אל תצאו מפתח הבית - סכנת פגישת המשחית ברשות דין
בא · ׳ועבר ה' לנגוף את מצרים׳ - סוד דם הפתח בין דין למילה · מאמר 4 · פיסקה 11 · דף לו ע"א
לשון הזוהר
׳וְאַתֶּם לֹא תֵּצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר׳ - מַאי טַעֲמָא, מִשּׁוּם דְּתָנֵינָן, אָמַר רִבִּי יִצְחָק, (אמר רבי ירמיה). ׳לָא לִיבָעֵי לֵיהּ לְאִינִשׁ לְמֵיזַל בְּשׁוּקָא, וּלְאִשְׁתַּכְּחָא בְּשׁוּקָא, בְּזִמְנָא דְּדִינָא תַּלְיָא בְּמָתָא, דְּכֵיוָן דִּרְשׁוּתָא אִתְיְיהִיב לִמְחַבְּלָא מַאן דְּפָגַע בֵּיהּ אִתְּזַק׳. וְהָכָא מִשּׁוּם דְּדִינָא אִשְׁתְּכַח, לָא בַּעְיָא לְנָפְקָא לְבַר.
תרגום
׳וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר׳ (שמות יב, כב) - מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁשָּׁנִינוּ, אָמַר רַבִּי יִצְחָק (אמר רבי ירמיה), ׳לֹא צָרִיךְ לָאָדָם לָלֶכֶת בַּשּׁוּק וּלְהִמָּצֵא בַּשּׁוּק בִּזְמַן שֶׁהַדִּין תָּלוּי בָּעִיר, שֶׁכֵּיוָן שֶׁנִּתְּנָה רְשׁוּת לַמַּשְׁחִית׳ - מִי שֶׁפּוֹגֵשׁ אוֹתוֹ, נִזָּק. וְכָאן מִשּׁוּם שֶׁהַדִּין נִמְצָא, לֹא צָרִיךְ לָצֵאת בַּחוּץ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ׳ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר׳ - מאי טעמא, משום דתנינן, אמר רבי יצחק, (אמר רבי ירמיה). ׳לא ליבעי ליה לאינש למיזל בשוקא, ולאשתכחא בשוקא, בזמנא דדינא תליא במתא, דכיון דרשותא אתייהיב למחבלא מאן דפגע ביה אתזק׳. והכא משום דדינא אשתכח, לא בעיא לנפקא לבר.
התרגום: ׳ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר׳ (שמות יב, כב) - מה הטעם? משום ששנינו, אמר רבי יצחק (אמר רבי ירמיה), ׳לא צריך לאדם ללכת בשוק ולהמצא בשוק בזמן שהדין תלוי בעיר, שכיון שנתנה רשות למשחית׳ - מי שפוגש אותו, נזק. וכאן משום שהדין נמצא, לא צריך לצאת בחוץ.
מן המפרשים
הסולם: ואתם לא תצאו וגו': שואל, מהו הטעם, שנאסר להם לצאת מפתח ביתם. ומשיב, משום שלמדנו, שאדם אינו צריך ללכת בשוק ולהמצא בשוק בשעה שהדין תולה על העיר, כי כיון שניתן רשות למשחית, מי שפוגע בו ינזק. וע"כ כאן כיון שהדין היה נמצא למצרים,…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: