אחר כך סטו מדרך המהימנותא ועזבו העץ היחיד ובאו להדבק במשתנה מטוב לרע
אמור · ותרא האשה כי טוב העץ למאכל - סוד עזיבת עץ החיים ודבקות במות ובתמורות · מאמר 51 · פיסקה 2 · דף קז ע"ב
לשון הזוהר
וּלְבָתַר סָאטוּ מֵאוֹרְחָא דִּמְהֵימְנוּתָא, וְשָׁבְקוּ אִילָנָא יְחִידָאָה עִלָּאָה מִכָּל אִילָנִין, וְאָתוּ לְאִתְדַּבְּקָא בַּאֲתַר דְּמִשְׁתַּנֵי וּמִתְהַפֵּךְ מִגַּוְונָא לְגַוְונָא, וּמִטָב לְבִישׁ, וּמִבִּישׁ לְטָב, וְנַחְתּוּ מֵעֵילָּא לְתַתָּא, וְאִתְדְּבָקוּ לְתַתָּא בְּשִׁנּוּיִין סַגִּיאִין, וְשָׁבְקוּ עִלָּאָה דְּכֹלָּא, דְּהוּא חַד, וְלָא אִשְׁתַּנֵּי לְעָלְמִין. הַדָּא הוּא דִּכְתִּיב, ׳אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר וְהֵמָה בִקְשׁוּ חִשְּׁבוֹנוֹת רַבִּים׳ (קהלת ז, כט) - ׳וְהֵמָה בִקְשׁוּ חִשְּׁבוֹנוֹת רַבִּים׳ - וַדַּאי, כְּדֵין אִתְהַפָּךְ לִבַּיְיהוּ בְּהַהוּא סִטְרָא מַמָּשׁ, זִמְנִין לְטָב, זִמְנִין לְבִישׁ, זִמְנִין לְרַחֲמֵי, זִמְנִין לְדִינָא. כְּהַהוּא מִלָּה דְּאִתְדְּבָקוּ בָּהּ וַדַּאי. ׳וְהֵמָה בִקְשׁוּ חִשְּׁבוֹנוֹת רַבִּים׳ - וְאִתְדְּבָקוּ בְּהוּ.
תרגום
וְאַחַר כָּךְ סָטוּ מִדֶּרֶךְ הַמְּהֵימְנוּתָא, וְעָזְבוּ אֶת הָעֵץ הַיָּחִיד הָעֶלְיוֹן מִכָּל הָעֵצִים, וּבָאוּ לְהִדָּבֵק בְּמָקוֹם שֶׁמִּשְׁתַּנֶּה וּמִתְהַפֵּךְ מִגָּוֶן לְגָוֶן, וּמִטּוֹב לְרָע, וּמֵרָע לְטוֹב, וְיָרְדוּ מִמַּעְלָה לְמַטָּה, וְנִדְבְּקוּ לְמַטָּה בְּשִׁנּוּיִים רַבִּים, וְעָזְבוּ אֶת הָעֶלְיוֹן שֶׁל הַכֹּל, שֶׁהוּא אֶחָד, וְלֹא מִשְׁתַּנֶּה לְעוֹלָמִים. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר וְהֵמָּה בִקְשׁוּ חִשְּׁבנוֹת רַבִּים׳ (קהלת ז, כט) - ׳וְהֵמָּה בִקְשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים׳ - וַדַּאי, אָז הִתְהַפֵּךְ לִבָּם לְאוֹתוֹ צַד מַמָּשׁ, לִפְעָמִים לְטוֹב, לִפְעָמִים לְרָע, לִפְעָמִים לְרַחֲמִים, לִפְעָמִים לְדִין. כְּמוֹ אוֹתוֹ הַדָּבָר שֶׁנִּדְבְּקוּ בוֹ וַדַּאי. ׳וְהֵמָּה בִקְשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים׳ - וְנִדְבְּקוּ בָהֶם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ולבתר סאטו מאורחא דמהימנותא, ושבקו אילנא יחידאה עלאה מכל אילנין, ואתו לאתדבקא באתר דמשתני ומתהפך מגוונא לגוונא, ומטב לביש, ומביש לטב, ונחתו מעילא לתתא, ואתדבקו לתתא בשנויין סגיאין, ושבקו עלאה דכלא, דהוא חד, ולא אשתני לעלמין. הדא הוא דכתיב, ׳אשר עשה האלהים את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים׳ (קהלת ז, כט) - ׳והמה בקשו חשבונות רבים׳ - ודאי, כדין אתהפך לבייהו בההוא סטרא ממש, זמנין לטב, זמנין לביש, זמנין לרחמי, זמנין לדינא. כההוא מלה דאתדבקו בה ודאי. ׳והמה בקשו חשבונות רבים׳ - ואתדבקו בהו.
התרגום: ואחר כך סטו מדרך המהימנותא, ועזבו את העץ היחיד העליון מכל העצים, ובאו להדבק במקום שמשתנה ומתהפך מגון לגון, ומטוב לרע, ומרע לטוב, וירדו ממעלה למטה, ונדבקו למטה בשנויים רבים, ועזבו את העליון של הכל, שהוא אחד, ולא משתנה לעולמים. זהו שכתוב ׳אשר עשה האלהים את האדם ישר והמה בקשו חשבנות רבים׳ (קהלת ז, כט) - ׳והמה בקשו חשבנות רבים׳ - ודאי, אז התהפך לבם לאותו צד ממש, לפעמים לטוב, לפעמים לרע, לפעמים לרחמים, לפעמים לדין. כמו אותו הדבר שנדבקו בו ודאי. ׳והמה בקשו חשבנות רבים׳ - ונדבקו בהם.
מן המפרשים
מקדש מלך: מן המקבילה בויחי מאמר כח, ז (רכא:) ושבקו אילנא יחידא וכו' כתב הרח"ד ז"ל בפ' אמור על זה סוד עץ הדעת נוקבא ובזה יבוא על נכון מ"ש בזוהר בראשית שהחטא היה שלא אכל מעץ החיים קודם שאכל מעץ הדעת או ביחד עכ"ל: הא ודאי מותא הוא לקבלך…
אור יקר: חשבונות רבים למטה משם שבה גמטריאותולבושי השמות והכנויים כדפירשנו בתיקונים, וממילא ישר כפשטו,חשבונות רבים עקמימות והתהפכות, אונמיד לכייהר ששלט בהם יצר הרע ויצר הטוב ופרחה נשמת טהורה וחלק הקבוע בלי שינוי וכלי זה שהוא הגוף נתעבר…
הסולם: ולבתר סאטו מאורחא וכו׳: ואח״כ נטו מדרך האמונה, ועזבו אילן היחיד העליון מכל האילנות, שהוא עץ החיים, דהיינו ז״א, ובאו להתדבק במקום שמשתנה ומתהפך מאפן לאפן, ומטוב לרע ומרע לטוב, דהיינו בעץ הדעת טוב ורע, וירדו מלמעלה למטה, ונתדבקו…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: