אין תורה מטריחה על אדם יותר משיכול - ראשית הכל לאורחים ואם שמח בהם הקבה שמח עמו
אמור · בסכת תשבו שבעת ימים - סוד ענן אהרן והאורחים העליונים בסכה · מאמר 43 · פיסקה 11 · דף קד ע"א
לשון הזוהר
אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר (בגין כך) אוֹרַיְיתָא לָא אַטְרַח עָלֵיהּ דְּבַר נָשׁ יַתִּיר, אֶלָּא כְּמָה דְּיָכִיל, דִּכְתִּיב, ׳אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ וְגוֹ'׳ (דברים טז, יז). וְלָא לֵימָא אִינִישׁ אֱכוּל וְאֶשְׂבַּע וְאַרְוִוי בְּקַדְמִיתָא, וּמַה דְּיִשְׁתְּאַר אֶתֵּן לְמִסְכְּנֵי, אֶלָּא רֵישָׁא דְּכֹלָּא דְּאוּשְׁפִּיזִין הוּא, וְאִי חַדֵּי לְאוּשְׁפִּיזִין וְרַוִּי לוֹן, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חַדֵּי עִמֵּיהּ, וְאַבְרָהָם קָרֵי עָלֵיהּ, ׳אָז תִּתְעַנַּג עַל יהו"ה וְגוֹ'׳ (ישעיהו נח, יד). וְיִצְחָק קָארֵי עָלֵיהּ, ׳כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלַח׳ (ישעיהו נד, יז) - אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, הַאי, דָּוִד מַלְכָּא אָמַר לֵיהּ, בְּגִין דְּכָל זַיְינִין דְּמַלְכָּא, וּקְרָבִין דְּמַלְכָּא, בִּידוֹי דְּדָוִד אִתְפְּקָדוּ, אֲבָל יִצְחָק קָאָמַר, ׳גִּבּוֹר בָּאָרֶץ יִהְיֶה זַרְעוֹ וְגוֹ'׳ (תהילים קיב, ב), ׳הוֹן וָעוֹשֶׁר וְגוֹ'׳.
תרגום
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, (מִשּׁוּם כָּךְ) אֵין הַתּוֹרָה מַטְרִיחָה עַל אָדָם יוֹתֵר, אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁהוּא יָכוֹל, שֶׁכָּתוּב ׳אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ וְגוֹ'׳ (דברים טז, יז). וְלֹא יֹאמַר אָדָם אֹכַל וְאֶשְׂבַּע וְאֶשְׁתֶּה בָּרִאשׁוֹנָה, וּמַה שֶּׁיִּשָּׁאֵר אֶתֵּן לָעֲנִיִּים. אֶלָּא רֵאשִׁית הַכֹּל הוּא שֶׁל הָאוֹרְחִים. וְאִם שִׂמַּח אֶת הָאוֹרְחִים וְהִשְׁקָה אוֹתָם, הקב"ה שָׂמֵחַ עִמּוֹ, וְאַבְרָהָם קוֹרֵא עָלָיו, (ישעיהנח) אָז תִּתְעַנַּג עַל ה' וְגוֹ'. וְיִצְחָק קוֹרֵא עָלָיו, ׳כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח׳ (שם נד) - אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אֶת זֶה דָּוִד הַמֶּלֶךְ אָמַר אוֹתוֹ, מִשּׁוּם שֶׁכָּל כְּלֵי הַזַּיִן שֶׁל הַמֶּלֶךְ וְהַקְּרָבוֹת שֶׁל הַמֶּלֶךְ נִפְקְדוּ בְּיַד דָּוִד. אֲבָל יִצְחָק אָמַר, ׳גִּבּוֹר בָּאָרֶץ יִהְיֶה זַרְעוֹ וְגוֹ' הוֹן וָעֹשֶׁר וְגוֹ'׳ (תהלים קב).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אמר רבי אלעזר (בגין כך) אורייתא לא אטרח עליה דבר נש יתיר, אלא כמה דיכיל, דכתיב, ׳איש כמתנת ידו וגו'׳ (דברים טז, יז). ולא לימא איניש אכול ואשבע וארווי בקדמיתא, ומה דישתאר אתן למסכני, אלא רישא דכלא דאושפיזין הוא, ואי חדי לאושפיזין ורוי לון, קודשא בריך הוא חדי עמיה, ואברהם קרי עליה, ׳אז תתענג על יהו"ה וגו'׳ (ישעיהו נח, יד). ויצחק קארי עליה, ׳כל כלי יוצר עליך לא יצלח׳ (ישעיהו נד, יז) - אמר רבי שמעון, האי, דוד מלכא אמר ליה, בגין דכל זיינין דמלכא, וקרבין דמלכא, בידוי דדוד אתפקדו, אבל יצחק קאמר, ׳גבור בארץ יהיה זרעו וגו'׳ (תהילים קיב, ב), ׳הון ועושר וגו'׳.
התרגום: אמר רבי אלעזר, (משום כך) אין התורה מטריחה על אדם יותר, אלא כמו שהוא יכול, שכתוב ׳איש כמתנת ידו וגו'׳ (דברים טז, יז). ולא יאמר אדם אכל ואשבע ואשתה בראשונה, ומה שישאר אתן לעניים. אלא ראשית הכל הוא של האורחים. ואם שמח את האורחים והשקה אותם, הקב"ה שמח עמו, ואברהם קורא עליו, (ישעיהנח) אז תתענג על ה' וגו'. ויצחק קורא עליו, ׳כל כלי יוצר עליך לא יצלח׳ (שם נד) - אמר רבי שמעון, את זה דוד המלך אמר אותו, משום שכל כלי הזין של המלך והקרבות של המלך נפקדו ביד דוד. אבל יצחק אמר, ׳גבור בארץ יהיה זרעו וגו' הון ועשר וגו'׳ (תהלים קב).
מן המפרשים
מקדש מלך: אלא רישא דכולא דאושפיזין וכו' ובפ' בראשית דף י' איתא שבכל המועדים צריך האדם ליתן לעניים חלק האושפיזין ולא בסוכה בלבד כפשט הזוהר דהכא: קארי ליה בשמיה נ"ב אדם גי' מ"ה וכתיב מה שמו בצלם ודמות. פי' צלם בדכורא ודמות בנוקבא:
זוהר הרקיע: דף ק"ד ע"א ואברהם קרי עליה ( ישעיה נח-יד ) אז תתענג על ה' וגו'. הנה בסעודת שבת בפרי עץ חיים כתבנו כי סעודת ליל שבת הוא נגד המלכות ושם בארנו ענין על במתי ארץ שהוא בסוד הארת המלכות וקבלתה מע"ק והיא עומדת אצל האבות והנה אברהם סבא…
הסולם: ואמר ר' אבא וכו': ואר"א, אברהם, כל ימיו היה עומד בפרשת דרכים להזמין אורחים ולערוך שלחן להם. עתה, בסוכות, אם מזמינים לו ולכל הצדיקים, ולדוד המלך, ואין נותנים להם חלקם, עומד אברהם מעל השלחן, וקורא, סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: