ממלכת הזוהר › זוהר › אמור › מאמר 49: איש איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו - סוד נקוב שם ה מות יומת › פיסקה 6 (קו ע"ב)

כי יקלל אלהיו - יכול לטעון שקלל היצר הרע ולכן ונשא חטאו אבל נוקב שם ה מות יומת

אמור · איש איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו - סוד נקוב שם ה מות יומת · מאמר 49 · פיסקה 6 · דף קו ע"ב

לשון הזוהר

וְעַל דָּא ׳כִּי יְקַלֵּל אֱלֹהָיו׳, דְּיָכִיל לְמִטְעָן דְּהוּא לָיִיט לְהַהוּא אֵל זָר, יִצְרָא בִּישָׁא דְּשַׁרְיָא עָלֵיהּ לְזִמְנִין, וַאֲנָן לָא יַדְעִינָן מִלּוֹי אִי קְשׁוֹט אוֹ לָאו. וְעַל דָּא, ׳וְנָשָׂא חֶטְאוֹ׳. אֲבָל ׳וְנוֹקֵב שֵׁם׳ יהו " ׳ה מוֹת יוּמָת׳.

תרגום

וְעַל זֶה, ׳כִּי יְקַלֵּל אֱלֹהָיו׳, שֶׁיָּכוֹל לִטְעֹן שֶׁהוּא קִלֵּל אֶת אוֹתוֹ אֵל זָר, יֵצֶר הָרָע שֶׁלִּפְעָמִים שׁוֹרֶה עָלָיו, וְאָנוּ אֵינֶנּוּ יוֹדְעִים אִם דְּבָרָיו אֱמֶת אוֹ לֹא. וְעַל זֶה, ׳וְנָשָׂא חֶטְאוֹ׳. אֲבָל ׳וְנֹקֵב שֵׁם ה' מוֹת יוּמָת׳ (ויקרא כד, טז).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ועל דא ׳כי יקלל אלהיו׳, דיכיל למטען דהוא לייט לההוא אל זר, יצרא בישא דשריא עליה לזמנין, ואנן לא ידעינן מלוי אי קשוט או לאו. ועל דא, ׳ונשא חטאו׳. אבל ׳ונוקב שם׳ יהו " ׳ה מות יומת׳.

התרגום: ועל זה, ׳כי יקלל אלהיו׳, שיכול לטען שהוא קלל את אותו אל זר, יצר הרע שלפעמים שורה עליו, ואנו איננו יודעים אם דבריו אמת או לא. ועל זה, ׳ונשא חטאו׳. אבל ׳ונקב שם ה' מות יומת׳ (ויקרא כד, טז).

מן המפרשים

הסולם: ועל דא, כי וגו׳: וע״כ, כי יקלל אלהיו, הוא יכול לטעון שהוא קלל לאל זר ההוא, שהוא יצר הרע ששורה עליו לפעמים, ואין אנו יודעים דבריו אם אמת הוא או לא, וע״כ ונשא חטאו, בלבד. אבל ונוקב שם ה׳, מות יומת.

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: