ממלכת הזוהר › זוהר › בא › מאמר 3: ׳בא אל פרעה׳ - סוד התנין הגדול ביאורי הבריאה עד הריגתו › פיסקה 16 (לד ע"ב)

רוח אלהים מרחפת - הכאת רוח ברוח ובריאת העולם

בא · ׳בא אל פרעה׳ - סוד התנין הגדול ביאורי הבריאה עד הריגתו · מאמר 3 · פיסקה 16 · דף לד ע"ב

לשון הזוהר

וְעָבַר (נ"א ועם כל דא) רוּחָא אַחֲרָא דִּלְעֵילָּא, וְנָשַׁב (נ"א דנשב) וּבָטַשׁ בְּהַהוּא רוּחָא, וְשָׁכִיךְ לֵיהּ, הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב ׳וְרוּחַ אֱלהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנִי הַמָּיִם׳ - וְהַיְינוּ דְּתָנֵינָן, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּטַשׁ רוּחָא בְּרוּחָא, וּבָרָא עָלְמָא.

תרגום

וְעָבְרָה (וְעִם כָּל זֶה) רוּחַ אַחֶרֶת שֶׁלְּמַעְלָה, וְנָשְׁבָה (שגשבה) וְהִכְּתָה בְּאוֹתָהּ רוּחַ וְהִשְׁקִיטָה אוֹתָהּ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם׳ (בראשית א, ב) - וְזֶהוּ מַה שֶּׁשָּׁנִינוּ, שהקב"ה הִכָּה רוּחַ בְּרוּחַ וּבָרָא אֶת הָעוֹלָם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ועבר (נ"א ועם כל דא) רוחא אחרא דלעילא, ונשב (נ"א דנשב) ובטש בההוא רוחא, ושכיך ליה, הדא הוא דכתיב ׳ורוח אלהים מרחפת על פני המים׳ - והיינו דתנינן, דקודשא בריך הוא בטש רוחא ברוחא, וברא עלמא.

התרגום: ועברה (ועם כל זה) רוח אחרת שלמעלה, ונשבה (שגשבה) והכתה באותה רוח והשקיטה אותה, זהו שכתוב ׳ורוח אלהים מרחפת על פני המים׳ (בראשית א, ב) - וזהו מה ששנינו, שהקב"ה הכה רוח ברוח וברא את העולם.

מן המפרשים

מקדש מלך: הארץ היתה תוהו פי' מ' הנק' ארץ קודם שהרג הקב"ה נוקבא דאריך דקליפה היתה תהו. ואחר שהרג נוקבא דקליפה היתה בוהו כי בוהו יש בו קצת ממש יותר מתוהו והתיבה מורה על זה בוהו: תהומא לתתא נ"ב יסוד דנוקבא: דהא התנין הגדול נ"ב בסוד תגבורת…

הסולם: פירוש. כי קומת רוח היוצאת על מסך דצמצום א', אינה ראויה לקבל ג"ר לעולם, (כנ"ל ב"א דף ז' ד"ה וכבר ע"ש) וז"ש , שהתנין הגדול היה משיב קומת רוח דצמצום א' על התהום והחשיך אותו, שלא יהיה ראוי לקבל אור לעולם, שהרוח, בעת שהוא למטה,…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: