יהי אור - הארת התהום והסתלקות הרוח מעליו
בא · ׳בא אל פרעה׳ - סוד התנין הגדול ביאורי הבריאה עד הריגתו · מאמר 3 · פיסקה 17 · דף לה ע"א
לשון הזוהר
׳וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר׳ - נָהִיר נְהִירוּ דִּלְעֵילָּא, וּבָטַשׁ עַל גַּבֵּי רוּחָא דְּנָשִׁיב, וְאִסְתַּלָּק מֵעַל תְּהוֹמָא, וְלָא חָפָא לֵיהּ. כֵּיוָן דִּתְהוֹמָא אִתְנְהִיר, וְאִיהוּ אִסְתַּלָּק, כְּדֵין הֲוָה נְהִירוּ.
תרגום
׳וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר׳ (בראשית א, ג) - הֵאִיר הָאוֹר שֶׁלְּמַעְלָה וְהִכָּה עַל גַּב הָרוּחַ שֶׁנָּשְׁבָה, וְהִסְתַּלֵּק מֵעַל הַתְּהוֹם וְלֹא כִסָּה אוֹתוֹ. כֵּיוָן שֶׁהֵאִיר הַתְּהוֹם וְהוּא הִסְתַּלֵּק, אָז הָיָה אוֹר.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ׳ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור׳ - נהיר נהירו דלעילא, ובטש על גבי רוחא דנשיב, ואסתלק מעל תהומא, ולא חפא ליה. כיון דתהומא אתנהיר, ואיהו אסתלק, כדין הוה נהירו.
התרגום: ׳ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור׳ (בראשית א, ג) - האיר האור שלמעלה והכה על גב הרוח שנשבה, והסתלק מעל התהום ולא כסה אותו. כיון שהאיר התהום והוא הסתלק, אז היה אור.
מן המפרשים
הסולם: ויאמר אלקים יהי אור וגו': כי האיר האור של מעלה דהיינו הג"ר, כי יצאה הי' מן האויר ונעשה אור, כנ"ל (ב"א דף מ"ה ד"ה כד, ע"ש) שהכה על הרוח שנושב, והסתלק מעל התהום ולא כסה אותו, כלומר, שבטל קומת הרוח, שכסה התהום מלקבל הארת ג"ר,…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: