השני לבני העולם שמזמין אורחים צריך לשמח העניים ואם לא כלם קמים ומקללים שלחנו
אמור · בסכת תשבו שבעת ימים - סוד ענן אהרן והאורחים העליונים בסכה · מאמר 43 · פיסקה 8 · דף קד ע"א
לשון הזוהר
תִּנְיָינָא - לִבְנֵי עָלְמָא, דְּמַאן דְּאִית לֵיהּ חוּלָקָא בְּעַמָּא וּבְאַרְעָא קַדִּישָׁא, יָתִיב בְּצִלָּא דִּמְהֵימְנוּתָא, לְקַבְּלָא אוּשְׁפִּיזִין, לְמֶחְדֵּי בְּהַאי עָלְמָא וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי וּבָעֵי לְמֶחְדֵּי לְמִסְכְּנֵי. מַאי טַעֲמָא. בְּגִין דְּחוּלָקָא דְּאִינּוּן אוּשְׁפִּיזִין דְּזַמִּין דְּמִסְכְּנֵי הוּא. וְהַהוּא דְּיָתִיב בְּצִלָּא דָּא דִּמְהֵימְנוּתָא, וְזַמִּין אוּשְׁפִּיזִין אִלֵּין עִלָּאִין, אוּשְׁפִּיזֵי מְהֵימְנוּתָא, וְלָא יָהִיב לוֹן חוּלָקֵיהוֹן, כֻּלְּהוּ קַיְימֵי מִנֵּיהּ, וְאַמְרֵי: ׳אַל תִּלְחַם אֶת לֶחֶם רַע עַיִן וְגוֹ'׳ (משלי כג, ו), אִשְׁתְּכַח דְּהַהוּא פָּתוֹרָא דְּתַקִּין, דִּילֵיהּ הוּא, וְלָאו דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, עָלֵיהּ כְּתִיב ׳וְזֵרִיתִי פֶרֶשׁ עַל פְּנֵיכֶם וְגוֹ'׳ (מלאכי ב, ג) - ׳פֶּרֶשׁ חַגֵּיכֶם׳ - וְלָא חַגַּי. וַוי לֵיהּ לְהַהוּא בַּר נָשׁ, בְּשַׁעֲתָא דְּאִלֵּין אוּשְׁפִּיזֵי מְהֵימְנוּתָא קַיְימֵי מִפָּתוֹרֵיהּ.
תרגום
הַשֵּׁנִי - לִבְנֵי הָעוֹלָם, שֶׁמִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֵלֶק בָּעָם וּבָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, יוֹשֵׁב בְּצֵל הַמְּהֵימְנוּתָא, לְקַבֵּל אֶת הָאוֹרְחִים, לִשְׂמֹחַ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, וְצָרִיךְ לְשַׂמֵּחַ אֶת הָעֲנִיִּים. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁהַחֵלֶק שֶׁל אוֹתָם אוֹרְחִים שֶׁזִּמֵּן, הוּא לָעֲנִיִּים. וְאוֹתוֹ שֶׁיּוֹשֵׁב בַּצֵּל הַזֶּה שֶׁל הַמְּהֵימְנוּתָא, וּמַזְמִין אֶת הָאוֹרְחִים הָעֶלְיוֹנִים הַלָּלוּ, אוֹרְחֵי הַמְּהֵימְנוּתָא, וְלֹא נוֹתֵן לָהֶם חֶלְקָם, כֻּלָּם קָמִים מִמֶּנּוּ וְאוֹמְרִים: ׳אַל תִּלְחַם אֶת לֶחֶם רַע עַיִן וְגוֹ'׳ (משלי כג, ו). נִמְצָא שֶׁאוֹתוֹ שֻׁלְחָן שֶׁתִּקֵּן - שֶׁלּוֹ הוּא, וְלֹא שֶׁל הקב"ה. עָלָיו כָּתוּב ׳וְזֵרִיתִי פֶרֶשׁ עַל פְּנֵיכֶם וְגוֹ'׳ (מלאכי ב, ג) - ׳פֶּרֶשׁ חַגֵּיכֶם׳ - וְלֹא חַגַּי. אוֹי לוֹ לְאוֹתוֹ אָדָם בְּשָׁעָה שֶׁאוֹרְחֵי הַמְּהֵימְנוּתָא הַלָּלוּ קָמִים מִשֻּׁלְחָנוֹ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: תניינא - לבני עלמא, דמאן דאית ליה חולקא בעמא ובארעא קדישא, יתיב בצלא דמהימנותא, לקבלא אושפיזין, למחדי בהאי עלמא ובעלמא דאתי ובעי למחדי למסכני. מאי טעמא. בגין דחולקא דאינון אושפיזין דזמין דמסכני הוא. וההוא דיתיב בצלא דא דמהימנותא, וזמין אושפיזין אלין עלאין, אושפיזי מהימנותא, ולא יהיב לון חולקיהון, כלהו קיימי מניה, ואמרי: ׳אל תלחם את לחם רע עין וגו'׳ (משלי כג, ו), אשתכח דההוא פתורא דתקין, דיליה הוא, ולאו דקודשא בריך הוא, עליה כתיב ׳וזריתי פרש על פניכם וגו'׳ (מלאכי ב, ג) - ׳פרש חגיכם׳ - ולא חגי. ווי ליה לההוא בר נש, בשעתא דאלין אושפיזי מהימנותא קיימי מפתוריה.
התרגום: השני - לבני העולם, שמי שיש לו חלק בעם ובארץ הקדושה, יושב בצל המהימנותא, לקבל את האורחים, לשמח בעולם הזה ובעולם הבא, וצריך לשמח את העניים. מה הטעם? משום שהחלק של אותם אורחים שזמן, הוא לעניים. ואותו שיושב בצל הזה של המהימנותא, ומזמין את האורחים העליונים הללו, אורחי המהימנותא, ולא נותן להם חלקם, כלם קמים ממנו ואומרים: ׳אל תלחם את לחם רע עין וגו'׳ (משלי כג, ו). נמצא שאותו שלחן שתקן - שלו הוא, ולא של הקב"ה. עליו כתוב ׳וזריתי פרש על פניכם וגו'׳ (מלאכי ב, ג) - ׳פרש חגיכם׳ - ולא חגי. אוי לו לאותו אדם בשעה שאורחי המהימנותא הללו קמים משלחנו.
מן המפרשים
אור החמה: מאן דאית ליה חולקא בזרעא קדישא יר' כי מי שיש לו נשמה קדושה מזרעא קדיש' בייחוד העליון שהוא מושרש בישראל עילאה העולה במחשבה היינו אזרח בישראל וכיון שהוא אחוז בקדש כנזכר ישבו בסכת דהיינו השכינה בסוד קשר ו' עננים והיינו אומרו יתיב…
אור יקר: יתיב בצלא דמהימנותא שהם שבע ספירות לקכלא אושפיזין על דרך שני פירושים שפירשנו לעיל האחד צלא דמהימנרתא תם שבע ספירות, אושפיזין שבעת צדיקים הבאים להסתופף הפירוש השני הוא עיקר צלא דמהימנויתא כנפי השכינה לקבלא אושפיזין שבע ספירות…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: