ממלכת הזוהר › זוהר › בא › מאמר 13: ׳קדש לי כל בכור׳ - אדנות היצר על האדם כפי מעשיו › פיסקה 2 (מא ע"ב)

זכויות מרובות - שבירת משמרות הלילה ועליית האדם לאדנות

בא · ׳קדש לי כל בכור׳ - אדנות היצר על האדם כפי מעשיו · מאמר 13 · פיסקה 2 · דף מא ע"ב

לשון הזוהר

וְכַד זַכְוָון נְפִישִׁין, רוּחָא תָּבַר תְּרֵין מִשְׁמָרוֹת - דַּחֲמוֹר נוֹעֵר, כְלָבִים צוֹעֲקִים, וְסָלִיק לְמִשְׁמֶרֶת דְּשַׁחַר, דְּבֵיהּ אָדָם וְאִתְהַדָּר בַּר נָשׁ אֲדוֹן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה׳ (בראשית לב, ו) - וְסָלִיק לְדַרְגָּא דְּאָדָם, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ, ׳וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וְגוֹ'׳ (בראשית א, כח) ׳וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם וְגוֹ'׳ (בראשית ט, ב).

תרגום

וּכְשֶׁרַבּוֹת הַזְּכֻיּוֹת, הָרוּחַ שׁוֹבֵר שְׁתֵּי מִשְׁמָרוֹת - שֶׁל חֲמוֹר נוֹעֵר, וּכְלָבִים צוֹעֲקִים, וְעוֹלֶה לְמִשְׁמֶרֶת הַשַּׁחַר שֶׁבּוֹ הָאָדָם, וְחוֹזֵר הָאָדָם לִהְיוֹת אָדוֹן. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה׳ (בראשית לב, ו). וְעוֹלֶה לְדַרְגַּת אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ׳וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וְגוֹ'׳ (שם א, כו) (שם א כח) ׳וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם וְגוֹ'׳ (שם ט, ב).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: וכד זכוון נפישין, רוחא תבר תרין משמרות - דחמור נוער, כלבים צועקים, וסליק למשמרת דשחר, דביה אדם ואתהדר בר נש אדון, הדא הוא דכתיב, ׳ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה׳ (בראשית לב, ו) - וסליק לדרגא דאדם, דאתמר ביה, ׳ורדו בדגת הים ובעוף השמים וגו'׳ (בראשית א, כח) ׳ומוראכם וחתכם וגו'׳ (בראשית ט, ב).

התרגום: וכשרבות הזכיות, הרוח שובר שתי משמרות - של חמור נוער, וכלבים צועקים, ועולה למשמרת השחר שבו האדם, וחוזר האדם להיות אדון. זהו שכתוב ׳ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה׳ (בראשית לב, ו). ועולה לדרגת אדם, שנאמר בו ׳ורדו בדגת הים ובעוף השמים וגו'׳ (שם א, כו) (שם א כח) ׳ומוראכם וחתכם וגו'׳ (שם ט, ב).

מן המפרשים

יהל אור: רוחא תבר כו'. כידוע שחמור בסט"א מימינא ושור משמאלא. והשור הוא הכלבים צועקים גיהנם הב הב וחמור הוא יותר משור, ששור הוא אבי אבות נזיקין, וחמור הוא אבי אבות הטומאה כמ"ש בתז"ח. ולפיכך הרשע הוא בפדיון פטר חמור והבינוני הוא בבכור…

אור החמה: וכד נפישין זכוון רוחא תבר תרין משמורות דחמור נוער כלבים צועקים. דהיינו משמורה ראשונה ומשמורה שני' שבלילה הרוח שלו בקריאתו ק"ש ופסוק דרחמי אוחז חרב פיפיות בידו והורג אותם הקליפות המתעוררים במשמרה הראשונה והשני':

הסולם: וכד זכוון נפישין וכו': וכשהזכיות מרובות, הרוח שובר שתי משמרות של הלילה, שהם חמור נוער, כלבים צועקים ועולה למשמרת הג' של השחר, שבו אדם, דהיינו אשה מספרת עם בעלה (כמ"ש להלן ד"י מ"ו ע"א ובמסכת ברכות ג'.) וחזר האדם להיות אדון על…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: