּא רָזָא עִלָּאָה הוּא, בֵּין מְחַצְּדֵי חַקְלָא, וְכֹלָּא אִתְכְּשַׁר (נ"א: אִתְבַּשַּׂר) בִּנְבִיאָה מְהֵימָנָא.
אשרי חלקו של משה - ירושת המעלות מאדם ועד יעקב
אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, שֶׁעָלָיו כָּתוּב ׳יָפְיָפִיתָ מִבְּנֵי אָדָם הוּצַק חֵן בְּשִׂפְתוֹתֶיךְ עַל כֵּן בֵּרַכְךְ אֱלֹהִים לְעוֹלָם׳ (תהלים נה) - ׳אָהַבְתָּ צֶּדֶק וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע עַל כֵּן מְשָׁחֲךְ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךְ שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן מֵחֲבֵרֶיךְ׳. ׳יָפְיָפִיתָ מִבְּנֵי אָדָם׳ - מִשֵּׁת וַחֲנוֹךְ. ׳הוּצַק חֵן בְּשִׂפְתוֹתֶיךְ׳ - מִנֹּחַ וּבָנָיו. ׳עַל כֵּן מְשָׁחֲךְ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךְ׳ - מֵאַבְרָהָם וְיִצְחָק. ׳שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן׳ - מִיַּעֲקֹב. ׳מֵחֲבֵרֶיךְ׳ - מִשְּׁאָר נְבִיאִים. וְכִי גֶבֶר שֶׁעוֹלֶה בִּדְרָגוֹת עֶלְיוֹנוֹת שֶׁלֹּא עוֹלֶה שׁוּם אָדָם אַחֵר לֹא יוֹדֵעַ מַה שֶּׁאוֹמֵר?
בלשון הזוהר
זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ דְּמֹשֶׁה, דְּעָלֵיהּ כְּתִיב ׳יָפְיָפִיתָ מִבְּנֵי אָדָם הוּצַק חֵן בְּשִׂפְתוֹתֶיךָ עַל כֵּן בֵּרַכְךָ אֱלֹהִים לְעוֹלָם׳ (תהלים נה) - ׳אָהַבְתָּ צֶּדֶק וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע עַל כֵּן מְשָׁחֲךָ אֱלהִים אֱלֹהֶיךָ שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן מֵחֲבֵרֶיךָ׳. ׳יָפְיָפִיתָ מִבְּנֵי אָדָם׳ - מִשֵּׁת וַחֲנוֹךְ. ׳הוּצַק חֵן בְּשִׂפְתוֹתֶיךָ׳ - מִנֹּחַ וּבָנָיו. ׳עַל כֵּן מְשָׁחֲךָ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ׳ - מֵאַבְרָהָם וְיִצְחָק. ׳שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן׳ - מִיַּעֲקֹב. ׳מֵחֲבֵרֶיךָ׳ - מִשְּׁאָר נְבִיאֵי. וְכִי גֶּבֶר דְּסָלִיק בְּדַרְגִּין עִלָּאִין דְּלָא סָלִיק בַּר נָשׁ אַחֲרָא, לָא יָדַע מַה דְּאָמַר.
זא"ת נקראת אשה - לקיחתה מן האיש הנקרא זה
אֶלָּא כָּךְ שָׁנִינוּ, הַכֶּתֶר הַזֶּה שֶׁנִּקְרָא זא"ת, נִקְרָא אִשָּׁ"ה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה׳ (בראשית ב, כג) - לָמָּה? מִשּׁוּם ׳כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת׳ - מִי הוּא אִישׁ? אוֹתוֹ שֶׁנִּקְרָא זֶה, וְזֶהוּ אִישׁ זָכָר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ׳ (שמות לב, א) - הָאִישׁ הַזֶּה. וְנִקְרָא אִישׁ זֶה, וְזֶה אִישׁ. וְזֹאת נִלְקְחָה מִזֶּה שֶׁנִּקְרָא זָכָר.
בלשון הזוהר
אֶלָּא הָכִי תָּנֵינָן, הַאי כִּתְרָא דְּאִקְרֵי זֹא"ת, אִתְקְרֵי אִשָּׁ"ה, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה׳ (בראשית ב, כג) - אֲמַאי. מִשּׁוּם ׳כִּי מֵאִישׁ לֻקֳּחָה זֹּאת׳ - מַאן הוּא אִישׁ. הַהוּא דְּאִקְרֵי זֶה, וְדָא הוּא אִישׁ דְּכָר, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ׳ (שמות לב, א) - הָאִישׁ הַזֶּה. וְאִקְרֵי אִישׁ זֶה, וְזֶה אִישׁ. וְזֹאת, אִתְנְסִיבַת מִזֶּה דְּאִקְרֵי זָכָר.
כתמרות עשן - לובן ישראל ושחור עובדי כוכבים בחצות
וּמִשּׁוּם כָּךְ הַתָּמָר הַזֶּה זָכָר וְנוּקְבָּא, שֶׁלֹּא עוֹלֶה זֶה בְּלִי זֶה. תָּמָר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳כְּתִמְרוֹת עָשָׁן׳ (שיר השירים ג, ו). מֶה עָשָׁן עוֹלֶה לָבָן וְשָׁחֹר, אַף כָּךְ הַכֹּל כָּלוּל בָּהּ בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה לַעֲשׂוֹת הַנְהָגוֹתֶיהָ בְּשָׁעָה אַחַת לָבָן לְיִשְׂרָאֵל וְשָׁחֹר לְעוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת.
בלשון הזוהר
וּבְגִין דָּא, אִיהִי תָּמָר דְּכָר וְנוּקְבָּא, דְּלָא סָלִיק דָּא בְּלֹא דָּא. תָּמָר, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳כְּתִמְרוֹת עָשָׁן׳ (שיר השירים ג, ו). מַה עָשָׁן, סָלִיק חִוָּור וְאוּכָם, אוּף הָכָא, כֹּלָּא כָּלִיל בָּהּ בְּפַלְגוּת לֵילְיָא, לְמֶעְבַּד נִימוּסוֹי בְּחַד שַׁעֲתָא, חִוָּור לְיִשְׂרָאֵל, וְאוּכָם לְעוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת.
ויחלק עליהם לילה - ידיעת משה שההנהגה תלויה בהתחלקות
וְעוֹד, שֶׁהַלַּיְלָה הַזֶּה ליל מכת בכורות, ובסודו המלכות הנקראת לילה, לֹא נֶחֱלָק וְלֹא עוֹשֶׂה הַנְהָגוֹתָיו. כי חציו הראשון דין, ובחציו השני נמתקים הדינים והיא שולטת לעשות דין ורחמים יחד (זוהר הרקיע) מִנַּיִן לָנוּ? מֵאַבְרָהָם, שֶׁכָּתוּב ׳וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה׳ (בראשית יד, טו), שֶׁנֶּחֱלַק לַעֲשׂוֹת הַנְהָגוֹתָיו. (מַהוּ ׳כַּחֲצוֹת׳? - כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳כעלות הַמִּנְחָה׳ (מלכים א יח, כט), ׳כעלות גדיש׳ (איוב ה, כו). אַף כָּאן כַּחֲצוֹת) כְּשֶׁמִּתְחַלֵּק. שֶׁמֹּשֶׁה יָדַע שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה הַנְהָגוֹתָיו עַד שֶׁיִּתְחַלֵּק. ובשעת ההתחלקות נמתקה הנוקבא בבינה ונתגלו אורותיה
בלשון הזוהר
וְעוֹד דְּהַאי לֵילְיָא לָא אִתְפְּלַג, לָא עָבִיד נִימוּסוֹי. מְנָא לָן. מֵאַבְרָהָם, דִּכְתִּיב, ׳וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה׳ (בראשית יד, טו), דְּאִתְפְּלַג לְמֶעְבַּד נִימוּסוֹי. (מהו ׳כחצות׳ - כמה דאת אמר ׳כעלות המנחה׳ (מלכים א יח, כט), ׳כעלות גדיש׳ (איוב ה, כו), אוף הכא כחצות) כְּמִפְלַג. דְּמֹשֶׁה יָדַע דְּלָא יַעְבֵּיד נִימוּסוֹי, עַד דְּאִתְפְּלַג.
המחצית האחרונה של הלילה - זמן שליטת הזא"ת בהנהגה
וְכָךְ הָיָה, שֶׁלֹּא עָשָׂה הַלַּיְלָה הַנְהָגוֹתָיו עַד שֶׁהִתְחַלֵּק, בַּחֲצִי הָאַחֲרוֹן עָשָׂה הַנְהָגוֹתָיו, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה׳ (שמות יב, כט). מַה זֶה ׳בַּחֲצִי׳? - בַּמַּחֲצִית הָאַחֲרוֹנָה, בִּזְמַן שֶׁהִיא שׁוֹלֶטֶת, וְנִמְצֵאת זֹאת הַזֹּאת לַעֲשׂוֹת הַנְהָגוֹת תָּמִיד. וְכָל הַנְהָגָה שֶׁנַּעֲשֵׂית בַּלַּיְלָה, נַעֲשֵׂית בַּמַּחֲצִית הָאַחֲרוֹנָה.
בלשון הזוהר
וְהָכִי הֲוָה, דְּלָא עָבִיד לֵילְיָא נִימוּסוֹי, עַד דְּאִתְפְּלַג, בְּפַלְגוּת בַּתְרָאָה, עָבֵד נִימוּסוֹי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה׳ (שמות יב, כט). מַאי ׳בַּחֲצִי׳ - בְּפַלְגוּת בַּתְרָאָה, בְּזִמְנָא דְּאִיהִי שַׁלְטָא, וְאִשְׁתְּכַח הַאי זֹאת, לְמֶעְבַּד נִמּוּסִין תָּדִירָא. וְכָל נִימוּסָא דְּאִתְעָבִיד בְּלֵילְיָא, בְּפַלְגוּתָא בַּתְרָאָה אִתְעָבִיד.
וה' הכה כל בכור - התעוררות מידת כה בבית דינו
׳וַיהו"ה הִכָּה כָל בְּכוֹר׳. ׳וַיהו"ה׳ - הוּא וּבֵית דִּינוֹ. ׳וַיהו"ה׳ - הוּא וְהַנְהָגוֹתָיו. ׳הִכָּה כָל בְּכוֹר׳ - ׳הִכָּה׳? מֹשֶׁה לֹא אָמַר אֶלָּא ׳וּמֵת וְגוֹ'׳, מַהוּ ׳הִכָּה׳? אֶלָּא שֶׁהִתְעוֹרֵר כֹּה, כְּמוֹ שֶׁהִפְחִיד אוֹתוֹ מֹשֶׁה, שֶׁכָּתוּב ׳וְהִנֵּה לֹא שָׁמַעְתָּ עַד כֹּה׳.
בלשון הזוהר
׳וַיהו"ה הִכָּה כָל בְּכוֹר׳. ׳וַיהו"ה׳ - הוּא וּבֵית דִּינוֹ. ׳וַיהו"ה׳ - הוּא וְנִימוּסוֹי. ׳הִכָּה כָל בְּכוֹר׳ - ׳הִכָּה׳. מֹשֶׁה לֹא אָמַר אֶלָּא ׳וּמֵת וְגוֹ'׳, מַהוּ ׳הִכָּה׳. אֶלָּא, דְּאִתְּעַר כֹּה, כְּמָה דְּאַגְזִים מֹשֶׁה, דִּכְתִּיב ׳וְהִנֵּה לֹא שָׁמַעְתָּ עַד כֹּה׳.
ויפן פרעה - הפניית לבו מהכרת הדין העתידי
וְשָׁנִינוּ, פַּרְעֹה הָיָה חָכָם מִכָּל מְכַשְּׁפָיו, וְהִסְתַּכֵּל בָּזאת שֶׁתַּעֲשֶׂה בּוֹ דִּין, וַעֲתִידָה לְהַחֲרִיב אֶת אַרְצוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר מֹשֶׁה, ׳בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי יהו"ה׳. וּבַהוּא מַה כָּתוּב? ׳וַיִּפֶן פַּרְעֹה׳ (שמות ז, כג). מַה זֶּה ׳וַיִּפֶן׳? - שֶׁהִפְנָה לִבּוֹ מֵהִרְהוּר זֶה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וַיִּפֶן אַהֲרֹן׳ (במדבר יב, י). ׳וַיָּבא אֶל בֵּיתוֹ וְלֹא שָׁת לִבּוֹ גַּם לָזֹאת׳ - ׳גַּם׳ - לְרַבּוֹת זוֹ שֶׁעֲתִידָה לְהַחֲרִיב אֶת אַרְצוֹ, וְלֹא שָׂם לִבּוֹ כְּנֶגֶד זֹאת.
בלשון הזוהר
וְתָאנָא, פַּרְעֹה חַכִּים הֲוָה מִכָּל חֲרָשׁוֹי, וְאִסְתַּכַּל בְּהַאי זֹאת, דְּיַעֲבֵיד בֵּיהּ דִּינָא, וְזַמִין לְחָרְבָא אַרְעֵיהּ, כְּמָה דְּאָמַר מֹשֶׁה, ׳בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי יהו"ה׳. וּבְאִיהוּ מַה כְּתִיב. ׳וַיִּפֶן פַּרְעֹה׳ (שמות ז, כג). מַהוּ ׳וַיִּפֶן׳ - דְּאַפְנֵי לִבֵּיהּ מֵהִרְהוּרָא דָּא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳וַיִּפֶן אַהֲרֹן׳ (במדבר יב, י). ׳וַיָּבוֹא אֶל בֵּיתוֹ וְלֹא שָׁת לִבּוֹ גַּם לְזֹאת׳ - ׳גַּם׳ - לְרַבּוֹת הַאי דִּזְמִינָא לְחָרְבָא אַרְעֵיהּ, וְלָא שָׁוֵי לִבֵּיהּ לָקֳבְלֵיהּ דְּזֹא"ת.
כל בכור - שבירת כל הדרגות משלטונן במצרים
׳כָל בְּכוֹר׳ - אֲפִלּוּ דְּרָגוֹת עֶלְיוֹנוֹת וְתַחְתּוֹנוֹת נִשְׁבְּרוּ מִשִּׁלְטוֹנָם (ס"א: מֵהִשְׁתַּלְשְׁלוּתָם), כָּל אוֹתָם שֶׁשּׁוֹלְטִים בַּחָכְמָה שֶׁלָּהֶם, שֶׁכָּתוּב ׳בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם׳. וְכָל הַדְּרָגוֹת, הָעֶלְיוֹנוֹת וְהַתַּחְתּוֹנוֹת שֶׁנִּשְׁבְּרוּ מִשִּׁלְטוֹנָם (ס"א: מֵהִשְׁתַּלְשְׁלוּתָם), כֻּלָּם נִרְאוֹת בַּפָּסוּק (ס"א: נִרְמָזוֹת). שֶׁכָּתוּב ׳מִבְּכוֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה אֲשֶׁר אַחַר הָרֵחָיִם וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה׳ - הֲרֵי כֻּלָּם נִרְאִים בַּפָּסוּק.
בלשון הזוהר
׳כָל בְּכוֹר׳ - אֲפִילּוּ דַּרְגִּין עִלָּאִין וְתַתָּאִין, אִתְּבָּרוּ מִשּׁוּלְטָנֵהוֹן (ס"א: מִשַּׁלְשׁוּלֵיהוֹן), כָל אִינּוּן דְּשַׁלְטִין בְּחָכְמְתָא דִּלְהוֹן, דִּכְתִּיב, ׳בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם׳. וְכֻלְּהוּ דַּרְגִּין, עִלָּאִין וְתַתָּאִין, דְּאִתְּבָּרוּ מִשּׁוּלְטָנִהוֹן (ס"א: מִשַּׁלְשׁוּלֵיהוֹן), כֻּלְּהוּ בִּפְסוּקָא אִתְחָזוּן (ס"א: אִתְרְמִיזוּ). דִּכְתִּיב ׳מִבְּכוֹר פַּרְעֹה הַיּוֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה אֲשֶׁר אַחַר הָרֵחָיִם וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה׳ - הָא כֻּלְּהוּ אִתְחָזוּן בִּפְסוּקָא.
בכור פרעה עד בכור השבי - שלושת הכתרים שנשברו
סְתָמוֹ שֶׁל דָּבָר, ׳מִבְּכוֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ׳ (שמות יא, ה) - כֶּתֶר תַּחְתּוֹן שֶׁל שְׁלִיטַת הַמַּלְכוּת (נ"א: מֵהַמַּלְכוּת) שֶׁלְּמַעְלָה. ׳עַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה׳ - כֶּתֶר שְׂמֹאל מִתַּחְתֶּיהָ שֶׁל שְׁלִיטָה מֵאַחַר אַרְבַּע (נ"א: מִכֶּתֶר אַחַר) רֵחַיִם, אַרְבַּע מַחֲנוֹת. (מַשְׁמָע) מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב ׳אַחַר הָרֵחָיִם׳ (וְלֹא מִן הָרֵחָיִם). ׳וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה׳ - תַּחְתּוֹנִים מִתַּחְתּוֹנִים, נוּקְבָּא מִנְּקֵבוֹת, שֶׁנִּמְצְאוּ בָּאֲתוֹנוֹת בַּבְּהֵמוֹת וַחֲמוֹרִים, בִּגְדוֹלִים וּבִקְטַנִּים, וּמְקַבְּלִים מֵהֶם גְּבָרִים וּנְקֵבוֹת. ׳עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר׳ - אוֹתָם שֶׁיּוֹצְאִים מִשִּׁפְחָה, שֶׁבָּהֶם עוֹשִׂים לַאֲסִירִים שֶׁיִּשְׁתַּעְבְּדוּ בָהֶם לְעוֹלָמִים וְלֹא יֵצְאוּ לַחֵרוּת.
בלשון הזוהר
סְתָמָא דְּמִלָּה, ׳מִבְּכוֹר פַּרְעֹה הַיּוֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ׳ (שמות יא, ה) - כִּתְרָא תַּתָּאָה דְּקוּזְמִיטָא דְּמַלְכוּתָא (נ"א: מִמַּלְכוּתָא) דִּלְעֵילָּא. ׳עַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה׳ - כִּתְרָא שְׂמָאלָא, תַּתָּאָה מִינָהּ, דְּקוּזְמִיטָא מִבָּתַר אַרְבַּע (נ"א: מִכִּתְרָהּ אַחַר) רְחַיִּין, אַרְבַּע מַשִׁירְיָין. (מַשְׁמָע) מִשּׁוּם דִּכְתִּיב ׳אַחַר הָרֵחָיִם׳ (וְלֹא מִן הָרֵחָיִם). ׳וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה׳ - תַּתָּאִין מִתַּתָּאִין, נוּקְבָּא מִנּוּקְבְתָא, דְּאִשְׁתְּכָחוּ בְּאָתָנֵי בִּבְעִירֵי וַחֲמָרֵי, בְּרַבְרְבֵי בְּזוּטְרֵי, וּמְקַבְּלִין מִנְּהוֹן גּוּבְרִין וְנוּקְבִין. ׳עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר׳ - אִינּוּן דְּנָפְקִין מִשִּׁפְחָה, דִּי בְּהוֹן עַבְדִין לַאֲסִירֵי, דְּיִשְׁתַּעְבְּדוּן בְּהוֹן לְעָלְמִין, וְלָא יִפְקוּן לְחֵירוּ.
קשרי המצרים בישראל - שבירתם בגבורת הקב"ה
וּבְבִטְחוֹן הַדְּרָגוֹת הַלָּלוּ סֵרְבוּ הַמִּצְרִים, שֶׁבָּהֶם עָשׂוּ קֶשֶׁר לְיִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יֵצְאוּ מֵעַבְדוּתָם לְעוֹלָמִים. וּבָזֶה נִרְאֵית הַגְּבוּרָה וְהַשִּׁלְטוֹן שֶׁל הקב"ה, וְזִכְרוֹן זֶה לֹא יִכְלֶה מִיִּשְׂרָאֵל לְדוֹרֵי דוֹרוֹת, שֶׁאִם לֹא הָיָה כֹּחַ וּגְבוּרָה שֶׁל הקב"ה, כָּל מַלְכֵי הָעַמִּים וְכָל מְכַשְּׁפֵי הָעוֹלָמוֹת וְחַכְמֵי הָעוֹלָמוֹת, לֹא יֵצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִן הָעַבְדוּת, שֶׁהִתִּיר אֶת הַקְּשָׁרִים שֶׁלָּהֶם וְשָׁבַר אֶת כָּל אוֹתָם הַכְּתָרִים כְּדֵי לְהוֹצִיא אוֹתָם. עַל זֶה כָּתוּב ׳מִי לֹא יִרָאֲךְ מֶלֶךְ הַגּוֹיִם כִּי לְךְ יָאָתָה כִּי בְכָל חַכְמֵי הַגּוֹיִם וּבְכָל מַלְכוּתָם מֵאֵין כָּמוֹךְ׳ (ירמיהו י, ז).
בלשון הזוהר
וּבְרוּחְצָנוּתָא דְּאִלֵּין דַּרְגִּין, סָרִיבוּ מִצְרָאֵי, דִּי בְּהוֹן עֲבָדוּ קִשְׁרָא לְיִשְׂרָאֵל, דְּלָא יִפְקוּן מִן עַבְדוּתְהוֹן לְעָלְמִין. וּבְהַאי אִתְחָזֵי גְּבוּרְתָּא וְשֻׁלְטָנוּתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְדֻכְרָנָא דָּא לָא יִשְׁתֵּצֵי מִיִּשְׂרָאֵל לְדָרֵי דָּרִין, דְּאִי לָא הֲוָה חֵילָא וּגְבוּרְתָּא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כָּל מַלְכֵי עַמִּין, וְכָל חָרָשֵׁי עָלְמִין, וְחַכִּימֵי עָלְמִין, לָא יִפְקוּן לְיִשְׂרָאֵל מִן עַבְדוּתָא, דְּשָׁרָא קִטְרִין דִּלְהוֹן, וְתָבַר כָּל אִינּוּן כִּתְרִין, בְּגִין לְאַפָּקָא לוֹן. עַל דָּא כְּתִיב, ׳מִי לֹא יִרָאֲךָ מֶלֶךְ הַגּוֹיִם כִּי לְךָ יָאָתָה כִּי בְכָל חַכְמֵי הַגּוֹיִם וּבְכָל מַלְכוּתָם מֵאֵין כָּמוֹךָ׳ (ירמיהו י, ז).
בכיית רשבי - אשכול הקנטור בשבחי יציאת מצרים
בָּכָה רַבִּי שִׁמְעוֹן, הֵרִים קוֹלוֹ וְנֶאֱנַח. אָמַר, אֶשְׁכּוֹל הַקִּנְטוּר נִמְצָא. חֲשַׁבְתֶּם שֶׁשִּׁבַּח הקב"ה כַּמָּה פְעָמִים, ׳אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךְ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם׳ (דברים ה, ו), ׳הוֹצִיאֲךְ יהו"ה אֱלֹהֶיךְ מִמִּצְרַיִם׳ (דברים טז, ג), ׳וַיֹּצִאֲךְ יהו"ה אֱלֹהֶיךְ מִשָּׁם׳ (דברים ה, טו), ׳הוֹצֵאתִי אֶת צִבְאוֹתֵיכֶם׳ (שמות יב, יז), ׳זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם׳ (שמות יג, ג), ׳וַיּוֹצִאֲךְ בְּפָנָיו בְּכֹחוֹ הַגָּדוֹל מִמִּצְרָיִם׳ (דברים ד, לז), ׳הוֹצִיא יהו"ה אֶתְכֶם מִזֶּה׳ (שמות יג, ג).
בלשון הזוהר
בָּכָה רַבִּי שִׁמְעוֹן, אָרִים קָלֵיהּ וְאַתְנַח, אָמַר קִנְטוּרָא דְּקִיטְפָא אִשְׁתְּכַח, חֲשַׁבְתּוּן דְּשָׁבַח קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כַּמָּה זִמְנִין, ׳אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם׳ (דברים ה, ו), ׳הוֹצִיאֲךָ יהו"ה אֱלהֶיךָ מִמִּצְרַיִם׳ (דברים טז, ג), ׳וַיּוֹצִיאֲךָ יהו"ה אֱלהֶיךָ מִשָּׁם׳ (דברים ה, טו), ׳הוֹצֵאתִי אֶת צִבְאוֹתֵיכֶם׳ (שמות יב, יז), ׳זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם׳ (שמות יג, ג), ׳וַיּוֹצִיאֲךָ בְּפָנָיו בְּכֹחוֹ הַגָּדוֹל מִמִּצְרַיִם׳ (דברים ד, לז), ׳הוֹצִיא יהו"ה אֶתְכֶם מִזֶּה׳ (שמות יג, ג).
עשרה כתרים למטה - שלושת הקשרים שמנעו יציאת ישראל
אֶלָּא שָׁנִינוּ, עֲשָׂרָה כְתָרִים הֵם לְמַטָּה כְּמוֹ שֶׁלְּמַעְלָה, וְכֻלָּם נִסְתָּרִים בִּשְׁלֹשֶׁת אֵלֶּה שֶׁאָמַרְנוּ. וּשְׁלֹשָׁה קְשָׁרִים קְשׁוּרִים בָּהֶם עַל שָׁלֹשׁ דְּרָגוֹת אֵלּוּ שֶׁבָּהֶם עָשׂוּ שֶׁיִּשְׂרָאֵל לֹא יֵצְאוּ מִשִּׁעְבּוּדָם לְעוֹלָמִים.
בלשון הזוהר
אֶלָּא תָּאנָא, י׳ כִּתְרִין, אִינּוּן לְתַתָּא, כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, וְכֻלְּהוּ סְתִימִין, בִּתְלָתָא אִלֵּין דְּאַמָרָן. וּתְלַת קִשְׁרִין קְשִׁירוּ בְּהוּ, עַל ג׳ דַּרְגִּין אִלֵּין דִּבְהוּ עַבְדוּ, דְּיִשְׂרָאֵל לָא יִפְקוּן מִשִּׁעְבּוּדְהוֹן לְעָלְמִין.
ויזכר אלהים את בריתו - שלושת קשרי המהימנותא באבות
אַשְׁרֵיכֶם אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, שֶׁבִּזְכוּתְכֶם הִתִּירוּ אֶת הַקְּשָׁרִים, והקב"ה זָכַר שְׁלֹשֶׁת קִשְׁרֵי הַמְּהֵימְנוּתָא שֶׁלָּכֶם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב׳ (שמות ב, כד). ׳אֶת אַבְרָהָם׳ - הֲרֵי קֶשֶׁר אֶחָד שֶׁל אַבְרָהָם. ׳אֶת יִצְחָק׳ - הֲרֵי קֶשֶׁר שֵׁנִי שֶׁל יִצְחָק. ׳וְאֶת יַעֲקֹב׳ - הֲרֵי קֶשֶׁר שְׁלִישִׁי, שְׁלֵמוּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב.
בלשון הזוהר
זַכָּאִין אַתּוּן אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, דְּבִזְכוּתְכוֹן שָׁרִיאוּ קִטְרִין, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּכָר תְּלַת קִטְרֵי מְהֵימָנוּתָא דִּלְכוֹן הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב׳ (שמות ב, כד). ׳אֶת אַבְרָהָם׳ - הָא קִשְׁרָא חֲדָא, דְּאַבְרָהָם. ׳אֶת יִצְחָק׳ - הָא קִשְׁרָא תִּנְיָינָא, דְּיִצְחָק. ׳וְאֶת יַעֲקֹב׳ - הָא קִשְׁרָא תְּלִיתָאָה, שְׁלֵימָתָא דְּיַעֲקֹב.
זכר יציאת מצרים בזמנים ובחגים - יסוד התורה והמהימנותא
לָמַדְנוּ, כָּל הַזְּמַנִּים וְהַחַגִּים וְהַשַּׁבָּתוֹת, כֻּלָּם זִכָּרוֹן לָזֶה, וְעַל זֶה הִתְקַיְּמוּ כֻלָּם, שֶׁאִלְמָלֵא זֶה לֹא הָיְתָה שְׁמִירָה שֶׁל זְמַנִּים וְחַגִּים וְשַׁבָּתוֹת. וְלָכֵן לֹא כָלָה הַזִּכָּרוֹן שֶׁל מִצְרַיִם מִכָּל הַזְּמַנִּים וְהַחַגִּים וְהַשַּׁבָּתוֹת. בֹּא רְאֵה, דִּין (ס"א: זֶה) הוּא יְסוֹד וְשֹׁרֶשׁ שֶׁל הַתּוֹרָה, וְכָל מִצְווֹתָיו, וְכָל הַמְּהֵימְנוּתָא הַשְּׁלֵמָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל.
בלשון הזוהר
תָּנָא, כָּל זִמְנִין וְחַגִּין וְשַׁבָּתִין, כֻּלְּהוּ דּוּכְרָנָא לְהַאי, וְעַל הַאי אִתְקַיְימוּ כֻּלְּהוּ, דְּאִלְמָלֵא הַאי, לָא הֲוָה נְטוּרָא דְּזִמְנִין וְחַגִּין וְשַׁבָּתִין. וּבְגִינֵי כַּךְ, לָא אִשְׁתְּצֵי דֻּכְרָנָא דְּמִצְרַיִם מִכָּל זִמְנִין וְחַגִּין וְשַׁבָּתִין. תָּא חֲזֵי דִּינָא (ס"א: דא) הוּא יְסוֹדָא וְשָׁרָשָׁא דְּאוֹרַיְיתָא, וְכָל פִּקוּדוֹי, וְכָל מְהֵימָנוּתָא שְׁלֵימָתָא דְּיִשְׂרָאֵל.
לילה מתיר קשרים ויום מפרסם - עיקר הגאולה בלילה
בְּיָד רָמָה לְעֵינֵי כָּל מִצְרָיִם. עשרה כתרים שקיימים למטה מכוונים כנגד כתרים שלמעלה, אשר היו קשורים בג' קשרים של ג' דרגות, ובזכות ג' קשרי האמונה של אברהם יצחק ויעקב הותרו אותם ג' קשרים. ובזה יתבאר הסתירה בפסוקים שיש להקשותוְעוֹד, לָמָּהמכת בכורות היתה דוקא בלילה ו לֹא הָיָה בַּיּוֹםכמו שאר המכות כְּפִי שֶׁשְּׁאַלְתֶּם?והתשובה לזה שָׁנִינוּ,מצד אחד כָּתוּב ׳הַיּוֹם אַתֶּם יֹצְאִים׳היינו שהיציאה היתה ביום, מאידך , וְכָתוּב ׳הוֹצִיאֲךְ יהו"ה אֱלֹהֶיךְ מִמִּצְרַיִם לַיְלָה׳ומבואר שהיציאה היתה בלילה. ויש להתבונן האם היציאה היתה בלילה או ביום.. אֶלָּא שָׁנִינוּ, עִקַּר גְּאֻלַּת יִשְׂרָאֵל לֹא הָיָה אֶלָּא בַּלַּיְלָה, שֶׁהַלַּיְלָה מַתִּיר קְשָׁרִים וְעוֹשֶׂה נְקָמוֹת, שהיו צריכים להתיר את קשרי הטומאה שקשרו אותם המצרים, וזה נעשה בלילה יחד עם הנקמה במצרים, ומה שנאמר 'היום אתם יוצאים' היינו וְהַיּוֹם הוֹצִיא אוֹתָם בְּרֹאשׁ גָּלוּי,שמפרסם הנס בגלוי גם על הנקמה שנעשתה בלילה בהריגת בכורי מצרים, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳יָצְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּיָד רָמָה לְעֵינֵי כָּל מִצְרָיִם׳ (במדבר לג, ג) (נ"א: וְעוֹד, הַלַּיְלָה מַתִּיר אֶת הַקְּשָׁרִים וְעוֹשֶׂה נְקָמוֹת וְדִינִים, וְהַיּוֹם מְגַלֶּה וּמְפַרְסֵם הַנֵּס וְהַנְּקָמָה שֶׁנַּעֲשָׂה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳יָצְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּיָד רָמָה וְגוֹ'׳). וְכָתוּב ׳וּמִצְרַיִם מְקַבְּרִים אֵת אֲשֶׁר הִכָּה יהו"ה בָּהֶם כָּל בְּכוֹר׳ - זֶהוּ פִּרְסוּם הַנֵּס.ובזה נתבאר כי יש ב' הבחנות בגאולת ישראל ממצרים, א. התרת הקשרים והגאולה עצמה שנעשתה בלילה, ב. ה'ריש גלי' לעיני כל מצרים מצד הפרסום - שזה נעשה ביום.
בלשון הזוהר
וְעוֹד אֲמַאי לָא הֲוָה בִּימָמָא דְּשָׁאִילְתּוּ. תָּנֵינָן, כְּתִיב ׳הַיּוֹם אַתֶּם יוֹצְאִים׳, וּכְתִיב ׳הוֹצִיאֲךָ יהו"ה אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם לַיְלָה׳. אֶלָּא תָּאנָא, עִקָרָא דְּפוּרְקָנָא דְּיִשְׂרָאֵל, לָא הֲוָה אֶלָּא בַּלַּיְלָה, דְּלֵילְיָא שָׁרָא קִטְרִין, וְעָבִיד נוּקְמִין, וְיוֹמָא אַפִּיק לוֹן בְּרֵישׁ גַּלֵּי, הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, ׳יָצְאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּיַד רָמָה לְעֵינֵי כָּל מִצְרָיִם׳ (במדבר לג, ג) (נ"א: ועוד לילה שארי קטרין ועבד נוקמין ודינין ויומא גלי ופרסם ניסא ונוקמא דאתעביד הדא הוא דכתיב ׳יצאו בני ישראל ביד רמה וגו'׳). וּכְתִיב ׳וּמִצְרַיִם מְקַבְּרִים אֵת אֲשֶׁר הִכָּה יהו"ה בָּהֶם כָּל בְּכוֹר׳ - דָּא הוּא פִּרְסוּמֵי נִיסָא.
רשבי פותח שערי חכמה - ירושלים של מטה כדוגמת מעלה
בָּאוּ רַבִּי חִיָּיא וְרַבִּי יוֹסֵי, הִשְׁתַּטְּחוּ לְפָנָיו וְנָשְׁקוּ יָדוֹ, וּבָכוּ וְאָמְרוּ, חֲקִיקוֹת עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים מְרִימִים רֹאשׁ בִּזְכוּתְךְ, עָשָׂה הקב"ה יְרוּשָׁלַיִם לְמַטָּה כְּמוֹ שֶׁלְּמַעְלָה. עָשָׂה (רשב"י) חוֹמוֹת הָעִיר הַקְּדוֹשָׁה וּשְׁעָרֶיהָ. מִי שֶׁנִּכְנָס, לֹא נִכְנָס עַד שֶׁיִּפָּתְחוּ הַשְּׁעָרִים. מִי שֶׁעוֹלֶה, לֹא עוֹלֶה עַד שֶׁיִּתְתַּקְנוּ הַמַּדְרֵגוֹת שֶׁל הַחוֹמוֹת. מִי יָכוֹל לִפְתֹחַ אֶת שַׁעֲרֵי הָעִיר הַקְּדוֹשָׁה, וּמִי יָכוֹל לְהַתְקִין אֶת הַמַּדְרֵגוֹת שֶׁל הַחוֹמוֹת? זֶה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, שֶׁהוּא פּוֹתֵחַ שְׁעָרִים שֶׁל סוֹדוֹת הַחָכְמָה וְהוּא מְתַקֵּן דְּרָגוֹת עֶלְיוֹנוֹת, וְכָתוּב ׳יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךְ אֶת פְּנֵי הָאָדוֹן יהו"ה׳ (שמות לה). מִי זֶה ׳פְּנֵי הָאָדוֹן יהו"ה׳? זֶה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, שֶׁמִי שֶׁהוּא זָכָר מִן הַזְּכָרִים צָרִיךְ לְהֵרָאוֹת לְפָנָיו.
בלשון הזוהר
אָתוּ ר ׳חִיָּיא ור׳ יוֹסֵי, אִשְׁתְּטָחוּ קָמֵיהּ, וְנָשְׁקוּ יְדוֹי, וּבָכוּ וְאָמְרוּ, גְּלִיפִין עִלָּאִין וְתַתָּאִין, זַקְפָן רֵישָׁא בְּגִינָךְ, עָבֵד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יְרוּשָׁלַיִם לְתַתָּא, כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא. עָבֵד (רשב"י) שׁוּרֵי קַרְתָּא קַדִּישָׁא וְתַרְעוֹי. מַאן דְּעָיִיל, לָא עָיֵיל, עַד דְּיִפְתְּחוּן תַּרְעִין. מַאן דְּסָלִיק, לָא סָלִיק, עַד דְּיִתְתַּקְנוּן דַּרְגִין דְּשׁוּרֵי. מַאן יָכִיל לְמִפְתַּח תַּרְעִין דְּקַרְתָּא קַדִּישָׁא, וּמַאן יָכִיל לְאַתְקְנָא דַּרְגִּין דְּשׁוּרֵי, דָּא רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, דְּאִיהוּ פָּתַח תַּרְעִין דְּרָזֵי דְּחָכְמְתָא, וְאִיהוּ אַתְקִין דַּרְגִּין עִלָּאִין, וּכְתִיב ׳יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי הָאָדוֹן יהו"ה׳ (שמות לה). מַאן ׳פְּנֵי הָאָדוֹן יהו"ה׳, דָּא רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, דְּמַאן דְּאִיהוּ דְּכוּרָא מִן דְּכֻרְנָיא, בָּעֵי לְאִתְחֲזָאָה קָמֵיהּ.
כל בכור סתם - מיתת קושרי הקשרים המכשפים במצרים
אָמַר לָהֶם, עַד עַכְשָׁו לֹא סִיַּמְנוּ הַדָּבָר עַל שְׁאֵלַתְכֶם, שֶׁהֲרֵי שָׁנִינוּ ׳וַיהו"ה הִכָּה כָל בְּכוֹר׳, ׳כָּל בְּכוֹר׳ סְתָם, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. וְהַכֹּל הָיָה כְּמוֹ שֶׁל אוֹתָם שֶׁמֵּתוּ, אוֹתָם קוֹשְׁרֵי הַקְּשָׁרִים שֶׁהָיוּ מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּכִשְׁפֵיהֶם בְּאוֹתָם הַכְּתָרִים. מֵהֶם מִשְׁתַּמְּשִׁים בָּעֶלְיוֹנִים וּמֵהֶם בַּתַּחְתּוֹנִים, וְאַף עַל גַּב שֶׁכֻּלָּם הֵם תַּחְתּוֹנִים. וְכָל ׳אֶרֶץ מִצְרַיִם׳ מְלֵאָה הָיְתָה כְּשָׁפִים, וְכָתוּב ׳כִּי אֵין בַּיִת אֲשֶׁר אֵין שָׁם מֵת׳.
בלשון הזוהר
אָמַר לוֹן, עַד הַשְׁתָּא, לָא סִיַּימְנָא מִלָּה דִּשְׁאֶלְתָּא דִּילְכוֹן, דְּהָא תָּנֵינָן, ׳וַיהו"ה הִכָּה כָל בְּכוֹר׳, ׳כָל בְּכוֹר׳ סְתָם, כִּדְקָאמְרַן. וְכֹלָּא הֲוָה כְּמָה דְּאִינּוּן דְּמִיתוּ, אִינּוּן קְטוּרֵי קִטְרִין, דַּהֲווֹ מִשְׁתַּמְּשֵׁי בְּחָרָשַׁיְיהוּ בְּאִינּוּן כִּתְרִין. מִנְהוֹן מִשְׁתַּמְּשֵׁי בְּעִלָּאֵי, וּמִנְהוֹן בְּתַתָּאֵי, וְאַף עַל גַּב דְּכֻלְּהוּ תַּתָּאִין אִינּוּן. וְכָל אַרְעָא דְּמִצְרַיִם מַלְיָא חֲרָשִׁין הֲוָה, וּכְתִיב ׳כִּי אֵין בַּיִת אֲשֶׁר אֵין שָׁם מֵת׳.
התכנסות המצרים בבתיהם - דין שנעשה בלילה המאיר כיום
וְנַעֲשָׂה דִין בַּכֹּל, בְּשָׁעָה שֶׁהִתְכַּנְּסוּ כֻלָּם בְּבָתֵּיהֶם וְלֹא הָיוּ מִתְפַּזְּרִים בַּמִּדְבָּר וּבַשָּׂדֶה, אֶלָּא כֻּלָּם נִמְצְאוּ בְּבָתֵּיהֶם, (וְאוֹר הַנֵּר יָפֶה לִבְדִיקָה מִבַּחוּץ) וְעָשָׂה הַלַּיְלָה אֶת דִּינָיו בַּכֹּל בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. וְשָׁנִינוּ שֶׁהָיָה מֵאִיר הַלַּיְלָה כְּמוֹ הַיּוֹם בִּתְקוּפַת תַּמּוּז, וְרָאָה כָּל הָעָם אֶת דִּינֵי הקב"ה, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְלַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר כַּחֲשֵׁכָה כָּאוֹרָה׳ (תהלים קלט, יב).
בלשון הזוהר
וְאִתְעָבִיד דִּינָא בְּכֹלָּא, בְּשַׁעֲתָא דְּאִתְכְּנָשׁוּ כֻּלְּהוּ בְּבָתֵּיהוֹן, וְלָא הֲווֹ מִתְפַּזְּרֵי בְּמַדְבְּרָא וּבְחַקְלָא, אֶלָּא כֻּלְּהוּ אִשְׁתְּכָחוּ בְּבָתֵּיהוֹן, (וְאוֹר הַנֵּר יָפֶה לִבְדִיקָה מִבַּחוּץ) וְעָבִיד לֵילְיָא דִּינוֹי בְּכֹלָּא בְּהַהִיא שַׁעֲתָא. וְתָנָא הֲוָה נָהִיר לֵילְיָא כְּיוֹמָא דִּתְקוּפָה דְּתַמּוּז, וְחָמָא כָּל עַמָּא דִּינוֹי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וְלַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר כַּחֲשֵׁכָה כָּאוֹרָה׳ (תהילים קלט, יב).
מציאת המתים בשווקים - פרסום הנס הגדול מיום בריאת העולם
וּבְשָׁעָה שֶׁיָּצְאוּ, נִמְצְאוּ כֻלָּם מֵתִים בַּשְּׁוָקִים לְעֵינֵי הַכֹּל, רָצוּ לִקְבֹּר אוֹתָם וְלֹא מָצְאוּ, וְזֶה הָיָה קָשֶׁה לָהֶם מֵהַכֹּל. רָאוּ אֶת יִשְׂרָאֵל יוֹצְאִים לְעֵינֵיהֶם בְּצַד אֶחָד, וְרָאוּ אֶת מֵתֵיהֶם בַּצַּד הָאַחֵר. וּבַכֹּל הָיָה פִּרְסוּם הַנֵּס, שֶׁלֹּא הָיָה כָּזֶה מִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם.
בלשון הזוהר
וּבְשַׁעֲתָא דְּנָפְקוּ אִשְׁתְּכָחוּ כֻּלְּהוֹן מֵתִין בַּשְּׁוָקִין לְעֵינֵיהוֹן דְּכֹלָּא, בַּעְיָין לְאַקְבְרָא לְהוּ וְלָא אַשְׁכָּחוּ, וְדָא אַקְשֵׁי לְהוּ מִכֹּלָּא. חָמוּ לְיִשְׂרָאֵל נָפְקִין לְעֵינֵיהוֹן בְּחַד גִּיסָא, וְחָמוּ לְמֵיתֵיהוֹן בְּאִידָךְ גִּיסָא. וּבְכֹלָּא הֲוָה פִּרְסוּמֵי נִיסָא, דְּלָא הֲוָה כְּהַאי מִיּוֹמָא דְּאִתְבְּרֵי עָלְמָא.
ליל שמורים הוא - הקושי בין ליל ללילה
וּבֹא רְאֵה, כָּתוּב ׳לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא׳ (שמות יב, מב) לַיהו"ה לְהוֹצִיאָם וְגוֹ', ׳הוּא הַלַּיְלָה הַזֶּה׳ לַיהו"ה ׳שִׁמֻּרִים לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'׳ - פָּסוּק זֶה קָשֶׁה, כֵּיוָן שֶׁאָמַר לֵיל, מַה זֶּה ׳שִׁמֻּרִים׳ וְלֹא ׳שִׁמּוּר׳? שִׁמּוּר הָיָה צָרִיךְ (לִכְתֹּב)! וְכָתוּב ׳הוּא הַלַּיְלָה הַזֶּה׳. לֵיל אָמַר בַּהַתְחָלָה, וְאַחַר כָּךְ לַיְלָה.
בלשון הזוהר
וְתָּא חֲזֵי, כְּתִיב ׳לֵיל שִׁמוּרִים הוּא לַיהו"ה לְהוֹצִיאָם וְגוֹ'׳ (שמות יב, מב), ׳הוּא הַלַּיְלָה הַזֶּה לַיהו"ה שִׁמוּרִים לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'׳ - הַאי פְּסוּקָא קַשְׁיָא, כֵּיוָן דְּאָמַר לֵיל, מַהוּ ׳שִׁמוּרִים׳ וְלָא ׳שִׁמּוּר׳. שִׁמּוּר מִבָּעֵי לֵיהּ. וּכְתִיב ׳הוּא הַלַּיְלָה הַזֶּה׳. לֵיל קָאָמַר בְּקַדְמִיתָא, וּבָתַר לַיְלָה.
נערה ונער - סוד ליל שמורים בקבלת הזכר
אֶלָּא כָּךְ שָׁנִינוּ, כָּתוּב ׳כִּי יִהְיֶה נַעֲרָה בְתוּלָה׳ (דברים כב, כג). ׳נַעַר׳ כָּתוּב, מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁכָּל זְמַן שֶׁלֹּא קִבְּלָה זָכָר, נִקְרֵאת נַעַר, מִשֶּׁקִּבְּלָה זָכָר, נִקְרֵאת נַעֲרָה. אַף כָּאן, ׳לֵיל׳ - עַד שֶׁלֹּא קִבְּלָה זָכָר. וְאַף עַל גַּב שֶׁכָּתוּב בּוֹ ׳שִׁמּוּרִים׳ - זָכָר הָיָה עָתִיד לְהִתְחַבֵּר עִמָּהּ. וּבְשָׁעָה שֶׁהִתְחַבֵּר עִמָּהּ זָכָר, כָּתוּב, ׳הוּא הַלַּיְלָה הַזֶּה לַיהו"ה שִׁמֻּרִים׳. ׳שִׁמּוּרִים׳ - זָכָר וְנוּקְבָּא. וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב ׳הַלַּיְלָה הַזֶּה׳.
בלשון הזוהר
אֶלָּא הָכִי תָּנֵינָן, כְּתִיב, ׳כִּי יִהְיֶה נַעֲרָה בְתוּלָה׳ (דברים כב, כג). ׳נַעַר׳ כְּתִיב, מַאי טַעְמָא. מִשּׁוּם דְּכָל זְמָן דְּלָא קַבִּילַת דְּכַר, אִתְקְרֵי נַעַר, מִדְּקַבִּילַת דְּכַר, אִתְקְרֵי נַעֲרָה. אוּף הָכָא, ׳לֵיל׳ - עַד לָא קַבִּילַת דְּכַר. וְאַף עַל גַּב דִּכְתִּיב בֵּיהּ ׳שִׁמוּרִים׳ - דְּכַר הֲוָה זַמִּין לְאִתְחַבְּרָא עִמָּהּ. וּבְשַׁעֲתָא דְּאִתְחֲבָּר עִמָּהּ דְּכַר, כְּתִיב, ׳הוּא הַלַּיְלָה הַזֶּה לַיהו"ה שִׁמוּרִים׳. ׳שִׁמוּרִים׳ - דְּכַר וְנוּקְבָּא. וּבְגִינֵי כַּךְ כְּתִיב ׳הַלַּיְלָה הַזֶּה׳.
זה אלי ואנוהו - שבח לזכר בלבד במקום זכר ונוקבא
וּבְמָקוֹם שֶׁנִּמְצְאוּ זָכָר וְנוּקְבָּא, אֵין שֶׁבַח אֶלָּא לַזָּכָר. וְכָךְ שִׁבְּחוּ יִשְׂרָאֵל בְּתִשְׁבְּחוֹתֵיהֶם לַזָּכָר וְלֹא לַנּוּקְבָּא, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ׳ (שמות טו, ב), שֶׁאֵין שֶׁבַח בְּמָקוֹם שֶׁזָּכָר וְנוּקְבָּא נִמְצָאִים אֶלָּא לַזָּכָר. וְעַל זֶה (נ"א: וְלָזֶה) מְחַכִּים יִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּתוּב ׳זֶה יהו"ה קִוִּינוּ לוֹ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ׳ (ישעיה כה, ט). מִשּׁוּם שֶׁכָּךְ עָתִיד לַעֲשׂוֹת לָהֶם, שֶׁכָּתוּב ׳כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת׳ (מיכה ז, טו).
בלשון הזוהר
וּבַאֲתַר דְּאִשְׁתְּכָחוּ דְּכַר וְנוּקְבָּא, לֵית שְׁבָחָא אֶלָּא לִדְכוּרָא. וְהָכִי שַׁבָּחוּ יִשְׂרָאֵל בְּתוּשְׁבַּחְתַּיְיהוּ, לִדְכוּרָא וְלָא לְנוּקְבָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ׳ (שמות טו, ב), דְּלֵית שְׁבָחָא בְּאֲתָר דִּדְכוּרָא וְנוּקְבָּא אִשְׁתְּכָחוּ, אֶלָּא לִדְכוּרָא. וְעַל דָּא (נ"א: וְלָדָא) מְחַכָּאן יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִּיב, ׳זֶה יהו"ה קִוִּינוּ לוֹ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ׳ (ישעיה כה, ט). מִשּׁוּם דְּהָכִי זַמִּין לְמֶעְבַּד לְהוּ, דִּכְתִּיב, ׳כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת׳ (מיכה ז, טו).
שומר מה מלילה - הבטחת עתיד כדוגמת ליל ולילה
וְסוֹד זֶה כָּךְ הוּא - כְּמוֹ שֶׁכָּאן לֵיל וְלַיְלָה, כָּךְ עָתִיד הקב"ה לַעֲשׂוֹת לָהֶם, שֶׁכָּתוּב ׳שֹׁמֵר מַה מִּלַּיְלָה שֹׁמֵר מַה מִלֵּיל׳ (ישעיהו כא, יא) - מַה לְּהַלָּן שְׁמִירָה וְלֵיל, אַף כָּאן שְׁמִירָה וְלֵיל. מַה לְּהַלָּן שְׁמִירָה וְלַיְלָה, אַף כָּאן שְׁמִירָה וְלַיְלָה.
בלשון הזוהר
וְרָזָא דָּא הָכִי הוּא - כְּגַוְונָא דְּהָכָא לֵיל וְלַיְלָה, כַּךְ זַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֶעְבַּד לְהוּ, דִּכְתִּיב, ׳שׁוֹמֵר מַה מִּלַּיְלָה שׁוֹמֵר מַה מִלֵּיל׳ (ישעיהו כא, יא) - מַה לְּהַלָּן שְׁמִירָה וְלֵיל, אוּף כָּאן שְׁמִירָה וְלֵיל. מַה לְּהַלָּן שְׁמִירָה וְלַיְלָה, אוּף כָּאן שְׁמִירָה וְלַיְלָה.
אתא בקר וגם לילה - קריאת הבקר על שם מידת אברהם
וְלַיְלָה נִקְרָא אַגַּב זָכָר, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳אָתָא בֹקֶר וְגַם לָיְלָה׳ (ישעיהו כא, יב). ׳בֹּקֶר׳, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר׳ (בראשית יט, כז), שֶׁהוּא מִדָּתוֹ מַמָּשׁ. וְכָתוּב ׳יהו"ה בֹּקֶר תִּשְׁמַע קוֹלִי בֹּקֶר׳ (תהילים ה, ד) מַמָּשׁ. יָשְׁבוּ רַבִּי חִיָּיא וְרַבִּי יוֹסֵי, וְלִמֵּד לָהֶם הַסּוֹד שֶׁל תּוֹרַת כֹּהֲנִים, וְהָיוּ חוֹזְרִים כָּל יוֹם וְיוֹשְׁבִים לְפָנָיו. יוֹם אֶחָד יָצָא רַבִּי שִׁמְעוֹן לַחוּץ, הָלְכוּ עִמּוֹ, הִגִּיעוּ לְשָׂדֶה אֶחָד וְיָשְׁבוּ.
בלשון הזוהר
וְלַיְלָה אִתְקְרֵי אֲגַב דְּכוּרָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳אָתָא בֹּקֶר וְגַם לַיְלָה׳ (ישעיהו כא, יב). ׳בֹּקֶר׳, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר׳ (בראשית יט, כז). דְּהוּא מִדָּתוֹ מַמָּשׁ. וּכְתִיב ׳יהו"ה בֹּקֶר תִּשְׁמַע קוֹלִי בֹּקֶר׳ (תהילים ה, ד) מַמָּשׁ. יָתְבוּ ר' חִיָּיא ור' יוֹסֵי, וְאוֹלִיף לְהוּ רָזָא דְּתוֹרַת כֹּהֲנִים, וַהֲווּ מְהַדְּרֵי בְּכָל יוֹמָא וְיַתְבֵי קָמֵיהּ. חַד יוֹמָא נָפַק רַבִּי שִׁמְעוֹן לְבַר, אָזְלוּ בַּהֲדֵיהּ, מָטוּ לְחַד חַקְלָא יָתְבוּ.
׳את הכל ראיתי בימי הבלי׳
סוד ההבל בגזירת צדיק ורשע
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.